"היה מנוע?", שואלים הגששים במערכון הקלאסי של נסים אלוני, המתאר את מצבו של האזרח הקטן שבא לסדנת רכב כדי לקבל את רכבו שהוחרם לטובת צה"ל במלחמת ששת-הימים ומקבל במקומה גרוטאת פח. על אותו משקל מתעוררת עתה השאלה "היה פוטש?", למקרא ולמשמע הפרשנויות והגרסאות של הכתבים הפוליטיים על הנסיבות שהובילו להחלטת בנימין נתניהו לפרק את הממשלה ולהכריז על בחירות חדשות.

אי-היכולת של התקשורת לספק מידע אמין על הפוטש – היה או לא היה – והחלטתה להסתפק תחת זאת בהפצת השערות סותרות או בדיווח עמום הנשען על רמזים וציטטות לא משכנעות, הוא תעודת עניות

הבון-טון בכלי התקשורת של סוף-השבוע היה ללגלג בקול גדול על ראש הממשלה על שנפל קורבן למניפולציה פשוטה שעשה לו גורם פוליטי כלשהו, שפיתה אותו להאמין כי נרקם מאחורי גבו קשר להדיחו מהשלטון ולכונן קואליציה חלופית בכנסת המכהנת. על-פי תיאור זה, שחצה את מרבית כלי התקשורת ובהם עיתונאים נחשבים ומוסמכים, נתניהו יזם את מהלך הבחירות כדי לסכל את המזימה שביסודה עמדה כביכול הידברות בין יאיר לפיד למפלגות החרדיות לכונן קואליציה חלופית שאליה יחברו התנועה והעבודה.

חה-חה-חה, לעגו מיטב הפרשנים, באיזו קלות ניתן לעבוד על ביבי. איך העלה על דעתו האיש הערמומי הזה שתיתכן ברית בין לפיד לחרדים. איך נפל בפח שנטמן לו. איך לא הבין שלא תיתכן הסכמה בין ש"ס ויהדות-התורה לבין יש-עתיד. איך לא עשה את החישוב האריתמטי הבסיסי המלמד שבהעדר הסכמה בין לפיד לחרדים, לא ניתן להקים ממשלה חלופית, ושהסכמה כזו לא תיתכן לעולם. אין זאת אלא שהפרנויה של נתניהו וחשדנותו החולנית הן שהכשילו אותו והתניעו אצלו את המהלך ההרסני העלול להוביל לסיום הקריירה הציבורית שלו.

נשמע משכנע. בוודאי מצלצל סביר ומסקרן. אלא מה? עד כה לא נמצא העיתונאי שיציג ראיה של ממש לגרסה הקובעת כי הסיעות החרדיות היתלו בנתניהו. למעשה איננו יודעים אם היה פוטש או לא; אם היתה התארגנות מעשית להחליף את נתניהו בראש ממשלה אחר; מי חולל יוזמה כזו ומה היו ביטוייה בשטח; אם היתה בפועל או רק משל היתה. ואם לא היתה, היכן ההוכחות שהיא רק פרי דמיונו הקודח של ראש הממשלה, או לחלופין שהיא פרי מניפולציה מתוחכמת שמאן דהוא ביצע כדי לשתול רושם מוטעה במוחו של נתניהו ולהובילו לפרק את ממשלתו.

הנה מה שכתבו ואמרו גדולי הפרשנים הפוליטיים בסוף-השבוע:

נתניהו נימק את פיטורי השניים [לפיד ולבני] במזימה שרקחו להקים בכנסת הנוכחית ממשלה חלופית, מאחורי גבו. אכן היתה יוזמה, ילדותית ונואשת. לבני לא היתה מעורבת. לתיאורים המפלצתיים שהשמיע נתניהו במסיבת העיתונאים שלו ביום שלישי היה קשר קלוש למציאות. כל ניסיון לפרש אותם הוביל בהכרח לנתיבים קליניים" (נחום ברנע, "ידיעות אחרונות", 5.12.14)

ברנע מותיר את הקורא תוהה: מי היה מעורב ביוזמה? מדוע היא היתה ילדותית ונואשת? מה האסמכתה לקביעתו שהפרשנות שנתן נתניהו ליוזמה ראויה לעיון קליני (אין זו הפעם הראשונה, בזמן האחרון, שברנע מייחס לראש הממשלה התנהגות שאת ההסברים לה יש למצוא בתחום הפתולוגיה הנפשית).

