פוטו-אופ

תיעודים מצולמים של אזרחים ישראלים מתגוננים מפני תוקפנות פלסטינית מככבים היום בהבלטה על שעריהם של שני הטבלואידים הנפוצים בישראל. בשניהם מופיעה תמונתו של אורוג'ו אקסל, מאבטח במשרד ראש הממשלה ששהה במקרה בסניף מרכול בעת שפלסטיני חמוש ניסה לפגוע בעוברים וקונים. ב"ישראל היום" חוסכים מהקוראים את שמו של המאבטח ואף מגישים להם את תמונתו כשהיא מפוקסלת.

מאחר שהשם נעדר גם מהדיווחים ב"הארץ" וב"מעריב", אפשר להניח שב"ישראל היום" פשוט לא הגיעו למידע שרק ב"ידיעות אחרונות" השכילו להשיג (לא שיש בכך סימן כאילו יש לו איזושהי חשיבות), אך הדבר אינו מסביר מדוע בחרו ב"ישראל היום" בטשטוש פניו.

ואולם, החינמון ידוע בנטייתו לטשטש תמונות מעל ומעבר לדרישות החוק השונות בעניין (למשל במקרים של דיווח על קטינים או חשודים), והנוהג הזה נראה כתואם את תפיסת עולמו המקצועית, המבכרת את הטשטוש וההסתרה על פני הגילוי והחשיפה. ולא שלצוות של עמוס רגב אין הישגים בכיסוי אירוע הדקירה בסניף רמי לוי: הכותרת "סוּפר מאבטח", הנדפסת בגדול על שער העיתון, זוכה בנקל בפרס הכותרת המטופשת ביותר שניתנה לדיווחים בנושא.

"ידיעות אחרונות", מנגד, לא רק מוביל את סיקור הפיגוע אתמול, אלא גם מספק תמונות בלעדיות מזירת הפיגוע הרצחני בהר-נוף לפני שבועיים, המתעדות את הירי מחוץ לבית-הכנסת שבו נרצחו ארבעה יהודים ושבמהלכו נהרגו שני הרוצחים והשוטר זידאן סייף. אחת מהתמונות נפרשת על פני חלק הארי של עמוד השער, ולצדה כיתוב המבטיח "תמונות נוספות, החושפות את ההתקפה רגע אחרי רגע – בעמ' 12–14".

כמו שקורה לרוב ב"ידיעות אחרונות", התושייה והחריצות של עיתונאיו, המבדלת אותם פעמים רבות מהקולגות שבשירות אדלסון (במקרה זה, התושייה והחריצות לקבל את החומרים המצולמים מרדיו קול-חי), מנוצלת על-ידי העורכים בעיתון למשימות סרק, ראווה והבלים – כמו זה של פרויקט הסנאף המציצני היום. דווקא הסקופ העיתונאי שהיה אפשר לשאוב ממנו מוחבא על-ידי העורכים בין השורות: שינוי בגרסה הרווחת בנוגע לנסיבות מותו של סייף, שוטר התנועה הדרוזי, שהדיווחים על מותו ועל הלווייתו, שהיתה מפגן של שותפות בין-דתית ובין-מגזרית, פירנסו כותרות ועמודים רבים.

"גם אתמול לא ידעו במשטרה לקבוע בוודאות מי ירה את הכדור שפגע בראשו של סייף והביא למותו, והאם היה זה המחבל או שמא אחד השוטרים", נכתב בסופו של אחד מכיתובי התמונה. עובדה זו אינה מודגשת בכותרות הפרויקט המצולם ואינה מופיעה בידיעה המצורפת אליו ומוקדשת כולה לשוטר המנוח. ראיון עם האלמנה – מחר במוסף "7 ימים", מבטיחה שורה מודגשת בסופה של הידיעה.

