במהדורת "מבט" של יום חמישי שעבר (25.12.14) שודרה כתבה בת שלוש דקות שנועדה לקדם תוכנית דת חדשה, בהנחיית רחלי פרנקל, אמו של נפתלי פרנקל, אחד משלושת הנערים שנחטפו ונרצחו לפני חצי שנה בגוש עציון. פרנקל התגלתה כאשה אצילה, נאורה ודעתנית באופן שבו הגיבה על האסון שפקד אותה והסערה הציבורית שעורר. ביום שישי (26.12.14) עמדה לחנוך בערוץ 1 את תוכניתה החדשה, "929", החותרת לסכם מדי שבוע חמישה פרקי תנ"ך ולעסוק, בדרך זו, במשך שנה תמימה בלימוד כל פרקי ספר הספרים.
כתבת השיווק ששודרה יום קודם לכן ב"מבט" (החל מהדקה ה-46) הוכנה על-ידי רועי כץ והתבססה על ראיון עם רחלי פרנקל ועל דברי קישור והסבר שהשמיע המראיין. במרכזה עמד חיבור תמוה בין הפורענות האיומה שניחתה על משפחת פרנקל עם אובדן הבן לבין השאיפה למשוך רייטינג לתוכנית הטלוויזיה החדשה שתנחה האם. כך התנהל המשדר:
לאחר שמגיש המהדורה, אמיר איבגי, מציג את פרנקל כאשה עם תעצומות נפש ואהבה רבה לתנ"ך, שואל אותה כץ: "אמא שמאבדת ילד, את יכולה להסביר לנו מה זה?".
פרנקל: "אני עדיין לומדת מה זה. זו חוויה של למידה. זה לובש צורה, פושט צורה".
כץ (בדברי קריינות): "הזכרונות אינם מרפים. התמונות עדיין מתרוצצות בראש בלי הרף גם כשהחיים לכאורה ממשיכים". ברקע מוקרנות תמונות מהלוויית שלושת הנערים ופרנקל המספידה את בנה: "נוח בשלום, ילד שלי. אנחנו נלמד לשיר בלעדיך. את הקול השני נשמע תמיד-תמיד בתוכנו".
כץ (שואל את האם): "איך זה שינה אותך, השכול?".
פרנקל: "מוקדם להגיד. אני חושבת שבמושגים של שכול, אני תינוקת בת שישה חודשים".
כץ, בדברי קריינות, חוזר לתקרית החטיפה, משחזר אותה בפירוט בלוויית קטעי וידיאו מהאירוע ואינו מוותר גם על השמעה חוזרת של הקלטת שבה פונה הנער גלעד שאער בקריאת עזרה למוקד המשטרה: "חטפו אותי".
פרנקל אומרת למראיין, על רקע תצלום של התלולית שבה נמצאו בסופו של דבר שלוש הגופות: "ידענו שהיו יריות, יכול להיות שהרגו שניים ושמרו אחד. יכול להיות שהם רק פצועים. יכול להיות שזה היה רק להפחיד. יכול להיות ששלושתם מתים. כל האפשרויות פתוחות. הנחת העבודה גם של הגורמים בשטח, גם שלנו, שהם חיים. והאמת היא שהיום אנחנו יודעים שזו היתה התוכנית המקורית: להחזיק שבוי אחד".
כץ (דברי קריינות): "פרנקל עדיין מתקשה לעכל. מנסה להסתיר את האובדן בחיוך גדול שמטשטש מעט את הכאב".
כץ (מפנה שאלה לפרנקל): "הרבה אנשים שעכשיו צופים בך שואלים: וואו, מאיפה הכוח הזה, היא עברה חוויה לא פשוטה רק לפני חצי שנה".
פרנקל: "יש לנו חלל גדול במשפחה. יש לנו כאב גדול, אבל יש לנו גם הרבה ברכה ואנחנו מנסים לחיות את הכל – גם את הכאב, גם את השמחה. לתת מקום לזה".
התשדיר עובר ללוגו של התוכנית "929" ולעיצוב האולפן שלה, ברקע מוזיקה, ופרנקל פונה לציבור ומזמינה אותו לצפות בה.
רועי כץ מסכם: "כחלק מהניסיון להמשיך הלאה תגיש רחלי בכל סופשבוע תוכנית דת חדשה, '929', כאן אצלנו בערוץ הראשון. ניסיון לסכם את חמשת הפרקים השבועיים מהתנ"ך".
פרנקל (משווקת את התוכנית): "מה שמקסים בפרויקט הזה שהוא מנסה לזמן כל מיני אנשים, מזמין אנשים לפגוש את התנ"ך במקום שלהם. חילונים, דתיים, אמנים, פילוסופים, רבנים, רבניות, והחיבורים האלה זה מאוד החיים שלי, בטח אחרי הקיץ האחרון".
כץ (לצופים): "חצי שנה אחרי, הדברים שאמרה רחלי בהלוויה של בנה עדיין מהדהדים: 'תנוח בשלום, ילד שלי, ואנחנו נלמד לשיר בלעדיך ואת הקול השני שלך תמיד נשמע בתוכנו'" (ברקע קטעי וידיאו של האם בהלוויה ותמונות של נפתלי הנער משחק פינג-פונג).
לי לא נראה מהלך השיווק הזה של ערוץ 1 כמופת של טעם טוב.