חצי הכוס הריק

החשדות לשחיתות במפלגת ישראל-ביתנו מדגישים את ההטיה המובנית של כמה מהעיתונים וחושפים את אופיים. יש מי שמדווח על הפרשה בלא מורא; יש מי שמתמקד בשוליה כדי להסיט את תשומת הלב מהעיקר; יש מי שרוצה לגונן על שר החוץ אביגדור ליברמן, אך אינו יכול להימנע לחלוטין מעבודה עיתונאית בסיסית; ויש מי שרוצה לתקוף את שר החוץ ומפלגתו בשצף קצף, אך מעולם לא למד כיצד להיות עיתון.

"חקירת ישראל-ביתנו מתרחבת: עוד משרדי ממשלה ייבדקו", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ" הבוקר. מתחת לכותרת הראשית מודפס תצלום של יו"ר המפלגה, השר ליברמן. יניב קובוביץ, ברק רביד ונעה שפיגל מדווחים כי השחיתות שהתגלתה, לטענת המשטרה, במשרד הפנים איפיינה גם את הנעשה במשרדים אחרים שבהם כיהנו אנשי ישראל-ביתנו בתפקידים בכירים. בכותרת המשנה לראשית מודגש כי "לידי המשטרה הגיע מידע שעשוי לקשור את שר החוץ לפרשה", אולם בגוף הידיעה מובהר, כפי שהובהר כבר כמה פעמים בימים האחרונים, כי לדברי החוקרים, נכון לעכשיו אין ראיה לכך שליברמן ידע על השחיתות לכאורה. הניגוד הזה עשוי ללמד על המצב הרגיש שבו נמצאים חוקרי משטרת ישראל, הכפופים לשר ממפלגת ישראל-ביתנו ולמודי חקירות נגד שר החוץ. "הארץ" אינו כפוף להם.

בגוף הידיעה מדווחים כתבי "הארץ" על שני פרסומים בתקשורת מהחודשים האחרונים ש"מעלים סימני שאלה". האחד הוא ראיון שהעניקה סגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום לגלי-צה"ל ובו התגאתה שמפלגתה העבירה כספים למימון הקמת חדר מיון בקריית-שמונה שלא דרך משרד הבריאות. הפרסום השני הוא דיווח מאת תומר אביטל וטל שניידר על דברים שאמר משה כחלון באירוע סגור, ובו הזכיר בין היתר שר שלחץ על ראש עיריית קריית-שמונה שימנה את מקורבו לסגנו.

הלוביסט ישראל יהושע בעת הארכת מעצרו, 24.12.14 (צילום: פלאש 90)

הכפולה הפותחת של "דה-מרקר" מוקדשת לדיווח מאת צבי זרחיה על חלקם של הלוביסטים בפרשה, עם דגש על הלוביסט ישראל יהושע. לפי זרחיה, יהושע "נחשב במשך שנים לאחת הדמויות החזקות בסניף הליכוד בירושלים ולמקורב לנתניהו, לשר יובל שטייניץ ולשרים נוספים. בנוסף, הוא נחשב גם לאחד האנשים המקורבים והנאמנים ביותר לליברמן, שסומך עליו מאוד".

"יהושע הוא 'מאכער' שיודע תמיד להופיע במקומות הנכונים, שבהם מעורבבים ההון והעסקים עם השלטון, ולעתים מצליח למנף את כוחו הפוליטי כדי לגזור קופון", אמר לזרחיה אדם המוגדר "מקור פוליטי". גורמים המוגדרים "מקורות בכנסת" אמרו לזרחיה כי "לקוחותיו של יהושע המפורטים באתר הכנסת הגיעו אליו בין היתר בשל הקשרים הפוליטיים שלו בליכוד ובישראל-ביתנו".

"מעריב", מודעה עצמית, נובמבר 2014

בשער "מעריב" מודפסת תמצית טור מאת הפרשן הבכיר והמבוגר האחראי במערכת העיתון, בן כספית. הטור המלא, תחת הכותרת "ליברמן כן ונפתלי לא?", תופס כמעט מחצית מהכפולה הפותחת בעיתון ומוקדש לפרקליטות המדינה.