פוטו-אופס

דיוקנו של נתניהו כפי שנדפס היום ב"ידיעות אחרונות"

דיוקנו של נתניהו כפי שנדפס היום ב"ידיעות אחרונות"

לרוחב עמ' 6 של "ידיעות אחרונות", מתחת לתאריך הנקוב לקיום הבחירות (17.3.15), נדפסת תמונה נונשלנטית של שניים מהפוליטיקאים החביבים על העיתון של משפחת מוזס: ציפי לבני ויאיר לפיד, המעיינים במסכי הטלפונים שלהם. המסר ברור: הם כבר עסוקים בהיערכות. לחלופין: הם שמים פס, הדרמה שנרקחה עבורם עם הקדמת הבחירות קטנה עליהם. משמאל נדפסת בגדול תמונה של אדם חרד. פיו פעור מטה בנעבעכיות, עיניו פונות הצדה ולמעלה, כבמעין חשש ממה שיילד יום. זהו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

עם ההכרזה על פתיחת עונת הקמפיינים, נראה שעורכי "ידיעות אחרונות" החליטו להקפיד על פרסום תצלומים של נתניהו בארשת הסודקת את הדימוי שברצונו לשדר. גם אתמול נדפס על שער העיתון תצלום של ראש הממשלה בארשת מגוחכת, כשידו פרושה הצדה במחווה שמשדרת "אני לא יודע מה לעשות". בעמוד הבא הודפס בגדול תצלום של נתניהו מציץ באימה מדלת חלל הנאומים של לשכת ראש הממשלה, כאילו מתוך חשש מנציגי התקשורת שהתכנסו כדי להאזין לדבריו. לידיעה על הנאום עצמו הוצמד תצלום מגוחך במיוחד של ראש הממשלה, בפה מעוקם מטה כברגע של עלבון צורב.

בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים. משרד ראש הממשלה, 2.12.14 (צילום: אמיל סלמן)

בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים. משרד ראש הממשלה, 2.12.14 (צילום: אמיל סלמן)

בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים. משרד ראש הממשלה, 2.12.14 (צילום: אמיל סלמן)

נתניהו במסיבת העיתונאים במשרד ראש הממשלה, שלשום. שני התצלומים העליונים נדפסו ב"ידיעות אחרונות" למחרת; עותק כמעט זהה של התצלום השלישי נדפס לצד הידיעה על הדברים שמסר במסיבת העיתונאים. ירושלים, 2.12.14 (צילומים: אמיל סלמן)

כלכלת ישראל

תחת הכותרת "בניכוי העשור, מצבנו מצוין", כותב סגן עורכת "כלכליסט" גולן פרידנפלד במדור "חקר ביצועים" במוסף העיתון: "בנק ישראל פירסם בשבוע שעבר מחקר שלפיו במגמה ארוכת הטווח, תוך בחינת 20 השנים האחרונות, שכר העובדים בישראל שומר על קו מגמה יציב ועולה בשיעור של 0.8% בשנה. בבנק אמנם הודו כי רמת השכר כיום דומה לזו שבתחילת העשור הקודם, אבל גם טרחו לצרף לנתונים ביקורת על כך שהדיון הציבורי מתמקד רק בעשור הזה.

"במלים אחרות: כשבוחנים את מצבה של הכלכלה הישראלית כממוצע של שני עשורים, מצבנו מצוין, ולדבר על זה שהשכר לא עלה כאן ריאלית כבר עשור זו ממש התקטננות שלא מבינה כלום בכלכלה. בסך-הכל עשור, בסך-הכל לא עלה. בסך-הכל יוקר המחיה, בסך-הכל זינוק במחירי הדיור, בסך-הכל משוואה עם מינוס גדול בסופה, בסך-הכל טלפון מהבנק. מה זה כבר, כשרואים שקו המגמה יציב וחזק".

הכותרות הראשיות

כל העיתונים חוץ מ"מעריב" מבשרים בכותרותיהם הראשיות על המועד שנקבע לבחירות הכלליות. "17 במארס" היא הכותרת של "ידיעות אחרונות", ולעומתו, ב"ישראל היום", בחרו בכותרת הראשית "17 במארס". "הבחירות נקבעו ל-17 במארס; לפיד לנתניהו: 'אתה מנותק'" היא התוספת שמציעה הכותרת הראשית של "הארץ". ב"מעריב" דוחקים את העדכון התאריכי לסופה של כותרת המשנה לראשית ומתמקדים בכותרת עצמה בתמצית מסיבת העיתונאים של שר האוצר אמש: "לפיד עולה להתקפה: 'נתניהו לא יהיה יותר ראש ממשלה'".

