פוליטיקה

אתמול בשעת לילה נפגשו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר האוצר שלו יאיר לפיד לשיחה שעוד לפני שהתקיימה תוארה ככזו שנועדה להציל את השותפות ביניהם, או לחלופין לתת את האות לפירוקה. הכותרת הראשית של "ישראל היום", הטבלואיד החינמי שתכניו הפוליטיים מיושרים תמיד עם צרכיו המיידיים של נתניהו, נתנה למגעים סיכוי וכינתה אותם "מאמץ אחרון". ב"ידיעות אחרונות", עיתון הבית של לפיד, שהעסיק את שר האוצר ככותב טורים פופולרי עד לאחר תחילת מסע הבחירות שלו, הבליטו אתמול את הקונפליקט בין הצדדים: "פיצוץ או פיוס".

הבוקר חולקים שני היומונים היריבים כותרת ראשית משותפת ("בדרך לבחירות"), אך זו מסוככת על שני נארטיבים סותרים, המדגימים את עומק ההתגייסות של כל אחד מהטבלואידים לטובת יקיריו הפוליטיים.

"ידיעות אחרונות"

"נתניהו הציב ללפיד תנאי שלא יוכל לקבל: ביטול מע"מ אפס", גורסים ב"ידיעות אחרונות" (עורך: רון ירון) בכותרת בולטת הנדפסת בשער העיתון. עורכי הטבלואיד הנמכר בישראל ממצבים הבוקר את ראש הממשלה כתכסיסן שתיכנן מראש להביא לפיצוץ המגעים לפיוס בינו לבין שותפו הבכיר בקואליציה. "הפיצוץ", מבהירה סטמפה שהודבקה על הכותרת, שבהמשכה שובץ המשפט הבא: "לפיד: רה"מ גורר את המדינה לבחירות למען הישרדותו".

בפתח כותרת המשנה חוזרים העורכים ומדגישים את הנארטיב של לפיד, המוצג כעובדה: "השר לפיד האזין אמש לתנאים של נתניהו, קטע את רה"מ ואמר: 'זוהי הצגה'. אחר-כך אמרו מקורביו: נתניהו בא מוכן מראש לפיצוץ, הוא ניסח ופירסם הודעת סיכום עוד לפני שלפיד עזב את לשכת רה"מ". בעלת הטור סימה קדמון, בפתחו של מאמר שראשיתו מתפרסמת על השער, חוזרת על הטענה והופכת אותה שוב לעובדה: "חמש דקות לקח ללפיד אמש להבין שפניו של ראש הממשלה לבחירות, ושכל הפגישה הזאת היא פארסה".

נחום ברנע, בטור שגם ראשיתו נדפסת בשער, ממשיך את הקו של טוריו האחרונים ולועג לתפקודו של נתניהו. ברנע טוען כי אחת הסיבות להתפרקותה הצפויה של הממשלה – "אם לא יקרה נס (או אסון) ברגע האחרון" – היא "חוסר תפקוד של ראש הממשלה" ו"אובדן דרך". מנגד, קובע ברנע, לפיד ועמיתיו לסיעת יש-עתיד הצליחו בשנתיים האחרונות לשמור על "טריות", וגם "לא נגע בהם רבב פוליטי".

"ידיעות אחרונות", 2.12.14

האשמה שמייחסים ב"ידיעות אחרונות" לנתניהו מודגשת לא רק בטורי הפרשנות, אלא גם בסיקור החדשותי המוגש הבוקר לקוראי העיתון. "נתניהו דרש מלפיד לבטל את חוק מע"מ אפס – והביא לפירוק הממשלה", מודגש בכותרת הגג של כפולת העמודים הפותחת. "כשיאיר לפיד נכנס אתמול ללשכתו של ראש הממשלה, כבר היה נתניהו מוכן עם ההודעה לתקשורת על רשימת הדרישות שלו – רשימה ששר האוצר לא יכול לעמוד בה", מובהר שוב בכותרת המשנה לידיעה המרכזית. בתיבה מעוצבת ששובצה בכפולת העמודים הפותחת (הכותרת: "תנאים של איבה") מפורטת "רשימת התביעות שהציג ראש הממשלה ללפיד, ושאותן מיהר להוציא לתקשורת".

בדיווח החדשותי, שעליו חתומים הכתבים יובל קרני ואיתמר אייכנר, מודגש כבר בפתיח כי "בפגישה הלילית שהתקיימה אמש בלשכת ראש הממשלה ניסה נתניהו לסנדל את לפיד". תוכנית חלופית שהציע נתניהו ללפיד – להמיר את יוזמת מע"מ אפס על דירה ראשונה בהורדת המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים – מוצגת על-ידי הכתבים ככזו ש"נועדה ככל הנראה לגייס את החרדים לקראת הבחירות הקרובות".

