"חוק הלאום של נתניהו נחשף: השוויון לא יעוגן בחוק יסוד", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "בנוסח הפשרה שגיבש, ציטט ראש הממשלה ממגילת העצמאות, אך החליף את המשפט שמבטיח שוויון גמור לכל האזרחים בהבטחה לקיום זכויות אישיות 'על-פי כל דין'", נכתב בכותרת המשנה. מדובר, כותב יהונתן ליס, ב"טיוטה המרוככת" של "חוק יסוד מדינת הלאום" שגיבש נתניהו. "מסתמן כי המשבר הקואליציוני סביב החוק נמצא בדרך לפתרון", קובע ליס. ב"מעריב" כותב בנדר כי בקואליציה הגיעו לפשרה שלפיה שלושה נוסחים לחוק יועלו להצבעה.

בינתיים, גם במדינת ישראל שלא שורר בה חוק יסוד מדינת הלאום לא ברור אם אכן נשמר שוויון גמור לכל האזרחים, בוודאי לא לכל התושבים. "שלב הבתים" היא הכותרת המתבדחת שלא לצורך של "המגזין", מוסף "מעריב", העוסקת ב"ויכוח הציבורי, הבטחוני והפוליטי" סביב הריסת בתי משפחותיהם של מחבלים במזרח ירושלים. "פעולה מוצדקת שמשפרת את ההרתעה ומונעת טרור, או ענישה שמסכנת את הלגיטימציה הבינלאומית ואינה מועילה לטווח הארוך" הן שתי האופציות שמציעה כותרת המשנה – על אף שבכתבה עצמה מוצעת גם אופציה שלישית, ולפיה מדובר בענישה קולקטיבית שאינה מוסרית. ב"ישראל היום" מדווחים על הריסת בית משפחתו של מחבל ועל הוראה של נתניהו "לבחון שלילת ההטבות הסוציאליות לקרובי המחבלים" תחת הכותרת "הבן מחבל? ההורים ישלמו".

הטבלואידים המתחרים, "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", מבליטים על השער סוגיה אחרת באותו הקשר: "עובדים ערבים מפוטרים בכל הארץ", נכתב על שער "ידיעות" מתחת לכותרת הראשית "אפקט הפחד". "ראש עיריית אשקלון: 'להפסיק עבודת ערבים בבנייה בגני ילדים'", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". "מחפשים הגנה" היא כותרת הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "לא נשלח את הילדים לגן בלי מאבטח", נכתב בכותרת אחרת. "כל האמהות דואגות", בכותרת אחרת. "מה יעזור גז מדמיע מול מחבל חמוש", ברביעית. האם ב"ידיעות" רותמים כעת את אמהות ישראל להפלת נתניהו? ב"ישראל היום", על כל פנים, לא חוגגים את הרחקתם של עובדים ערבים רק משום שהם ערבים. "תגובות זעם: זו גזענות", נכתב בכותרת משנה על השער. "סערה באשקלון: 'בלי פועלים ערבים'", נכתב בכותרת הידיעה עצמה, כשגם בכותרת המשנה שלה נכתבות המלים "גזענות נחותה".

כך או כך, גם "ישראל היום" וגם "ידיעות אחרונות" מעניקים דגש מיוחד בשער להלווייתו של השוטר זידאן סייף, שנרצח יחד עם מתפללי בית-הכנסת בהר-נוף בפיגוע שלשום בירושלים. "כולנו משפחה אחת", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", לצד תמונה מההלוויה ותמונה של מתפלל בבית-הכנסת. "ברית דמים", נכתב על שער "ידיעות אחרונות" לצד התמונה הראשית – הרב הספרדי של ירושלים ויו"ר ועד מאמיני הדת המוסלמית מוחמד כיוואן.

הביטוי "ברית דמים" מופיע גם על שער "ישראל היום", והוא מתאים היטב ליחסו של העיתון, ובדרך כלל גם של מתחריו, אל המיעוט הדרוזי, או מיעוטים בכלל – הברית איתם באה לידי ביטוי סביב שפיכת הדם, לא בחיי השגרה. הביטוי "ברית דמים" נעדר משער "מעריב", שבחר לכותרתו הראשית חיווי אנושי יותר: "כאב משותף".

