אנחנו והם

"יש בעיה אמיתית באירופה... דומני שלא אהיה אפוקליפטי מדי אם אומר שצפויים לנו ימים לא פשוטים", מצטט רוגל אלפר, מבקר הטלוויזיה החדש-ישן של "הארץ", את הפרשן הצבאי ומגיש תוכנית הבוקר יואב לימור. "לצערי", מצטט אלפר את תשובתה של מבזקנית חדשות אנונימית, "אם אפשר לומר, אני נוטה להסכים איתך".

"בעטיים של הפיגועים בפריז שכחו תוכניות האקטואליה בערוץ 2 את שגרת הטרור והמלחמות בישראל. באירופה מסוכן. כאן בטוח", מזכיר אלפר עובדה שמומחי ההסברה הישראלית הקפידו לשים בימים האחרונים בצד. "הן תומכות בתודעה הכוזבת של נתניהו ובקריאתו ליהודי צרפת 'לעלות' (מונח מטעה) לארץ", הוא קובע, ובהמשך מוסיף: "כשישראלים אומרים בסקרים שסבבה פה, יש לזכור שהם מנותקים מהמציאות".

הגיגו של הפרשן בשעת בוקר מהדהד היום בשערו של העיתון הנפוץ "ישראל היום", המוקדש להטסתן של ארבע גופות של יהודים אזרחי צרפת שנרצחו בפיגוע בפריז. "לקבר ישראל", נכתב בגדול, בפונט השמור לדיווחי אבל, מעל תצלומם של ארבעה ארונות קבורה ועליהם מגיני-דוד. הארבעה, מציין עורך השערים בכיתוב הנפרש מתחת לתמונה, "ייטמנו באדמת המדינה שכה אהבו".

ארבעה מכתבי העיתון החתומים על ידיעת השער הקצרה מתנסים גם הם בניחוש רגשותיהם של המתים, ומגיעים לאותה מסקנה. "אף שהתגוררו בצרפת, הרוגי הפיגוע במרכול בפאריס תמיד שמרו לישראל מקום חם בלב", נכתב בפתח הדיווח, הנדפס בכפולה הפותחת. "חלקם גם תיכננו לעלות לארץ בקרוב; אולי הם חשו שכאן נמצא ביתם האמיתי", מוסיפים ומכלילים הכותבים, "אך המחבל אמדי קוליבאלי גדע את חייהם ואת הקשר העז שלהם למדינה – וכעת הם מגיעים אליה רק כדי להיטמן באדמתה". בידיעה אחרת מובלט ציטוט מפי נתניהו, שאמר אתמול כי "הגיע הזמן שאירופה תתמוך במאבקנו בטרור".

טור פרשנות נלווה, מאת הכתב הפוליטי מתי טוכפלד, מעלה אל פני השטח את המסרים שהוכמנו בסבטקסט של הדיווח החדשותי. "האמת המרה היא כי היהודים בפאריס ננטשו. למרות המלים היפות והנמלצות של [הנשיא] פרנסואה הולנד ושריו, התחושה היא כי ממשלתם זנחה אותם", הוא כותב.

"גם העם הצרפתי אינו שש לעסוק בהם ולהביע הזדהות", מציין טוכפלד, יממה לאחר הפגנת המיליונים שאחת הסיסמאות הנפוצות בה היתה "אני יהודי". "הפגנת המיליונים עסקה בעניין היהודי רק בשוליים שבשוליים", גורס טוכפלד. "כל השלטים שהודפסו לקראת האירוע התייחסו רק לפיגוע בעיתון הקריקטורות. 'כולנו שרלי', הם קראו. אף אחד לא אמר, 'כולנו היפר כשר'. וזה לא מקרי".

שלטי "אני שרלי" ו"אני יהודי". פריז, 11.1.15 (צילום: סרז' אטאל)

גם מהעיתונים שאינם "ישראל היום" קשה היום לחלץ את הקונטקסט הרחב של אירועי הטרור בצרפת, שבניגוד למצג שניסו לייצר בימים האחרונים עורכי "ישראל היום", דווקא לא נועדו בראש וראשונה לפגוע באוכלוסייה היהודית.

