לפני שנתחיל – האם תצליחו לגלות מה המשותף לכל הכותרות שבתצלומים הבאים?

ובכן, המלה "עשוי" היא מלה מלאה בהבטחה. בבית-הספר מלמדים אותנו ש"עשוי" מתאר אירוע שייתכן שיקרה ויהיו לו תוצאות חיוביות. לעומתו, "עלול" מתייחס לדבר מה שייתכן שיקרה, אבל שיהיו לו תוצאות שליליות. משום כך בעתיד אני "עשוי" להתעשר ולא "עלול" להתעשר.

אבל מה קורה כאשר המלה "עשוי" משתלטת על הדיווח העיתונאי? האם אנחנו ניגשים לקרוא ידיעות, כתבות ופרשנויות רק כדי לגלות שהמלה "עשוי" מככבת בהן? מה קורה כאשר עיתון מפרסם עשרות דיווחים שבכותרות שלהם מופיעה המלה "עשוי"? איך אנחנו אמורים להתייחס לזה?

כך, לדוגמה, לפני כמה ימים פנה אתר האינטרנט של "גלובס" לקוראיו עם ההצהרה הבאה: "הכירו את הממיר החדש שהשיקה היום סלקום אשר עשוי לחולל מהפכה בשוק הטלוויזיה הישראלי". קודם לכן דיווח האתר כי "פיתוח ישראלי חדש ומהפכני עשוי לחולל מהפכה בתחום טיפולי הפוריות". לפני כן דיווח: "צמיד חדש בשם Nymi עשוי להחליף בקרוב את כרטיס האשראי שלכם".

כל ההזמנות האלו, ועשרות אחרות, הן הזמנות לצפות בקטעי וידיאו קצרים המציגים אותם פיתוחים. אבל ככל שקוראים אותן, וכאמור יש עשרות מהן, מבינים שזה לא דיווח עיתונאי, זו לא פרשנות, זו לא ידיעה, זה כלום. זה הריק העיתונאי האולטימטיבי. זו הדרך של "גלובס" לייצר תוכן שנחזה לדיווח עיתונאי, אבל בעצם הוא חלול.

אחרי הכל, הממיר החדש של סלקום עשוי לחולל מהפכה והוא עשוי גם שלא. הפיתוח המהפכני החדש עשוי לחולל מהפכה בתחום הפוריות, אבל ייתכן שהוא יתגלה כנפילה מוחלטת. הצמיד החדש עשוי להחליף את כרטיס האשראי שלכם, אבל באותה המידה ייתכן שאנשים לא ירצו להיפרד מכרטיס האשראי שלהם, ולכן לא רק שהוא לא יחליף את כרטיסי האשראי, הוא אפילו לא יחליף את כרטיסי הביקור.

ב"גלובס" לא יודעים מה הפוטנציאל של הפיתוחים האלו כי ל"גלובס" לא אכפת. הם לא באמת מתעניינים בהם כי הם לא באמת מעוניינים להעביר מידע מהימן לקוראים. הם לכאורה מציגים את התוכן באתר עיתונאי, אבל אין כאן עבודה עיתונאית. אם הם היו רוצים להעביר מידע מהימן, הם היו בודקים את הנושא לעומק ועושים דברים שעיתונאים עושים.

הם היו מדברים עם מתחרים, עם אנליסטים, עם אנשים שיש להם יכולת לאמוד את המימד המהפכני בפיתוחים המדוברים. לאחר שהיו עושים את זה הם היו, מן הסתם, מנסחים כותרות אחרות, שמציגות את הפיתוחים, אבל מעריכות את סיכוייהם. אולי הם היו מחליטים שלא להציג את הפיתוחים כלל, מתוך הבנה שמדובר בבלון נפוח. כל אלה הם דברים שעיתונאים עושים. ב"גלובס", כנראה, החליטו לוותר על העניין המעיק הזה של עיתונאים באזור "גלובס TV". אחרי הכל, מי צריך אותם?

למעשה, כאשר בוחנים את המבנה הרטורי של הכותרות של "גלובס" מבינים שמדובר בתרגיל הונאה. "צפו: הפתרון שעשוי לחסוך מיליארדים ולהפחית את הפקקים". אז מה יש לנו כאן? קודם כל, בואו לראות. שנית, יש כאן – כלומר, עשוי להיות כאן – פתרון שיפחית את הפקקים. מי לא רוצה להפחית את הפקקים? כולנו רוצים להפחית את הפקקים! וחוץ מזה, הוא גם יחסוך מיליארדים! נפלא. יש רק בעיה אחת, שאין לנו מושג אם זה עניין רציני או לא. מאיפה לנו לדעת? מה אנחנו, עיתונאים?

כאשר מתחילים לנסח כותרות מתחומים אחרים עם המלה "עשוי" מבינים עד כמה ההונאה הזו מעצבנת. "נתניהו עשוי לפטר את בנט בעוד שלושה חודשים"; "וול-סטריט: הבורסה עשויה לרדת במהלך השבוע"; "כדורגל: בית"ר ירושלים עשויה לנצח"; "אפל עשויה להכריז על פיתוח חדשני שישנה את העולם מהקצה אל הקצה".

זו אינה עיתונאות, זה בלוף. מי שלוחץ על הקישורים האלו נופל במלכודות קליקים מהסוג שמוביל לאתרי סחר במט"ח, מלכודות שמדברות במלות פיתוי שאין מאחוריהן שום כיסוי.