שירותים ממשלתיים

"בנק ישראל: המדינה אשמה בהידרדרות הרפואה הציבורית", נכתב בכותרת ידיעה של שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט". "דו"ח שפירסם הבנק קובע כי המדינה בחרה לקצץ את ההשקעה בפיתוח תשתיות בריאות. כתוצאה מכך בתי-החולים סובלים מציוד מיושן ומועט, הצפיפות בהם גבוהה, והציבור חשוף יותר להידבקות בזיהומים ונדחף לעברה של המערכת הפרטית".

"יישום המלצות אלאלוף יסייע רק למעטים לעלות מעל לקו העוני", נכתב בכותרת כתבה של מיקי פלד ב"כלכליסט". "המלצות הוועדה לצמצום העוני היו אמורות להוריד את שיעור העוני בישראל בקצת פחות מחצי, אך רק שמינית מהתקציב הדרוש ליישומן אושרה".

"יו"ר דואר ישראל יקבל פיצויים של 200% וגם מענק הצטיינות", נכתב בכותרת דיווח של אופיר דור ב"כלכליסט". "רשות החברות מבקשת לאשר ליו"ר הדואר היוצא ששי שילה פיצויים מוגדלים של 383 אלף שקל על שלוש שנות עבודה. אז מה אם החברה נמצאת במשבר כספי עמוק ונכשלה בפיתוח מנועי צמיחה, ותוכנית ההבראה שהגיש שילה מעולם לא יצאה לפועל", מזכירה כותרת המשנה. "לא ייאמן. פשוט לא ייאמן. זכרו את המענק הזה כשהדואר יבוא לאנשים שמנהלים את הפנסיה שלכם ויבקש לעשות הסדר חוב כי נגמר לו הכסף", העיר שאול אמסטרדמסקי בדף הפייסבוק שלו.

השכלה גבוהה

ב"גלובס" ממשיכים לעסוק במצבה הכלכלי של האוניברסיטה העברית. אחרי שביום שישי האחרון הקדישו את הכותרת הראשית לתחקיר על "מצבה הפיננסי העגום של האוניברסיטה העברית, שנמצאת בפועל בפשיטת רגל וזקוקה לתמיכה הולכת וגדלה מתקציב ההשכלה הגבוהה", הכותרת הראשית של גליון אתמול עוסקת בהתפתחות באותו עניין: "האוצר דורש: 'תספורת' לפנסיה התקציבית באוניברסיטה העברית", ומפנה לכתבה של סגן העורך, אלי ציפורי.

דרישת האוצר הגיעה, נכתב בכותרת המשנה, אחרי שתשלומי הפנסיה התקציבית הגיעו לשליש מתקציב האוניברסיטה. "דו"חות הוועדה לתקצוב ותכנון ההשכלה הגבוהה חושפים", נכתב בהמשך העמוד, "האוניברסיטה קיבלה אשתקד קרוב ל-300 מיליון שקל כ'השתתפות בתוכנית התייעלות'; סבסוד סטודנט למדעי הרוח מגיע באוניברסיטאות לכ-33 אלף שקל לעומת כ-24 אלף שקל בלבד במכללות המתוקצבות".

"כל עוד לא תונהג חובת שקיפות מלאה בחלוקת כספי הציבור לאקדמיה", כותבת על השער סטלה קורין-ליבר, "[...] כולם ייראו חשודים בהעברות מתקציב לתקציב, בסבסוד צולב נסתר ובניסיון לייצר סעיפים חיוורים וקשים לזיהוי".

"בכירי האוניברסיטה נהנו עם פרישתם מחבילת פנסיה תקציבית המוערכת בכ-8–10 מיליון שקל, ומרביתם המשיכו לעבוד בדרך כלל במכללות או בעבודות ייעוץ שונות", כותב ציפורי. "כאמור, מרבית תקציבה של האוניברסיטה העברית מגיעה מכספי ציבור, כ-1.4 מיליארד שקל, המהווים כ-71% מסך התקציב של האוניברסיטה. השאר מתקבל משכר הלימוד של הסטודנטים ומתרומות. חלוקת העוגה התקציבית של הוות"ת, הוועדה לתכנון לתקצוב במועצה להשכלה גבוהה, חושפת למעשה כיצד מסבסד הציבור את תשלומי הפנסיה הענקיים באוניברסיטה".