"יהודי צרפת בבעיה, זה ברור, אבל יש רבים מקרב המוסלמים כאן שחוששים להפוך ל'יהודים החדשים'. רק בימים האחרונים התרחשו 50 תקריות נגד מטרות אסלאמיות", כותב גדעון קוץ, פריז, במאמר דיווחי המתפרסם ב"מעריב", שכמו "ישראל היום", מקדיש הבוקר את כותרתו הראשית לקבורת הנרצחים בפיגוע.

הכותרת הראשית ב"הארץ" מוקדשת לדיווח מאת שליח העיתון לפריז, הכתב והפרשן לענייני חרדים יאיר אטינגר, שמספק לקוראים זווית המשלבת בין הכללי למגזרי: "צרפת תכריע אם להחמיר בחקיקה נגד טרור; 5,000 שוטרים יאבטחו מוסדות יהודיים".

ידיעת השער של אטינגר מוקדשת למאמציה של ממשלת צרפת לאתר את יתר המעורבים בפיגועים, לחקר המחדל המודיעיני ולאפשרות שהמדינה האירופית תחוקק חוקי מעקב דוגמת אלה שאומצו בארצות-הברית לאחר מתקפת ה-11 בספטמבר 2001. רפורטז'ה מאת אטינגר תופסת את רוב עמ' 3 של "הארץ". הכותרת קוראת: "לא לטרור ולא לאחדות המזויפת".

ענייני תדמית

חלק לא קטן מהדיווחים על הנעשה בצרפת בשני הטבלואידים הנפוצים בישראל מוקדש גם היום לקלקול או שיקום תדמיתו הציבורית של הנציג הישראלי הבכיר באירועי המחאה והזיכרון, ראש הממשלה בנימין נתניהו.

ב"ידיעות אחרונות" מקדישים ארבע תמונות וכמעט חצי עמוד לתיעוד הידחקותו של נתניהו אל השורה הקדמית של המנהיגים במצעד. "הראשון לעקוף", מתמצתת הכותרת, פרפרזה על מכתם ("הראשון שזיהה") שהתפרסם ביחס לשערורייה תדמיתית אחרת של נתניהו, שזכתה בזמנה לכותרת ראשית בעיתון. כתבי העיתון איתמר אייכנר ויובל קרני מציינים כי "באופוזיציה" מתחו ביקורת על התנהלותו של ראש הממשלה במצעד, ומצטטים את יאיר לפיד, שכינה את נתניהו "הישראלי הלא-מנומס" ש"נדחף בתור".

ב"ישראל היום", יומון לשכת נתניהו, נחשפו לביקורת וללעג כבר אתמול ושלשום, והתכוננו למכת המגננה מבעוד מועד. אף שנתניהו תועד בווידיאו כשהוא נדחף אל השורה הקדמית, בחינמון עדיין לא משוכנעים שכך אכן קרה, וכותבים הבוקר על "הביקורת על כך ש'נדחף' כביכול". וגם אם נדחף, הם גורסים, זה היה באישור: "פרוטוקול האליזה קבע: בשורה הראשונה", נכתב בכותרתה של הידיעה, שעליה חתומים הכתבים בועז ביסמוט ומתי טוכפלד.

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, נושא דברים בבית-כנסת בפריז במסגרת אירועי הזיכרון למתקפות הטרור. 11.1.15 (צילום: חיים צח, לע"מ)

טור הפרשנות של טוכפלד שצוטט לעיל מוקדש ברובו להכתרת נסיעתו של נתניהו כהצלחה מהדהדת. "יש רגעים המתרחשים לנגד עינינו, שאותם קשה להעביר באמצעות משיכת עט או בהקשה על מקלדת פלסטיק. רגעים נשגבים, נדירים, מרגשים עד דמעות, המציפים את המביט בהם ברגשות עזים", נכתב בפתוס בפתח הטור, המתפרסם תחת הכותרת האפולוגטית "מי שלא היה בבית-הכנסת בפאריס, לא יבין".

