פרשת "ישראל-ביתנו"

פרשת השחיתות בישראל-ביתנו נדחקת מן הכותרות הראשיות בעקבות אירוע טרור פלסטיני, אולם זוכה עדיין לייצוג בולט בעיתונים ובשעריהם. "המשטרה חוקרת חשדות לפיהם כלי תקשורת ברוסית וחברות סקרים קיבלו מפאינה קירשנבאום תשלומים גבוהים בהרבה מהנהוג, והעבירו חלקם כשוחד בחזרה לסגנית השר. הוארך מעצרם של בתה של קירשנבאום ושל מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים, יאיר גלר", נכתב, למשל, בכותרת המשנה לדיווח של יניב קובוביץ ב"הארץ".

"המשטרה מנסה לגייס את מיסז'ניקוב כעד מדינה", נכתב בכותרת הראשית (אחת משתיים) של "ידיעות אחרונות". "הערכה: המשטרה הצליחה לגייס שני עדי מדינה בפרשת השחיתות שבה מעורבים בכירים בישראל-ביתנו", נכתב בכותרת המשנה, המצליחה להימנע מהביטוי המפורש: "פרשת השחיתות בישראל-ביתנו". עמ' 3 של העיתון מוקדש כולו לדיווח על הפרשה. תמונתו של ליברמן אינה מופיעה.

"ליברמן עומד על הבמה מול קהל דעתן וביקורתי כשהוא מאופק וקר רוח כאילו עתידו הפוליטי לא עומד שוב להיחתך בחדרי חקירות, גם אם לו אין קשר לפרשה", מוסרת סימה קדמון ב"מוסף לשבת" את קו ההגנה של שר החוץ לקוראי "ידיעות אחרונות". "התגובה הרשמית של ישראל-ביתנו לפרשה שבה מעורבים בכירים ובכירים לשעבר מהמפלגה היתה צפויה: רדיפה, התנכלות, עליהום, ניסיון לחיסול פוליטי. של מי? על מה? אין לאף אחד תשובה, אבל יש עובדות: והעובדות הן שמאז 1999, שבה הוקמה ישראל-ביתנו, לא היתה מערכת בחירות אחת שלא נפתחה בה חקירה".

בעוד שיש לברך על הניסיון לבער את השחיתות ממפלגה מרכזית ומהשלטון המקומי ומהמגזר השלישי ומעמותות הספורט ומאיפה לא – ברור לכולם כי מדובר בטפל לעיקר, ושהעיקר הוא הפוליטיקאי הוותיק אביגדור ליברמן, מהבוחשים המרכזיים בציבוריות הישראלית ובעיתונות שלה. ליברמן הצליח להיחלץ מחקירות וכתבי אישום, ואף השתמש בעובדת היותו נחקר סדרתי כדי לטפח תדמית של קורבן ונרדף. אולם דווקא מי שיקרא את החלטתו המפורטת של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין שלא להעמידו לדין באשמות שחיתות מגוונות – ישתכנע כי מדובר בדמות שהרפרטואר שלה לקוח מאזור הדמדומים שבין "הסופרנוס" ו"בית הקלפים".

נכון לעכשיו, חרף העובדה שהנעצרים הם אנשי ימינו ומקורביו האולטימטיביים, המשטרה מדגישה שליברמן אינו קשור לחקירה, בצעד שכבר זוכה ללגלוג משניים-שלושה פרשנים בלתי תלויים שנשארו בעיתונות הישראלית. "בזיכויו בפרשת השגריר ביקש ליברמן לחגוג את נצחונו על סגנו לשעבר במשרד החוץ, דני אילון, שהעיד נגדו, בלי לדעת עד כמה ניצחון זה מדומה. הרהב של ליברמן נענה בנקם של אילון", כותב היום ב"הארץ" אמיר אורן, שטוען שאילון סיפק את אחד מקצות החוט לחקירה הנוכחית. "החקירה הסתעפה מאז לכיוונים נוספים ופוריים, אך חריצות החוקרים ומיומנותם הופנו רק לאפיקים מסוימים, בלי למצות את אלה שהובילו ללשכת שר החוץ. ליברמן, שליט יחיד, מי שהבריג משגיחים נאמנים לכל לשכת שר ממפלגתו, לא שמע. לא ידע? ייתכן, כמו שסביר שגם ולדימיר פוטין אדיש למתרחש סביבו".

