סוריה

"ישראל תקפה בסוריה", מודיעה ללא כחל וסרק כותרתו הראשית של העיתון החרדי "יתד נאמן", שעורכיו החליטו שלא להיטרד בדרישות הצנזורה לייחס מידע מהסוג הזה ל"מקורות זרים". כך עושים בכל העיתונים האחרים, הכלליים והחרדיים, המודיעים פה אחד בכותרותיהם הראשיות כי סוריה מאשימה את ישראל בתקיפת מחסני נשק סמוך לדמשק.

"התקיפה שיוחסה לחיל האוויר, בשני אתרים שונים בסוריה היום (ראשון), נראית כהמשך המדיניות שקבעה ישראל באשר למלחמת האזרחים בסוריה כבר לפני יותר משלוש שנים. רשמית, ישראל אינה מאשרת ואינה מכחישה את אחריותה להפצצות. אבל מנהיגיה דאגו, בהזדמנויות שונות, להעביר לדמשק בחשאי ולעתים בפומבי מסרים מפורשים. ישראל סימנה קווים אדומים בחזית הצפונית – העברת מערכות נשק מתקדמות מסוריה לחיזבאללה או פגיעה בריבונות הישראלית. במקרים כאלה, היא מוכנה להפעיל כוח כדי לסכל את כוונות הצד היריב", כותב עמוס הראל ב"הארץ".

"ישראל שתקה. בכנסת תהו ח"כים: האם זו תקיפת בחירות? אבל גורמים בצה"ל הבהירו: פעולות כאלה דורשות תכנון של שבועות", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות". "ביזיון: ח"כים קפצו וטענו – התקיפה בגלל הבחירות", נכתב בכותרת המשנה לראשית ב"ישראל היום".

"[...] זו הפעם הראשונה שישראל פועלת, לכאורה, בסוריה, מאז הכרזת ראש הממשלה בנימין נתניהו כי בכוונתו ללכת לבחירות חדשות", כותב עוד הראל. "[...] ההפצצה שיוחסה לישראל נעשתה אחר הצהריים, עדיין באור יום. הצילומים מאזור דמשק, כמו עיתוי ההפצצה סמוך להכרזת נתניהו על הבחירות, עוררו מיד ספקולציות כאילו מאחורי התקיפה עמדו שיקולים פוליטיים. אם מי מיריבי ראש הממשלה מציג טענה כזו, חובת ההוכחה עליו. ההאשמה אינה נראית סבירה. נכון שלנתניהו יש עניין לשמר את האיום הבטחוני בדיון הציבורי, עם פתיחתה של מערכת הבחירות. אבל המצב הבטחוני רגיש גם כך, כמעט בכל הגבולות. קשה לראות איך נתניהו יוזם מהלך התקפי כזה – וגורר אחריו את זרועות הביטחון – בלי שמשהו מהוויכוח ידלוף לתקשורת".

כלכלת בחירות

"האוצר יעמיד לרשות המפלגות אשראי בגובה 170 מיליון שקל", מדווח עמרי מילמן ב"כלכליסט". "נוסחו החדש של חוק מימון מפלגות יועלה היום לקריאה שנייה ושלישית לאחר שאושר אתמול בקריאה ראשונה. החוק מקל על המפלגות החברות בכנסת באמצעות חיוב האוצר להלוות להן כספים במקום לשלוח אותן לקבל הלוואות מהבנקים". "המפלגות בחובות, חוששות מהבנקים – ומאשרות קבלת הלוואות מהמדינה", נכתב בכותרת דיווח דומה, של צבי זרחיה, הפותח את גליון "דה-מרקר".

קצא"א

ב"דה-מרקר" ממשיכים לעסוק בהבלטה בקצא"א, חברת הולכת הנפט שמעטה של חשאיות, באדיבות הצנזורה הצבאית, אופף את התנהלותה, ושאסון אקולוגי שגרמה מאפשר כעת לכלי תקשורת עם אתוס עיתונאי לנסות לחדור אותו. "המבקר חשף ליקויים בחברת קצא"א, והצנזורה קברה את הדו"חות", נכתב בכותרת הראשית של העיתון הכלכלי.