ללא מראה

כותרת המשנה לראשית על שער "ישראל היום" מצטטת את "לפיד על נתניהו" ואת "שטייניץ על לפיד". הציטוט הראשון קצר: "אתה מנותק". השני ארוך ואישי: "תשאיר את ענייני הכלכלה והביטחון הלאומי לאנשים רציניים, עם קצת פחות בלורית". מתחת לשני הציטוטים נדפסת הפניה למאמר של חיים שיין, הקובע כי "השמאל במצוקה – הקמפיין שלילי". אם היה חשד כלשהו שעורכי "ישראל היום" ניחנים ולו בגרם של אירוניה, הרי ששיין יכול לראות בכך רמז שלילי בנוגע לשביעות הרצון שלהם ממאמריו. כמובן, אם לעורכי "ישראל היום" היה קשר כלשהו לתכונה ממשפחת התכונות שהאירוניה נמנית עימם, הם לא היו הופכים כותב כמו שיין לפובליציסט הראשי שלהם.

פול-טיימר

"עשרות מנהלי מחלקות ורופאים בכירים מובילים מהפכה שקטה שמתחילה מהשטח: הם מסרבים לבצע ניתוחים פרטיים, עובדים רק בתוך בתי-החולים הציבוריים ומוותרים על הון עתק, כדי להציל את מערכת הבריאות" הוא המסגור הלא שגרתי שנותנת כותרת המשנה לראשית ("חלוצי הרפואה") של מוסף "כלכליסט" לכתבה של דיאנה בחור-ניר.

"בעוד גרמן ואנשיה מתקשים עם הצלת מערכת הבריאות, בשטח יש כבר מי שיוצאים למבצע ההצלה הזה בעצמם: עשרות רופאים בכירים, כולל מנהלי מחלקות נחשבים, כבר ויתרו על העבודה בשוק הפרטי, והם מקדישים את כל זמנם לעבודה בבית-חולים ציבורי", נכתב בכתבה עצמה. "[...] כמו שמנסח זאת פרופ' איתן בלומנטל, מנהל מחלקת עיניים בבית-החולים רמב"ם, 'כולנו מונחי רווח, אבל רווח גם יכול להיות היכולת לעשות שינוי, ויש הרבה מה לתקן ברפואה הציבורית'. גם בתי-החולים הציבוריים מבינים זאת. חלק מהרופאים שעובדים רק במערכת הציבורית ומרואיינים כאן מועסקים במודל שנקרא 'פול-טיימר', שבו מנהלי מחלקות ורופאים בכירים מקבלים תוספת שכר כדי להשקיע את כל זמנם בבית-החולים ולא במסגרת פרטית. מדובר בתוספת שכר נאה – הם משתכרים 50 עד 100 אלף שקל בחודש ברוטו – אבל בשוק הפרטי הם יכלו להשתכר גם פי שניים או שלושה.

"'ברמב"ם יש היום כבר כמה עשרות רופאים בפול-טיימר', אומר מנהל בית-החולים פרופ' רפי ביאר. 'זה מודל נכון שמתפשט ומתרחב, הוא מתאים לרופאים צעירים ומומחים שלא רוצים לפזול החוצה, ורק העדר מימון מונע את המשך ההתרחבות שלו. לו היה עוד תקציב, היו עוד רופאים כאלה'. כיום מימון הפול-טיימרים מגיע אך ורק מתקציב בית-החולים עצמו, מה שמגביל את מספרם ומאפשר למודל להתקיים רק בבתי-חולים חזקים יחסית. 'ועדת גרמן הבינה את הצורך ביצירת המעמד של פול-טיימרים, אבל הם שכחו שצריך בשביל זה כסף', אומר מנהל איכילוב (סוראסקי) פרופ' גבי ברבש. 'היום האוצר כבר מבין שצריך לשלם, אבל עד שהם זזים ממשלות מתחלפות'".