"ליברמן היה אמור לשמש אבן הראשה במנגנון להדחת נתניהו, יחד עם שותפו להסכם העודפים משה כחלון, מנהיג 'כולנו', וראשי העבודה, יש-עתיד ומרצ", כותב יוסי ורטר ב"הארץ". "אם ישראל-ביתנו תתנהל עד לבחירות תחת ארומה מכבידה של שחיתות וריקבון, המנדטים עשויים לזלוג ממנה ולהתפזר בין מפלגות שונות, כמו הליכוד והבית-היהודי, וגם 'כולנו' עשויה לקבל משהו". התרחשות כזו מנוגדת לאינטרס העסקי הישיר של "ידיעות אחרונות".

בן כספית, בקמפיין עצמי של "מעריב" תחת הכותרת "לא שופר של אף אחד" (צילום מסך)

בן כספית, בקמפיין עצמי של "מעריב" תחת הכותרת "לא שופר של אף אחד" (צילום מסך)

ב"מעריב", העיתון דל התפוצה שפרשנו הבכיר ומאשר העמודים הראשיים שלו – בן כספית – הוא עיתונאי החצר הנוכחי האדוק ביותר של ליברמן, הכותרת על השער המפנה לדיווחים על הפרשה היא "הערכות: ליברמן ייצא לאירופה בניסיון לקדם את הרעיון ל'הסדר אזורי'". כותרת הגג היא לא "גודל החקירה כגודל העקירה", אבל כנראה רק משום שב"מעריב" לא מאמינים בחרוזים. תמצית הטור עצמו (של כספית כמובן) על השער נפתחת במלים "שר החוץ אביגדור ליברמן משדר עסקים כרגיל".

"בערד פוחדים ממכרה הפוספטים, אך ממשיכים להצביע לליברמן", נכתב בעמוד התוכן של מוסף "הארץ", בהפניה לכתבה של רועי צ'יקי ארד במסגרת הסדרה "הבוחר הנודד". ארד ירד לנגב לפגוש את טלי פלוסקוב, ראש העיר מטעם ישראל-ביתנו.

"למה נסעתי דווקא לערד? רציתי לברר אם המכרה משפיע על ההצבעה; אם שוב מפלגתו של ליברמן, לא בדיוק זה שעומד מול הטייקונים, זה שמזוהה יותר עם בולדוזרים, תזכה לתמיכה של כמעט שליש מהתושבים; אם התושבים יצביעו נגד האינטרסים של עצמם, אולי בריאות עצמם וילדיהם, בשל אמירה כמו של טלי פלוסקוב מ-2009, 'הבעיה של המדינה היא שערביי ישראל לא נאמנים למדינה' (בראיון הנוכחי פלוסקוב נשמעה מתונה בהרבה והתגאתה בפרויקטים משותפים עם העיירות הבדואיות באזור)", כותב ארד אחרי שהוא מתאר כיצד דוברה של ראשת העיר מנסה להניא אותו מהראיון. פלוסקוב מסרבת להגיד לכתב "הארץ" אם ליברמן והמפלגה תומכים במיזם המכרה של חברת כימיקלים-לישראל (עידן עופר) או מתנגדים לו.