הכתבה ב"דה-מרקר"

"בעקבות דליפת הנפט בערבה החליט מבקר המדינה לבדוק את תפקוד קצא"א ואת ההיערכות במשרד להגנת הסביבה", נכתב בכותרת המשנה לראשית, המובילה לכתבה של אבי בר-אלי, "ואולם דו"חות קודמים על אי-סדרים בקצא"א נגנזו בהוראת הצנזורה – והמשטרה הירוקה מתמהמהת בחקירת הדליפה בצינור של החברה ב-2011. פנייה לווינשטיין: הסר את החיסיון המוחלט על פעילות קצא"א. חשש: הגשמים הצפויים יפיצו את הזיהום למפרץ אילת". בכיתוב התמונה הראשית על השער נכתב ציטוט של רשות הגנים: "מבחינתנו זה מגה-פיגוע". דיווח נוסף באותו הקשר מובא בהבלטה גם ב"הארץ", על-ידי הכתב לענייני סביבה צפריר רינת.

"מי ירוויח עשרות מיליונים מדליפת הנפט של קצא"א בנגב", שואלת כותרת כתבה של יעל דראל ורוני זינגר ב"כלכליסט", הממותגת תחת הסדרה "אי-סדרים בחברות הממשלתיות" ועוסקת בניגודי עניינים אפשריים של שלוש חברות ש"מתחרות על החוזה לטיהור הקרקע שנפגעה מדליפת הנפט הגדולה. ההאשמות בניגודי אינטרסים כבר החלו, הוויכוחים על היקף הנזק בעיצומם, ובמשרד להגנת הסביבה מאחלים בהצלחה 'לכל מי שמנסה לגזור קופון מהאסון הסביבתי'", נכתב בכותרת המשנה.

גם ב"מעריב" ממשיכים לדווח על הדליפה. "המשרד להגנת הסביבה מעניש את קצא"א: ארבעה ימים אחרי שהתגלתה דליפת הנפט הגולמי בבאר אורה ובשמורת הטבע עברונה בדרום הערבה, החליט המשרד להשבית את צינור הנפט לתקופה בלתי מוגבלת, עד לקבלת אישור מחודש", נפתחת ידיעה מאת יאסר עוקבי ויובל בגנו בעמ' 14 של העיתון, המלווה בתמונה של דליפת הנפט בצירוף הכיתוב "אסון אקולוגי מהקשים שידענו".

גם ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים לדווח על הדליפה ועל חלקה של חברת קצא"א בזיהום הסביבה בישראל. "דליפות בלי הפסקה", נכתב בכותרת ידיעה של עמיר בן-דוד, שכמו רינת ב"הארץ", חושף את ההיסטוריה האומללה של רשלנות מזהמת בחברה המסתורית. "הערבה לא לבד: בשמונה השנים האחרונות היו לפחות 6 דליפות נפט גדולות מצינורות קצא"א – מנחל צין ועד נחל פולג – אך איש לא הועמד לדין והוטלו רק קנסות מגוחכים". הפרסום ב"ידיעות אחרונות" ראוי לציון לא רק כי הוא מעז לאתגר את מעטה החשאיות שמנסים להטיל על החברה, אלא גם כי, כפי שצוין כאן בשבוע שעבר, אביו של העורך הנוכחי של העיתון, רון ירון, עמד עד לפני שנתיים בראש קצא"א – גם בשנים שאליהן מתייחס הפרסום הביקורתי היום בעיתון.

כמו אתמול, גם היום הדיווח הדל ביותר והמוצנע ביותר של הזיהום שגרמה קצא"א מופיע בחינמון "ישראל היום".

יוקר המחיה

"משרדי הבינוי והאוצר הגיעו לפשרה שתאפשר להוציא לדרך את תוכנית מחיר מטרה גם בלי חוק מע"מ 0%, שנועד להשלים אותה ונפל עם התפרקות הקואליציה", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של דותן לוי הפותחת את גליון "כלכליסט". "הדירות המוזלות ישווקו באמצעות הגרלה, אבל תישמר עדיפות לרוכשי דירה ראשונה". התוכנית, מזכיר לוי, "נועדה להוריד את מחירי הדירות ב-20% ממחיר השוק בכל אזור שבו היא מופעלת", וזאת באמצעות קביעת מחיר קבוע לדייר שאליו יתחייב הקבלן המתמודד על המכרז על הקרקע. אנשי המשרד מקווים כי היקף הדירות המתוכנן להיות משווק במחיר קבוע נמוך ישפיע על קהל הרוכשים, שיסרבו לקנות דירות יקרות יותר.

