הבורסה לניירות ערך ופירמת ראיית-החשבון והייעוץ PwC הצליחו להושיב השבוע על במה אחת עורכים בכירים משלושת העיתונים הכלכליים הרואים אור בישראל ועורך אתר אינטרנט כלכלי כדי שישיבו על השאלה "האם התקשורת עוינת את החברות הציבוריות?". רותם שטרקמן, סגן עורך "דה-מרקר", גולן פרידנפלד, סגן עורכת "כלכליסט", שי שלו, עורך מוסף "שוק ההון" ב"גלובס", ויוסי פינק, העורך הראשי של "ביזפורטל", השתתפו יחד עם גיא פרמינגר, שותף בחברת PwC, בפאנל משותף שנערך בתל-אביב בהנחיית יוסי ביינארט, מנכ"ל הבורסה לניירות ערך. התשובה האחידה של כל העיתונאים לשאלה שעמדה במרכז הדיון, אגב, היתה שלילית.
רותם שטרקמן, סגן עורך "דה-מרקר", בפאנל PwC Israel, תל-אביב, 2.12.14 (צילום: יוסי זליגר)
"אם מישהו רוצה כסף ציבורי, הוא צריך לקחת על עצמו הרבה יותר חובות מאשר זכויות", טען שטרקמן. "השאלה בבסיס הדיון כאן היא לא למה התקשורת רעה לחברות הציבוריות, אלא למה החברות הציבוריות רעות לציבור".
בהמשך הדיון הוסיף שטרקמן כי לפני שמבקרים את תפקודה של התקשורת, יש לקחת בחשבון שכמו הבורסה לניירות ערך, גם היא נתונה במשבר חריף. המודל העסקי שלה קרס, המשכורות ירדו, העיתונאים נעשים פחות מקצועיים, הזמן לטפל בכל אייטם מתקצר, "אבל התפקיד הגדול והעיקרי של התקשורת, וזה מה שהיא צריכה להמשיך לראות לנגד עיניה, הוא לשמור על הכסף של הציבור. לשמור על השלושה טריליון שקל האלה שמסתובבים כאן בסיטי של תל-אביב. כל השאר שולי, במצב משברי שכזה. שום דבר לא מושלם, יש בורות, יש חוסר מקצועיות, יש טעויות, אבל מה שאתה רואה בגדול זה עיתונים שמנסים לראות איך שומרים שלא יבזזו את הקופה של הציבור".
גם שלו, עורך "שוק ההון" ב"גלובס", טען כי מצבה הרעוע של הבורסה בתל-אביב אינו נובע דווקא מיחס התקשורת אליה. "רוב החברות הטובות והחזקות שמשתייכות בדרך כלל לתחום הטכנולוגיה מעדיפות להנפיק מעבר לים, והסיבה לכך היא לא התקשורת העוינת בישראל, אלא פשוט מפני שהשוק של החברות האלה נמצא שם", אמר שלו.
שטרקמן: "התפקיד העיקרי של התקשורת הוא לשמור על הכסף של הציבור. מה שאתה רואה בגדול זה עיתונים שמנסים לראות איך שומרים שלא יבזזו את הקופה של הציבור"
פרידנפלד החרה החזיק אחרי השניים. "יש משפט שאומר ש-99% מהחברות הציבוריות הוציאו שם רע לאחוז אחד", אמר סגן עורכת "כלכליסט". "זה לא המקרה שלנו, אבל חלק בולט בחברות הציבוריות הרוויחו ביושר את השם הלא טוב".
לדבריו, חברה כמו כיל אינה יכולה לצפות שהעיתונות הכלכלית תמשיך לעמוד ולמחוא לה כפיים. "זה נגמר", הבהיר פרידנפלד. "למה זה נגמר? כיוון שחברות ציבוריות צריכות להתנהל בצורה אחרת, שבה הן מתחשבות לא רק בבעלי המניות שלהן. הן לא יכולות לנכס משאבי טבע של המדינה ושכולם ימחאו להן כפיים. כי המטרה היא לא רק להשיג רווח, יש גם מטרות חדשות.
"בוא ניקח את ניר גלעד", הוסיף פרידנפלד, "מנכ"ל של חברה ציבורית בישראל שלא מעניין אותו הציבור, והוא אומר את זה אפ פרונט: 'אותי לא מעניין מה הציבור חושב, אני עושה מה שאני רוצה'. ככה לא יכולה להתנהל חברה ציבורית. בוא ניקח את עסקאות בעלי העניין. אני לא חושב שיש עסקת בעלי עניין אחת שאפשר להצביע עליה ולהגיד שהיא בסופו של דבר שירתה את הציבור. בוא ניקח את עסקת גנדן, היה ברור ביום העשייה שלה שהיא רעה לציבור, ובכל זאת היא עברה. ככה לא יכולה להתנהל חברה ציבורית".