הצד השני של מטבע השוחד

"בזמן שהח"כים הבכירים של ישראל-ביתנו היו עסוקים, כך על-פי החשד, בדאגה לכיסם הפרטי ולחבריהם, הם עבדו במרץ כדי לטרפד רפורמות שנועדו להגביר את השקיפות ולהזרים כסף למערכת הציבורית", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "דה-מרקר" ("קודם ביתנו, אחר-כך ישראל"), המפנה לכתבה של רוני לינדר-גנץ, אבי בר-אלי ונמרוד בוסו.

עוד שחיתות אקראית

"לפני כשנתיים טען מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו שהשחיתות במדינה כמעט ונוקתה [...] גם הוא בוודאי מבין היום כי טעה", כתב גידי וייץ אתמול ב"הארץ" בהקשר של פרשת השחיתות הענפה בישראל-ביתנו. "אולי עוד עשור או שניים של מאמץ לאומי, שיכללו פעולות ממשלתיות כמו הכפלה של היחידות העוסקות בצווארון-לבן, יובילו להרתעה אמיתית ולנקיון האורוות. כיוון שאין בנמצא פוליטיקאי שרוצה לשנות את השיטה – לפרק את מאחזי המקורבים, לחסום את הפרצות מהן זורמים כספים לידיים נגועות, לרסן את פעולות הלוביסטים והמאכערים ומחוללי שחיתות נוספים – אנחנו צפויים בשנים הקרובות לעוד כמה גילויים אקראיים של רקב, ולעוד כמה נקישות של חוקרים בשעת בוקר מוקדמת בדלתם של אנשי הצמרת".

בינתיים, בעיתונות, ובדרך כלל דווקא בחלקיה הפחות מרכזיים ויותר חלשים כלכלית, עושים מספר לא גדול של עיתונאים ראויים מאמץ להוסיף לאותם גילויים אקראיים.

"תחקיר 'הארץ': מופז ויועצו יעלון סייעו לעסקת ענק שיזמו זייפנים בגדה", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "השניים ניסו לקדם הכשרה לבנייה במאות דונמים – בניגוד לעמדת היועצים המשפטיים", נכתב בכותרת המשנה. "בבחירות הקרובות בליכוד, יכול שר הביטחון משה (בוגי) יעלון לצפות שחבר המפלגה מוטי קוגל יצביע עבורו. קוגל זכה לאחרונה לסיוע יוצא דופן מיועצו של יעלון. הוא טוען כי רכש 1,600 דונם אדמות של פלסטינים בהתנחלות החרדית תל-ציון, אך כיוון שהעסקאות מעוררות תמיהות, הוא ביקש עזרה משר הביטחון. בחודש יוני, בניגוד לחוות הדעת של היועצים המשפטיים של הצבא בעשור האחרון, ניסה יועץ השר, גלעד אלטמן, לעזור לו לקבל את הקרקע. יעלון איננו שר הביטחון הראשון שקוגל מנסה לרתום לעניינו. תחקיר 'הארץ' על האדמות של קוגל מראה כי גם שאול מופז ניסה לסייע לחבר המפלגה בעת שכיהן כשר הביטחון", כותב חיים לוינסון בפתח הכתבה.

במוסף "צדק" של "מקור ראשון" כותב איציק וולף על ניגודי אינטרסים בשלטון המקומי. "האם הסיפור שלפנינו מעלה חשד לניגוד עניינים?", פותחת כתבתו, "האם עו"ד נועה בן-אריה, המשמשת היועצת המשפטית של המועצה המקומית תל-מונד ושל רשויות מקומיות רבות נוספות, והמועסקת במקביל על-ידי מרכז השלטון המקומי כיועצת משפטית וכלוביסטית בכנסת, היתה צריכה לפסול את עצמה מלדון בבקשתם של חברי מועצה להוציא מכרזי בנייה פומביים מטעם המועצה ולא להפקיד את ביצוע המכרזים בידי החברה למשק וכלכלה של המרכז לשלטון מקומי?". כותרת הכתבה היא "סוכן כפול".