"רגע אחד כזה היה כשנער צעיר – נראה בערך בן 14, אולי 15 – ניגש לראש הממשלה מיד אחרי נאומו בבית-הכנסת ויקטואר ביום ראשון בערב בפאריס, והתייפח בבכי על חזהו", כותב טוכפלד. לפי כתב "ישראל היום", את שמו ותמונתו של הנער, קרוב משפחה של אחד מהרוגי הפיגוע במרכול, התבקש שלא לחשוף. "נתניהו חיבק אותו בחום אבהי וליטף את ראשו במשך דקות ארוכות", ממשיך וכותב העיתונאי. "הנער, ואביו שעמד בסמוך, לא מצאו מלים להודות לנתניהו על החלטתו לבוא לביקור בפאריס בזמניה הקשים ביותר של הקהילה היהודית במקום בדור האחרון.

"מי שלא מבין מדוע היה צריך נתניהו להגיע לביקור החטוף בפאריס, תוהה למה היה חייב 'להיתקע' פה אחרי ששני שרים כבר אישרו את השתתפותם, ומלין על בזבוז הכספים הכרוך בכך – מספיק היה לו להעיף מבט חטוף אחד בעיניהם של יהודי פאריס בזמן נאומו בבית-הכנסת כדי להבין מיד את התשובה. [...] עם כל הכבוד להזדהותם עם הממשל וקרבתם ארוכת השנים לראשי המדינה, תחושת הנטישה שחוו אחרי הפיגוע המחריד היא, כך נראה, הקש האחרון. את הצריבה והמחנק בגרונם הצליח לעמעם מעט רק נתניהו. להפיח בהם חיים. לשדר להם מסר חזק שיש מי שלא ינטוש אותם".

טור מגננה נוסף תופס את רוב העמוד הבא. מחברו, הפובליציסט חיים שיין, נוקט גישה ישירה יותר. "התקשורת ונתניהו בפאריס: דיווחים של שנאה וזדון", נכתב בכותרת. לדידו, הבלטת הסיטואציות הקומיות שאליהן נקלע אתמול נתניהו (לצד ההידחפות תועד נתניהו גם עומד נזעף בתור לאוטובוס) היא טרגדיה בקנה-מידה היסטורי.

"ליקוי מאורות מחשיך את ימיה של התקשורת הישראלית, המגויסת ברובה למאבק בבנימין נתניהו ובשלטון הימין", כותב שיין. "'ידיעות אחרונות', ynet, 'הארץ' ושלוחיהם בערוצי התקשורת עומדים על סף קריסת מערכות. רגע לפני גמר מאגר החמצן בקמפיין 'רק לא ביבי', בנשימות האחרונות שלפני גוויעת התקווה לחילופי שלטון בישראל, הם שולפים מקבץ גסויות, הזיות, רשעות, ציניות ושנאה תהומית. מקבץ שנשמע כמו תפילת אשכבה לעיתונאות חופשית והגונה, שאינה משרתת אינטרסים כלכליים של בעלי עיתונים".

ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ", כך נראה, נחושים גם היום לספק לשיין ולעמיתיו חומר לטורים נוספים של "עיתונאות חופשית והגונה" מהסוג שאוהבים ליישם בביטאון הלשכתי.

שמעון שיפר, על תקן הפטריוט שעבורו ראש הממשלה אינו מביא די כבוד למדינה, פורש את תלונותיו במדור המאמרים של "ידיעות אחרונות". "היינו מצפים מראש ממשלה שייצג אותנו בכבוד ולא ימיט עלינו בושה", הוא כותב. "התביישתי לראות את המנהיג הישראלי נדחף לאוטובוס הראשון של המנהיגים, ואחר-כך ממרפק עצמו לשורה הראשונה". ב"הארץ" מבליטים ביקורת משמאל: "תראה מי בא לפה: נתניהו, שהוא הטרוריסט הכי גדול בעולם", מצוטט צרפתי בשם עימאד בהפניה בולטת המשובצת ברפורטז'ה של אטינגר.

