רגוע ונינוח
הבחירות הצפויות לכנסת ממשיכות לזכות בתשומת לבה של העיתונות. הדגש אינו על מדיניות, אלא על יריבויות ובריתות פוליטיות. שלושת הטבלואידים מדווחים בכותרותיהם הראשיות על יחסי שר החוץ אביגדור ליברמן עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, בעקבות התבטאות של שר החוץ במהלך סוף-השבוע. ב"מעריב" בוחרים לכותרת הראשית את ההתבטאות עצמה: "ליברמן: 'לא פוסל את הרצוג ולא את נתניהו". ב"ידיעות אחרונות" מדגישים רק את החלק המתאים לקמפיין "רק לא ביבי" שלהם: "ליברמן נגד נתניהו". ב"ישראל היום" מגיבים בשם הלשכה: "זעם בימין: 'ליברמן יביא ממשלת שמאל".
כשבנימין נתניהו פיטר החודש את שר האוצר יאיר לפיד ושרת המשפטים ציפי לבני בשל מה שהגדיר כחתרנות תחתיו, שאלו אותו עיתונאים מדוע לא פיטר גם את שר הכלכלה נפתלי בנט ושר החוץ ליברמן, שהתבטאו נגדו במלים חריפות לא פחות. נתניהו הסביר כי אכן היו בעבר התבטאויות ביקורתיות מצדם, אולם מאז שוחח עימם והבהיר להם כי עליהם להפסיק לעשות כן – ההתבטאויות אכן פסקו. דומה כי רק בנט ממשיך לקבל את השררה.
אתמול, בראיון לבן כספית במהלך אירוע "שבתרבות" בתל-אביב, ביקר ליברמן בין היתר את התנהלות ישראל במהלך מבצע "צוק איתן". "אסור להיגרר, אבל נגררנו, לא יזמנו. אם נכפה עלינו ואין לנו ברירה, תלכו עד הסוף, אל תהיו לפלפים", מצוטט שר החוץ בעיתוני הבוקר. נכון לעכשיו נתניהו לא הודיע כי יפטר את ליברמן, אולם העיתון שמשרת אותו בנאמנות, "ישראל היום", יוצא במתקפה נגד שר החוץ.
"מדובר בסטירת לחי למחנה הימין שליברמן תמיד הציג את עצמו כחלק בלתי נפרד ממנו", כותב מתי טוכפלד בטור פרשנות המתפרסם בכפולה הפותחת של "ישראל היום". "הצביעות של ישראל-ביתנו זועקת לשמים", קוראת כותרת לטור המביא את ה"תגובות" (מימין) לדברי ליברמן. במדור הדעות מוסיף חיים שיין: "אביגדור ליברמן נחשב פעם 'האיש החזק' בפוליטיקה הישראלית, וכעת תש כוחו". לדבריו, הפנייה של ליברמן שמאלה נועדה להגן עליו מפני חשדות לשחיתות. שיין מזכיר את ה"עננה" הפלילית הרובצת מעל שר החוץ, על אף שבעבר, כשהעננה היתה גדולה עשרת מונים ובפרקליטות התלבטו אם להגיש נגד ליברמן כתב אישום חמור, שיין לא מצא מקום להזכיר אותה בטור שבירך את ליברמן על החבירה לליכוד.
ביום שישי האחרון כתב פובליציסט "ישראל היום" דרור אידר כי ליברמן אינו איש ימין וקבע כי "מה שחשף את ערוותו האידיאולוגית של ליברמן היה החוק נגד 'ישראל היום' שהוביל". הכותרת המרכזית בכפולה הפותחת היום היא "ליברמן חושף את הקלפים".
"ידיעות אחרונות", שלו היסטוריה ארוכה של קרבה לליברמן ורק לאחרונה הציג את "תוכנית השלום" של שר החוץ, המבוססת על טרנספר תמורת תשלום לאזרחי המדינה הערבים, מדווח על המשבר ביחסיו של ליברמן עם נתניהו בכפולה הפותחת שלו, בקורקטיות יחסית. התמיכה המובהקת בשר החוץ מגיעה הפעם מ"מעריב". כמו ביום שישי האחרון, שוב "מעריב" מתגלה כעיתון העוין ביותר את נתניהו.