"בעקבות אי-חקיקת מע"מ 0%: אלפים באו למשרדי המכירות", טוענת כותרת ידיעה של רז סמולסקי ונמרוד בוסו ב"דה-מרקר". "אין היסטריה, אבל ההתעניינות גבוהה. הגל הגדול לפנינו", נכתב בציטוט בכותרת המשנה.

"פינוי בסיסי צה"ל יעלה למדינה 14 מיליארד שקל", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט" (לצד החיווי "בלעדי"). "ההסכם בין משרד האוצר למשרד הביטחון קובע כי תוכנית פינוי בסיסים במרכז הארץ צפויה להסתיים בתוך חמש שנים, ועל השטחים שיתפנו צפויות להיבנות 60 אלף דירות. הבסיסים שפינוים ייכלל בהסכם הם מחנה סירקין, בסיס שדה דב, מחנה צריפין שליד ראשון-לציון ומחנה תל-השומר. עלות ההסכם המתגבש נחשפה במכתב ששלח היועץ המשפטי לממשלה, כדי לעצור את תוכנית מחיר מטרה", נכתב בכותרת המשנה המובילה לכתבה של שאול אמסטרדמסקי. כזכור, הכרעה במחלוקת בין האוצר לביטחון על מימון הפינוי לטובת הצד האחרון היתה אחת מהדרישות של נתניהו מלפיד ערב פיטוריו.

הכותרת הראשית של המוסף "ממון" היא ציטוט של נגידת בנק ישראל קרנית פלוג: "המחירים הם לא הבעיה המרכזית". כותרת המשנה היא המשך הציטוט: "המילקי לבדו לא יכול לשאת על כתפיו את השיח הציבורי על יוקר המחיה בישראל. הבעיה לא נעוצה בהתייקרויות או בפערי המחירים לעומת העולם, אלא ברמת פריון העבודה ובשכר".

אני עצמי

שער גליון "איש השנה" 2014 של "גלובס"

"איש השנה" של "גלובס", שדיוקנו מעטר את הגיליון בשם זה המצורף היום לעיתון, הוא גיל שויד, בעליה של חברת הייטק ישראלית ותיקה העוסקת באבטחת מידע. "ב-1996 הנפיקו גיל שויד ושותפיו את צ'ק-פוינט בבורסת הנאסד"ק בארה"ב. לראש הממשלה שכיהן כאן, ונבחר רק זמן קצר קודם לכן, קראו בנימין נתניהו, אבל מלבד זאת כמובן שהרבה השתנה מאז", כותבים העורכים, יונתן כיתאין ואנדרה טבקוף, בטור הפותח את הגיליון, המלווה את "ועידת ישראל לעסקים", מיזם מרכזי של העיתון הכלכלי.

"צ'ק-פוינט הפכה מחברה קטנה שמוכרת ב-35 מיליון דולר בשנה לענקית טכנולוגיה ומובילה עולמית בתחום, שהיקף מכירותיה ב-2014 יעמוד על 1.5 מיליארד דולר. ובמקביל, גם החברה הישראלית שינתה את פניה", כותבים השניים ומזכירים כי השנה נשבר שיא בהיקף ההנפקות של חברות ישראליות בוול-סטריט (3.6 מיליארד דולר). "מה שמחזיר אותנו לשינויים שעברו בינתיים על החברה הישראלית", הם ממשיכים. "החצי השני של שנות התשעים – בו החלה צ'ק-פוינט לפרוח – הוא גם התקופה שבה החל לצמוח אי-השוויון בחברה הישראלית. מדד ג'יני, שבאמצעותו מקובל למדוד אי-שוויון בחברה, מראה כי ישראל היא כיום אחת המדינות בעלות הפערים הגדולים ביותר בעולם המערבי בין עשירים לעניים.