עוד כותרת ראשית

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מוקדשת הבוקר לתוכנו של מסמך מסווג שהגיע לידיו של כתב העיתון איתמר אייכנר, ובו מפורטת "תחזית קודרת של משרד החוץ", ולפיה כבר אחרי הבחירות יש להיערך למצב שבו "החרם על ישראל יחריף".

מלחמת הקיץ

"מחיקת 'צוק איתן' מהזיכרון הקולקטיבי היא כה מוחלטת עד שב'הבוקר של קשת' התראיינו אב ובנו הקטן שהיגרו מצרפת ימים ספורים לפני 'צוק איתן'", כותב רוגל אלפר בהמשך טור ביקורת הטלוויזיה שלו ב"הארץ". "האב סיפר שתקופת המלחמה באשדוד לא הפחידה אותם. הוא מודאג רק ממה שקורה בפריז".

הבוקר, לרגע שבעיתונות המודפסת דווקא אינו נדיר, שב מבצע "צוק איתן" ומפציע בכל העיתונים בעקבות התבטאות של היועץ המשפטי לממשלה בנוגע להפעלת "נוהל חניבעל", הכינוי הצה"לי שניתן לתמרון שנועד לסכל חטיפה של חיילים. "אסור להרוג חייל חטוף", מודיעה כותרת בולטת ב"ידיעות אחרונות", ציטוט של היועץ, יהודה וינשטיין, שנדרש לנושא בעקבות פנייה של האגודה לזכויות האזרח.

"היועץ המשפטי לממשלה אישר אתמול למעשה את 'נוהל חניבעל' כפי שנקבע בשנה האחרונה על-ידי המטה הכללי של צה"ל, ולפיו הפקודה המבצעית אוסרת באופן חד וברור על ירי שנועד להביא למותו של החטוף", מפרשן ב"ידיעות אחרונות" הכתב הצבאי יוסי יהושוע. "אבל, כפי שהתברר היטב במהלך מבצע 'צוק איתן', בשטח המציאות נראית אחרת, הנוהל מפורש אחרת – ובצה"ל יידרשו להטמיע את הנוהל כך שיחלחל מטה לדרגים הנמוכים יותר.

"הקביעה של וינשטיין, כמו גם עבודת המטה שהתבצעה בצה"ל ושתוכנה הופץ בצבא בשנה שקדמה ל'צוק איתן', נשמעת ברורה וחד-משמעית. אבל בדרך שהיא עושה מהנהלים הכתובים והפקודות הכתובות של היועץ המשפטי ושל הרמטכ"ל ועד לתדריכים בעל-פה שמעבירים דרגי המג"ד והמ"פ, היא משתנה ולובשת צורה חדשה", מוסיף יהושוע, ומפרט. בהתייחס להרג הרב ברפיח ביום שבו הופעל בעיר הפלסטינית "נוהל חניבעל" כותב יהושוע כי "עד ש'נוהל חניבעל' לא יוטמע באופן נכון ומלא בצבא, אי-אפשר לבוא בטענות לחיילים שפעלו על סמך פקודות ברורות שקיבלו ממפקדיהם".

"ישראל היום"

ב"ישראל היום" ממשיכים גם היום לחסוך מהקוראים מידע על האי-סדרים שהתגלו במהלך הבחירות הפנימיות בליכוד, מפלגתו של ראש הממשלה ועילת קיומו של החינמון. לאחר שבעיתון הקפידו להגדיר את התלונות על חשד לזיופים ואי-סדרים כטענות על "טעויות הקלדה", מקריאת הידיעה בנושא שמתפרסמת היום (שלמה צזנה) עולה כי שלושת המתמודדים שהגישו ערעור על תוצאות הפריימריז טוענים ל"ספירת קולות משובשת". מי שיחפש פירוט של הטענות לאי-סדרים יוכל למצוא את המידע רק בעיתונים אחרים.