יוסי פינק, עורך "ביזפורטל", בפאנל PwC Israel, תל-אביב, 2.12.14 (צילום: יוסי זליגר)
גם פינק, עורך "ביזפורטל", טען כי התקשורת בסך-הכל מבצעת את עבודתה. "יש עכשיו תחושה כאילו התקשורת שוחטת, מה שהיא לא עשתה אף פעם", אמר, אך לדבריו זה אופייה הקבוע של התקשורת, ורק ריבוי כלי התקשורת הכלכליים הביא להחרפת הטון בסיקור החברות הציבוריות. הוא עצמו, כך אמר, נדהם לראות כיצד החלפת מלה אחת בכותרת ידיעה באתר "ביזפורטל" גורמת לשינוי עצום במספר הגולשים שמקליקים ונכנסים לידיעה.
"זה אחד הדברים הכי ממכרים שיש", הסכים פרידנפלד. "אם אתה עובד לפי זה [הרייטינג בזמן אמת של כניסות לכתבות באתר], אתה הופך להיות עבד של זה, ולכן זה אסור, אבל כשאתה מציץ מדי פעם, זה ממכר. אני אשקר אם אומר שזה לא משפיע על בחירת הנושאים ועל מתן הכותרות".
ביינארט תהה בפני העיתונאים מדוע התקשורת מתעקשת לדווח על הכשלים והמחדלים של החברות הציבוריות, במקום להדגיש את החיובי ולנסות להועיל לשיפור מצבה של הבורסה. "המטרה של העיתון היא לחפש את הסיפור המעניין, ולאו דווקא לקדם את שוק האקוויטי בבורסה", הסביר שלו. "היה נחמד אם היינו יכולים לכתוב על חברות שמשלמות שכר הוגן למנהלים, אבל זה לא מעניין אף אחד, התקשורת מחפשת את הסיפורים המעניינים, ואלה נמצאים היכן שהחברות סוטות מהנורמה. אלה שמשלמות שכר מופקע, אלה שלא עומדות בנורמות שלהן, ובעצם לפי מה שאני רואה, התקשורת היא הגורם היחיד כאן שמרים את הדגלים האדומים האלה ומשרת את הציבור. זה תפקידנו".
גולן פרידנפלד, סגן עורכת "כלכליסט" (מימין), ושי שלו, עורך מדור שוק ההון ב"גלובס", בפאנל PwC Israel, תל-אביב, 2.12.14 (צילום: יוסי זליגר)
"נכון שהתפקיד של התקשורת בגדול הוא לחשוף את האזורים החשוכים", טען מנגד פרידנפלד, "אבל אפשר לעשות דברים גם בכיוון הפוזיטיבי. ניקח לדוגמה את נושא שכר הבכירים. תמיד היו מתפרסמות רשימות השכר, ובעצם העיתונות דירבנה את המנהלים לעשות תחרות מי מרוויח יותר. ב'כלכליסט' הלכנו על משהו אחר, השוואה של כמה המנכ"ל מרוויח פי יותר מאשר השכר הממוצע בחברה. וראה זה פלא, פתאום התחרות התהפכה. הם לא רוצים להראות שהם מרוויחים יותר, אלא שהפערים אצלם קטנים יותר".
שלו: "התקשורת מחפשת את הסיפורים המעניינים, ואלה נמצאים היכן שהחברות סוטות מהנורמה. לפי מה שאני רואה, התקשורת היא הגורם היחיד כאן שמרים את הדגלים האדומים האלה ומשרת את הציבור"
"אני חושב שצריך להיות מאוד נאיבי כדי לחשוב שמנהלים בחברות הציבוריות יקטינו את שכרם רק בגלל התקשורת", השיב שלו. לדבריו, אם אפשר בכל זאת לזקוף משהו בתחום זה לזכות התקשורת הכלכלית, הרי שזה עידוד וקידום תיקוני חוק כמו זה שהגביל עסקאות בעלי עניין וזה שהגביל את שכר הבכירים.
"כש'כלכליסט' קם לפני שבע שנים", אמר פרידנפלד בהמשך הדיון, "אחת מאבני הדרך שהצבנו היתה לא להיות, איך לומר, עם איזו אווירה של איכס, שהכל שלילי. להגיד לך שעמדנו בזה? אני לא בטוח, כי תפקיד העיתונות הוא באמת להאיר את הפינות החשוכות, לספר את הסיפורים שאף אחד לא רוצה שיספרו אותם ולשמור, בהקשר של החברות הציבוריות, על הציבור".
"התקשורת היא שומר סף כמו הרבה שומרי סף", סיכם שטרקמן. "בשלב מסוים נראה שהתקשורת הסתכלה לצדדים והרגישה שהיא נשארה לבד. אם יצטרפו אליה האחרים, שתפקידם הוא באמת לשמור על הכסף הציבורי, התקשורת תוכל להתפנות לכותרות יותר חיוביות ומורכבות".