עדכון (15.1.15): מטעם בן-אריה  נמסר כי העובדה שהיא משמשת, בין היתר, יועצת משפטית של מרכז השלטון המקומי, הוצהרה על ידה עוד טרם קבלתה לתפקיד היועצת המשפטית של המועצה המקומית תל-מונד ולא היה כל חידוש בכך למי מחברי המועצה בעת מתן חוות דעתה המשפטית בעניין המכרזים.

אגב

"מלמדים רוסית באמצעות גננות שלא יודעות עברית, מקפידים על משמעת וסדר וחוגגים גם חגים בינלאומיים. הצצה לגני הילדים בבת-ים, ש-50 מהם מושתתים על יסודות החינוך הרוסי. 'זה לא בידוד, זו פריבילגיה שיש למיליון איש שהגיעו מאותה מדינה', מסביר אחד האבות", נכתב בכותרת המשנה לראשית של מוסף "ידיעות בת-ים" (איילת רוטה-גבאי).

הכותרות הראשיות

"בת 11 נפצעה קשה מבקבוק תבערה ליד מעלה-שומרון; אביה נפצע קל", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". זו גם הכותרת הראשית של "מעריב", "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". רק ב"מקור ראשון" הכותרת היא "בג"ץ: לעקור את עמונה בתוך שנתיים". אם המצב היה הפוך (כלומר, "הארץ" היה מחליף את "מקור ראשון" בהחלטה העריכתית הלגיטימית לחרוג מהשורה), אפילו אם היה מדובר באותה כותרת ממש (בג"ץ נגד עמונה), הטוקבקיסטים ומבטלי המנויים היו מסתערים על העיתון השמאלני. ב"מקור ראשון" יכולים להיות רגועים – השמאל, הגם שאיבד את השלטון לפני שנות דור, עדיין לא הצמיח מאסה רצינית של טוקבקיסטים (או בכלל).

אגב

מלמעלה למטה: הכותרת הראשית של "הארץ" היום; תגובות גולשים בדף הפייסבוק של "הארץ" בגנות שמאלניותה של הכותרת; הכותרת הראשית של "ישראל היום", היום

מלמעלה למטה: הכותרת הראשית של "הארץ" היום; תגובות גולשים בדף הפייסבוק של "הארץ" בגנות שמאלניותה של הכותרת; הכותרת הראשית של "ישראל היום", היום

עושים למועמדם

"זו לא בדיחה". יו"ר העבודה יצחק הרצוג מככב בראש רשימת "הגיבורים המפתיעים של 2014" של מוסף "הארץ", 26.12.14

"זו לא בדיחה". יו"ר העבודה יצחק הרצוג מככב בראש רשימת "הגיבורים המפתיעים של 2014" של מוסף "הארץ"

הזדמנויות צילום יש כל השנה, אבל בעונת הבחירות אי-אפשר להשאיר דברים לידה של ההזדמנות, והעיתונים השונים מספקים למועמדים החביבים עליהם (בשל העמדה הפוליטית/האינטרסים/בעלי ההון שהם מייצגים) מיצובים ויזואליים חיוביים.

ב"הארץ" מנצלים את סיכומי סוף השנה כדי לפרסם תמונה נוספת מסט הכתפיים העירומות של בוז'י (ינאי יחיאל) ולהמשיך בניסיון הפתטי לייצר לו סקס-אפיל.

ב"ישראל היום" מפשלים כרגיל, עת כתבת דיוקן חנפנית ואינסופית (מתי טוכפלד) של זאב אלקין, משותפיו הנוכחיים של נתניהו, נפתחת בתצלום אכזרי למדי של פיני סילוק, מי שחתום על ז'אנר הדיוקנים המלוטשים-מלוקקים-מעובדים בעיתונות הישראלית העכשווית ומספק כאן דווקא ההפך: פוטו-רצח המדגיש את התכונות האסתטיות השליליות של מושאו, מצל הזיפים והבהייה הדכאונית, דרך הרקע המגמד, עבור בז'קט והעניבה המרושלים, המכנסיים המשוכים מעלה כמנהג הסבאים וכלה ביציבה חסרת הביטחון.

