אמש, בעשר וחצי בערב, השתלטה על מסך ערוץ 10 כתובית בסגנון "סליחה, תקלה" מהימים העליזים של ערוץ 1, ולצדה תמונתו של הדמון הנורא מכל – בנימין נתניהו. "ראש הממשלה, שמשמש כשר התקשורת, מסרב למצוא פתרון", הכריזה השקופית. "בשל כך החליט ועד העובדים להפסיק הלילה את שידורי ערוץ 10". בתוך דקות עברו הצופים ממסך הטלוויזיה אל הפיד של הפייסבוק, שהוצף במאות תצלומי-מסך של עמיתי, בתוספת חרפות וגידופים נגד סותם הפיות האנטי-דמוקרטי שסוגר את שערי ערוץ 10 במו ידיו.

לקריאות הגנאי לראש הממשלה אוטם-הערוצים הצטרפו מכל המערכת הפוליטית: זהבה גלאון, מיקי רוזנטל, אלדד יניב, בוז'י הרצוג, משה כחלון ואפילו נפתלי בנט. המסר של כולם, עיתונאים עם חופש מחשבה ופוליטיקאים בהולי פריימריז, היה זהה להפליא. קואליציה גדולה, חמימה ומתפקדת היטב דרשה: ביבי, בבקשה בבקשה בבקשה אל תסגור. מתברר שדי בשקופית אחת בתקופת מערכת בחירות כדי לאחד את העם. או לפחות את העיתונות והפוליטיקאים.

לפני כחצי שנה, על רקע "חוק 'ישראל היום'", תהה כתב "ישראל היום" איציק סבן מדוע הברנז'ה העיתונאית מתעלמת בהפגנתיות מצרתם של עיתונאי החינמון, ונמנעת מלהילחם עבור מטה לחמם בדומה לאופן שבו היא נלחמת כבר שנים (פעם אחר פעם) עבור עיתונאי ערוץ 10 וזכותם לפרנסה ראויה, כל אימת שמתחדש המשבר המאיים על קיומו. השבתי לו, במאמר על במה זו, כך:

כאשר נלחמה 'הברנז'ה', כפי שמכנה אותה סבן בלעג, למען עיתונאי ערוץ 10, רובם המכריע לא נטלו חלק בשום פעולה אנטי-עיתונאית למען בעל הבית שלהם. זכורים מעט מאוד מקרים של הפקעת המסך לטובת מאבק ההישרדות של הערוץ [...] גם בימים הקשים ביותר של ערוץ 10 [...] התעשתו העיתונאים ונמנעו מלנצל את השידור למניפסטים פנימיים או למלחמות פנים-עיתונאיות שמעניינות רק קמצוץ מהציבור".

מאורעות ליל אמש מחייבות התייחסות מחודשת לדברים שכתבתי אז. עיתונאי ערוץ 10, מהטובים והחרוצים שקיימים בשוק, עומדים בפני דילמה: האם העיקרון שלפיו אין מזנים את המסך לטובת אינטרסים פנימיים נזנח כעת לחלוטין? את ההסברים של גורמים בערוץ שאיתם שוחחתי אפשר לתמצת בשני פתגמים: "המטרה מקדשת את האמצעים" ו"זמנים נואשים דורשים צעדים נואשים".

החשכת מסך למשך ליל שידורים שלם היא אכן צעד נואש למדי, וגם חריג. ניתן גם לטעון שהוא לא מוסרי, לא אתי, ואולי אפילו לא תקין. לא מוסרי – בעיקר ביחס לצופים. אם הם הלקוח שלך, ואינם אשמים בסכנת סגירתך – מדוע למנוע מהם את התוכניות האהובות עליהם בשעת לילה מאוחרת ולערבב אותם בתהליכים פוליטיים שאינם חלק מהדיווח העיתונאי? לא אתי – בדיוק מאותן הסיבות שמנה בזמנו ראודור בנזימן, לשעבר מנכ"ל חברת החדשות של הערוץ, כאשר הבטיח (וקיים) באסיפות עובדים שוב ושוב: "נקפיד על נקיון המסך ולא ננצל אותו למטרות המאבק שלנו. נישאר עיתונאים עד הסוף". לא תקין – כיוון שיש כאן, על פניו, הפרה של תנאי הזיכיון, והערוץ עדיין פועל תחת זיכיון של הרשות השנייה.

אבל את כל הלאווים האלה עוד קל יחסית להצדיק. לא מוסרי כלפי הצופים? כך גם שביתה של רופאים בבית-חולים, או של פקידים בדואר. לא אתי מבחינה עיתונאית? אז לערב אחד העיתונאים פושטים את גלימת העיתונאי ונלחמים על ביתם. מפר, לכאורה, את כללי הרשות השנייה? אז שתתכבד אותה רשות ותקדם את רשיונו של הערוץ.