בלב הכפולה הפותחת של "מעריב" מודפס תצלום של ליברמן משוחח עם בן כספית, אתמול ב"שבתרבות" (בכיתוב התצלום מוזכר שמו של שר החוץ בלבד). בידיעה על דברי ליברמן, מאת אריק בנדר, בקושי ניתן מקום לדיווח על התגובות לדבריו מימין; רק פסקה אחת קצרצרה. פחות אפילו מאשר ב"ידיעות אחרונות".
"ההתנפלות של בנימין נתניהו על אביגדור ליברמן במוצאי-שבת, לאחר הראיון של ליברמן ב'שבתרבות' של תיאטרון הבימה בתל-אביב, המחישה עד כמה עצביו של נתניהו מעורערים", פותח כספית טור דעה, המודפס אף הוא בכפולה הפותחת של העיתון. הפרשן הבכיר של "מעריב" מגיש תמונת מראה לטור של שיין ב"ישראל היום". כספית מתאר את המפה הפוליטית באופן שמשרת את ליברמן, לפיד וכחלון, ופוגע בנתניהו ובהרצוג-לבני. "נגמרו ימי ה'ימין' וה'שמאל'", קובע כספית. "הגושים האלה התמוססו. פג תוקפם. עכשיו כולם במרכז".
בהמשך מחמיא כספית לשר החוץ על הופעתו. "ליברמן ישב אתמול באולם המרכזי של תיאטרון הבימה וכבש את הקהל", הוא כותב. "ליברמן 2014 הוא יותר רגוע ונינוח מהקוזאק הרוסי שהכרנו בשני העשורים האחרונים. הוא קיבל תשואות כשנתן את השואו הקבוע שלו על ערביי ישראל ועל הצורך שלהם להחליט לאיזה צד הם נאמנים, ואפילו הוא הופתע מהעובדה שהתשואות האלה נשמעות בלב תל-אביב, על-ידי קהל שרק מעטים ממנו, אם בכלל, הצביע עבורו אי-פעם. הטיקט של ליברמן מעניין. נדמה לי שהוא די התאהב בפוזה של המבוגר האחראי [...] נכון להיום, בוושינגטון מדברים על ליברמן גבוהה ונכבדה".
עוד כותרת ראשית
"מחבל התיז חומצה ופגע ב-7 יהודים בטרמפיאדה הסמוכה לביתר-עילית", נכתב בכותרת העיתון החרדי "המודיע", היחיד שמקדיש לאירוע את כותרתו הראשית.
יהודי חרדי בזירת הפיגוע בגוש עציון, 12.12.14 (צילום: גרשון אלינסון)
כל העולם נגדנו
"מסתמן: ארה"ב לא תטיל וטו על החלטה להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967", נכתב בכותרת הראשית של העיתון החרדי "המבשר". מרדכי גולדמן מדווח כי ראש הממשלה בנימין נתניהו עתיד להיפגש השבוע עם מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי לקראת הצבעה במועצת הביטחון של האו"ם על הקמת מדינה פלסטינית. "בישראל מקווים שארה"ב תטיל וטו על כל הצעת החלטה מסוג זה, אולם בממשל האמריקאי הולכת ומתגבשת אלטרנטיבה בעייתית מאוד מבחינת ראש הממשלה נתניהו – הצעת החלטה אמריקאית רשמית, שתקרא גם היא להקמת מדינה פלסטינית, אך תכלול מרכיבים 'ידידותיים' לישראל". מידע דומה עולה מידיעה מאת חיים איסרוביץ ואבירם זינו, הרואה אור ב"מעריב".