זאב אלקין בצילום של פיני סילוק בפתח כתבת דיוקן ארוכה כגלות במוסף השבועי של "ישראל היום", 26.12.14

זאב אלקין בצילום של פיני סילוק בפתח כתבת דיוקן ארוכה כגלות במוסף השבועי של "ישראל היום"

משיחיות

"היה זה נתן רוטנשטרייך שהעז לצאת בגלוי, חמש שנים בלבד אחרי קום המדינה, נגד 'האחד בדורו', דוד בן-גוריון, והמשיחיות הממלכתית שלו", נכתב בכותרת המשנה למאמר המרכזי ב"תרבות וספרות" של "הארץ", מאת יעקב גולומב. "הוא היה אחד הראשונים שהשכיל לחזות כי מגעגועים למשיחיות חילונית אך כפסע למשיחיות דתית ולכל האסונות שהביאה עלינו. כי הממלכתיות של בן-גוריון ביקשה להפוך את הנתון לרצוי, שעה שעמדתו הקאנטית של רוטנשטרייך ביקשה להפוך את הרצוי לנתון. זהו ההבדל המהותי בין מדינאי ענק להוגה דעות לא פחות ענק ממנו".

ריאליטי גופשטיין

כתבת השער של "7 ימים", מוסף "ידיעות אחרונות", היא מהסוג שהיה נפוץ יותר בזמנו של העורך הקודם, שילה דה-בר (שעזב לאחרונה את קבוצת התקשורת בנסיבות לא ברורות) – עיתונות ריאליטי המפתה את הקורא בהבטחה לסיפור בלתי אמצעי שמגיש עיתונאי שהתמזג עם מושאי סיקורו. הפעם זו ליאת בר-סתו, שפעלה, לפי העיתון, במשך חודשיים וחצי במסגרת הארגון הגזעני להב"ה, הפועל נגד קשרים בין יהודיות לערבים.

מובן שהסתננות והתחזות הן כלים עיתונאיים שיכולים להניב מידע משמעותי שקשה או אי-אפשר להשיג בדרכים אחרות, אך בד בבד יש להן גם אפיל בידורי ומציצני שקשור לצורה ולא לתוכן. הכתבה היום ב"7 ימים" אולי עשתה את שלה מבחינה פתיינית, אולם מאכזבת בגזרת המידע. למעשה אנשי הארגון, בראשות בנצי גופשטיין, שנעצרו לאחרונה בחשד להסתה לאלימות, יכולים להשתמש בכתבה בכתב ההגנה: האלימות היחידה המוזכרת בה היא של שוטרת מג"ב, והיא מופנית כלפי הכתבת.

בסופה של הכתבה מוטבע הלוגו "מחלקת תחקירים. הכתובת לחשיפות". הגזענות של בנצי גופשטיין, דומיו ועוזריו לא באמת זקוקה לעיתונאים חוקרים שיחשפו אותה. חבל שב"ידיעות אחרונות" מתעקשים כבר שנים להפנות את המשאבים שהם מקצים לעיתונות חוקרת לשוליים של הציבוריות הישראלית במקום למרכז המורסתי והממאיר שלה. כמובן, הסיבה להתנהלות הזו אינה בגדר תעלומה. העורכים והכתבים ב"ידיעות אחרונות" יודעים שהם עלולים למצוא שם את הבוסים שלהם.