ובכל זאת, במושגים של "ישראל היום" ניתן להצביע על התקדמות מסוימת: היום כבר מדווח שם על "תלונות בגין אי-סדרים", לצד ציטוט מפיו של אחד המערערים על "חשד ל'מעשים פליליים, מעטפות מזויפות, העלמת קלפיות, זיוף תוצאות וניצול מעמדם של בעלי שררה כדי לכפות על האזרחים להצביע כרצונם'". כפי שקורה לא פעם ב"ישראל היום", המתנהל על-פי אמות מידה מקצועיות מסוג מיוחד, דווקא המידע הזה, שהוא החריף והצבעוני ביותר בידיעה, נקבר בפסקתה האחרונה ואינו זוכה לאזכור בכותרות או בהפניות מובלטות כלשהן.

שער "ישראל היום" (פרט), היום

סדר העדיפויות העקום של עיתון החינם של שלדון אדלסון ניכר גם באופן שבו מסוקרות הבחירות הפנימיות במפלגות שאינן הליכוד. הפריימריז במפלגתו של נתניהו כבשו בחודש האחרון כותרות ראשיות והמוני עמודים קדמיים, שהתפקעו מעדכונים, פרשנויות וסיקור יחצני של מועמדים שלשכת ראש הממשלה חפצה בקידומם. הבוקר מודיע העיתון על יום חגה של המפלגה המתחרה, העבודה, והוא עושה זאת באותיות טל ומטר. הבחירות הפנימיות במתחרה אחרת של הליכוד, הבית-היהודי, מוצנעות אף יותר.

"היום: מפלגת העבודה בוחרת את הרשימה", נכתב בהפניה קטנה על שער "ישראל היום", המפנה את הקוראים לעמ' 11. את הידיעה עצמה, שעליה חתום הכתב המדיני צזנה, לא היה ניתן לערוך בצורה אפרורית יותר: תחת הכותרת "העבודה בוחרת" מעדכנים העורכים את קוראיהם כי "48,904 חברי המפלגה יבחרו היום את הרשימה לכנסת מתוך 36 מתמודדים". חלק ניכר מהידיעה הבינונית באורכה מוקדש למניית שמותיהם של המתמודדים, לצד שורה של נתונים טכניים על ההליך.

יו"ר מפלגת העבודה, יצחק הרצוג, סוקר קלפיות לרגל הבחירות המקדימות במפלגתו. חולון, 11.1.15 (צילום: פלאש 90)

ארבעה עמודים אחר-כך מתפרסמת ידיעה קצרצרה (אפרת פורשר) על הבחירות הפנימיות במפלגת הבית-היהודי, שיתקיימו מחר. כמו במקרה של העבודה, גם כאן בחר העורך למסגר את הידיעה באמצעות נתון אפרורי, שאינו צפוי לעורר עניין אצל קוראים שאינם להוטים אחר מידע סטטיסטי על המפלגה: "מחר: 42 [מועמדים] יתמודדו בבית-היהודי על מקום ברשימה", מודיעה הכותרת.

הידיעה הטלגרפית, שאורכה בסך-הכל 62 מלה, מורכבת בחלקה הגדול מנתונים מספריים יבשים ("77 אלף מתפקדים ילכו להצביע ב-260 קלפיות שיפוזרו ב-124 אתרים") ואינה כוללת הרחבה או אזכור כלשהו של המועמדים, למעט שמו של יו"ר המפלגה נפתלי בנט, המתמודד על התפקיד שנית, ושמו של המתמודד המתחרה, שמעון אור, המוגדר בידיעה כ"מועמד אלמוני עם סיכוי אפסי לנצח".

העבודה והבית-היהודי אינן מפלגות שוליות. על-פי סקרי בחירות עדכניים, אחת מהן עשויה להשתוות בגודלה לליכוד, והאחרת אינה רחוקה מכך. בכל אחת מהן חברים עשרות אלפי ישראלים, ורבים ממועמדיהן הם דמויות ידועות ובעלות רקורד ציבורי – אם בשל עשייתם הפרלמנטרית והממשלתית, ואם בשל עשייתם בתחומים שמהם צמחו, שעל כנפיה הם מבקשים כעת להיבחר לכנסת.