בשער "הארץ" מדווח על ההצבעה הצפויה במועצת הביטחון של האו"ם מנקודת מבטם של הפלסטינים. ג'קי חורי מדווח מניו-יורק, על סמך שיחה עם השגריר הפלסטיני באו"ם ריאד מנסור, כי "בימים אלה מנהלים הפלסטינים משא-ומתן קדחתני עם מדינות אירופה בניסיון להגיע לנוסח מוסכם".
"ידיעות אחרונות" מדווח בשערו כי נתניהו "זומן לפגישה עם קרי". איתמר אייכנר מדווח בעמ' 6 של העיתון כי האמריקאים "מתלבטים" אם להטיל וטו. לדבריו, "האמריקאים מעוניינים 'לבוא חשבון' עם נתניהו על רקע השפל ביחסים בין שתי המדינות [...] ולא להטיל וטו על ההצעות", אולם מנגד הם "חוששים שאם לא יפסלו אותן, זה ישמש בבחירות הקרובות קלף בעבור נתניהו, שיוכל להגיד: 'כל העולם נגדנו'". אייכנר מצטט "גורמים אמריקאיים" שאמרו: "ברור לנו שאם לא נטיל וטו, נתניהו יקפוץ על זה וישתמש בזה כקלף במערכת הבחירות. הוא יאמר שכל העולם נגד ישראל ושמנסים לכפות עליה הסדר מדיני. נתניהו יגיד שרק הוא יוכל למנוע את זה וישתמש בזה בקמפיין שלו".
ב"ישראל היום" מתפרסם הדיווח הקצר ביותר על פגישת נתניהו-קרי. אם ב"ידיעות אחרונות" נתניהו "זומן" לפגישה, ב"ישראל היום" נכתב כי האמריקאים "יזמו" את המפגש. אם ב"הארץ" מדווחים מנקודת המבט הפלסטינית, ב"ישראל היום" מדווחים מנקודת המבט של לשכת ראש הממשלה. אם ב"המבשר" וב"מעריב" מדווחים כי האמריקאים שוקלים לא להטיל וטו, ב"ישראל היום" מדווח על רצון ישראלי שהווטו יוטל. על החשש של האמריקאים מפני שימוש של נתניהו באי-הטלת וטו לצרכיו הפוליטיים לא נכתב ב"ישראל היום" דבר.
התנאי הראשון
"הארץ" הוא העיתון היחיד שמדווח הבוקר על הפגנת פעילי שמאל אמש בירושלים, בדרישה להוציא את ארגון להב"ה מחוץ לחוק. ידיעת תצלום על ההפגנה רואה אור באמצע עמ' 8 של העיתון.
הפגנה נגד ארגון להב"ה, ירושלים, 13.12.14 (צילום: יונתן זינדל)
ב"ידיעות אחרונות" מדווח איתמר אייכנר על ארגון חדש בשם Honeymoon Israel, המציע לזוגות אמריקאים חופשת ירח דבש בישראל. לפי הדיווח של אייכנר, הארגון ממומן "בידי משפחה יהודית שמבקשת להישאר בעילום שם", וכבר תרמה די ממון כדי להפעיל את התוכנית לשלוש השנים הקרובות. "התנאי הראשון להתקבל לתוכנית: אחד מבני הזוג צריך להיות יהודי. זו הדרך של הארגון להתמודד עם בעיית ההתבוללות בארה"ב", מדווח אייכנר.
מירב ארלוזורוב מדווחת ב"דה-מרקר" כי ממשלת ישראל תחליט היום על הצעה לתוכנית השקעות ביישובים הערביים בישראל. הצעה זו, כך כותבת ארלוזורוב, באה על רקע אפליה כלכלית עקבית של הערבים החיים בישראל. "היישובים הערביים במדינת ישראל מחזיקים רק ב-3.5% משטחי אזורי התעסוקה. השטח הממוצע של שטחי תעסוקה שמקבל תושב ערבי הוא שישית מהשטח שמקבל תושב ביישוב יהודי. רק 7% מתקציב הסובסידיה השנתית לתחבורה ציבורית בישראל מוקצה ליישובים ערביים, אף שהאוכלוסייה ביישובים אלה מהווה 15.3% מאוכלוסיית ישראל", מצטטת ארלוזורוב מנתונים הכלולים במסמך שיוגש היום לממשלה.
