היועץ המשפטי יהודה וינשטיין נזעק השבוע לשמע שטף התגובות שהוציאו דובריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ב"פרשת שרה-טרה". וינשטיין לא היה מוטרד מהגרסאות השונות והמגוונות שהנפיקה הלשכה על מהלכי הקרב שהתחולל במעונו של ראש הממשלה. היועץ היה מודאג מכך שנתניהו עושה שימוש בצוות הדוברים הרשמי כדי לפרסם הודעות על עניין משפחתי פרטי. משום כך בחרה משפחת נתניהו לגייס יועץ תקשורת חיצוני, מעין "עובד זר", כדי להתמודד עם המהומה. עופר לפלר, דובר מנוסה והגון, קיבל על עצמו לדברר את המבוכה.

בנימין ושרה נתניהו והבן אבנר באירוע חגיגת יום הולדתו ה-47 של נתניהו במשרד ראש הממשלה, בעת כהונתו הראשונה כראש ממשלה. 21.10.96 (צילום: סער יעקב, לע"מ)

בנימין ושרה נתניהו והבן אבנר באירוע חגיגת יום הולדתו ה-47 של נתניהו במשרד ראש הממשלה, בעת כהונתו הראשונה כראש ממשלה. 21.10.96 (צילום: סער יעקב, לע"מ)

מבחינת האות היבשה, סביר שווינשטיין צדק. גם קודמו בתפקיד הבהיר כי דוברי ראש הממשלה אינם אמורים לעסוק בענייניו הפרטיים, כשם שנאסר עליהם לטפל בעניינים פוליטיים. צוות הדוברים, שאת שכרו מממן משלם המסים, אמור לעסוק בענייני המדינה, מהיחסים עם מצרים ועד ההתמודדות עם המחאה החברתית שמאיימת לכרסם בחזונו התאצ'ריסטי של העומד בראשה.

בעניין זה, אגב, הלשכה אינה שוקטת על שמריה, בשעה שבמאהלים מכינים את השלטים והכרזות ל"הפגנת המיליון" במוצ"ש. אמיר זיו, מבכירי "כלכליסט", חשף היום בעיתונו את דבר קיומה של שיחת רקע שערך ראש הממשלה עם תריסר כתבים ועורכים בעיתון. הם שמעו הרצאה אופטימית והסברים מלומדים, ויצאו ממנה בתחושה שנתניהו נותר "אידיאולוג נחוש של ליברליזם כלכלי".

נתניהו, אגב, לא נזקק לצוות דובריו, לא החדשים ולא אלה שחלפו בלשכה והמשיכו הלאה, כדי לקיים תדרוכי רקע כאלה, מן הסתם לא רק לאנשי "כלכליסט". הוא מנוסה מכל יועציו בנושאי תקשורת. אבל לפעמים, דווקא כשהכל בוער, נשכחות כל תורות הלחימה, ונדחקים הצדה כל הכללים שלמד עוד משנותיו באמריקה, והיטיב ליישם ברגעים רגועים יותר.

זה מה שקרה, לפי כל הסימנים, גם בפרשה הנוכחית. כששרה מתרגזת, אין זמן לבדוק את חוות הדעת המשפטיות על ערוצי הדברור הראויים, גם לא לחשוב רגע בשקט איך יוצאים מהברוך. גם חיית תקשורת מנוסה כנתניהו אינה עומדת בלחץ.

להתמודדות עם מצבי משבר כאלה בדיוק אימץ יועץ התקשורת האמריקאי ג'יימס קארוויל את שיטת "חדר המלחמה". הוא יישם אותה להפליא בעת מערכת הבחירות הראשונה של ביל קלינטון ב-1992. בחמ"ל של קארוויל היה מונח ספר עב כרס של "אירועים ותגובות". היו בו עשרות תרחישים שהוכנו מבעוד יום למצבים אפשרים בזירה המדינית והפוליטית שידרשו מהלכי תגובה. ההצעות לתגובות נשקלו מראש, הרבה לפני הרגעים שבהם השעון מתקתק והתקשורת דורשת תגובה מיידית.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, מלווה ברעייתו שרה, משוחח עם נשיא צרפת שיראק, 21.10.96 (צילום: יעקב סער, לע"מ)