קשה יותר לגשר על פערי חוסר האינטליגנציה העיתונאית מאחורי האקט. ייתכן שהוא ידרבן את ראש הממשלה לפעול, אולי הוא יניע את הרשות השנייה למעשה, והוא בוודאי מטלטל את הקהילה העיתונאית (שמיטלטלת די בקלות בימים אלה – בין אם זה בגלל מאמר של אוחובסקי, מעבר של ינון מגל לפוליטיקה או החשכת מסך של ערוץ 10). אבל גם אם ישיג את כל ההישגים האלה – אני סבור שהשקופית הזאת תירשם כעוד שלב בהידרדרותו של הערוץ ושל ערכיו העיתונאיים.

עובדי ערוץ 10 והחדשות המקומיות מפגינים, 18.12.12 (צילום: יוסי זליגר)

למרבה האירוניה, בעצם החשכת המסך והטלת האחריות המלאה על ראש הממשלה, נקטו ראשי הערוץ וראשי הוועד שלו אותה שיטת פעולה של מי שהם מלינים עליו כעת: כשיש צרות מבית – הפנה את החצים לאויבים מבחוץ. זה מה שערוץ 10 מבקש מכתביו, מפיקיו, צלמיו, עורכיו ושאר עובדיו האומללים, שנעים ונדים בין "ישיבת חירום" אחת לאחרת כבר שנים, בלי לראות את הסוף למאבק המר. כמו שנתניהו מזין את השנאה לאיראנים, לפלסטינים, לסורים, לאמריקאים, לאירופים או לתקשורת כל אימת שהוא שרוי במשבר פוליטי מול בוחריו, כך גם בערוץ 10 מבקשים עכשיו לרכז מאמץ נגד "האויב": ראש הממשלה. כאילו הוא, ורק הוא, אחראי לאפשרות שהערוץ יחשיך מסך בעוד יומיים.

האם ראש הממשלה רוצה בסגירת הערוץ? איש מאיתנו לא ייפול מתדהמה אם התשובה תהיה חיובית. ערוץ 10 עשה לו צרות, סיבך אותו עם טייקונים שהוא חפץ ביקרם, פירסם עליו תחקיר גדול ומטריד (ועוד כמה תחקירים קטנים יותר), ובאופן כללי מתנהג אליו בדיוק כפי שכלי תקשורת עצמאי צריך להתנהג לראש ממשלה: באופן ביקורתי.

אבל האם ראש הממשלה הוא האחראי היחיד למצב שאליו הידרדר הערוץ? האם הוא האיש שינעל את השערים וישלח את העובדים הביתה? לאט לכם. בשנים האחרונות מנסה הערוץ לגייס כל משקיע, קטן כגדול, שייתן אמון במוצר העסקי ששמו ערוץ 10. מאשת עסקים הולנדית ועד לפרסומאית שמתמחה בתוכן שיווקי, מיו"ר בנק גדול לשעבר ועד מפיק עצמאי – מי לא עשה סיבוב ניסיון על עגלת המכירות של הערוץ, ומי מאלה שעשו זאת לא ברח או נעלם כעבור זמן לא רב. האם ראש הממשלה פגע בעסקאות הללו?

ערוץ 10 נקלע לסיטואציה קשה מנשוא ותלוי על פי תהום כבר קרוב לעשור בגלל תמהיל של סיבות ונסיבות: תנאי שוק אכזריים, רגולציה ארכאית, חקיקה מוטעית, ניהול כושל, בזבזנות נפשעת, היבריס של כמה ממנהיגיו וחזון טלוויזיוני שהתנפץ על קרקע המציאות

האם ראש הממשלה אחראי לתמהיל השידורים הפגום של הערוץ לאורך השנים – כל-כך פגום שלאחרונה השליך אותו המנכ"ל החוזר יוסי ורשבסקי לפח הזבל של הטלוויזיה והכריז על התמקדות בתוכניות אקטואליה ואיכות? האם נתניהו גייס כוכב מערוץ 2 שקיבל, על-פי הפרסומים, כ-7 מיליון שקל עבור תוכנית צרכנות משנות ה-80 וצימק את הקופה שגם כך היתה מצומקת מאוד? האם ביבי הוא זה ששיכנע את לאודר להיכנס לערוץ עם כוונות לא-נכונות ולצאת ממנו עם כוונות לא-ברורות? האם מנהיג הליכוד היה זה שהימר על הצמד בלשניקוב-גרייבסקי, שהוביל את דירקטוריון הערוץ אל מצבו הנוכחי (ואז נטש)? האם האיש מהתמונה במסך הוא זה שהתעקש לרדוף אחרי "הישרדות" בקרב משפטי עקוב מדם וחסר סיכוי במשך שנים?

ערוץ 10 נקלע לסיטואציה קשה מנשוא ותלוי על פי תהום כבר קרוב לעשור בגלל תמהיל של סיבות ונסיבות: תנאי שוק אכזריים, רגולציה ארכאית, חקיקה מוטעית, ניהול כושל, בזבזנות נפשעת, היבריס של כמה ממנהיגיו וחזון טלוויזיוני שהתנפץ על קרקע המציאות. על אלה צריך להוסיף את העובדה הברורה עד כאב שעיתונות היא עסק מחורבן בימים אלה, בכל העולם. הטלת חצים וזריקת בוץ בתמונתו של נתניהו אולי תקנה עוד זמן, אבל לא תרפא את המחלות.