"מותו של השר הפלסטיני זיאד אבו-עין הוא עוד הוכחה עד כמה האלימות של צה"ל היא נורמה, השגרה המובנת מאליה, זו שלא רואים ולא משנים", כותבת עמירה הס ב"הארץ". "עסקנו ב'כן התקף לב לא התקף לב', עסקנו ב'כן השעיית התיאום הבטחוני או לא', וב'איך צה"ל מתכונן להסלמה'. כלומר, עסקנו במה שקצת מדגדג את מיצג השווא של הנורמליות הישראלית. אין כל ערעור על הטבעיות שבה שורה של חיילי צה"ל ומג"ב וג'יפים צבאיים מתמקמים בשדה פלסטיני ומונעים מחקלאים גישה לאדמתם".
לצד הטור של הס, במדור הדעות של "הארץ", קורא מרזוק אלחלבי לשיתוף פעולה בין הגוש הליברלי המתון בישראל לבין הפלסטינים בישראל. אלחבלי קורא לשילוב כוחות בין פוליטיקאים ערבים לבין היוזמה לקידום נשים למקומות ריאליים ברשימה לכנסת. במקביל הוא פונה גם ליהודים: "הם יצטרכו להכיר בעובדה שהשינוי יתחולל באמצעות שותפות אסטרטגית ארוכת טווח עם הערבים בישראל. לא כעתודה של קולות, או כתומכים מן הצד, אלא כשותפים גלויים ושווי ערך. המטרה של יירוט הימין מחייבת שותפות ארוכת טווח, שבבסיסה עקרונות הדמוקרטיה, לרבות השוויון והצדק החלוקתי, וזאת בניגוד לשנים של הדרה, אפליה ודיכוי".
בראש עמודי החדשות של "ישראל היום", שמוקדשים לסיקור מערכת הבחירות, עדיין מתנוססים עשרה דיוקנאות של פוליטיקאים ישראלים, כולם יהודים.
המועמדים לכנסת, לפי "ישראל היום", דצמבר 2014
החתול במגפיים
הכותרת הראשית ב"כלכליסט" מוקדשת ל-37 קבוצות במשק שהוגדרו ביום חמישי האחרון כריכוזיות. "מעתה כל רגולטור שירצה להקצות זכות – רישיון, חוזה או קבלת אחוזי שליטה – לגוף שנכלל ב'רשימה השחורה' מחויב להתייעץ עם הוועדה לצמצום הריכוזיות", מדווח תומר גנון.
הרשימה המלאה של 2,569 "גורמים ריכוזיים" עלתה לאתר משרד האוצר ביום חמישי האחרון. בין יתר הגורמים גם כאלה שעוסקים בתקשורת ומוגדרים כגורם ריכוזי "בעל השפעה בתחום השידורים או העיתונות הכתובה". חברת "ידיעות אחרונות" בע"מ, לדוגמה, נכללת ברשימה, כמו גם הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ, עיתון "ישראל היום" בע"מ, "ג'רוזלם פוסט" בע"מ, "גלובס" פבלישר (1983) בע"מ, עיתון "מקור ראשון" שותפות מוגבלת ועוד חברות רבות בתחום התקשורת. גם אנשים פרטיים נכללים ברשימה, ובהם ארנון מוזס, עמוס שוקן, אליעזר פישמן וכן מרים ושלדון אדלסון. החברות של פישמן, אגב, מופיעות גם ברשימת התאגידים הריאליים המשמעותיים, שכן בשליטתו גם חברת כלכלית-ירושלים בע"מ.