"גלריה"

השבוע כתב כאן אורן פרסיקו על התהליך המדאיג – אם כי כנראה בלתי נמנע לנוכח מצבו הכלכלי הרעוע של העיתון – שעתיד לעבור מוסף "גלריה" היומי. תמצית העניין: עיתונאי "גלריה" התבשרו, לטענתם בהפתעה ובלי שהתייעצו עימם, כי המוסף (מוסף התרבות היומי היחיד בעיתונות הישראלית) עתיד לעבור ממתכונת מגזינית לחדשותית ולוותר על כתבות וראיונות (וכנראה גם על עמודים), כמו גם על עובדים – ולעומת זאת להוסיף עוד שעות עבודה. השינוי, כך העובדים, הוא על-פי נוסחת הפופולריות של המדור המקוון ומחמיץ את גרעין הקוראים הנאמן.

עורך "הארץ" הסכים למסור בתגובה רק כי מדובר ב"תהליך רענון", אולם אתמול כתבה עורכת המוסף, רוני בר, מכתב לעובדים ובו הסבירה ביותר פירוט את עמדת המחליטים על השינוי:

בתום שבוע לא פשוט ולקראת שבוע לא קל יותר – עם המעבר להורדה המאוחרת, רציתי לכתוב לכם כמה מלים, להבהיר כמה נקודות שאני מבינה שיש סביבן אי-הבנה וגם לחתום את הימים האלה באווירה נעימה יותר. מעולם לא אמרתי שלא יהיו כתבות מגזין ב'גלריה' החדש – להפך – כתבת השער נשארת וגם בחציו האחורי של העיתון יהיה מקום לפיצ'רים. שם יהיו גם המדורים הקבועים, וביקורת אירועי התרבות. כן – ביקשתי מכם לקצר את הכתבות ממה שהיה נהוג לסביבות אלף מלה.
לגבי ראיונות – יש ראיונות ראויים ומעניינים מאין כמוהם – כך היה השבוע הטקסט של דפנה על הקומיקאי הדני-מצרי עומאר מרזוק, שפורסם על השער. לצד זאת, ביקשתי להפנות את תשומת לבכם ואת מרצכם לזוויות רחבות יותר. לעתים, ראיון מפספס את התופעה האמיתית, וחבל. כשנכנסתי לתפקיד קיבלתי מכם המון הצעות לראיונות, עם אנשים שבמקרים רבים לא היו מעניינים (וכך העידו גם מי שהציעו את האייטם כשנשאלו) – אין סיבה שנתעכב על אלו. אם תביאו ראיון הישגי – היו סמוכים ובטוחים שנמצא לו מקום מכובד ביותר.
בשבוע הבא אנחנו מתחילים לעבוד במתכונת חדשה, עם הורדה בשעה 22:00, שכל מטרתה היא להביא לקוראינו את המידע החדש והטרי ביותר, אין מאחורי המהלך הזה שום כוונה לפגוע בכם – העורכים או הכותבים, גם אם יש לשינוי הזה השפעות על חייכם. אני מקווה שהמעבר יהיה חלק, קל ונעים ככל האפשר. גם אם נדמה לכם שבאתי מבחוץ – 'גלריה' יקרה ללבי לא פחות מלכם. אני מאמינה שכולנו שותפים לרצון להוריד מדי ערב עיתון עשיר, מעניין, מושך ועדכני".

את המכתב סיימה בר באיחול: "אני מאחלת לכולנו סוף-שבוע נעים, וגם שבוע נעים אחריו. ובתקווה שבפעם הבאה שיכתבו עלינו בתקשורת, יגידו דברים טובים :) תמשיכו בעבודתכם המצוינת".

מוזיקה

בכתבת השער של "גלריה" כותב הפרשן הצבאי וחובב המוזיקה השחורה של "הארץ", עמוס הראל, על ד'אנג'לו, "התקווה הגדולה של האר-אנ'-בי בשנות ה-90", ש"עושה בימים אלה קאמבק אחרי היעדרות בת 14 שנים מעין הציבור". האלבום החדש, "משיח שחור", "כבר מוגדר על-ידי המבקרים כאירוע המוזיקלי של השנה וכיצירה שתחולל את המהפכה העתידית במוזיקה השחורה".

