"המלך מת. יחי המלך החדש", היתה הקריאה הנהוגה במונרכיות עם מותו של השליט, הגרסה המלכותית לפתגם "ההצגה חייבת להימשך". סטיב ג'ובס, עד 120, עדיין חי, אבל הוא כבר אינו מנכ"ל אפל והחלטתו להמליץ על יד ימינו, טים קוק, כמחליפו היא המחשה מודרנית של הפתגם.
אלפי כתבות נכתבו ברחבי העולם בימים האחרונים בעקבות פרישתו של ג'ובס, על חשיבותו, על מעמדו כמותג, כגורו, כמנכ"ל, כממציא, כבעל חזון. אין טעם לתת להן קישורים – הרשת מפוצצת בהן. לאחר שסיימו עם ג'ובס, התפנו הכתבים לעסוק במחליפו. קוק, יודעים לספר לנו, הוא בחירה מצוינת, אדם מרשים, המומחה של אפל ללוגיסטיקה, תחום חשוב ביותר בחברה שרוצה לשמור על מתח רווחים גבוה ואספקה שוטפת של מוצרים.
מנכ"ל אפל הנכנס טים קוק על שער רשימת ההומואים והלסביות המשפיעים של המגזין "Out", אפריל 2011
למרות זאת, כמעט שלא ניתן למצוא בדיווחים על קוק עיסוק בעובדה ביוגרפית אחת: קוק הוא הומוסקסואל, וההחלטה למנות אותו הופכת אותו באחת להומוסקסואל החזק והמשפיע ביותר בעולם הטכנולוגיה, אולי בעולם העסקי בכלל.
עצם העובדה שטור זה עוסק בנטייתו המינית של מנכ"ל אפל החדש יכולה לעורר אי-נחת, שלא לומר כעס, בקרב קוראים ועיתונאים כאחד. איזו חשיבות יש לנטייתו המינית של מנכ"ל אפל, ישאל הקורא. אחרי הכל, מה שחשוב לי כשאני מחזיק ביד אייפוד, אייפון או אייפד היא לא נטייתו המינית של המעצב, של המנכ"ל או של המוכר בחנות. מה שחשוב הוא אם המוצר מוצלח.
מלים בסלע. נטייתו המינית של אדם או אפילו מינו הביולוגי אינם אמורים להשפיע על מכלול השיקולים שלנו בשעה שאנו רוכשים מוצר או שירות, בשעה שאנחנו מחליטים בינינו ובין עצמנו אם אנחנו אוהבים אותו או לא. הם גם אינם אמורים להשפיע על המוצר עצמו, על דרך פעולתו. אלא שמלים לחוד ומציאות לחוד.
סוציולוגים של טכנולוגיה יצביעו על מספר רב של כנסים, ספרים ומחקרים שעוסקים בהצטלבות המעניינת של "מגדר" ו"טכנולוגיה". כמה מהחוקרות הנחשבות בתחום (כן, רבות מהן נשים) עסקו בשנים האחרונות בפענוח הדרך החמקמקה שבה מגדרו של מפתח ומעצב הטכנולוגיה משפיע על סוג הטכנולוגיה שהוא מפתח, על הדרך שבה היא עובדת, על האמצעים והרטוריקה שבהם עושים שימוש כדי לשווק אותה.
אם כן, מוזר ככל שיישמע, ואולי בכלל לא, קיימים קשרי גומלין בין מגדר לטכנולוגיה. אבל האמת היא שזה לא באמת העניין. העדרם של דיונים עיתונאיים מעמיקים בנושאי מגדר מהדיווחים על מינויו של קוק אינו הדבר שיש להתעכב עליו. העדר ההתייחסות לכך שהומוסקסואל מוצהר הגיע לראש הפירמידה של החברה בעלת שווי השוק הגדול בעולם (למעט אקסון-מובייל) הוא העניין. מדוע הדיווחים בתקשורת אינם מציינים עובדה זו, אולי אפילו חוגגים את הדרך הארוכה שעברו הומוסקסואלים מרגימה באבנים, דרך השתקה והסתרה ועד מנכ"לות אפל?
ייתכן שאחת הסיבות היא שקוק עצמו לא מחביא את נטייתו. הוא לא עושה ממנה עניין, ואולי משום כך גם אמצעי התקשורת אינם רואים לנכון לעסוק בנטייתו זו. ייתכן שהעיתונות הגיעה פשוט לרמה כזו של ליברליות נאורה, שהיא אינה רואה בכך דבר לעסוק בו. אמנם, אם זה היה המצב, אפשר היה לצפות, כאמור, לכתבות שדווקא כן מנתחות את ההיבט המגדרי של המינוי.
יש גם סיבה אחרת. "מה 'כפת לנו מה הוא עושה בחייו הפרטיים", יהיו עיתונאים שימהרו לטעון. זו כמובן צביעות. נסיון העבר (וההווה) מלמד אותנו כי אם תיקשר בשמו של קוק שערורייה הנוגעת לחייו הפרטיים, אותם עיתונאים יעוטו עליה כמו אחרוני אוכלי הנבלות. או אז ימהרו כולם לנבור בנטייתו המינית. אתם יכולים להיות בטוחים בכך.
וזו בדיוק הנקודה. שערוריות הקשורות להתנהגותו ומעשיו של אדם אינן נחלתם הבלעדית של הומוסקסואלים ואינן מיוחדות להם, אבל אם כזו תתרחש בחייו של קוק, הוא ילמד שלא הנאורות מנעה מהעיתונאים לדון בנטייה הזו עד עכשיו.
אמנם בעת העברת השרביט לא נמצאה לעיתונאים עילה לעסוק בשאלת הנטייה המינית של מחליפו של ג'ובס, אבל אם תיווצר כזו בעתיד (אייפון ורוד?), היא תרד עליו עם פטיש 50 קילו. ואז עם טורייה. ואז עם לום. היא לא תעסוק בשאלות אקדמיות על אודות הקשר שבין מגדר לטכנולוגיה. היא תעסוק בדברים אחרים לגמרי.
המחשבה שעברנו דרך ארוכה מאז הימים שבהם העלו על המוקד הומוסקסואלים ולסביות היא מחשבה נעימה ומרגיעה, אבל היא אינה מדויקת. העיתונות עדיין לא הפכה ליברלית עד כדי כך שתהיה באמת אדישה לנטייתו המינית של קוק. היא רשמה לעצמה את העובדה הזו. כשתימצא הסיבה – הלא נכונה – היא עוד תחזור אליה.