בשוק

במדור "אז אמרו" במדור שוק ההון של "כלכליסט", המציג ציטוטים נבחרים, נדפס הפעם המשפט "ייפסקו תהליכי הרגולציה" שאמר מנכ"ל בית-השקעות כהסבר ל"מדוע הבחירות עשויות להיות דווקא חיוביות לשוק". חלקו הנוסף של המדור מכיל פרשנות לציטוט ("בין השורות"):

"כולם מחפשים נקודות אור בבלגן הפוליטי, בשוק מתנחמים בכך שלא תהיה רגולציה. רבים תולים ברגולציה את האשמה בכל תחלואי השוק. ואכן, היא מצמצמת שטחים אפורים, והכסף הגדול נמצא בשטחים האפורים הכי כהים. אבל לעתים קרובות תירוץ הרגולציה מכסה על חברות עם ביצועים כושלים ומנהלים חמדניים. השאלה, אם הרגולציה תיפסק, ולא יהיה את מי להאשים, איך יסבירו בשוק ברבעון הקרוב את הדשדוש, חוסר היעילות ורתיעת הצרכנים?".

שכר מינימום

"שכר המינימום יעלה ב-700 שקל ל-5,000 שקל תוך שנתיים, בשלוש פעימות", נכתב בכותרת בתחתית שער "מעריב" תחת לכותרת הגג "אין שביתה". "שכר המינימום יועלה ל-5,000 שקל בתוך שנתיים – במגזר הפרטי בלבד", נכתב בכותרת באמצע שער "הארץ".

ב"ידיעות אחרונות" לא נשאר מקום על השער בשל ההדפסה הרחבה של התמונה מזירת הפיגוע בירושלים, אך שער המוסף "ממון" ממשיך במסורת היחסים ההדוקים של העיתון עם ההסתדרות וממסגר את הדיווח כהישג שאינו שנוי במחלוקת: "700,000 עובדים יכולים לחייך", נכתב מעל לתמונתם של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן ויו"ר "לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים" צביקה אורן. כותרת המשנה מדגישה כי "הפעימה הראשונה: באפריל הקרוב" וחוגגת: "ההסתדרות והמעסיקים אפילו לא היו צריכים את הממשלה בשביל זה".

ב"דה-מרקר", שהתמיד בהחמצת פנים כלפי היוזמה, החדשות מוגשות ללא צפיחית בדבש: "הסכמה זמנית על שכר המינימום", "רק במגזר העסקי בינתיים", נכתב על שער "דה-מרקר", וכותרת המשנה של הדיווח עצמו (טלי חרותי-סובר וחיים ביאור) חובטת: "אחרי מו"מ קשה הגיעו נציגי המגזר העסקי להסכם עם ההסתדרות, שלא חל בשלב זה על עובדי המגזר הציבורי. עסקים צפויים לגלגל את התוספת על הצרכנים ולהעלות את יוקר המחיה. העובדים הזרים לא הוחרגו, כך שגם הקשישים הסיעודיים שמעסיקים מטפל ישלמו בקרוב יותר".

עוד כותרת כלכלית

"הקלף החברתי של נתניהו: הפחתת המע"מ על מזון", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "היוזמה תואמת את עמדת המפלגות החרדיות", נכתב בכותרת המשנה (רוני זינגר, עמרי מילמן ונורית קדוש).

עוד כותרת של ברק רביד

"שפל חדש ביחסים עם ארה"ב: הבית-הלבן בוחן צעדים נגד הבנייה בהתנחלויות", נכתב בכותרת במעלה שער "הארץ", בחתימת ברק רביד, כתב העיתון לענייני התערבויות בינלאומיות בפעילות הממשלתית בכל הקשור לסכסוך הישראלי-ערבי.