הגרסה של נתניהו מובאת ב"ידיעות אחרונות" באמצעות ציטוט מפיו, הנדחק אל מעבה הדיווח. מיד אחריו מובאת בהרחבה תגובתם של "מקורבי לפיד", החוזרים על המסרים שהשמיעו הכתבים ובעלי הטורים.

"ישראל היום"

ב"ישראל היום" (עורך: עמוס רגב), כצפוי, נמנעים מלתאר את מעשיו של נתניהו כתרגיל של ראש ממשלה חלש המבקש לגרוף נקודות על גבו של מי שהיה עד לאחרונה קולגה, כפי שעשו המתחרים. בהמשך לקו שנקטו במערכת "ישראל היום" בשבועות האחרונים, יריביו של נתניהו מתוארים כחתרנים שתכליתם הפלת השלטון והשלטת אי-סדר שיגזור כליה על ההישגים הרבים שלהם אחראי ראש הממשלה.

"נתניהו דרש: בלי חתרנות ובלי מע"מ 0", נכתב בכותרת בולטת על השער, שבהמשכה מוטלת האחריות לפירוק השותפות על לפיד: "לפיד סירב: אלו תנאים שלא נוכל לקבל". בכותרת המשנה של הפניית השער נמצא מקום לציטוט "לפיד נכשל", המיוחס לחבר-הכנסת החרדי יעקב ליצמן (יהדות-התורה).

בכפולה הפותחת של "ישראל היום" ממשיכים העורכים במיצובו של שר האוצר כגורם חתרני. הכתב הפוליטי מתי טוכפלד, בטור פרשנות המתפרסם בכפולה הראשונה של "ישראל היום", קובע כי "נתניהו תמיד חשד בשר האוצר שלו כי לא יבחל בשום אמצעי כדי להדיח אותו מתפקידו". כותרת הטור הפסקנית, "אין כפרה לחתרנות", נדפסת גם בשער (אגב, אתמול פירסמה טל שניידר מכתב של היועץ המשפטי לכנסת שקבע כי ניסיון של לפיד, ככל שהיה, להרכיב קואליציה חלופית הוא בגדר תמרון פוליטי כשר).

"איני מעוניין בבחירות, אך הן עדיפות על קיום ממשלה ששריה מכשילים אותה", מצוטט נתניהו בכותרת המשנה של הידיעה המרכזית ב"ישראל היום". בהמשכה של אותה כותרת, למען האיזון, מובא גם ציטוט מפי לפיד; מבין האמירות החריפות שהופצו אתמול מטעם שר האוצר ומקורביו נבחרה אחת חלבית במיוחד: "רה"מ גורר את המשק לבחירות מיותרות".

גם בסיקור החדשותי שמציעים הבוקר אנשי "ישראל היום" לקוראיהם (שלמה צזנה ומתי טוכפלד), כבמעין תמונת מראה לסיקור החדשותי ב"ידיעות אחרונות", מובלט הנארטיב של לשכת נתניהו. על-פי כתבי "ישראל היום", רק "בתום הפגישה המכרעת" בין נתניהו ולפיד – ולא "תוך חמש דקות", כפי שנטען ב"ידיעות אחרונות" – "התברר שאין דרך ליישב את המחלוקות בין הצדדים".

בדומה לאופן שבו שולבו טענותיו של נתניהו ב"ידיעות אחרונות", גם ב"ישראל היום" דוחפים את טענותיו של לפיד אל תוככי הטקסט, ומיד אחריהן משבצים ציטוטים מפי אישים פוליטיים המטיחים בו ביקורת ("אקוניס: אין עתיד עם לפיד", נכתב בכותרת הביניים הרלבנטית, מפיו של חבר-כנסת ממקורבי נתניהו).

דן מרגלית, הפרשן הבכיר של החינמון – כאילו זיהה מראש כי ב"ידיעות אחרונות" יגדיר נחום ברנע את נתניהו כפוליטיקאי שנקלע ל"חוסר תפקוד" – מבהיר כי ראש הממשלה עדיין אוחז בידיו במושכותיו של המשחק הפוליטי. "נכון לאמש בחצות", כותב מרגלית, "הרושם הראשוני הוא שנתניהו כפה על לפיד לכפות על עצמו מערכת בחירות מיידית".

"ישראל היום", 2.12.14

כמו ב"ידיעות אחרונות", גם ב"ישראל היום" תומצתו חמשת התנאים שהציב נתניהו ללפיד בבוקסה מעוצבת; בשונה מב"ידיעות אחרונות", העורכים שהתקינו לפרסום את הבוקסה של "ישראל היום" נמנעו מלכלול בה את הטענה כי מדובר ב"תביעות" שאותן "מיהר" נתניהו "להוציא לתקשורת". ההצעה להפחית את שיעור המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים, שב"ידיעות אחרונות" תוארה כתרגיל (ונעדרה כליל מהבוקסה המקבילה), מופיעה ב"ישראל היום" ללא פרשנות מסוג זה. כמו כן חוזרים העורכים ומשתמשים במלה "חתרנות" (שב"ידיעות אחרונות" הוחלפה ב"השתלחות").