וכך כתב על העניין יוסי ורטר:

כל הסיפור על נסיון הפוטש, שנתניהו בנה עליו תיזה חתרנית ואפלה מאין כמותה, הוא בדיחה. ח"כ חרדי אחד, שמצוי עמוק בלופ, אמר שלשום למישהו: 'אני לא מאמין, ביבי באמת קנה את מה שסיפרנו לו על הדיל שנרקם עם לפיד. לא ייאמן כמה קל היה לנו לפרק את הממשלה הזו'. אכן, לא היה דיל ולא נברא ואפילו משל לא היה".

ורטר אינו ממסמך את דבריו ואינו מוצא לנכון לשתף את הקוראים במידע שיש לכאורה ברשותו ושעל בסיסו הוא קובע נחרצות שלא היה דיל ושהמשבר כולו הוא תוצאה של תמרון פרימיטיבי שעשו הסיעות החרדיות כדי להוליך שולל את נתניהו. האסמכתות שמציג ורטר הן ח"כ חרדי אנונימי, "שמצוי עמוק בלופ", שאמר משהו ל"מישהו".

אמנון אברמוביץ' ציטט בערוץ 2 "גורם פוליטי חרדי" שאמר לו:

אין לכם מושג באיזו קלות הבהלנו את בנימין נתניהו. הפצנו שמועות, גם באמצעות אלקין, ונתניהו נאחז חיל וחרדה. הוא נאחז פיק ברכיים. לא היה שום 'פוטש'. הרי לא היינו הולכים עם לפיד, ולפיד גם בכלל לא פנה אלינו. פשוט הבהלנו את נתניהו, והוא נאחז פחד".

תחת המגבלה של "לציטוט אבל לא לייחוס", מותיר אברמוביץ' את הצופה ללא יכולת לשפוט אם לתת אמון בציטטה הזו ולשפוט אם היא אכן משקפת את המציאות או שמא גם היא ספין שנועד לתעתע בציבור ולהותיר אותו ללא מידע אמין על טיב המהלכים שהובילו לפירוק הממשלה.

כך כתבה סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות":

האפשרות שמישהו חשב שדרעי וליצמן יכתירו את לפיד לראש ממשלה כל-כך מטופשת, שבאמת קשה להבין איך נתניהו אכל את הלוקש הזה. מכיוון שאין שום עדויות בשטח שניסיון כזה אכן נעשה, נותרה רק עדותם של ראשי המפלגות החרדיות על כך שלפיד ניסה לשדל אותם להקים ממשלה חלופית".

קדמון מוסיפה כי רק אחרי הבחירות – אם אכן תוקם ממשלת ליכוד-חרדים – אפשר יהיה לדעת למי להאמין. מכל מקום, היא עשתה ניסיון לברר את האמת, ולשם כך שאלה את ח"כ זאב אלקין וזה אישר בפניה ששלושה ח"כים – ראשי ש"ס, יהדות-התורה ודגל-התורה – סיפרו לו שנציגי לפיד דיברו איתם על האפשרות הזו. היה גם ראש מפלגה רביעי, הוסיף אלקין  אך סירב לנקוב בשמו.

גם קדמון לא עשתה עבודה עיתונאית ממשית כדי להנהיר לקוראיה מה בעצם התרחש שם ומי היו הנפשות הפועלות (בעיקר מצד לפיד). היא הסתפקה בשיחה עם אלקין וקיעקעה מיניה וביה את אמינות גרסתו כשלעגה לו על שנתן אמון בדבריהם של ראשי המפלגות החרדיות והודיעה לקוראיה כי טיפש מי שהאמין לעדותם.