ראש הממשלה בנימין נתניהו, מלווה ברעייתו שרה, משוחח עם נשיא צרפת שיראק, 21.10.96 (צילום: יעקב סער, לע"מ)

בספר של קארוויל היו גם עמודים שלמים ובהם הנחיות כיצד לנהוג במקרה של פליטות פה מביכות או גילויים הרי אסון הנוגעים להתנהגותו האישית של המועמד. כיוון שהכירו את הקליינט שלהם, הכינו היועצים גם תוכניות מגירה לפרשיות מין מביכות שעלולות לצוץ מעברו של קלינטון.

זה לא סביר, כמובן, לצפות שגם בלשכתו של יועץ התקשורת של ראש הממשלה בירושלים יהיה "תיק שרה". קלסר סודי ביותר עם דרכי תגובה אפשריות לתרחישים הנוגעים להתנהגותה. כי מי היה מעלה על דעתו שמשהו עלול לחרוק ביחסיה של שרה נתניהו עם עוזרת בית או מטפלת?

וברצינות: במציאות הישראלית זה לא היה עובד. אם מאימת מה שיתרחש אם שרה תגלה את דבר קיומו של התיק, ולא פחות מכך על רקע התסריט הלא דמיוני שמישהו מן הדוברים הבאים והולכים בלשכה היה מדליף את דבר קיומו של "תיק שרה" כזה לעיתונאי. יותר מכך: בכמה נושאים ובאילו משרדי ממשלה יש תיקים מוכנים להתמודדות עם מצבי משבר?

אשר לווינשטיין ולצורך בהעסקתו של דובר פרטי לעניינים משפחתיים: הגישה העולה מדרישת היועץ מבקשת להקפיד על הפרדה בין בני הזוג, בין המשרד למעון, בין סוגיות הממלכה לענייני המשפחה. האשה, על-פי גישה זו, אינה חלק מן השליחות הממלכתית שהוטלה על ראש הממשלה. זו גישה שרווחה בעבר, וגם נוסחה על-ידי ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון. "פולה אינה שותפה לשליחות הזאת. היא לא מתערבת בדברים האלה [...] כי יש רק ראש ממשלה, ותפקיד זה אינו משפחתי". הוא כתב את הדברים בכעס לרחל ינאית בן-צבי, רעיית הנשיא השני, לאחר שנודע לו שגם נשאה נאום בטקס שנערך לכבוד בעלה. "אין את שותפה לנשיאות", כתב לה. "העם בוחר רק בנשיא אחד. ולא עלייך לבטא הסמל הזה".

אבל בפועל, מרצון או מכורח, נמצאו כל רעיות ראשי ממשלה, מפולה והלאה, על הבמה הציבורית. וגם היו מעורבות בדרך זו או אחרת בענייני הממלכה. בספר "האשה שאיתו" סוקר ומנתח הסוציולוג הפוליטי אילן בן-עמי את מעורבותן של נשות ראשי הממשלה בישראל, מפולה ועד שרה, בעניינים ציבוריים, וגם במתרחש בלשכות בעליהן. בימים שבהם נטען כי כל מינוי של עובד בלשכת ראש הממשלה או פיטוריו עוברים כך או אחרת דרך הגברת נתניהו, מזכיר בן-עמי עד כמה היו ציפורה שרת, מרים אשכול ושולמית שמיר מעורבות במתנהל בלשכה, ולעתים גם בתהליכי קבלת ההחלטות.

המסקנה העולה מספרו של בן-עמי היא שאי-אפשר להפריד בין ראש הממשלה לרעייתו, כאילו היו שתי ישויות נפרדות. הוא מצטט את הסוציולוג גארת מורגן, שכתב כי "ההיסטוריה של החיים הארגוניים והציבוריים מלאה דוגמאות של מקבלי החלטות שנהפכו תלויים תלות מכרעת בבן או בבת זוג [...] בתסמונת הכוח שמאחורי הקלעים הנוצרת עקב כך, השותף הבלתי פורמלי משפיע השפעה מכרעת על האופן שבו מקבל ההכרעות מפעיל את עוצמתו".