ב"כלכליסט" לא עוסקים בפן התקשורתי של הרשימה, למעט אזכור בשולי הדיווח לחברת החתול-במגפיים בע"מ, ש"הוכרזה כריכוזית משום שהיא נשלטת על-ידי בני הזוג יואב ועירית בירן. יואב בירן הוא בנו של איש העסקים שרגא בירן, שקבוצת אלון שבשליטתו מחזיקה בחברת הדלק דור-אלון, בחברת חיפושי נפט, והיא בעלת השפעה בעיתונות הכתובה באמצעות 'ישראל פוסט' ומחזיקה בתשתית חיונית – מאגר הגז תמר".
ב"דה-מרקר", שהוביל בשנים האחרונות מסע ציבורי למען חקיקת החוק, מדווח על הרשימה שפירסמה הוועדה בצנעה יחסית. הכפולה החמישית מוקדשת לידיעה מאת ערן אזרן על הרשימה, וזו זוכה להפניה קטנה מהשער.
ענייני תקשורת
בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מדווחת אפרת פורשר על פוסט שפירסם נפתלי בנט בעמוד הפייסבוק שלו, ובו הגיב לטורו האחרון של נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות". ברנע כתב ביום שישי האחרון בגנות בנט וטען כי "כאשר הפשטנות הנערית הזאת מושכת עשרות אלפי מצביעים צעירים, כאשר היא מכניסה לממשלה ולכנסת חרד"לים חשוכים, עבדים לרבנים שנגועים בגזענות, בשנאת זרים, בקנאות דתית ולאומנית, ועוד קוראת לדברי הנאצה שלהם 'ערכים יהודיים', כאשר היא מוציאה מעטיני השלטון מאות מיליוני שקלים למטרות לא ראויות, מטרות שהבוחרים הצעירים לא קראו עליהן אף פעם בפייסבוק – הקסם הופך להונאה".
בפוסט של בנט נטען כי ברנע כינה את ה"בוחרים של בנט" "שונאי זרים, חשוכים, עבדים לרבנים שנגועים בגזענות, קנאות דתית ולאומנית, סוחטי כסף מעטיני השלטון", אף כי ברנע כינה כך את חברי-הכנסת של המפלגה. מכל מקום, בנט תקף. "זמנך עבר", כתב לברנע. "ההסתה ללא תגובה נגמרה. [...] הזמן שבו יכולת לירוק אותיות הסתה על דפי העיתון, ואיש לא יפצה פה, נגמר. [...] מה עבר לך בראש כשכתבת את מאמר השטנה? [...] מה חשבת, למען השם, כשישבת וכינית את הבוחרים שלי 'חשוכים שונאי זרים'? הדברים שכתבת אינם ראויים לדפוס. [...] העם התעורר, אתה כנראה נרדמת על המקלדת, וזה מה שיצא. תתבייש".
עמוס הראל מתייחס הבוקר ב"הארץ" לפרסום מצגת מסווגת של צה"ל על אירוע חדירת צוללנים של חמאס בתחילת מבצע "צוק איתן". "הסיבה למבוכה הצבאית ברורה", כותב הראל. "הפרסום כולל פרטים מסווגים שונים (ובהם סוד אחד שצה"ל מתעקש להמשיך ולהגדירו ככזה, אף שהוא ידוע כבר שנים לכל ילד פלסטיני בעזה). אבל המצגת מלמדת עוד כמה דברים. היא ממחישה את הפער בין הגרסה הרשמית של השתלשלות האירועים, כפי שהוצגה לציבור, לבין פרטי הפרטים של התקרית. בפומבי חגגו את תושייתה של התצפיתנית, שזיהתה את צוללני חמאס עולים אל החוף. בפועל, מתברר מהמצגת איזה כוח אדיר ומסורבל – ספינות, כלי טיס, טנק, דחפור, שלל אמצעי תצפית – נדרש כדי לסכל את החדירה וכמה תקלות ואי-הבנות אירעו בתיאום בין כוחות המשנה עד לפגיעה בכל חברי החוליה".