בעוד שניתן להבין מדוע עורכיו של עיתון המגדיר עצמו ככלי תקשורת "ימני" ייחסו חשיבות שולית לבחירות פנימיות במפלגה המזוהה עם השמאל, מוזר להיווכח כיצד העיתון ה"ימני" מצניע מאורע חשוב במסע הבחירות של מפלגת ימין מובהקת, גדולה ופופולרית.

אלא ש"ישראל היום" אינו עיתון ימין רגיל ואין מדובר בתרחיש היפותטי, אלא בהמחשה נוספת לאנומליה הגלומה בקיומו של עיתון זה: "ישראל היום" אינו באמת מייצג את "הימין", ואפילו לא את המפלגה הגדולה במחנה הימין. "ישראל היום" מייצג את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ומקדם תכנים "ימניים" כשאלה משרתים את מטרותיה של סביבתו הקרובה, שכמה מאנשיה לוהקו לתפקידי מפתח בעיתון.

"שרלי הבדו"

ב"ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"הארץ" מעדכנים את הקוראים בדבר צאתו של הגיליון החדש של "שרלי הבדו", הראשון מאז הטבח במערכת השבועון הסאטירי, ומצרפים את עמוד השער המיועד, שבו נראית דמותו של הנביא מוחמד.

שער הגיליון החדש של "שרלי הבדו": נביא האסלאם מוחמד מחזיק שלט הקורא "אני שרלי" ומזיל דמעה. הכותרת: "הכל נסלח"

"השבועון הסאטירי הצרפתי 'שרלי הבדו' יפרסם מחר 'מהדורת זיכרון מיוחדת בתפוצת ענק, שתתורגם ל-16 שפות ותכלול בין היתר קריקטורות של הנביא מוחמד ובדיחות והגיגים על דתות אחרות", נכתב בידיעה הנדפסת בתחתית עמ' 3 של "הארץ".

"עו"ד רישאר מלכה, המייצג את השבועון, אמר כי חרף מותם של שמונה מאיירים ואנשי מערכת, מהדורת הזיכרון תופק אך ורק על-ידי חברי 'שרלי הבדו' הנותרים, העובדים מאז יום שישי תחת אבטחה כבדה במערכת העיתון 'ליברסיון'", נכתב בהמשך הידיעה. "'לא ניכנע, אחרת לכל זה אין משמעות', אמר מלכה ברדיו פראנס-אינפו. 'הצוות שלנו לא ירשה לקיצונים להשתיקו. המשמעות של 'אני שרלי' היא 'אני תומך בזכות לחלל קודש'".

בשולי החדשות

התעללות בצבא. "קצין ומדריך כליאה מואשמים כי התעללו בחייל בעודו אזוק", מדווחת גילי כהן בעמודי החדשות של "הארץ". "כתב אישום חמור שהוגש לפני שבועיים נגד מפקד מתקן מעצר של המשטרה הצבאית ומדריך כלואים במתקן חשף התעללות קשה ומתמשכת נגד אחד הכלואים במקום", נכתב בידיעה. כהן מתארת את השתלשלות האירועים שהובילו לנסיון ההתאבדות של החייל, ומציינת כי גם לאחר שהושב למתקן הכליאה מבית-החולים שאליו פונה, "המשיכו השניים לקלל את החייל ולנהוג בו באלימות".

פרשת ישראל-ביתנו. כל העיתונים מדווחים על ההתפתחויות בפרשת השחיתות הפוליטית שנחשפה בחודש שעבר: ח"כ פאינה קירשנבאום, מהצירים המרכזיים בחקירה, בחרה לשמור על זכות השתיקה וכתוצאה מכך הודיעה על פרישתה מהכנסת. במקביל עצרה המשטרה גם את ראש עיריית עפולה יצחק מירון, את סגנו בוריס יודיס, ואת רמי טייב, פעיל ליכוד ויועץ לשר יובל שטייניץ.