כספית מתלונן על בקשת הפרקליטות לעכב את פתיחת הדיונים בתביעתו של אב-הבית בבית ראש הממשלה לשעבר. "נדמה לי שמדובר באחת השערוריות המקוממות יותר מאז המצאת הפרקליט", כותב כספית בהגזמה אופיינית, אולם יש להודות שטיעונו תקף (באתר זה כתב על כך בהרחבה יובל יועז). בכל זאת, כספית מעלה את הטיעון הזה דווקא על רקע התעקשות הפרקליטות לקדם את ההליכים בעניין ישראל-ביתנו. זו זווית צרה מאוד להתייחסות אל פרשת השחיתות המסועפת שבה מעורבת מפלגתו של מי שנראה כמועמדו של כספית לראשות הממשלה, אביגדור ליברמן. כספית הוא גם הראשון למסור לציבור את דף המסרים המעודכן של ליברמן, ש-ynet, למשל, מפרסם רק כעת.

"ידיעות אחרונות" הוא, נכון לעכשיו, העיתון היחיד שמתעקש על הרחקה יחסית של ישראל-ביתנו והעומד בראשה מהכותרת המלווה את סיקור הפרשה. אפילו ב"מעריב" כבר אפשר למצוא הבוקר כותרת גג על "פרשת ישראל-ביתנו", אבל ב"ידיעות אחרונות" הלוגו המלווה את הפרשה עדיין מתבסס על השם הניטרלי "תיק 242". על השער הפרשה מכונה "פרשת פאינה קירשנבאום". למרות זאת, העיתון מפרסם הבוקר כמה דיווחים בכפולת העמודים הפותחת על התפתחויות שונות בפרשה.

מאיר תורג'מן מדווח על חשדות בנוגע לשחיתויות בעמותת כוכב-דוד, המקדמת תרבות וספורט בקריית-גת, וכן על קשרים בין משה קליסקי, ראש מינהלת הליגה הלאומית בכדורסל, לבין בכירי מפלגת ישראל-ביתנו. לפי הדיווח של תורג'מן, קליסקי מונה לפני כשנה לתפקיד ראש המינהלת שאחראית על שיפוץ המדרחוב בראשון-לציון. "המינוי הזה היה מאוד תמוה", אומר לתורג'מן גורם עלום. "קליסקי קיבל אותו כשהשיפוץ כבר היה לקראת סיום. פאינה קירשנבאום דאגה לו לג'וב מפנק".

איתמר אייכנר מדווח על סיפור מאת אדם המכונה א', מנכ"ל עמותה ירושלמית שנתמכת על-ידי משרד החקלאות. לדבריו, לפני כשנה התבשר כי תקציב התמיכה בעמותה יקוצץ בכמחצית. כשחיפש דרך להפוך את ההחלטה הגיעה לפרסומאי המקורב לישראל-ביתנו, שהציע לו עסקה סיבובית – הגש למשרד בקשה למימון מיזם חדש, ותן לי מחצית מהכסף שתקבל כעמלה. כשהתלונן על גובה העמלה אמר לו הפרסומאי כי הוא זקוק לסכום זה כדי "לשלם באמצע".

בעיתון "כלכליסט" מדווחת רוני זינגר על חלקם של החברה לפיתוח השומרון וראש המועצה גרשון מסיקה בפרשת החשד לשחיתות. "המשטרה בודקת כעת תנועות חריגות של כספים, שעל-פי החשד הוזרמו מהחברה הכלכלית של המועצה לגופים המקורבים לישראל-ביתנו", כותבת זינגר.

כתב "ישראל היום" לענייני משטרת ישראל, איציק סבן (צילום: משה שי)

"ישראל היום" היה בוודאי שמח להבליט מידע חדש שאספו כתביו על החשדות לשחיתות בישראל-ביתנו, אולם כמעט אין כזה. בשל כך מסתפק העיתון בהבלטת מידע שאספו כתבים של כלי תקשורת אחרים.