"וכך", נמשך הטור, "בשנה שבה חברות ההייטק והביומד הישראליות עושות חיל בוול-סטריט, ואומת הסטארט-אפ מתמלאת גאווה, חלק גדול מאזרחי ישראל דווקא נאנק תחת יוקר המחיה. סקר שנערך במיוחד עבור המגזין בו אתם אוחזים מלמד, בין היתר, כי בשנה האחרונה שני שלישים מהציבור ויתרו לפחות על מוצר אחד בסופר בשל מחירו. גם הזעם הציבורי כלפי אי-הצדק החברתי – שלהט כאן בקיץ 2011 ונדמה היה שגווע בשקט – הרים השנה מעט את ראשו, ונראה כי המלה האחרונה בעניין הזה טרם נאמרה". אגב, באותו סקר, בתשובה לשאלה מי הם האשמים הראשיים בבעיית יוקר המחיה, רק 10.8% השיבו "האזרחים שחיים מעל ליכולתם". רוב המשיבים אימצו את הגישה שדוגל בה "גלובס" עצמו והאשימו את "הפוליטיקאים והרגולטורים". העשירים ("החברות והתאגידים הגדולים") הגיעו רק למקום השני.

כותרת הראיון עם שויד, שערכו סטלה קורין-ליבר ואלי ציפורי, היא "אני רואה גל של אנטי-קפיטליזם", והוא גם הכותרת הראשית של העיתון עצמו. הציטוט המלא הוא "היו כמה מאות כאלה [עובדים בחברה שנעשו מיליונרים בעקבות אחזקות במניותיה]. אבל מאז שינו את חוקי החשבונאות במסגרת של כל מיני אנטי-קפיטליזם. גם בישראל וגם בעולם. יצרו פלטפורמה גדולה מאוד כדי שמנהלים לא ירוויחו הרבה, רק שבדרך דפקו את העובדים, כרגיל", ובהמשך הראיון: "אני רואה כאן גל של אנטי-קפיטליזם, של נגד. קודם כל נגד שכר מנכ"לים. נכון, הם לא סובלים, ואני עצמי בטח מרוצה מהחיים ומהכל, אבל להיות מנכ"ל זה אחד המקצועות הכי מלחיצים וקשים שיש, ולא הרבה אנשים עומדים בלחץ הזה".

מספר אחד ביום

כותרת ידיעה של זוהר שחר-לוי ב"כלכליסט" על איש העסקים פושט הרגל מוטי זיסר מדגישה את עלות האחזקה החודשית של אחוזת המגורים שלו: 68.5 אלף שקל.

חיבור אמת

כתבת השער של המוסף "גלריה" של "הארץ" טבולה בצביעות מהסוג שבחוגי הימין מרבים להאשים בו את השמאל מסוגו של "הארץ". דהיינו, שהוא דוגל בערכים של סובלנות, פלורליזם וחופש הביטוי רק כל עוד הם משרתים את דעותיו ועמדותיו שלו עצמו. "תערוכת ציורים של אמנים מהר-חברון המוצגת בספרייה המרכזית באוניברסיטת תל-אביב מעוררת מחלוקת", נכתב בכותרת המשנה של הכתבה, מאת ירדן סקופ. "מרצים טוענים שהיא נועדה להציג את מפעל ההתנחלויות באור חיובי. לדברי האוניברסיטה, אין בה שום היבט פוליטי".

זו כתבה אומללה כי היא אכן חותרת תחת הערכים ש"הארץ" מתיימר לייצג, וכי היא משרתת רק משוכנעים ממילא מהסוג שמצוטט בה וצווחנים פוליטיים מקצועיים מהסוג שפושה ב"ישראל היום", דוגמת דרור אידר וחיים שיין. "מפעל ההתנחלויות" אינו מפעל השמדה נאצי שאסור להציגו באור חיובי, או אפילו כזה שאי-אפשר למצוא בו היבט פוליטי לגיטימי ש"מותר" להתייחס אליו.

"יש כאן משחק כפול", מצטטת סקופ את פרופ' ישי רוזן-צבי, מהחוג ללימודי התרבות העברית באוניברסיטה, "מצד אחד אומרים חופש ביטוי. בבקשה, אז שיאמרו שהאוניברסיטה עושה תערוכות פוליטיות וזו תערוכה המציגה את היופי והפסטורליה של ההתנחלויות, אך מנגד יציגו תערוכה שבה מציגים את הרוע והכיעור של ההתנחלויות באזור: את הרס הבתים, את גירוש רועי הצאן, את סתימת הבארות, את כל הסיפור".