"תשלומי הפנסיה התקציבית אינם נחלתה הבלעדית של האוניברסיטה העברית, אלא גם של אוניברסיטת תל-אביב והטכניון, אם כי הבעיה שם פחות חמורה", מוסיף ציפורי. "הן אוניברסיטת תל-אביב והן הטכניון מוציאים מדי שנה על פנסיה תקציבית כ-250 מיליון שקל, ובסך-הכל ההתחייבויות האקטואריות של שלוש האוניברסיטאות הגדולות לפנסיה תקציבית מוערכות בכ-25–30 מיליארד שקל. כפי שהסברנו שוב ושוב בעבר ב'גלובס', הפנסיה התקציבית של עובדי המדינה, מערכת הביטחון והגופים הנתמכים על-ידי המדינה עברה מן העולם באופן סופי במהלך 2002. אז עברה המדינה לפנסיה צוברת, אבל מי שנכנס לשירות המדינה לפני 2002 זכה להגנה יוצאת דופן. בניגוד לפנסיה צוברת, העובדים אינם מפרישים דבר לחיסכון, והחיסכון הפנסיוני כל כולו נופל על המעביד, כלומר מדינת ישראל, ובפועל – משלם המסים הישראלי".

שכר מינימום

"האוצר: שכר מינימום של 5,300 שקל יעלה לנו 5 מיליארד שקל", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "ההסתדרות מאיימת בשביתה אם שכר המינימום לא יוגדל ב-1,000 שקל", נכתב מנגד בכותרת המשנה, המסתיימת בקביעה של הכלכלן אבי בן-בסט ולפיה "יש להעלות את השכר, אך באופן מדוד – כדי שהאבטלה לא תגדל". בעמוד הפנימי הציטוט של בן-בסט שנבחר לכותרת הוא "דרישת ההסתדרות להעלות את שכר המינימום ב-1,000 שקל היא מופרזת. זה גימיק".

"העלאת שכר המינימום אינה הדבר החשוב", מצוטט פרופ' מומי דהן בכותרת ידיעה אחרת, גם היא של חיים ביאור. "הבעיות של החברה הישראלית מצויות במקומות אחרים. מה שחייב לעמוד במרכז סדר היום הכלכלי והחברתי הן שלוש תופעות חמורות: התעצמות היקף העבודה הקבלנית על חשבון העסקה ישירה, אכיפה רופפת של חוקי העבודה והעובדה שעל כל עשרה עובדים ישראלים בעלי השכלה מעטה מועסקים שישה עובדים זרים".

שכר מקסימום

"האולטרה-עשירים בישראל צומחים מהר יותר מבחו"ל", נכתב בכותרת ידיעה ב"כלכליסט" על "דו"ח האולטרה-עושר השנתי".

ציטוט

"שוק האמנות והשוק הפיננסי צועדים יד ביד", נכתב בכותרת ראיון של גיל קליאן ב"כלכליסט" עם מנכ"לית בית מכירות פומביות.

משילות

"יו"ר ועדת המשילות בורח מהממשלה שלא רוצה למשול", נכתב בכותרת טור הפרשנות של אבי בר-אלי ב"דה-מרקר" לידיעה על התפטרותו ("במפתיע") של מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר. "הקמב"ץ של נתניהו משאיר את יוקר המחיה למחליפו", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "התזזית הבלתי פוסקת סביב ראש הממשלה בנימין נתניהו תבעה אתמול קורבן נוסף", מתפייטת כותרת המשנה. "מנכ"ל משרדו הראל לוקר הודיע על התפטרותו. עכשיו שורה של רפורמות – ההפרטה של תעש, פתיחת שוק המזון ליבוא מקביל, חיבור מאגרי הגז לרשת הארצית והמעבר של צה"ל לנגב – יוקפאו עד שיימצא מחליף".

