רועי ילין, ממקימי קבוצת הפייסבוק "אם תרצו – תנועה פשיסטית (אז יש)", הגיש לבית-המשפט העליון ערעור על החלטת המחוזי לחייבו בהוצאת דיבה בגין תגובה שפירסם בפייסבוק ובה תהה אם יוכל לצעוד יחד עם חברי תנועת אם-תרצו, במצעד שאירגנו, לנוכח העובדה כי "סבו של אבי לא היה יהודי טהור". נוסף לכך ילין, יחד עם כל יתר הנתבעים המקוריים בתביעה שהגישה אם-תרצו, עירער לעליון על החלטת המחוזי שלא לחייב את התנועה בהוצאות משפט. מנגד, תנועת אם-תרצו הגישה ערעור שכנגד ובו דרשה להפוך את פסיקת המחוזי ולחייב את ילין ויתר הנתבעים בהוצאת דיבה ותשלום פיצויים.

עורכי-הדין ישי שנידור, מיכאל ספרד ושלומי זכריה, באי-כוחם של ילין ויתר הנתבעים, טענו בערעורם כי בית-המשפט המחוזי שגה כאשר קבע כי לא שמורה לילין הגנת תום הלב בפרסום השאלה בדבר מצעד אם-תרצו, אך ורק מפני שלא טען ל"אמת בפרסום". "אין יסוד לשלול את חזקת תום הלב מאדם שאומר אמירה שאין בה יסוד עובדתי, משום שלא טען טענה בלתי רלבנטית ל'אמת בפרסום'", כתבו.

עוד טען ילין כי יש לבטל את פסיקת המחוזי שלפיה שורה זו שפירסם ביחס למצעד מייחסת לתנועת אם-תרצו "דגילה בתורת הגזע הנאצית". "שלילת זכותו של המערער להביע את דעתו על פעולת המשיבה משום שדעה זו מעוררת אסוציאציות אל תקופה אפלה ומתועבת – בדיוק הכיוון המוסרי שמהידרדרות לכיוונו מבקש להתריע – מנוגדת חזיתית לכל הרציונל של הגנת הבעת הדעה ולתשתית החוקתית של מדינה דמוקרטית", נכתב בערעור.

אפקט מצנן חמור

אשר לדרישה להוצאות, ילין ויתר הנתבעים טוענים כי ההחלטה שלא לחייב את אם-תרצו בהוצאות פוגעת בחופש הביטוי, ומזכירים כי בתביעה המקורית דרשה התנועה סכום פיצוי גבוה במיוחד – 2.6 מיליון שקל. "במקום להשתמש במנגנון של פסיקת הוצאות לשם התמודדות עם התופעה של תביעות לשון הרע בסכומי עתק המוגשות בגין פרסומים בעניינים ציבוריים (ובדרך כלל, כמו בענייננו, על-ידי תאגיד חזק עתיר ממון ומשאבים נגד אזרחים מהשורה), ואשר מטילות אפקט מצנן חמור על מעגלים רחבים של משתתפים בפועל ובכוח בשיח הציבורי, תורמת תוצאת ההליך כאן במישור ההוצאות להעצמת האפקט המצנן", נטען בערעור.

מתוך דף הפייסבוק "אם תרצו תנועה פשיסטית"

"תוצאת ההליך בענייננו יוצרת תמריץ חיובי להגשת תביעות דומות, שהשפעתן המצטברת קשה ועמוקה, ודוחפת נתבעים להיכנע, לשתוק, לסגת או להתפשר ללא כל הצדקה מהותית, רק משום הידיעה שהעמידה על התבטאויותיהם הציבוריות, שאין להם בהן כל אינטרס אישי, עלולה להעמיד אותם בפני חסרון כיס אדיר (מעבר לכל ההוצאות העקיפות, העול הנפשי הנלווה להליך משפטי וכו') – וזאת אפילו אם ינצחו בתביעה".

יש הכרח להוכיח

בתשובה לערעור שהגישו ילין וחבריו, הוגש מטעם אם-תרצו ערעור שכנגד. באמצעות עורכי-הדין נדב העצני ואורית יפת טענה התנועה כי בית-המשפט המחוזי שגה כאשר קבע כי עצם יצירת קבוצת הפייסבוק "אם תרצו – תנועה פשיסטית (אז יש)" אינה בבחינת לשון הרע, הן בשל הגנת תום הלב והן בשל הגנת אמת בפרסום.

"לא די בקווי דמיון מסוימים בין התנועה הפשיסטית לבין המערערת כדי להחיל על המשיבים את הגנת אמת הפרסום", נטען בערעור שכנגד, "אלא יש הכרח להוכיח כי מתקיימים במערערת מלוא, ולמצער מרבית, הסממנים המרכזיים וההכרחיים של 'תנועה פשיסטית'". לטענת אם-תרצו, אם קביעת בית-המשפט המחוזי תישאר על כנה, משמעות הדבר כי אפשר יהיה להשוות כל תנועה לאומית לפשיזם, כולל הציונות. "לאומיות אינה לאומנות שאיפיינה את התנועה הפשיסטית", מדגישים באם-תרצו ומוסיפים: "לאומנות קיצונית הנה רק סממן אחד מתוך מספר סממנים מרכזיים והכרחיים של התנועה הפשיסטית".

עוד טענו באם-תרצו כי בית-המשפט המחוזי שגה כשנמנע מלחייב את ילין לפצות את התנועה בגין המשפט שבו נקבע כי הוציא את דיבתה.

"התוצאה של קביעה זו, הן מבחינה מהותית, הן משפטית והן ציבורית, אינה נסבלת", טוענת אם-תרצו בערעורה ביחס לפסיקת המחוזי. "אם היא תהפוך לחלוטה, משמעותה תהיה שבמדינת ישראל אין כל משמעות לשם הטוב. כאשר מדובר ביריבים אידיאולוגיים, בשם חופש הביטוי, ניתן לבזות, לשקר, להעליל, להוציא אל מחוץ לגדר וכיו"ב. אין מדובר בחופש הביטוי, אלא בחופש הביזוי. דבר זה ניצב בניגוד לדין, להיגיון, לצדק וליכולת לשמר חברה אנושית סבירה".

דיון בערעור ובערעור שכנגד יתקיים בבית-המשפט העליון בחודש יוני הקרוב בפני השופטים מרים נאור, עוזי פוגלמן ודפנה ברק-ארז.

ע"א 2266/14