אפשר להמשיך לצטט דיווחים ופרשנויות לכאן ולכאן בשאלה אם היה פוטש או לא. אורן פרסיקו הדגים זאת כאן כבר בסקירת העיתונות של יום שישי. התוצאה, נכון לעכשיו, כמה ימים לאחר פיטורי השרים לפיד ולבני והכרזת נתניהו על הקדמת הבחירות, היא שהתקשורת אינה מספקת את הסחורה. הציבור מוסיף לתעות בערפל בכל הנוגע לנסיבות המשבר ומוקדו. העיתונאים המסקרים את הזירה הפוליטית אינם מצליחים, ואולי גם אינם מנסים, לספק ראיות של ממש לגרסה שרובם מפיצים עתה, ולפיה התפרקות הממשלה נבעה מקריאה מוטעית של נתניהו את המצב.

ח"כ זאב אלקין במליאת הכנסת במהלך ההצבעה על החוק לפיזור הכנסת, 8.12.14 (צילום: יונתן זינדל)

גם הגרסה ההפוכה, שבה מחזיק מיעוט מהפרשנים, ולפיה אכן היה ניסיון ממשי להדיח את נתניהו, אינה נשענת על ממצאים עובדתיים משכנעים, לבד מציטטות שמייחס אלקין לשלושה ח"כים חרדים. האם הם דיברו אמת? האם יש גיבוי לגרסתם? והרי ח"כים חרדים אנונימיים מצוטטים באחדים מכלי התקשורת כמי שמודים שהסיפור על הפוטש לא היה אלא בדיה שהועברה לנתניהו כדי לגרום להפלת ממשלתו.

ועוד מרכיב, זניח, חסר לביסוס הגרסה הזו: מי היו בני-השיח מכיוונם של לפיד ו/או לבני לרקיחת העסקה. מה הם הציעו לסיעות החרדיות, מתי והיכן נדונה היוזמה, מה נאמר בדיונים על האפשרות הזו. אלה פרטים עובדתיים שתפקיד התקשורת לספק בבואה לדווח לציבור על הפוטש שנרקם לכאורה.

אי-היכולת של התקשורת לספק מידע אמין על הפוטש – היה או לא היה – והחלטתה להסתפק תחת זאת בהפצת השערות סותרות או בדיווח עמום הנשען על רמזים וציטטות לא משכנעות הוא תעודת עניות לה. שהרי במהלך שהוביל לפירוק הממשלה היה מעורב מספר לא קטן של אנשים, והוא התרחש בזירה נגישה לעיתונאים – המערכת הפוליטית.

מוזר להיווכח שבמתחם זה, שבדרך כלל רווי בהדלפות, לא מוצאים העיתונאים את המידע המהימן שיענה לשאלה הבסיסית – האם היה או לא היה פוטש. האם פירוק הממשלה, שהוא ללא ספק התפתחות דרמטית וחריגה, נגרם על-ידי קנוניה של חבר בוגדים, או שהוא תוצאה של סיוטים הזויים של ראש הממשלה? האם הגרסה הנפוצה עתה בתקשורת, המכחישה את טענת נתניהו ששותפיו הקואליציוניים קשרו נגדו קשר, היא מהימנה, או שהיא חלק מהמאמץ של יריביו להציג אותו באור נלעג?

"אז מה היה לנו שם?", שואל שייקה את גברי ופולי במערכון מפורסם אחר של הגשש. "היה לנו ריגולז' ברקס, פלגים, פלטינות, שטנגה, פילטר שמן, שמן ברקס, החלפנו לך גם את האלמנט". על אותו משקל אפשר לשאול – אז מה היה לנו בסוף-השבוע? היה לנו פוטש, ומשבר ממשלתי, ופיטורי שרים, והכחשות לפוטש, והוכחות לפוטש, והחליפו לנו גם את הקואליציה. ורק עיתונאות של ממש לא היתה לנו. מילא שהיה מי שהצליח, אולי, להוליך שולל את ראש הממשלה – אבל איך נישא את פנינו אם יתברר כי מישהו היתל גם בגדולי פרשנינו?