"השחיתות בישראל-ביתנו: השבוע – גל נחקרים נוסף", נכתב בתחתית שער העיתון. הידיעה המרכזית על הפרשה, מאת אפרת פורשר וזאב קליין, מסכמת דיווח שפורסם בחדשות ערוץ 2 ביום שישי האחרון. כותרת המשנה מדגישה "גילויים חדשים", אך למעשה אלה היו חדשים לפני יומיים. מעט מידע שמביא קליין על תגובת משרד האוצר לחקירה נדחק לסיום הידיעה. ידיעה נוספת, מאת פורשר, מסכמת דיווח אחר, שפורסם ביום שישי בערוץ 1.

כתב "ישראל היום" לענייני משטרת ישראל, איציק סבן, לא מדווח הבוקר על פרטים חדשים הנוגעים לפרשה. אולי היה עסוק במהלך סוף-השבוע בכתיבת טור ביקורת תקשורת המתפרסם הבוקר על פני מרבית עמ' 9 של "ישראל היום". סבן מבקר בטורו את אמנון אברמוביץ' על כך שב"אולפן שישי" האחרון הדגיש את מעורבותו של איש הליכוד גרשון מסיקה בפרשה וקשר בינו לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו באמצעות הקרנת סרטון ברכה שהקדיש נתניהו למסיקה, לרגל חתונת בתו. "אפילו בחיפוש אחר 'ראיה' כזאת הופכים כל אבן, בניסיון נואל ומניפולציה שקרית לשרבב את ראש הממשלה בנימין נתניהו וחלק משרי הליכוד לפרשה, שרוב רובה נוגע לאנשי ישראל-ביתנו", כותב סבן.

כמו במקרה של כספית ו"מעריב", הביקורת של סבן על אברמוביץ' (ואתר ynet) במקומה, אך היא אמורה לבוא נוסף לעבודה עיתונאית עצמאית לסיקור הפרשה, ולא במקומה. ב"מעריב" יש לפחות ידיעה מאת כתבי העיתון על ההתפתחויות האחרונות בפרשה, שאינה נסמכת על פרסומים של כלי תקשורת אחרים. העבודה העיתונאית של כתבי "ישראל היום" מתמצה בקשבות לכלי תקשורת אחרים. כך נראה עיתון שהוקם על-ידי אדם שהצהיר שהוא "שונא את העיתונות" ומתנגד לגישה ה"לא מקצועית" וה"מטורפת" של התקשורת "לחפש את חצי הכוס הריק".

עולם כמנהגו

"הליכוד חובט בלפיד: 'כושל, מתוסכל ומבוהל", נכתב בכותרת הידיעה המרכזית בסיקור "ישראל היום" את מערכת הבחירות הקרובה.

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה תחת כותרת הגג "לפיד תוקף" והכותרת "לנתניהו לא היה אומץ".

משרתי הטייקונים מול חבורת הצדקנים

הכפולה החמישית ב"דה-מרקר" מוקדשת הבוקר לרשימה נרחבת מאת איתן אבריאל, ממייסדי העיתון, על סיקור התקשורת את מונופל הגז והניסיון לפרקו. אבריאל תוקף ישירות את המתחרים "גלובס" ו"כלכליסט", וכן את "ידיעות אחרונות", וטוען כי בדומה למקרים עברו, ברגע המכריע שבו היו העיתונים הללו צריכים לבחור אם הם עומדים לצד הציבור או לצד הטייקונים, הם בוחרים בצד הטייקונים.

אבריאל מונה כמה דוגמאות מהעבר: ועדת הריכוזיות, ההצעה כי הממשלה תרכוש את אגרות החוב של הטייקונים בעת משבר האשראי והעימות בין נגיד בנק ישראל סטנלי פישר ליו"ר בנק הפועלים דני דנקנר. "בכל פעם שהטייקונים נדרשים להתמודד עם איום גדול באמת, העיתונים שלהם עמדו לצדם בעבר, ואולי יעמדו לצדם גם בעתיד", הוא כותב.