זוהר שחר-לוי מדווחת ב"כלכליסט" כי חברת ברקי, בעלת הזכויות על יומני-גבע, הגיעה לאחר שנים ארוכות של התדיינות משפטית להסכם פשרה עם האולפנים-המאוחדים ואולפני-הרצליה. הללו ישלמו לה 200 אלף שקל על השימוש שעשו ביומנים בשנים האחרונות וכן מדי שנה יעבירו אליה לפחות 10% מההכנסות מהשימוש ביומנים.
מחר בשעה תשע, יפגשו הכתבים הצבאיים עם מפקד פיקוד דרום סמי תורג'מן. אז אם במשך היום תקראו "קצין בכיר" שמכריז ש"הרתענו את החמאס", שתדעו למה
— Chaim Levinson (@chaimlevinson) December 13, 2014
כתב "הארץ" חיים לוינסון הכין אתמול את העוקבים אחר חשבון הטוויטר שלו לקראת תוצאות תדרוך של הכתבים הצבאיים עם אלוף פיקוד דרום, שנערך הבוקר.
במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" מדווח הבוקר כי ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, מבקש לחייב בעלי תפקידים ציבוריים, כולל עיתונאים, לעבור בדיקת סמים. לפי הדיווח, אגודות העיתונאים בהונגריה הגיבו לרעיון בזעם.
בתחתית הכפולה הפותחת של מוסף "מעריב" מתפרסמת "הבהרה" בזו הלשון:
הוועד הבינלאומי של הצלב-האדום מבקש להבהיר כי הראיון שנערך עם ראש המחלקה המשפטית של הארגון לארי מייבי ('המטרה שלנו היא לחנך את הצדדים', 3.12.2014) לא התייחס לעימות האחרון בעזה. בנוסף, מר מייבי לא הזכיר את חמאס כאחת מקבוצות החמושים שלא צייתה למשפט ההומניטרי הבינלאומי. באשר לנוהל חניבעל, מר מייבי סירב להגיב ספציפית על הנושא".
עיון בראיון עם מייבי, שערכה שרה ליבוביץ-דר, מעלה תהיות. הן בכותרת המשנה והן בטקסט עצמו יש התייחסות מפורשת, חוזרת ונשנית, למבצע "צוק איתן". ליבוביץ-דר אף כותבת בפתח הראיון כי "מייבי, שחי בארץ במהלך 'צוק איתן', מתפנה כעת לדבר על המבצע האחרון". בתשובה לשאלה ישירה על "צוק איתן" אומר מייבי כי "היה קשה להיכנס לעזה במהלך הלחימה". האם התכוון ל"עמוד ענן"? "עופרת יצוקה"? בהמשך אומר מייבי: "בעזה לא פגעו בנו, אבל ארגונים אחרים כמו הסהר-האדום נפגעו". הארגון הותקף במהלך "צוק איתן".
בנוגע לחמאס מצוטט מייבי כאומר: "קבוצות חמושות כמו חמאס בדרך כלל לא פועלות על-פי החוק ולא מכירות אותו, ולכן הרבה יותר קשה לעבוד איתן מאשר עם מדינות". ואשר לנוהל חניבעל, מייבי מסרב להשיב לשאלה בנושא (כמו לשאלות רבות אחרות שמופנות אליו), אולם מוסיף: "אבל אני שמח שהנוהל נחשף".
לפני שלושה ימים הפנה מדור "התיקונים" של אתר זה את תשומת לב הגולשים לטעות כתיב שנכללה בדיווח של אתר "הארץ" על הפקה של מחזה שקספירי. ההפקה, שנחשבת לאלימה במיוחד, גורמת לצופים רבים להתעלף, אולם באתר "הארץ" דווח כי צופים רבים "התעלמו" בזמן ההצגה. הבוקר מגיע הדיווח על ההצגה למהדורה המודפסת של "הארץ", וממנו עולה כי לא רק משקספיר אפשר להתעלם, גם מ"התיקונים".