בעמוד הבא, בידיעה על הצבעת אי-אמון שנערכה אתמול בכנסת (גדעון אלון ומתי טוכפלד), ממשיכים עורכי "ישראל היום" לתאר את יריביהם כעדה של חתרנים. "רה"מ חשש שיש-עתיד והתנועה יצביעו בעד הצעות אי-האמון", מובהר בכותרת המשנה, ולכן דרש לקיים הצבעה שמית. "מפלגות הקואליציה צריכות להכיר שיש לא רק ממשלה בישראל, אלא גם ראש ממשלה", מצוטט בידיעה השר יובל שטייניץ, ממקורבי נתניהו. "הצלחת הממשלה תלויה בהכנסת סדר ומשמעת, אי-אפשר לחיות במצב שכל מנהיג מפלגה – הישר בעיניו יעשה".

כחלון

"קהל הבוחרים הישראלי עייף מאבירים על סוס לבן שמבטיחים לגאול אותו באחת מייסוריו. כחלון יצטרך לעבוד קשה כדי לשכנע שהוא שונה מקודמיו", כותב הבוקר ב"ידיעות אחרונות" נחום ברנע. בשבועות האחרונים, על רקע התרקמותה של המסגרת הפוליטית שבה מתעתד משה כחלון לרוץ בבחירות הבאות, לא העניקו לו עורכי "ידיעות אחרונות" סיקור יוצא דופן. חיים שיין, מהכותבים הקבועים (והרגשניים) בעיתון המתחרה "ישראל היום" ואיש ליכוד, סבור שזה עוד יקרה.

"בעלי אינטרסים בעיתונות נערכים לייצר כוכב נולד חדש שבאמצעותו יהיה אפשר לפגוע בליכוד ובראש הממשלה", כותב היום שיין במדור הדעות של החינמון. "הגיבור החדש הפעם הוא משה כחלון, אדם יקר ואהוב שהצליח להוריד את מחירי הסלולרי, הישג עולמי. עיתון 'ידיעות אחרונות', שבבחירות הקודמות השתמש באחרים לצרכיו, יפאר ויעצים את כחלון ובדרך יעניק חיבוק גם לליברמן. נמשיך לקרוא כתבות על התקווה הגדולה שבימיו מחיר דירה בתל-אביב יהיה כמו אוהל בכפר בנמיביה, ויצרני המילקי יעמדו בקרנות רחוב ויתחננו שהציבור יקנה את תוצרתם. להערכתי, גם הפעם העיתון יתאכזב".

ליברמן

"הערכה: ליברמן מרגיש שהוא בשל להיות ראש ממשלה" (יובל קרני, "ידיעות אחרונות", בידיעה הממתגת את שר החוץ, המקורב לעיתון, כ"מועמד לראשות הממשלה").

כלכלה

"מחקר של בנק ישראל: מספרם של הזוגות הצעירים שבבעלותם דירה מצטמצם", מודיעה כותרת בגליון אמש של "גלובס". כתב הנדל"ן של יומון הערב הכלכלי, אורי חודי, מציג את ממצאי המחקר, המתבסס על נתונים מהשנים 2002–2012. עורכי המחקר, מציין חודי, מסבירים כי "הזוגות הצעירים פגיעים יותר מפני עליית מחירי הדירות, בין היתר כיוון שהכנסתם נמוכה יותר ממשפרי הדיור ומשקיעי הנדל"ן".

כתב "כלכליסט" תומר ורון, המדווח על ממצאי המחקר הבוקר, מציין כי "במחקר של בנק ישראל חסר נתון – מקורות המימון של רוכשי הדירה הראשונה. בלי לדעת אם רכשו באמצעות חסכונות אישיים, ירושה או ההורים, לא נראה את התמונה המלאה".

"בתוך 3 שנים: מספר פשיטות הרגל ומספר תיקי חדלות הפירעון זינק פי שלושה", מודיעה כותרת אחרת ב"גלובס", המבוססת על נתונים שפירסמו שלשום האפוטרופוס הכללי וכונס הנכסים הרשמי. אתמול, בדיווח על ממצאי הדו"ח שהתפרסם ב"דה-מרקר" (יסמין גואטה ואריק מירובסקי), צוין כי "העלייה אינה קשורה רק למצב הכלכלי, אלא נובעת משינוי חוק שהורה ליידע חייבים על זכותם לפשיטת רגל". גם ב"גלובס" נמצא מקום לאופטימיות זהירה. "החדשות הטובות הן שקצב הזינוק הואט בשנה האחרונה שסקר הדו"ח", מציין הכתב, גור מגידו.