מוזיקה

"אחד מדיוני המשנה בפרשת 'אחמד אוהב ישראל' עסק ביכולת הכתיבה העכשווית של עמיר בניון. הוא גמר את הסוס אמנותית אז הוא מתלהם פוליטית, גרסו רבים (שלא שמעו ככל הנראה את האלבום המצוין 'עץ על מים' שיצא ב-2012). השיר שבניון הוציא השבוע תומך אבסולוטית בעמדת מתנגדיו", כותב בן שלו, מבקר המוזיקה של "גלריה", על הסינגל החדש של הזמר, "האמת". "אל תנסו אפילו למצוא את הלחן שלו. הוא פשוט לא קיים. שליפה מוזיקלית מהמותן, בדיוק כמו בשירי הטוקבק הפוליטיים ובזמירות גרגמל. העובדה שהשיר הזה נקרא 'האמת' בוודאי לא עוזרת. המלה הזאת זורקת מיד לשורה 'האמת היא אני אדם שמתגבר' מתוך השיר 'שלכת', שגם שונאיו המושבעים ביותר של בניון יודו כי הוא שיר מפואר. ב'האמת' בניון הוא בעיקר אדם שמחפף. משעשע לחשוב שאמן שהוציא שיר חלוש כזה הלהיט בשבוע שעבר מדינה שלמה".

עושים לביתם

ב"ידיעות אחרונות" שוב מגישים לקוראים גיליון של המוסף היומי ובו תוכן עיתונאי ומודעות שנראים כעסקת חבילה שנרקחה במחלקה המסחרית של העיתון. על הפרק הפעם: הפקה פסטיבלית של עיריית ירושלים. את המודעות שעליהן שילמה העירייה מלוות כתבות שבעיתון בוודאי יכחישו כי שולם עבורן כסף או כי הפקתן הוזכרה באופן כללי או מפורט בהתקשרות עם רוכשי המודעות.

ראש עיריית ירושלים ניר ברקת (צילום: פלאש 90)

ראש עיריית ירושלים ניר ברקת (צילום: פלאש 90)

מבחר מכותרות הכתבות והציטוטים המודגשים: "דווקא עכשיו, בתקופה הקשה הזו, מציינים בעיר הבירה את אירועי חמשושלים. שמענו מירושלמים בהווה ובעבר על החיים בעיר שהיא תמיד מסוכסכת, ושלטוב ולרע אין כמותה"; "חששתי שיהיה ריק, אבל היה מפוצץ בירושלמים חילונים, דתיים וערבים שיצאו לבלות יחד. זו עוצמה שאין בשום מקום אחר"; "החיים מנצחים"; "משוגעים על ירושלים"; "סירי הממולאים הכי מופלאים במסעדות העיר"; "הנשים הגדולות שחיו ופעלו בשכונת רחביה בירושלים"; "עוד 3 אירועים שווים בסופ"ש בירושלים".

ענייני תקשורת

משרד התרבות. דפנה ארד מדווחת ב"גלריה" של "הארץ" כי "אמנים מובילים בהנהגת הזמרת איה כורם שלחו אתמול מכתב לשרת התרבות לימור לבנת, בדרישה להבין את עמדתה בעניין החוק להגנה על מוזיקאים". הצעת החוק מגבילה את כוחם של המפיקים והחברות לכפות חוזים דרקוניים על מוזיקאים, אולם הליך החקיקה נעצר, לטענת המוזיקאים בשל משרד התרבות, ש"מתפתל ומסרב להביע תמיכה חד-משמעית".

מעגל נסגר. שני ליטמן מדווחת ב"גלריה" כי נדב רביד מונה למנהל תחנת הרדיו גלגלצ. רביד, כותבת ליטמן, הוא "בוגר התחנה ודמות מוכרת בתחום המוזיקה האלטרנטיבית". ליטמן אף מזכירה כי "הקצה", תוכניתם של רביד ואיל פרידמן, שהיתה עלה התאנה של התחנה בשנים שהיתה מזוהה עם שיטת ה"פלייליסט" הפופוליסטית, בוטלה ב-2011 לאחר 13 שנות שידור.

מחביאים ערבים. עוזי בנזימן כותב ב"גלריה" על "הפחד של מפיקי 'ערבים רוקדים' מתגובות הקהל" כפי שהוא מתבטא באופן ההפצה של הסרט.

אליעזר פישמן. במדור סקירת המסחר בבורסה ב"כלכליסט" כותב ניר צליק על הרעה בעסקיו של מו"ל העיתון המתחרה, "גלובס": "האג"ח של חברת הנדל"ן מירלנד שבשליטת אליעזר פישמן הוכנסו ל-Credit Watch עם השלכות שליליות. הסיבה: התמשכות המשבר המאקרו-כלכלי ברוסיה, שבה פעילה החברה".