"דה-מרקר", 28.12.14

לדבריו, בעוד שבנושאים כגון העלאת שכר המינימום ("גלובס" תומך עקבי, "דה-מרקר" מבליט את חסרונות המהלך) יכולה עיתונות הטייקונים להביע תמיכה פומבית משום שהנפגעת תהיה הקופה הציבורית, במקרה של פירוק מונופול הגז הנפגעים יהיו הטייקונים, ועל כן העיתונות המחויבת להם אינה יכולה לתפוס את העמדה שתשרת את הציבור הרחב.

בכל זאת מוצא אבריאל נקודת אור. לדעתו, בשונה מהעבר, כיום יותר ויותר חלקים מהציבור הרחב מודעים לקשר הפסול בין התקשורת לבעלי ההון ולהשפעת הקשר הזה על סיקור עסקי הטייקונים.

"עד לפני שנים בודדות שירתו עיתוני הטייקונים את חברי מועדון הריכוזיות והבנקאים בלי שאיש הבחין בכך", הוא כותב. "[...] עכשיו המצב אחר. רבים בציבור מבינים שחלק מהעיתונות בישראל לא מחפש פתרונות עבורם, ושהוא אולי חלק מהבעיה. רבים מתחילים להפנים שהעיתונים הם חלק מרכזי במנגנון מתוחכם ומניפולטיבי, המייצר סדר תקשורתי שמשרת את מוקדי הכוח בישראל: הבנקים, מונופול הגז, ההסתדרות והפוליטיקאים שאוהבים אותם".

הדוגמה מהעבר שאבריאל מקדיש לה את מרבית תשומת הלב ברשימתו היא ועדת הריכוזיות. "העיתונים של הטייקונים, ובראשם קבוצת מוזס ופישמן, טענו אז שאין שום בעיית ריכוזיות במשק, או שזו בעיה לא חשובה. הם ביקשו להחזיר את הדיון לפסים שלא מחייבים או מביכים אף אחד, לנושאים כמו העוני והשכר הנמוך במשק", הוא כותב. "רק לאחר המחאה, ולאחר שמלכי הריכוזיות נוחי ודני דנקנר הודחו משליטתם, אימצו העיתונים הללו את הרעיון שהריכוזיות היא בעיה קשה המשפיעה על רוב ענפי המשק ועל קבלת ההחלטות. יש לא מעט דמיון בין הקמפיין של 'גלובס' מ-2010 נגד 'פופוליזם הריכוזיות' לבין הקמפיין הנוכחי נגד 'פופוליזם מונופול הגז'. שניהם חד-צדדיים, ללא ספקות וללא קבלת האפשרות שהרפורמות הללו יועילו למשק ולציבור".

יצחק תשובה עם אליעזר פישמן, בעל השליטה בעיתון "גלובס". 7.12.07 (צילום: משה שי)

בגליון סוף-השבוע של "גלובס" הקדיש סגן עורך העיתון אלי ציפורי טור נרחב משלו להחלטת הממונה על ההגבלים העסקיים לסגת מהסיכומים שאליהם הגיע עם מונופול הגז ולדרוש את פירוקו. בין היתר התייחס ציפורי גם לחלקו של "דה-מרקר" בפרשה (להבדיל מאבריאל, ציפורי אינו נוהג לכתוב במפורש את שם העיתון המתחרה).

"ישראל הצמיחה חבורה של צדקנים, מתחסדים וטהרנים, שמחלקת את העולם לשחור ולבן, טובים ורעים, מושחתים ונקיים", כתב ציפורי. "מבחינתם, מי שלא בצד ה'נכון' הוא מושחת, לוביסט ושופר של מישהו שמקבל ממנו איזשהו אתנן. מי שיבדוק היטב בציציותיה של החבורה יגלה מהר מאוד שהיא בכלל לא 'נקייה'. נהפוך הוא, היא מושחתת מוסרית ופועלת מאחורי הקלעים באופן אלים. בחצר האחורית של התקשורת מתנהלת מערכה מכוערת, נבזית ושקרית שבה מנסים, ללא הצלחה, להטיל דופי בעיתונאים שמביעים עמדה מקצועית מנוגדת".