"לרוב הגדול של האזרחים במדינת ישראל טוב", כותב חיים שיין ב"ישראל היום". "הכבישים עמוסים לעייפה בכלי רכב חדשים, מאות אלפים יוצאים לחופשות בחו"ל, והמסעדות מלאות. ישראל היא מעצמה טכנולוגית מובילה בעולם, מספר האקדמאים בה מדהים, והרשימה עוד ארוכה. כל זה לא משנה למי שרוצה להשחיר את השמים ולכבות את האור. המסקנה היא שנדרשת התייחסות ביקורתית למטחי הדיכאון של התקשורת, בעיקר בימים אלה".

מערכת החינוך

שר החינוך, הרב שי פירון (צילום: פלאש 90)

עורכי "ידיעות אחרונות", המקיימים שיתופי פעולה מסחריים עם משרד החינוך בראשות שי פירון, ממשיכים להבליט בעמודי החדשות מידע ביקורתי המציג את מערכת החינוך באור שלילי, תוך הענקת רוח גבית לקמפיין ציבורי. עם זאת, בעיתון לא חושפים מי עומד מאחורי היוזמה הזוכה לסיקור אוהד ואם מדובר בהתארגנות עצמאית או בקמפיין של גוף גדול בעל אמצעים ואינטרסים.

"תעודת עניות: יום אחרי שהתפרסמו משכורותיהם המעליבות, תכירו את המורים שחייבים לקחת עוד ג'וב כדי לגמור את החודש", נכתב בכותרת הגג של הכפולה החמישית של הטבלואיד. הכתבה הנוכחית מתפרסמת יממה לאחר כתבה נרחבת של תמר טרבלסי-חדד, שבה הוצג הקמפיין כהתארגנות של מורים בפייסבוק.

היום מביאים טרבלסי-חדד וגואל בנו את סיפוריהם של ארבעה מורים: ע', מורה בן 30 מאזור השרון, שנאלץ לעבוד במקביל בגינון; ש', מורה בת 35 מאזור המרכז, שבשעות הערב נפרדת ממשפחתה ויוצאת לעבוד כמאמנת כושר; א', מורה בת 42 מהצפון ,המשלימה הכנסה בארגון אירועים; ונ', מורה בת 24 מהצפון, שמתפרנסת במקביל מעבודה כמוכרת בחנות לכלי בית.

מתחת לאף

"קו הטיסות החשאי בין ישראל לאחת ממדינות המפרץ", נכתב בכותרת בולטת במעלה שער "הארץ", המוקדשת לתחקיר שערכו ברק רביד ואבי שרף. על-פי התחקיר, המבוסס על "ניתוח נתוני תעופה שמופיעים במאגרי מידע גלויים באינטרנט", גורם לא ידוע חכר מחברת תעופה קטנה מטוס מסוים, שזמן קצר לאחר חכירתו החל לטוס על קו קבוע בין נמל התעופה בן-גוריון ל"נמל תעופה בינלאומי של אחת ממדינות המפרץ הפרסי".

רביד ושרף אינם מוסרים את שמה של מדינת היעד, אך מציינים כי "בין ישראל לבין אותה מדינה אין יחסים דיפלומטיים רשמיים וגלויים". בסיומה של הידיעה הקצרה נדפסת פסקה תלושה, הנדמית ככזו שנועדה לספק לקוראים רמז בנוגע למידע שהכותבים בחרו שלא לשתף: "כתב-העת הצרפתי 'אינטליג'נס און-ליין' דיווח בינואר 2012 כי איש העסקים הישראלי מתי כוכבי מספק ציוד אבטחה למתקני נפט באחת ממדינות המפרץ באמצעות החברה השווייצרית AGT שבבעלותו".

שנאה

"שני נערים נתפסו תולים שלטי נאצה על בית-הספר הדו-לשוני", מדווחים ניר חסון וחיים לוינסון ב"הארץ". "הם נתפסו ובידיהם שלטים שבהם נכתב: 'ערבים הם סרטן' ו'כהנא צדק'", מפרטים הכתבים, המזכירים לקוראיהם כי במוצאי-שבת הוצת בית-הספר, וכי תקרית זו עודנה נחקרת. "מדובר בחקירה מיותרת. חופש הביטוי כולל גם ובעיקר השמעת אמירות מקוממות", מצטטת כתבת "ישראל היום" אפרת פורשר את פרקליטו של אחד משני הנערים שנעצרו בגין תליית השלטים, עו"ד אריאל עטרי.

הכתובת שרוססה מחוץ לבית-הכנסת בתל-אביב. 30.11.12 (צילום: אמיר לוי)

"כתובות נגד חוק הלאום רוססו על בית-כנסת בתל-אביב", מדווח ב"הארץ" יניב קובוביץ. הכותרת הלא-מדויקת יוצרת רושם שלפיו בית-התפילה הושחת, בעוד שלפי הדיווח הכתובת "במקום בו מחוקקים חוקי לאום ישרפו ספרים" רוססה על אחד מקירותיו החיצוניים של בית-הכנסת בית-אל בעיר (לפי דיווחים אחרים, הכתובת רוססה על חומה מחוץ לבית-הכנסת). סמוך לשער בית-הכנסת, מציין קובוביץ, "הוצתה ערימת ספרי קריאה".