"מסתבר שמאחורי 'דרך השלום' של פאר טסי מסתתר אלבום שלם, לא רע בכלל. אם כך נשמע המיינסטרים הישראלי ב-2014, ייתכן שמצבנו לא גרוע כמו שאומרים", כותב באותו מוסף בן שלו, מבקר המוזיקה המקצועי והמשובח של העיתון, שנעדר זה זמן מעמודי המוסף היומי.

"כולם מדברים על פאר טסי ועל הלהיט 'דרך השלום', שמשגע את המדינה. עכשיו הגיע הזמן שתכירו את האיש באמת", נכתב בכותרת המשנה לראשית של מוסף הבידור "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" – שזכה בראיון ההישגי.

אופנה

"ההבדל בין רונית אלקבץ לקרן מור הוא בדיוק ההבדל בין איקונת אופנה מעוררת השראה לפשניסטה: הראשונה היא סובייקט ריבוני, השנייה היא אובייקט לצפייה" (שחר אטואן משתמש במלים "סובייקט ריבוני" בהקשר לתעשיית האופנה המודרנית, "גלריה").

מלה מטסי

"אני מאוד-מאוד חזק. אני זימנתי לעצמי את כל סוגי הביקורות ואני מתמודד איתן. או יותר נכון: אני לא מתמודד איתן. לא מתייחס אליהן, כי אני לא צריך. בתור בנאדם רגיל שכותבים עליו משהו, הייתי נפגע, אבל בתור בנאדם שהוא גם איש ציבור, צריך לקחת את זה בחשבון. ולא כל מה שכותבים נכון. הקהל היום לוקח את מה שהוא רוצה, ואת יכולה לראות אותי כדוגמה חיה" (פאר טסי, כוכב עולה בשמי הפופ המזרחי, מסביר לכתבת "7 לילות" גבי בר-חיים כיצד הוא מתמודד עם ביקורת על יצירתו).

ספרות

כתבת הספרות השבועית של "ידיעות אחרונות" (במוסף "7 לילות") היא ראיון אימייל של רונה קופרבוים עם סופר שהוציא את ספרו בשם בדוי (בן פול). "אתה חושב שהסתרת הזהות שלך תעשה טוב לעסקים של הספר או תזיק להם? (ואל תגיד שזה לא מזיז לך, כי לא נאמין. הרי בחרת לפרסם ספר)", היא השאלה המודפסת אחרונה. בתשובה עונה הסופר האנונימי:

אין לי מושג. אני לא איש עסקים. אני לא חושב שתפקידו של סופר הוא לקדם ספרים, אלא לכתוב אותם. אני חושב שהגיע הזמן למרוד בבולמיה המפלצתית של מכונת השיווק ולסרב לדרישה לרקוד, לשיר, לבשל בתוכניות אירוח ולהצטלם באמבטיה. ברור שאני מפרסם ספר כדי שיקראו אותו. האם זה אומר שאני צריך לעבוד גם כבדרן וסוכן מכירות?".

ציד נפשות

ההפניה הבולטת על שער יומון הקנאים החרדי "הפלס": מדינת ישראל מחדשת את גזירות השמד וממשיכה בציד נפשות. הכוונה, כמובן, לא לגידול בתקציבי ישיבות של רבנים העוסקים ב"החזרה בתשובה", אלא בפעילות שיווקית של צה"ל

ההפניה הבולטת על שער יומון הקנאים החרדי "הפלס": מדינת ישראל מחדשת את גזירות השמד וממשיכה בציד נפשות. הכוונה, כמובן, לא לגידול בתקציבי ישיבות של רבנים העוסקים ב"החזרה בתשובה", אלא בפעילות שיווקית של צה"ל

עושים לביתם

שר החינוך לשעבר מבית יש-עתיד, שי פירון, נאלץ להיפרד מכסאו יחד עם שאר שרי המפלגה של בעל הטור לשעבר ב"ידיעות אחרונות", אולם שיתוף הפעולה בשווי מיליוני שקלים בין המשרד לבין העיתון נמשך, והיום מקבלים הקוראים את המוסף "מחנכים בסביבה" במסגרת הסכם התוכן השיווקי בין המשרד לעיתון סביב תוכנית "למידה משמעותית" של פירון.

בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מקדמים עורכי העיתון את שיתוף הפעולה המסחרי שלהם עם חברת המזון אוסם, "שולחן משפחתי". מודעות מטעם "ידיעות אחרונות", ynet ואוסם נדפסות בעמ' 4 ובשער האחורי. בעמ' 8 נדפסת פרסומת נוספת לפרויקט התוכן השיווקי, הפעם בצורת כתבה בחתימת הכתבת השיווקית איריס ליפשיץ-קליגר. "כולם לשולחן!", מצווה הכותרת.

ענייני תקשורת

יצחק לאור. "פרשת יצחק לאור מוכיחה שוב שהתפקיד שממלא מפעל הפיס גדול עליו בכמה מידות", נכתב בכותרת המשנה לטור של יוני ליבנה, הנדפס לפני עמודי מדריך ההופעות והסרטים במוסף "7 לילות" ועוסק בחזרתו בו של מפעל הפיס מהענקת פרס ספרותי (פרס לנדאו) למשורר יצחק לאור, בשל מסע ציבורי שהבליט את הטענות של נשים כי תקף אותן מינית.

גלגלצ. "המינוי של נדב רביד למנהל גלגלצ הכניס את התחנה הכי פופולרית בארץ להלם", טוענת כותרת המשנה לכתבה של רז שכניק ב"7 לילות". "למה להביא אדם מבחוץ, שואלים שם, במקום לקדם את המנהל המוזיקלי הוותיק? ואיך זה שנבחר מישהו שמזוהה עם מוזיקה אלטרנטיבית, ולא עם הקו המיינסטרימי שמאפיין את המקום? גם בתעשיית המוזיקה חוששים משינויים, בעוד בפיקוד גלי-צה"ל מרגיעים: רביד לא יעשה מהפכות והוא בעל ניסיון מרשים".

דן מרגלית מותח ביקורת על השר גלעד ארדן, ממקורביו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בטוויטר כמובן - לא ב"ישראל היום"

דן מרגלית מותח ביקורת על השר גלעד ארדן, ממקורביו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בטוויטר כמובן - לא ב"ישראל היום"

"מוצ"ש", מגזין הצעירים של "מקור ראשון", מציע דירוג זריז ("צל"ש", "טר"ש") של העיתונות הישראלית במדור דמוי "ועדת המדרוג" של מוסף "הארץ" (שהעתיק אותו בתורו מהמגזין "ניו-יורק")

"מוצ"ש", מגזין הצעירים של "מקור ראשון", מציע דירוג זריז ("צל"ש", "טר"ש") של העיתונות הישראלית במדור דמוי "ועדת המדרוג" של מוסף "הארץ" (שהעתיק אותו בתורו מהמגזין "ניו-יורק")

דעות "הארץ". יואל מרקוס חושב שכולנו אשמים.

75 שנה ל"ידיעות אחרונות". היום לא מתפרסם ב"ידיעות אחרונות" מאמר שבו מודה העורך, רון ירון, לקוראים הנאמנים, לעובדי העיתון לדורותיהם, לעורכים, לכתבים, לפרשנים, לבעלי הטורים, לצלמים, למעצבים, לאנשי הטכנולוגיות, לארכיון, למגיהים, לעובדי הדפוס, ההפצה, השיווק, המודעות והמינהלה. במדור המכתבים למערכת של מוסף "7 ימים" נדפס ציטוט מובלט ממכתבה של "הקוראת דינה": "חזרתכם לרגעים היסטוריים בשערי העבר של 'ידיעות אחרונות' העלתה בי זכרונות ונשכחות ועוררה בי געגועים רבים".