דרעי חוזר. הידיעות על הודעתו של אריה דרעי כי יחזור להנהיג את מפלגת ש"ס, שבועיים בלבד לאחר שהודיע על פרישה, תופסות כותרות צנועות בכל העיתונים. נראה שהעורכים אינם סבורים שהודעתו של הפוליטיקאי הממולח, שהוכיחה סופית כי הכרזת הפרישה שלו היתה ספין בחירות, היא הפתעה יוצאת דופן. חבל שלא סברו כך לפני שבועיים, כשראו לנכון להקדיש את כותרותיהם הראשיות להודעת הפרישה כאילו לא היה ברור כבר אז שמדובר בתרגיל.

תרבות ונגישות. "ברשימות שלי אני נמנע מלדווח על הרפתקאותי ותלאותי כצופה נכה. אבל אני יודע שיש עוד צופי תיאטרון נכים כמוני; הרשימה הזאת מוקדשת להם", נכתב בכותרת המשנה של טור מאת מיכאל הנדלזלץ, מבקר התיאטרון של "הארץ", המתפרסם ב"גלריה".

תת

כל העיתונים מדווחים הבוקר בהבלטה על "פסל של האדם הקדמון ש'דומה לעמיר פרץ'", שהוצב בבית-קולנוע בירושלים, "עורר סערה" ולאחר מכן הוסר (הציטוטים באדיבות עורך הכותרות של "ישראל היום").

בעוד שברור מדוע נמצא לנכון לדווח על התקרית האוורירית בחינמון נחות דוגמת "ישראל היום" (שלושה כתבים, כולל הכתב המדיני, עמ' 33), בטבלואיד נמוך מצח דוגמת "ידיעות אחרונות" (כתב הנדל"ן מדווח על פני כל השטח המערכתי בשער האחורי) וביומון במשבר זהות דוגמת "מעריב" (הכתב בכנסת, עמ' 12) – מפתיע לגלות שהידיעה הארוכה והמפורטת מכולן נדפסת דווקא בכפולה הפותחת של מוסף התרבות של "הארץ", "גלריה", עם הפניה בולטת בשער העיתון.

עושים לביתם (1)

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" (עורך: עידן מוטולה) מתפרסמת גם היום ידיעה פרסומית המקדמת את קמפיין "שולחן משפחתי" של חברת אוסם. בידיעה מרואיינת מנכ"לית חברת מטרנה מקבוצת אוסם, המצהירה בכותרת כי "יש קשר בין ארוחה משפחתית למוטיבציה של הילד" (נושאים אחרים אינם מוזכרים). יש לשער כי מערכת "ידיעות אחרונות" החליטה באופן עצמאי וריבוני שלראיון הפרסומי הדלוח יש ערך עיתונאי, שכן במערכת "ידיעות אחרונות" אין נוהגים למכור תוכן עיתונאי למפרסמים.

עושים לביתם (2)

רותם שטרקמן, "דה-מרקר". טוויטר, 13.1.15

ענייני תקשורת

הצלחה למאגר הביומטרי. ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעת יחצנות (יורי ילון) למאגר הנתונים הביומטרי שמקימה מדינת ישראל. "המאגר הביומטרי סיכל נסיון זיוף", מודיעה הכותרת, אם כי מי שיתקדם אל עבר הפתיח יגלה שמדובר בעצם ב"מעשה קונדס של תאומים ממרכז הארץ, שניסו לשטות ברשות האוכלוסין".

התאומים האנונימיים, כך עולה מהידיעה, ניגשו יחד לסניף של משרד הפנים כדי להנפיק תעודות זהות ודרכונים ביומטריים. אחד מהם, ששכח את דרכונו הישן, התבקש לשוב במועד אחר כדי להשלים את ההליך. למחרת התייצב במקומו אחיו התאום.