התערוכה באוניברסיטת תל-אביב והשלט שהוסר בעקבות הלחץ הפוליטי, צילום מתוך דף הפייסבוק של נורית גזית

דרישת הפרופסור, שהכתבה מהדהדת, היא דרך פעולה אופיינית של גופים אידיאולוגיים דכאניים. כך, למשל, פועל הגוף הקיקיוני הימני האגודה לזכות הציבור לדעת, שבשם הדרישה לאיזון מנסה שוב ושוב לסתום את פיותיהם של עיתונאים דעתנים ברשות השידור. הדרישה לאיזון היתה האופן שבו ניסו גורמים עלומים לסגור את המיקרופון לקרן נויבך ברשת ב', אחרי שהעזה לטפל באופן ביקורתי בנושאי חברה וכלכלה. לא בכדי בחרו בפוקס-ניוז ובעקבותיה ב"ישראל היום" בסיסמה "הוגן ומאוזן".

האם ב"גלריה" ילוו מעתה כתבות על אמנות פלסטינית בכתבה מקבילה על האספקטים הפרימיטיביים והרצחניים בתרבות והחברה הפלסטינית, כדי להציג "את כל הסיפור"? אנשים כמו אלה המצוטטים בכתבה, קהל היעד שלה או מי שכותבים ועורכים כמוה, יאמצו בוודאי אפשרות למפגש וחיבור עם שכניהם הערבים של הציירים מהר-חברון, גם אם יש בהם מדכאי נשים ורוצחי ילדים, בשל האמונה כי הפתרון לסכסוך ואלימות עובר בדיאלוג ולא בהשתקה.

לאורך הכתבה חוזרת התימה שלפיה הבעיה טמונה באפיון פוליטי לכאורה של תערוכת האמנות. "זו פנייה שהיא ברוכה כשלעצמה, אבל היא רוויה בפוליטיקה", מצטטת סקופ את ראש בית-הספר לפילוסופיה של האוניברסיטה, פרופ' מנחם לורברבוים, המתנגד גם הוא לתערוכה. יוזמת התערוכה, האמנית נורית גזית, אומרת לסקופ כי עצם קיום התערוכה הותנה בכך ש"לא יהיו אמירות פוליטיות". הניסיון לנקז את הפוליטיות מהמרחב אמור להיות סדין אדום ל"הארץ", לא דגל להתהדר בו. דווקא ב"גלריה" היו צריכים לנפנף מעליהם את הרעיון שלפיו יש אמנות שאינה פוליטית.

קריאות מהסוג שהכתבה ב"הארץ" משמשת להן מגבר באות תדיר מן הצד האידיאולוגי הנגדי, המזדעזע מקריאות תיגר אמנותיות על ערכים שמרניים ולאומיים. בפעם הבאה, הקרובה, שפוליטרוק ימני זה או אחר יזדעק, ל"הארץ" תהיה פחות לגיטימציה לטעון כנגדו.

ב"הארץ" גם לא יכולים להתחבא במאת האחוזים מאחורי הטיעון כי רק הציפו "מחלוקת" ומחאה קיימות (והן אכן קיימות), גם בשל מסגור הכתבה וגם בשל הפעולה שלה במציאות. "בעקבות פניית 'הארץ' הוסר השלט עם כותרת התערוכה וסיפוריהם של האמנים מרחבת הספרייה ונמחקו מאתר הספרייה הציטוטים השונים וכותרת המשנה של התערוכה", כותבת סקופ. לפי הכתבה, במסר שנמחק נכתב בין השאר על "מסע המתחיל בהרי חברון ושואף לחיבור אמת עם תל-אביב".

אי.די.בי

"רגע הפרדת הכוחות באי.די.בי מתקרב לישורת האחרונה", נכתב בכותרת דיווח של גולן חזני ב"כלכליסט". כותרת המשנה מצטטת "מקורב לחברה", הטוען כי "אדוארדו אלשטיין ומוטי בן-משה כבר השלימו עם הרעיון כי ייפרדו זה מזה, אך טרם הוסכם מי יישאר ומי ילך ובאיזה מחיר". "אלשטיין ובן-משה משחקים פוקר, בעלי המניות מזיעים", מסכמת כותרת דיווח של מיכאל רוכוורגר בשער האחורי של "דה-מרקר". גם הוא טוען על-פי "מקורבים" כי השניים מעוניינים לפרק את השותפות, "אך איש מהם לא מוכן לוותר על השליטה ולהכיר בהפסד".