כמו לאבריאל, גם לציפורי היו דוגמאות מן העבר. אחת מהן, למרבה הפלא, היתה דוגמה שבה עשה שימוש גם עמיתו למקצוע – ועדת הריכוזיות. "ועדת הריכוזיות, כך לפי מייסדיה ואביריה, היתה אמורה לפתור כבמטה קסם את ה'ריכוזיות' במשק הישראלי וכך להביא להורדת יוקר המחיה", כותב ציפורי. "ככל שחולף הזמן מתברר לציבור שכרגיל, הבטחות ושרלטנות לחוד ומציאות לחוד". העובדה כי ציפורי מקפיד לתחום את התיבה ריכוזיות בין גרשיים מעידה על כך שעדיין לא כולם קיבלו את עמדת "דה-מרקר", שלפיה הריכוזיות היא בעיה קשה המשפיעה על רוב ענפי המשק ועל קבלת ההחלטות.

בכל הקשור למונופול הגז, ציפורי התמקד בניתוח ההכנסות הצפויות ממאגר תמר ב-24 השנים הבאות, וזאת על סמך הדו"חות של חברת דלק-קידוחים. לפי ממצאיו, הכנסות המאגר עתידות לעמוד על כ-57 מיליארד דולר, כאשר ליזמים יישארו מהם כ-19 מיליארד והמדינה תקבל כ-32 מיליארד.

"אפשר בהחלט לפקח ולהוריד מחירים, אבל אז גם המדינה תצטרך לוותר על חלקה ברווחים", הוא כתב. "אפשר לעשות יותר מזה: להלאים את המאגרים, או אחד מהם (לווייתן), למרות שמדובר בהשקעה גדולה מאוד ולמדינה אין שפע כסף. נהיה אז כמו נורבגיה, שבה המדינה שולטת במשאביה החיוניים. זה המודל הכי נכון, אבל נראה שהפקידים לא מסוגלים ללכת נגד האג'נדה של עצמם ולהפוך מונופול פרטי למונופול ציבורי".

לדברי ציפורי, "החטא הקדמון של הפקידים ושל ממשלת ישראל היה ההחלטה להפסיק את ההשקעה בחיפושי נפט וגז ולתת לחברות עסקיות לעשות זאת. הפקידים הרי דחפו ל'הפרטת' החיפושים, כפי שדחפו להפרטות אחרות, והם אלו שמתלוננים ראשונים עכשיו על תוצאות ה'הפרטה' הזאת.

"[...] צריך רק לדמיין מה היה קורה אם ישראל היתה מיישמת את המודל הנורבגי, שלמעשה אומר מונופול ציבורי על החיפושים ועל התגליות", כתב ציפורי ב"גלובס". "אז היתה קמה חבורת הצדקנים ואומרת: אבוי, זה מונופול ציבורי מושחת, עם עובדים שמרוויחים 'יותר מדי', מונופול שדופק את הצרכנים. אז קדימה, להפריט-להפריט-להפריט!".

סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות", מזכיר הבוקר גם הוא את המודל הנורבגי לניהול משק הגז ומציע כי ממשלת ישראל תרכוש את אחד ממאגרי הענק שבשליטת תשובה ונובל-אנרג'י.

שקט, בוחרים

את סיום מאמרו ב"דה-מרקר" מקדיש אבריאל למשה כחלון. "דווקא בשבוע שבו נפתח לרווחה הדיון הציבורי על מונופול הגז, כחלון דיבר חלש – ולא התייצב בעוצמה ובהחלטיות מאחורי הממונה על ההגבלים", הוא כותב. "כשנשאל על כך, הוא סיפק ציטוט כללי ולא מחייב". לדברי אבריאל, "פחות משלושה חודשים לפני הבחירות, ספק אם ההצהרה הנוכחית של כחלון תספק את הציבור ששוקל לבחור בו".

משה כחלון, דצמבר 2015 (צילום: אמיר לוי)

אבריאל מעלה את השאלה "אם נתניהו ימשיך לכהן כראש הממשלה, האם שר האוצר כחלון יתעמת מולו בסוגיית הגז?", מתריע כי "רבים חושדים בכחלון שאין לו עמוד שדרה, שאין לו אג'נדה אמיתית, שאין לו כוונה להתעמת עם מוקדי כוח", ומזכיר כי ידידו הקרוב של כחלון, קובי מימון, הוא בעל השליטה בקבוצת ישראמקו, המחזיקה בכ-29% ממאגר הנפט תמר. אבריאל מאתגר את כחלון ודורש ממנו "להביע עמדה ברורה ונחרצת בעניין מונופול הגז".