"הראל לוקר הוא פקיד מצוין", כותב שאול אמסטרדמסקי בכפולה הפותחת של "כלכליסט", "[...] ואולם, בתחום הדיור קשה לומר שהוא נחל הצלחות גדולות. למעשה הממשלה כולה לא ממש נחלה הצלחות בתחום [...] לאחר שלפיד משך אליו את הדיור, ללוקר לא נותר אלא להיגרר פנימה ולהיות בעיקר המתווך בינו לבין שר הבינוי אורי אריאל, שני נצים שמושכים כל אחד לכיוונו מסיבות פוליטיות בעיקר. זה עם אובססיית 0% מע"מ וזה עם מחיר המטרה. בינתיים מחירי הדיור עולים, והפערים בין מי שיש לו לבין מי שאין לו רק מתרחבים. אם עד פרישתו יצליח לפחות לפתור סוף-סוף את משבר מעבר צה"ל לנגב – נושא שכבר שנים משמש פוליטיקאים להפרחת סיסמאות, אבל בפועל תקוע כי האוצר והביטחון לא מצליחים להסכים מי ישלם על מה – לוקר יוכל להגיד ביושר שהיתה לו תרומה משמעותית למלחמה במחירי הדיור".

"האיש של נתניהו למשימות כלכליות הרים ידיים", נכתב על שער "דה-מרקר". לוקר היה "נאמנו של בנימין נתניהו והמוציא לפועל העיקרי שלו בתחומי הכלכלה והחברה", כותב מוטי בסוק. בר-אלי כותב על "חוסר אונים הפושה במסדרונות הרשויות המחוקקת והמבצעת. אין זה חוסר אונים שנובע מכנפיים מקוצצות או מידיים כבולות. מדובר, למרבה האבסורד, בחוסר אונים שמבחירה. כזה שמתאפיין באדישות מיניסטריאלית מופגנת כלפי סוגיות הרות גורל – כלומר שרים שאינם מביטים אל מעבר לחוטמם, גם אם הם מודעים לחלוטין להשלכות של (אי) הכרעתם; חוסר אונים שנובע מנורמה ציבורית צעקנית שפשוט גוררת את חברי-הכנסת לפופוליזם ריקני – לעתים בעל כורחם; והתוצאה של שני אלה: דרג פקידותי-מקצועי שמתנתק מהממונים עליו, טומן ראשו בחול עד יעבור זעם, ובינתיים 'מקטין ראש' בכל הקשור לתפקוד מקום עבודתו וניצול סמכויותיו".

משפט מפתח שכותב בר-אלי בהמשך הטור – "משילות מקצועית כרוכה באחריות, ואין דבר מסוכן יותר מאחריות בעידן של משפטי שדה מקוונים ומזורזים. כשהמטרה היא שרידות ציבורית – הסוד הוא להמעיט ככל הניתן בעשייה, ולבקר את הנעשה אצל השכן. פלא שגם למנכ"ל משרד ראש הממשלה אין עם מי לדבר?" – יכול לעמוד גם לנגד עיניהם של העיתונאים הישרים, הלא מוטים והלא מושחתים המכסים את פעילות הממשלה.

אתנחתא

"מקורות במוסקבה: פוטין יכריז על תוכנית למאבק בשחיתות", נכתב בכותרת דיווח מ"בלומברג" הנדפס ב"גלובס".

צרכנות

העיתונים הכלכליים מדווחים על רווחים נאים של מליסרון ועזריאלי, חברות הקניונים הגדולות בארץ. "הקניונים חוגגים גם כשהחנויות נשארות ריקות", נכתב בכותרת הדיווח של אורנה יפת ב"כלכליסט".