קביעתו של מורגן, וממצאיו של בן-עמי, מבהירים היטב עד כמה העיסוק התקשורתי בהתנהגותה של שרה נתניהו אינו בגדר הבאת "פרטים רכילותיים מביכים", כפי שטען יועץ התקשורת ארנון פרלמן ב"ישראל היום". אין מדובר בביטוי של עיתונות צהובה. רעיית ראש הממשלה היא מרכיב מרכזי במעטפת האנושית המקיפה את ראש הממשלה. היא סמוכה לאוזנו, מביעה את דעתה, מעניקה לו משוב על החלטותיו. וכמו ביחסים בין בני זוג, עדיף שהכל ייעשה בהבנה, ותוך הכרת הלחצים הרבים הכרוכים בתפקיד ראש הממשלה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, מלווה ברעייתו שרה, מציג דב צעצוע שקיבל במתנה לילדיו בכנס ה-JCRC בניו-יורק. 11.7.96 (צילום: יעקב סער, לע"מ)

ראש הממשלה בנימין נתניהו, מלווה ברעייתו שרה, מציג דב צעצוע שקיבל במתנה לילדיו בכנס ה-JCRC בניו-יורק. 11.7.96 (צילום: יעקב סער, לע"מ)

את דקויות מערכת היחסים האנושית הזו תיארה שולמית שמיר לפני עשר שנים בראיון עם דנה ספקטור: "אצל גבר יש שני מצבים. 'עזבי אותי בשקט, יש לי בעבודה מספיק, לא רוצה לדבר', ואז את צריכה לחפש משהו אחר, לא משנה מה, לא רוצה להגיד סקס. אוכל טוב, מלה טובה. ויש מצב שיש לו צורך להוציא. זה עניין של חוש, את צריכה להחליט באיזושהי מלה אם הוא רוצה או לא". אפשר רק להעריך מה קורה במשפחות שבהן האשה אינה ניחנת בדקויות רגש כאלו שתיארה שמיר.

זה לא רק עניין של סוציולוגיה ארגונית או פסיכולוגיה משפחתית. אלה הם גם פני "הפוליטיקה החדשה", שבנימין נתניהו היה מחלוציה בישראל. בפוליטיקה הזו, שכוכביה הבולטים בעולם היו קלינטון וטוני בלייר, מוחלפת האידיאולוגיה בסקרים, והמפלגה – בפרסונה, באישיותו של המועמד. אשתו של המועמד, כמו גם יתר בני המשפחה, ואפילו הכלב או החתול המשפחתי, היא חלק בלתי נפרד מן החבילה המשווקת לציבור. גם הסתרת בת הזוג היא חלק ממציאות זו: אולי משום כך בלטה שרה נתניהו בהעדרה במערכת הבחירות ב-2009 מאירועים פומביים לצדו של בעלה. כל זה הסתיים לאחר הבחירות, כאשר לא היה עוד צורך בתרגילי שיווק, והתרבו הידיעות על מעורבותה הפעילה של רעיית ראש הממשלה בנעשה בלשכה.

ההפרדה, אם כן, בין הלשכה למעון, בין שולחן העבודה לשולחן האוכל, היא מלאכותית. דובריו של ראש הממשלה יכולים לסייע לו גם בעניין הזה, ממש כשם שמאבטחי השב"כ שומרים עליו גם בבית ובעת חופשה, עליו ועל רעייתו וילדיו. כי גם עניינים הנוגעים להתנהגותה של שרה נתניהו ולתדמיתה יש בהם איום על יכולתו של ראש הממשלה לתפקד ולנהל את ענייני המדינה. ביטוי אנקדוטלי לכך היה בדיווח על מספר הפעמים שבהן נדרש ראש הממשלה לעזוב את הדיון בשמינייה הסודית בעניין רגיש כדי להרגיע את הרוחות במעונו, במהלך העימות שרה-טרה.

באותה מידה מותר בהחלט לאמצעי התקשורת לבחון את סוגיית התנהגותה של רעיית ראש הממשלה בלי שיואשמו במציצנות זולה. זו אפילו חובה, ובתנאי שיעשו זאת במקצועיות וברגישות. אולי גם עם קורטוב של רחמים.