בעמודי הדעות של "הארץ" כותב רביב דרוקר על שתיקת פוליטיקאים בנושא אחר – חקירת השחיתות בישראל-ביתנו. "ראשי המפלגות שלנו יושבים ולא אומרים דבר, שחס וחלילה כבוד השר אביגדור ליברמן, שידוע כנוקם ונוטר, לא ישמע שהם ציקצקו בלשונם וימחק אותם מהעדפותיו לקואליציה עתידית", הוא כותב.

בנוגע לשתיקת נתניהו מספק דרוקר אנקדוטה: "כשעוד היה יריבו של שרון שאלתי אותו למה הוא אף פעם לא אומר מלה על פרשיות השחיתות של ראש הממשלה. נתניהו אמר, בגילוי לב מפתיע, שישר יזכירו לו את כל הפרשות שלו, ולכן הוא מעדיף לשתוק".

בשולי החדשות

חב"ד. בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מתפרסמות שתי ידיעות באדיבות החסידות המשיחית חב"ד. איתמר אייכנר מדווח כי במרכז טוקיו הקים שליח חב"ד הרב מנדי סודקביץ' מסעדה ראשונה עם תעודת כשרות רשמית (בגוף הידיעה מוזכר כי בטוקיו כבר יש דוכן פלאפל עם תעודת כשרות של רב מקומי). מתן צורי מדווח על בני דודים יהודים ממיאמי שהחליטו לחגוג בר ובת מצווה עם חיילים המשרתים על גבול רצועת עזה, וזאת בתיווך ארגון צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור.

"תג מחיר". חיים מרגליות מדווח בעיתון החרדי "המבשר" כי לדברי הארגון "חננו", המשטרה סגרה את התיק נגד צעיר בן 22 מהשומרון שנחשד בהצתת המנזר בלטרון משום שלא מצאה ראיות הקושרות אותו למקרה.

צה"ל. ב"ישראל היום" מדווחת מיטל יסעור-בית-אור, כתבת העיתון לענייני בריאות, על קורס צה"לי להכשרת פרמדיקים, שהגיע ביום חמישי האחרון לסיומו.

צער בעלי-חיים. קארין רוזקובסקי מדווחת ב"מעריב" כי המשטרה חוקרת מי הרעיל לפחות עשרה חתולים בקריית-ביאליק.

ענייני תקשורת

בכל העיתונים, למעט "ידיעות אחרונות", מדווח על החלטת עורך "וואלה" ינון מגל להצטרף לבית-היהודי. בסרטון שהפיצה היום המפלגה מתגאה מגל בעבודתו העיתונאית במהלך מבצע "צוק איתן", ושב ומדגיש כי הוא קודם כל יהודי וישראלי, ורק אחר-כך עיתונאי. רק לפני ימים אחדים, בעודו מכחיש כי הוא במגעים להצטרפות לבית-היהודי, צייץ מגל כמה וכמה ציוצים ביקורתיים במיוחד נגד הדגש ששם ynet על המצב החברתי בישראל. באחד מהם תקף ישירות את הבעלים של "ידיעות אחרונות" ואתר ynet, ארנון (נוני) מוזס.

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי הרשות השנייה דורשת מערוץ 10 להבהיר מיהו הגורם שמוכן לשלם את חובותיו ומהו הסדר המימון שנחתם בין הצדדים. בהמשך "דה-מרקר" מתפרסמת מודעת עמוד מטעם איגוד חברות הפרסום בישראל ואיגוד השיווק הישראלי, הקוראת לדאוג להמשך קיומו של הערוץ.

עוד ידיעה מאת רז שכניק על אביב גפן מתפרסמת בשער האחורי של "ידיעות אחרונות". הפעם – קידום מרתון הופעות של להקות משנות ה-90 ביוזמת גפן.