"עם מסירת צילומי טביעות האצבעות וצילום פניו, זיהה המאגר מיד את התרמית ובקשתו נדחתה", מדווח כתב "ישראל היום", ומצטט את ראש הרשות לניהול המאגר הביומטרי, גון קמני, האומר לו כי "המקרה מעיד על חשיבותו הרבה של המאגר הביומטרי, המשמש חומת מגן לשמירה על זהותם של אזרחי ישראל ומונע פשיעה כלכלית, בטחונית ומעשי הונאה".

המאגר הביומטרי, מתברר, הצליח למנוע פגיעה במאגר הביומטרי. שורה של כשלים שהתגלו בשנים האחרונות בהפעלת המיזם הממשלתי השנוי במחלוקת אינה מוזכרת ולו ברמז.

"המבשר", עמ' 3, 12.11.15

ללא נשים. "תמונת מנהיגי העולם הצועדים בפריז פורסמה גם בתקשורת החרדית בישראל – אך בשינוי קל", מדווח עקיבא נוביק ב"ידיעות אחרונות". "מהשורה הראשונה נחתכו בעיתון 'המבשר' קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל וראשת ממשלת דנמרק הלה תורנינג-שמידט. בעיתונות החרדית לא נהוג לפרסם תמונות של נשים, וכשמגיעה תמונה הכוללת נשים, 'מתקן' גרפיקאי בעיתון את המצב. בחלק מהמקרים מטשטשים את פני הנשים, ואילו הפעם הוצמדו בתוכנת עריכה שני הגברים שעמדו משני צדי מרקל".

טלוויזיה. באתר "דה-מרקר" דיווח אמש כתב המדיה נתי טוקר כי הסוכנות-היהודית מימנה חלק מעלויות השידור של חדשות ערוץ 10 מפריז, בתמורה ל"סיקור עבודתה של הסוכנות במהדורה". דובר הסוכנות-היהודית, איש משרד החוץ לשעבר יגאל פלמור, אמר לטוקר כי בחדשות ערוץ 2 העדיפו להימנע משיתוף פעולה דומה. "מובן מאליו שנשמח מאוד לשתף פעולה בפרמטרים דומים עם כל כלי תקשורת שיגלה עניין בעבודת הסוכנות ובנושאים שבתחום טיפולה", אמר פלמור.

עוד ב"דה-מרקר": אמיתי זיו כותב על העדרן של חבילות ערוצים למגזר הערבי ("מדוע חברות התקשורת הישראליות אינן מתאימות את מוצריהן לצרכים של מגזר לקוחות שלם? אולי מפני שבאף אחת מהן אין חבר הנהלה ערבי", נכתב בכותרת המשנה הפופוליסטית). בידיעה עצמה מזכיר זיו כי רוב הציבור הערבי בישראל צורך טלוויזיה באמצעות צלחות לוויין, וכי חברת הוט נמנעה מפרישת תשתית כבלים בחלק ניכר מהיישובים הערביים.

תיקון. תחת הכותרת "הבהרה" נדפס ב"דה-מרקר" תיקון לנתון שפורסם בעיתון לפני כשבועיים: בניגוד למה שהשתמע מהכתבה "הוצאות משרד החוץ נחשפות", "שכרו של אליהו דיין הסתכם בכ-200 אלף שקל (ברוטו) ולא כפי שפורסם". בידיעה המקורית ננקב סכום כפול: 400 אלף שקל.

(מתוך הקמפיין המקוון של רשות השידור)

קמפיין הנשימה האחרונה של אגף הגבייה של רשות השידור. גם היום ממשיכות להתפרסם בעיתונים מודעות פרסומת בכיכובם של אמוטיקונים הקוראים לציבור הרחב לשלם את אגרת רשות השידור רגע לפני שלא יהיה יותר למי לשלם. "תעשו לעצמכם משהו טוב. הסדירו את החוב", מתחננים היצורים הצהובים. "החיסכון של הכנ"ר עד כה ברשות-השידור: 21 מיליון שקל", מדווח ב"גלובס" לי-אור אברבך. ייתכן שהיה ניתן לחסוך אפילו יותר.