ענייני תקשורת

טלוויזיה מסחרית. תחת הכותרת "חצי נחמה לערוץ 10" מדווח אופיר דור ב"כלכליסט" על ויתורים משמעותיים של הרגולטור הממשלתי בגובה התחייבויות הכספיות העתידיות של ערוצי הטלוויזיה המסחרית. "מועצת הרשות השנייה החליטה כי ערוצים ברישיון לא יחויבו בהשקעה כוללת של 270 מיליון שקל בשנה בשידורים, אך הם יצטרכו להפיק חדשות ודרמה ב-130 מיליון שקל. אם המתווה יאושר בוועדת הכלכלה, תיסלל כניסת שלמה נחמה לערוץ 10", נכתב בכותרת המשנה.

החלק החותם את הכתבה, שנעדר מהדיווח המקביל באתר, עוסק במשקיע הפוטנציאלי הנוכחי בערוץ 10, שלמה נחמה, לשעבר יו"ר בנק הפועלים: "מה מחפש נחמה בערוץ 10? בשוק התקשורת תוהים אם יש קשר בין החלטתו של נחמה להשקיע בערוץ, שרשם במהלך השנים הפסדים של כ-1.5 מיליארד שקל, לבין היותו חבר אישי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, המכהן גם כשר התקשורת. נתניהו לא רווה נחת במשך השנים מערוץ 10, ובמיוחד משידור התחקיר 'ביבי-טורס' על מימון נסיעותיו לחו"ל. בשוק התקשורת תהו אם קו ביקורתי זה יישמר גם כאשר בעל השליטה יהיה ידיד קרוב של ראש הממשלה".

את הכתבה סוגרת תגובה מצדו של נחמה ולפיה "קבוצת המשקיעים שאותה מוביל נחמה להשקעה בערוץ 10 בוחנת פרמטר אחד בלבד בבואה לבצע השקעה זו, והוא הפרמטר הכלכלי" – והעובדה שתגובה כזו נמסרת ונדפסת היא הוכחה לכך שב"כלכליסט" מקפידים לשמור על תקנון האתיקה העיתונאית, ושבקהילה העסקית מלים לא עולות כסף.

"לבטל את התלות בין רשת לקשת" היא כותרת טור פרשנות של אמיר טייג ב"דה-מרקר". טייג תומך בהחלטת המועצה להפחית את דרישות הסף לרשיון שידורים, וקורא לה "לדחוף את רשת וקשת לצאת מזכיון ערוץ 2 ולבקש רישיון קבוע". עוד ב"דה-מרקר": עדי דברת-מזריץ ונתי טוקר מדווחים כי איש העסקים רמי לוי, בעל רשת המרכולים בשם זה ו"המפעיל הסלולרי הווירטואלי הראשון בישראל", מתכנן להשיק בינואר "מיזם טלוויזיה רב-ערוצית שיוצע על גבי האינטרנט".

עוד מדווח דור באותו עמוד ב"כלכליסט" כי "מנכ"ל יס קורא לא להקל על סלקום; 'זאת טעות איומה לאפשר טלוויזיה בישראל בלי הפקות מקור', כך אמר אתמול מנכ"ל יס רון אילון בכנס איגוד המפיקים, בהתייחסו לכניסה הקרובה של סלקום לשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית ללא שמוטלות עליה חובות השקעה ביצירה ישראלית. לדברי אילון, 'הרגולציה עושה דברים טובים, אבל כשהיא נשברת – היא נשברת לכל האורך'".

"הדים רבים". כותרת על שער "הפלס"

בחירות 2015. שינויים בגרפיקה המלווה את עמודי "ישראל היום" המוקדשים לסיקור הבחירות: התצלומים דמויי האיור של ראשי הסיעות הצפויות לכהן בכנסת הוחלפו בתצלומים ברורים בשחור-לבן. עם זאת, זהות המצולמים נותרה על כנה ולגרפיקה לא נוספו תצלומים של ראשי בל"ד, רע"ם-תע"ל או חד"ש. האם אחרי האיחוד הצפוי של התנועה עם העבודה או יש-עתיד, ישלבו ב"ישראל היום" מועמד ערבי, או שיותירו תשעה דיוקנאות של יהודים?

רכילות עסקית. האייטם המרכזי במדור הרכילות העסקית של "ממון", מוסף הכלכלה של "ידיעות אחרונות", מוקדש לחברת תוספי תזונה שפתח רון אלול, בנו של הח"כ לשעבר רפי אלול.