יו"ר מפלגת מרצ, ח"כ זהבה גלאון, מצוטטת בסוף הידיעה ומספקת את הגרסה השמאלנית של הגינוי הגנרי הבוקע לעתים מגרונותיהם של מנהיגי ימין לאחר תקריות השחתה ביישובים ערביים: "אני לא אוהבת את זה, יש דרכי פעולה אחרות למחות נגד זה (חוק הלאום), אבל אני יכולה לראות מאיפה זה בא".

מדד דני דנקנר

"גלובס", 1.12.14

תמונה של גבר גדל גוף במדי אסיר כתומים, משני צדיו סוהרים אנונימיים, נדפסת היום על רוב רוחבו של עמ' 21 ב"גלובס". הרישא של הכותרת, "'זובור' לדני דנקנר בערעור הולילנד", מציג את המצולם ומסובב את הסכין. העורך שהתקין לדפוס את כתבתו של גור מגידו מוסיף לסובב גם בכותרת המשנה, המבארת את מה שנראה בתמונה: "דנקנר ישב בעליון בין שני אנשי שב"ס כשעדת הצלמים צילמה אותו שוב ושוב, מתעדת את מי שהיה מהאנשים החזקים במשק ברגע של השפלה".

"הזובור התקשורתי כלפי דנקנר מתודלק מצבע המדים, המזכיר מאוד, לא נעים להודות, את בגדי המוצאים להורג בידי דעא"ש", מציין הכתב, ומבהיר: "למרות זאת, דנקנר הצליח לשמור על פנים חתומות וספג את מהלומות המצלמה בכבוד יחסי".

דנקנר, איש עסקים ויו"ר בנק הפועלים לשעבר, הורשע בעבירות מתחום השחיתות והובא אתמול לבית-המשפט העליון לדיון בערעורו (ובערעורם של אחרים) על הרשעתו במשפט הולילנד. תצלום שלו בכתום מתפרסם גם בשני הכלכלונים האחרים ובעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב".

דני דנקנר עם שרי אריסון, 1.2.08 (צילום: רוני שיצר)

ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" תצלומו של דנקנר במדי אסיר נדפס בגודל בינוני; בכותרת המשנה לידיעה ב"מעריב" (אבירם זינו ויפעת קונפינו-לוי) מודגש כי הוא "הגיע לדיון היישר מכלא חרמון", וב"ידיעות אחרונות" (תלם יהב) מוזכרים המדים פעמיים. ב"דה-מרקר" תופס תצלום דומה את רוחבו של חצי עמוד, בידיעת תמונה קצרה (יסמין גואטה) שכותרתה היא "דני דנקנר התייצב לערעורו במדי אסיר".

ב"כלכליסט" נדפסת התמונה הקטנה ביותר של דנקנר במדי אסיר, בידיעה קצרה ולקונית (עמי ברנד) בעמ' 25, המוקדשת לבקשתו שלא להתייצב לדיון. הידיעה ב"כלכליסט" נבדלת מהדיווחים ב"גלובס" וב"דה-מרקר" גם בכך שכלל לא מוזכר בה באופן מילולי עניין הביגוד, לא כל שכן מימד ההשפלה המיוחס להתייצבות בבית-משפט במדי אסיר.

להחטיא את העיקר

"נדמה לי שהוויכוחים הציבוריים בעת האחרונה מחטיאים את העיקר. למשל, בפרשת הולילנד דיברו על שקרים, על שוחד, על הדחת עדים. אבל לפי דעתי – כסף בא והולך. ואחרי שכל המורשעים ישתחררו מן הכלא, יישאר הכתם האמיתי: בירושלים בירת ישראל יש שכונה שנושאת שם אנגלי, הולילנד" (ד"ר אבשלום קור, מאמר דעה, "ישראל היום").

נוחי דנקנר

כתבי "ממון" ממשיכים להגיש לקוראיהם מסמכים מתוך משפטו של נוחי דנקנר, שבשנותיו כטייקון חזק ובעל השפעה היה אחד ממושאי האִתרוג הקבועים של המוסף הכלכלי מבית "ידיעות אחרונות". היום נדפס על רוב רוחבה של כפולת האמצע של "ממון" חלק מתוכנו של יומן הפגישות של דנקנר מפברואר 2012. "יצוין שהיומן משקף את תכנון הפגישות לאותו יום, וחלק מהפגישות לא התקיימו בסופו של דבר", מעירים הכותבים, ליטל דוברוביצקי, צח שפיצן ורועי ברגמן.