נוחי דנקנר

אחרי שביום שלישי הבליטו במוסף "ממון" ציטוטים מהסכם הפרקליטות עם עדי שלג, עד המדינה במשפט הרצת המניות, חוזר היום המשפט לככב על השער. הכותרת הראשית של המוסף היא ציטוט מחקירת התביעה את מנהל החטיבה העסקית בבנק הבינלאומי: "התובע: בדקתם את מניית אי.די.בי לפני שנתתם הלוואה? הבנקאי: לא. התובע: את הביצועים שלה? הבנקאי: לא. התובע: את הערך שלה? הבנקאי: לא. התובע: אז איך אישרת את ההלוואה?".

הפניות לדיווחים על המשפט מופיעות גם בשערי כל העיתונים הכלכליים: "המצעד של נוחי" היא הכותרת על שער "כלכליסט", הנוקבת בשמותיהם של צביקה בארינבוים, אילן בצרי, אבי פישר ויוסי ויליגר, שהעידו אתמול במשפט. ציטוט של בארינבוים מופיע על שער "דה-מרקר": "הנחתי שאם נוחי הציע, זו הזדמנות עסקית טובה". "מקורביו של נוחי דנקנר חושפים במשפט הרצת המניות את שיחות השידול לקראת 'הנפקת החברים'", נכתב מתחת לציטוט.

בסופה של כותרת המשנה לראשית על שער "ממון" נכתב כי הבנקאי טען: "גם בלי נוחי הייתי מאשר". הטיעון ההגנתי הזה, הנוח לנוחי דנקנר ולבנקאים, הוא הכותרת על שער "גלובס": "בכיר בבינלאומי: 'הייתי מאשר לשטרום אשראי גם ללא שיחה עם דנקנר'". אותו ציטוט מגיע גם לכותרת הדיווח עצמו, של חן מענית, בעמ' 14 של העיתון. "מנהל החטיבה העסקית בבינלאומי, שהעיד מטעם התביעה, מסר גרסה הסותרת את עמדת הפרקליטות", נכתב בכותרת הגג. לדיווח מתלווים שני טורים ובהם תמצית עדותם של ויליגר ובארינבוים. "נוחי לא בא ולחץ עלי לרכוש מחוץ לבורסה, מעבר לבקשה פשוטה שלו", נכתב בכותרת הראשון.

מן המרתף

"גבי אשכנזי: 'מפחידים אותנו שלא לצורך'", נכתב בכותרת על שער "מעריב", המפנה לדיווח מאת בן כספית ויהודה שרוני, שמצטטים "אנשים שנכחו" באירוע סגור של חברת ביטוח ושמעו את הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי נושא דברים. "מצטרף מפתיע לוויכוח המדיני-בטחוני", נכתב בפתח הידיעה על השער. האם אחרי שפרשת הרפז חסמה את הדלת הקדמית של "ידיעות אחרונות" אל הציבוריות הישראלית, מנחים את אשכנזי מבעד לדלת האחורית של "מעריב" של אלי עזור?

ענייני תקשורת

רפורמה (1). "בעשר השעות האחרונות שלו במשרד התקשורת, חתם שר התקשורת היוצא גלעד ארדן על כמה החלטות חשובות ששוק התקשורת מצפה להן כבר שנים רבות. החשובה מבין החלטות אלו היא הרחבת התחרות בתחום התקשורת הקווית, ויצירת מודל חדש של חברות וירטואליות, שיכולות לספק שירותי אינטרנט, טלפון וטלוויזיה גם ללא בעלות ישירה בתשתיות קוויות", כותב אמיר טייג ב"דה-מרקר".

"רפורמה זו, או בשמה הלא קליט במיוחד 'רפורמת השוק הסיטוני', היא כוח נוסף (אך לא יחיד) שצפוי לשנות את שוק התקשורת הישראלי בשנים הקרובות. שינויים אלה צפויים להיות טובים מאוד עבור הצרכן וגם עבור חלק מהחברות, אך הם אינם ודאיים. יש עוד הרבה פינות לסגור והרבה הזדמנויות לשרים ופקידים לתקוע מקלות בגלגלי הרפורמות". לפי טייג, הרפורמה יכולה לגרור ירידת מחירים של כמה עשרות שקלים בחודש במחירי הטלפוניה הנייחת והאינטרנט, ויותר מזה באלה של החבילות הכוללות גם טלוויזיה.

