חברת זיגדון תקשורת בע"מ והעיתונאי אבישי זיגדון ישלמו פיצוי בסך עשרות אלפי שקלים לאדם שהואשם בפריצה לדירה ובהמשך זוכה מאישום זה, משום שפירסמו דיווח ובו תיאור כיצד פרץ לכאורה לדירה, ומשום שלא הבהירו כי מדובר בחשד בלבד.
בשנת 2005 הוגשה תלונה נגד יעקב יעיש, תושב גבעת-זאב, בטענה כי פרץ לבית בשכונה. כמה ימים לאחר מכן פורסמה במקומון "זמן הצפון", הרואה אור באזור פסגת-זאב, נווה-יעקב וגבעת-זאב, ידיעה תחת הכותרת "הפורץ נלכד על חם".
בכותרת המשנה של הכתבה נכתב: "תושב פסגת-זאב שפרץ לדירתו של תושב אחר בשכונה נתפס על חם בידי בעל הדירה. בעל הבית התנפל על הפורץ, הכניע אותו והזעיק את המשטרה, שהגיעה תוך דקות ספורות". בגוף הכתבה נכתב: "הפתעה לא נעימה ציפתה לאמיר קרני, תושב פסגת-זאב בן 27. ביום רביעי האחרון הגיע לביתו אורח לא קרוא, פורץ ליתר דיוק, אשר הפתיע אותו בביתו. הפורץ, קובי יעיש, אף הוא תושב הפסגה, בשנות העשרים לחייו, הגיע לביתו של קרני".
בשנת 2009, בסיומו של הליך פלילי, זוכה יעיש מאשמת הפריצה בשל סתירות רבות בטענות המתלונן נגדו. בעקבות הזיכוי הגיש יעיש, באמצעות עו"ד רביד שרון, תביעת דיבה נגד המתלונן נגדו למשטרה, וכן נגד חברת זיגדון, המוציאה לאור את המקומון, הכתבת לבנה דבח, שעבדה ככתבת במקומון, ועורך המקומון באותה תקופה, אבישי זיגדון (בהמשך סוכם כי משה זיגדון יבוא במקום הכתבת דבח לאחר שטען כי הוא זה שאחראי להכנת הכתבה).
יעיש דרש תחילה פיצוי בסך 250 אלף שקל, אולם בהמשך, משיקולי אגרה, הופחת הסכום המבוקש ל-100 אלף שקל. לטענתו, אף גורם מהעיתון לא פנה אליו לבירור העובדות טרם הפרסום, ובין היתר בשל כך ראה אור הפרסום השקרי, שהציג אותו כפורץ ולא כחשוד בפריצה.
הכתבה ב"זמן הצפון", מתוך כתב התביעה
העיתונאים טענו להגנתם, באמצעות עו"ד גבריאל פרידמן, כי "פעלו בצורה סבירה וראויה". לדבריהם, "המשטרה, לאחר חקירה מקיפה, הגיעה למסקנה שיש להגיש כתב אישום כנגד התובע", ולטענתם, "לא הוגשה תביעת רשלנות כנגד משטרת ישראל". בהמשך טענו כי "אין חולק שככלל חקירה משטרתית מעמיקה ומקיפה יותר מכתבה בעיתון מקומי. ולכן ככל שהמשטרה אכן הגיעה למסקנה שיש להגיש כתב אישום כנגד התובע, ולא הוגשה כנגדה תביעה רשלנות, אין זה ברור כיצד ניתן לבוא אל הנתבעים 2–4 בטענות".
"יש כתבות שעברתי עליהן ויש שלא עברתי", אמר העורך בזמן פרסום הכתבה, אבישי זיגדון, בחקירתו בבית-המשפט. "לא יכול לומר אם עברתי [על הכתבה הזו]". "מכיר כללי אתיקה של עיתונאי?", שאל אותו בא-כוחו של התובע. "תגיד איזה", השיב זיגדון. "לא זוכר כלל שנועד למנוע לשון הרע".
משה זיגדון, הבעלים של המקומון וכיום העורך שלו, עבד בזמן פרסום הכתבה כמנכ"ל רדיו ירושלים. לדבריו, הוא גם היה פעיל באותה עת בעיתון והוא זה שהכין את הכתבה. "מדוע לא צוין בשום מקום בעיתון שמך?", שאל אותו בא-כוחו של התובע. "כי רדיו ירושלים ביקשו שלא יירשם כי עבדתי שם", השיב זיגדון, "אבל אני בעל החברה והעיתון זה עסק משפחתי".
לדברי משה זיגדון, לפני שמינה את בנו לתפקיד עורך המקומון, "הכשיר אותו", גם בענייני אתיקה. כשנשאל מדוע הכתבה תיארה את יעיש כפורץ ולא כחשוד בפריצה השיב זיגדון: "המלה 'חשוד' נפלה בטעות מהכתבה". בהמשך טען כי מבחינה עיתונאית אין הבדל בין חשוד בפריצה לפורץ, ובכל זאת הוסיף: "כל מה שחסר בכתבה היא מלה אחת, שהוא חשוד. אם הייתי עושה כתבת המשך, הייתי כותב שהוא נאשם".
"מעדותו של הנתבע 4 [אבישי זיגדון] לא התרשמתי שהכתבים במקומון הונחו לוודא את אמיתות המידע בעריכת תחקיר עובר לפרסום וכי לא היו ערים לצורך בהקפדה בהבחנה בין חשוד לעבריין, למניעת פרסום לשון הרע", כתבה השופטת מרים ליפשיץ-פריבס מבית-משפט השלום בירושלים בפסק דין שנתנה בשבוע שעבר. "[...] בהתנהגותם של הנתבעים 3–4 לפני הפרסום ונחרצותם בפרסום על כך שמנוי וגמור שהתובע הוא מי שניסה לפרוץ לדירה, באמירות ותיאורים חוזרים ונשנים על כך בכתבה, יש כדי ללמד על אי-סבירות הפרסום והעדר בחינה ראויה קודם לפרסום בדבר המצב העובדתי לאשורו".
השופטת ליפשיץ-פריבס דחתה את טענת הנתבעים לתום לב וכתבה: "לא עסקינן בטעות סופר בפרסום, כי אם ברצף דברים ותיאור התרחשות משל היה התובע פורץ [...] בהתאם לכך נמצא כי הנתבעים 3–4 לא נהגו באמצעים סבירים על מנת לבחון את העובדות לאשורן בפנייה לגורמים המוסמכים ו/או לתובע קודם לפרסום ולא הוכיחו כי הפרסום נעשה לפי הודעת המשטרה על הרשעתו של התובע.
"בענייננו", הוסיפה בהמשך פסק הדין, "ביכרו הנתבעים 3–4 את הפרסום שיש בו משום סנסציה בתיאור תפיסה של עבריין על פני תיאור תפיסה של חשוד בעבירה. בכך הם פגעו בזכותו של התובע לשמירה על שמו הטוב בהעדר בחינה בדבר הרשעתו בפלילים".
לאחר שקילת היקף הפרסום והנזק שנגרם לתובע, פסקה השופטת ליפשיץ-פריבס כי על החברה שבבעלות זיגדון האב, יחד עם בנו, לפצות את יעיש ב-50 אלף שקל, לא כולל שכר טרחת עורך-דין בסך 14 אלף שקל נוספים.
20600-01-11