מתוכן היומן עולה כי בתקופה שבה, על-פי התביעה, ביצע דנקנר כמה מהמעשים המיוחסים לו בפרשת הרצת המניות, נהג להיפגש באינטנסיביות עם אנשי מפתח בתחום התקשורת, ובכללם צוות העריכה הבכיר של העיתון "מעריב", שהיה אז בבעלות אגד חברות בשליטת דנקנר, ועם חברו הפרסומאי מודי כידון. אף שקשה לגזור מסקנות מהנתונים הגולמיים, להלן כמה פגישות מעוררות עניין שנכללו ביומנו של איש העסקים.

ב-1.2.12, מתחת לתזכורת "יום הולדת לרקפת רוסק" (כיום מנכ"לית בנק לאומי), מוזכרת פגישה שנקבעה לדנקנר עם עורך "מעריב" ניר חפץ והפרשן המשפטי של "הארץ" נחמיה שטרסלר. ב-5.2 מוזכרת פגישה עם "ג. יפית". למחרת, מתחת לתזכורת "יום הולדת ד' דנקנר", מוזכרת פגישה נוספת עם חפץ. שמו של עורך "מעריב" צץ גם יומיים לאחר מכן, ב-8.2, בשורה "פגישה עם ניר חפץ ואנשי 'מעריב' בנושאי 'תוכן'".

נוחי דנקנר בבית-המשפט בתל-אביב, 6.7.13. מאחור: יועצו ועורך "מעריב" לשעבר, ניר חפץ (צילום: פלאש 90)

ליום חמישי, 9.2, בשעת לילה, נקבעה לדנקנר פגישה עם בנימין נתניהו בבית ראש הממשלה. שלושה ימים לאחר מכן נרשמה פגישה בינו לבין מיכל גרייבסקי ואבי בלשניקוב, שליחיו של רון לאודר בניהול ערוץ 10. בשעה 20:00 באותו יום, מציינים הכתבים, היה אמור לפגוש שוב את נתניהו בבית ראש הממשלה, אך פגישה זו ככל הנראה נדחתה.

למחרת, ב-13.2, מוזכרת פגישה עם עופר נמרודי, באותה תקופה בעל מניות מיעוט ב"מעריב" (פגישה נוספת בין השניים נקבעה ל-16.2). ב-14.2 תוכננו לדנקנר פגישות עם "ניר חפץ ואנשי 'מעריב'", ואחריהן "סיור עם איציק שמולי בלוד". כעבור חודשים אחדים דווח כי קבוצת אי.די.בי של דנקנר תרמה לפרויקט שהוביל שמולי לפני ריצתו לכנסת כ-800 אלף שקל.

לצד הפגישות עם ראש הממשלה מוזכרים מגעים עם פטרונו הפוליטי: ב-20.2, על-פי היומן, היה דנקנר אמור להיפגש עם איל הקזינו האמריקאי שלדון אדלסון במלון מצודת-דוד בירושלים. למחרת נועד דנקנר להיפגש שוב עם ראש הממשלה. ב-23.2 נקבעה לדנקנר עוד פגישה עם "ניר חפץ ואנשי 'מעריב'", הפעם בענייני שיווק.

ב-26.2 היתה אמורה להתקיים פגישה בינו לבין "נוני מוזס" (כתבי "ממון" אינם מסבירים לקוראיהם כי מדובר בעורך האחראי של העיתון שבו הם אוחזים בידיהם). למחרת מוזכרת פגישה עם ניר חפץ ושי גולדן, שבאותה תקופה כיהן כאחד מסגני העורך. חצי שנה לאחר מכן, על רקע קריסת עסקיו, מכר דנקנר את "מעריב". בהמשך איבד גם את אחיזתו ב"ידיעות אחרונות".

עוד יומן

ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: מרים אלסטר)

"נתניהו מסתיר את לוח הפגישות מ-2013 'מחשש לבטחון המדינה'", מודיעה כותרת המתפרסמת בכפולה השנייה של "דה-מרקר".

הבקשה לקבל את יומן הפגישות של ראש הממשלה, מציין כתב "דה-מרקר" צבי זרחיה, הוגשה מטעם התנועה לחופש המידע. "בתשובה לתנועה, שעליה חתומה איילת משה, הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד [ראש הממשלה], נכתב כי 'על-פי חוות דעת גורמי הביטחון המוסמכים, נמצא כי [היומן] הוא בגדר מידע שבגילויו יש חשש לפגיעה בבטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בבטחון הציבור או בבטחונו או בשלומו של אדם. לפיכך, ובהתאם להוראות החוק, לא ניתן למסור את המידע המבוקש", כותב זרחיה.

מנכ"לית התנועה לחופש המידע אלונה וינוגרד, המצוטטת גם היא בידיעה, מציינת כי נתניהו היה יכול ללכת בעקבות בעלי תפקידים אחרים בממשלה ופשוט להשחיר את החלקים ביומן הפגישות שיש בהם כדי לפגוע ב"אינטרס זה או אחר", אך במקום זאת בחר "להתעלם לחלוטין מהאינטרס הציבורי ולהסתיר באופן גורף את יומן ראש הממשלה מעיני הציבור".

משפחת "ישראל היום"

"ישראל היום", 2.12.14

יצחק לאור

כתבת השער של "המגזין", המוסף היומי של "מעריב", היא ראיון שערכה כרמית ספיר-ויץ עם הסופרת גילית חומסקי. חומסקי היתה חברה בוועדת פרס לנדאו, ולדבריה התנגדה להענקתו ליצחק לאור בגין הטענות להתנהלות מינית פוגענית חוזרת ונשנית מצדו (ספיר-ויץ מדגישה כי הסופר, המשורר והעיתונאי "לא נחקר, נשפט או הורשע בגינן"). "אני היחידה שהתנגדה", נכתב בשער.

"העמדה שלפיה יש להפריד בין היצירה לאדם לגיטימית בעיני, אף על פי שאיני סבורה כך בעצמי", אומרת חומסקי בראיון. "צריך לשאול שאלה גדולה הרבה יותר, על אליטות תרבותיות. היתה לי תחושה שמנסים להגן בכל מחיר על המייצג של תרבות שלטת מסוימת ומוכנים להתעלם מכל הבעיות סביב כדי להמשיך להנכיח אותה, כשבפועל היא כבר מזמן לא מייצגת את העולם התרבותי המגוון בישראל".

בתגובה ל"מעריב" טוען יצחק לאור כי הוא חף מפשע, וכי מדובר בעניין "הזוי" שהעביר אותו "גיהנום פייסבוקי חסר שחר". לאור מדגיש גם הוא כי הטענות נגדו לא הבשילו לכדי חקירה, האשמה או הרשעה, אם כי בחלק אחר של התגובה הוא מבקש מהכתבת ומהקוראים להבין שפעם שרר כאן אקלים ציבורי אחר: "את הפרס קיבלתי על מפעל חיי בשדה השירה. לא על אופיי, ולא על התנהגותי בשנות עלומי הסוערים. אלה היו שנים אחרות, הווי אחר, נורמות אחרות ואפילו חוקים אחרים (למשל, מושג 'ההטרדה' לא היה קיים, לא כל שכן 'הטרדה מילולית' והחוק נגדו, ושוב חוזרים תמיד אל 'התנהגותי'. תארי לעצמך שהיו לוקחים מאלתרמן את מה שזכה בו בימי חייו בגלל יחסו לאשתו, ועוד יותר מזה יחסו לאהובתו)".

כמה מהטענות שהועלו נגד לאור, ראוי להזכיר, אינן מתייחסות לתקופה שניתן להגדיר כ"שנות העלומים" שלו.

ענייני תקשורת

השידור הציבורי. "הקמת [תאגיד] השידור הציבורי החדש מתעכבת: רק אחרי ארבעה חודשים הוקמה ועדה לאיתור מנכ"ל", מדווח נתי טוקר ב"דה-מרקר". בגרסה המקוונת והמורחבת של הידיעה, שפורסמה אתמול, הובלטו השלכותיו של העיכוב על הציבור: רשות השידור במתכונתה הנוכחית תזכה לתקופת חסד נוספת לפני סגירתה, והצופים יידרשו לשלם אגרה גם לאחר מרץ 2015 – המועד שבו היתה אמורה להיפסק הגבייה לפי הבטחת שר התקשורת לשעבר גלעד ארדן, הממונה עדיין על קידום הרפורמה בשידור הציבורי.

ב"כלכליסט" מדווח הבוקר אופיר דור כי חובותיה של רשות השידור ייגבו על-ידי חברות גבייה פרטיות. "הרשות, שנאלצה בעקבות הביקורת הציבורית לסגת מהשימוש במשרדי עורכי-דין דורסניים שיבצעו עבורה את הגבייה מחייבים, חוזרת כעת לאותה שיטה, אך באמצעות חברות גבייה אחרות", דיווח אתמול לי-אור אברבך ב"גלובס", והוסיף: "יש לציין כי השר הממונה על רשות השידור גלעד ארדן הורה קטיגורית לא לעשות יותר שימוש במשרדי עורכי-דין אשר נודעו לשמצה בגבייתם האגרסיבית".

"אגרת הטלוויזיה מבוטלת! 31.3.2015". השר ארדן במעמד ההכרזה על ביטול האגרה, 6.3.14 (צילום: ששון תירם)

הידיעה של אופיר דור הבוקר ב"כלכליסט" נחתמת בתזכורת שלפיה "רשות השידור מתמודדת עם בור תקציבי משמעותי מכיוון שמאז הכריז שר התקשורת גלעד ארדן על הכוונה לבטל את האגרה, צנח שיעור המשלמים".

השידור המסחרי. "הכוח האדיר של ערוץ 2 – החסם העיקרי בפני תחרות מאוזנת בטלוויזיה", נכתב בראשו של טור פרשנות מאת נתי טוקר ב"דה-מרקר", המפענח את הרקע לבדיקה של שוק הטלוויזיה המסחרית שעורך בימים אלה הממונה על ההגבלים העסקיים, דייוויד גילה.

בתום הניתוח הכלכלי מקדיש טוקר כמה מלים גם לניתוח השפעותיה של השליטה הבלתי מעורערת של ערוץ 2 על החברה בישראל. "הממונה על ההגבלים אמנם אינו מוסמך לעסוק בתחום הפלורליזם וריבוי הדעות, אך גם הוא הביע את עמדתו לא פעם כי יש צורך בהגברת התחרות בתחום החדשות בטלוויזיה", כותב טוקר, ובהמשך מוסיף: "נתוני הרייטינג והחשיפה מלמדים כי חדשות 2 שולטת בשוק הדעות באמצעות שיעורי חשיפה גבוהים במיוחד למהדורת החדשות המרכזית. בחדשות 2 סבורים כי עוצמת החשיפה מאפשרת להם להציג סיקור ביקורתי ולא לחשוש מפוליטיקאים. בפועל, הממונה ציין כי יש לעודד תחרות בתחום".

"המפרסמים בקריאה לרשות השנייה: הצילו את ערוץ 10 מסגירה", מעדכנת כותרת ב"גלובס" (לי-אור אברבך), המבוססת על מכתב ששלחה מנכ"לית איגוד הפרסום הישראלי, תלמה בירו, למנכ"ל הרשות השנייה שי באב"ד.

ניהול משברים. "בשיא המשבר בהדסה, השקיע בית-החולים שני מיליון שקלים בשירותי ייעוץ ודוברות", מדווח עידו אפרתי בידיעה שראשיתה נדפסת על שער "הארץ". "הסכום הועבר לגוף חיצוני בתקופת קיצוצים ועיכובים בתשלומים", מצוין בכותרת המשנה.

"הארץ", 2.12.14

להפך. "ההנחיות של עו"ד משה לדור, אז פרקליט המדינה, נועדו להקל בעניינים פרוצדורליים על פלסטינים שהגישו או יגישו תביעות נזיקין נגד המדינה, ולא להקשות עליהם כפי שנכתב בטעות בכתבה תחת הכותרת השגויה 'הכניסה רק למי שמעידים בעד המדינה'" ("הבהרה" בעקבות ידיעה מאת עמירה הס, "הארץ").

קבוצת בזק. ב"גלובס" מראיין גד פרץ את אילן ישועה, מנכ"ל "וואלה", לרגל שיתוף פעולה שיווקי שיחל בקרוב בין חברת התוכן למפעילת הסלולר פלאפון, החולקת עימה בעלים. "אנחנו יזמנו את המהלך מכיוון ש'וואלה' מחפשת לגוון את תמהיל ההכנסות שלה ולנצל את היתרונות היחסיים שלה", אומר ישועה לפרץ, שפירסם אתמול את דבר קיומו של משא-ומתן על שיתוף פעולה בין הצדדים. "לחיות רק מפרסום – קשה. חלק גדול שלנו בא מפרסום, אבל לשמחתי יש לנו גם הכנסות מסחר אלקטרוני ומתיירות, אבל צריך לגוון את זה והגיוון הוא בהכנסות ישירות מצרכנים שמשלמים", מוסיף המנכ"ל.

אף שהידיעה נפתחת בקביעה המבלבלת שלפיה "החברות הבנות של קבוצת בזק לא חתמו בתקופה האחרונה על הסכמים לשיתוף פעולה", באתר "וואלה" כבר מוצעים לגולשים מבצעי הפתיחה של שיתוף הפעולה, המשווק תחת הכותרת "וואלה מובייל".

מתברווזים. העיתונים "ידיעות אחרונות", "ישראל היום", "הארץ" ו"מעריב" הבליטו אתמול בשעריהם דיווחים שלפיהם ייתכן שהאזרחית הישראלית והמורשעת בעבירות מרמה ג'יל (גילה) רוזנברג נפלה בשבי המיליציה האסלאמית דאע"ש, שבה יצאה להילחם.

הדיווחים מאתמול התבססו על מידע שהפיצו אתרי אינטרנט לא אמינים שזוהו עם גורמי אסלאם פונדמנטליסטיים. הבוקר, כעבור יממה, מצאו לנכון עורכי ארבעת העיתונים הישראליים לעדכן את קוראיהם כי רוזנברג הודיעה שלא נפלה בשבי, אלא בסך-הכל שהתה זמן-מה באזור שבו לא היתה יכולה להתחבר לאינטרנט ולעדכן את עוקביה במצבה.