"הפרדה אפקטיבית בין תשתיות ושירותים בענף התקשורת תביא לשינוי תחרותי עצום עבור משתמשי הקצה", כותב טייג. "ראשית, ההפרדה תנמיך מהותית את סף הכניסה לשוק שירותי התקשורת. כדי לספק אינטרנט, טלפון, שירותי ענן מתקדמים או אפילו טלוויזיה, תידרש השקעה של מיליוני שקלים בודדים, ולא מאות מיליונים או מיליארדים כפי שנדרש בעולם הישן, שבו תשתיות ושירותים הולכים יחד. [...] אולי הלקח החשוב ביותר מהצלחת התחרות בשוק הסלולר הוא שרק שחקנים קטנים כמו גולן-טלקום יכולים ליצור לחץ תחרותי מהותי".

"שוק התקשורת הישראלי השתנה מאוד מאז 2010, שנחשבת לשנת שפל ברמת התחרות", מוסיף טייג. "השינוי התחרותי שחל בשוק לווה בשינוי הבעלות בשתי חברות מפתח – סלקום ופרטנר. לאחר שנפרדו שתי החברות מנוחי דנקנר ואילן בן-דב, בהתאמה, הן נפתרו גם מהצורך לממן פירמידות מימון עצומות. גם בבזק ניכר שינוי. אלוביץ' רכש את בזק לפני חמש שנים, ומאז הצליח להחזיר חלק גדול מההלוואות שלקח במסגרת ההשתלטות. [...] במלים אחרות – סלקום, פרטנר ובזק כבר לא חייבות להיות 'פרות חולבות' של בעל השליטה שלהן, ולכן הן יכולות להשקיע חלק גדול יותר מההון הפנוי בהשקעות בעתידן. ברור כי החברות לא ישקיעו אם לא תהיה תחרות, אך אם אכן תתפתח תחרות, יהיה להן את ההון הפנוי להאיץ עוד יותר את השינוי".

רפורמה (2). "בכיר במשרד התקשורת: אם בזק תפריע לשוק הסיטונאי, לא נאשר המיזוג עם yes", נכתב בכותרת ידיעה של גד פרץ ב"גלובס".

שקיפות (1). "בית-המשפט העליון שידר, והשמים לא נפלו", נכתב בכותרת טור של עידו באום ב"דה-מרקר". "עברו עשר שנים מאז המליצה דורית ביניש על שידורים מהעליון ועד לביצוע – והתוצאה מאכזבת", פוסקת כותרת המשנה. "כדי לקלוע למהות ההמלצה, בית-המשפט העליון צריך להיעזר באנשים שמבינים בטלוויזיה". אצלנו כתב על השידור יובל יועז:

"אז איך היה השידור? באופן מפתיע, לא רע בכלל. החשש המתמיד המאפיין את המערכת המשפטית, הן מבחינה מוסדית והן באופן פרסונלי, מלהתמסר לעידן המצולם בבתי-המשפט הוא מאובדן המסתורין, ההילה וארומת המכובדות האופפים את ההליך השיפוטי. בסופו של דבר, השופטים נוהגים לחשוב כי בית-המשפט העליון נתפס בעיני רוב הציבור כמעין צריח מלכותי שבו יושבים נכבדי העדה, הזקנים והחכמים, שפניהם אינם מוכרים לרובנו, ודנים בכובד ראש בשאלות קיומיות. שידור חי מדיון בעליון עלול, בתרחיש כזה, להוריד את הדמויות המלכותיות אל הקרקע ולחשוף את כל פגמי האנוש שלהם. במובן הזה, השידור הטלוויזיוני אתמול עבר בשלום. התפאורה של אולם העליון נראתה מכובדת, הדינמיקה של טיעוני עורכי-הדין ושאלות השופטים זרמה היטב, ולא ניכרו כל מתח באוויר או ויברציה משונה כתוצאה מעצם השידור".

שקיפות (2). "משרד הבריאות החל בשבוע שעבר לפרסם את נתוני התפוסה בבתי-החולים הפסיכיאטריים הממשלתיים, ובזמן אמת, באינטרנט", כותב מיקי פלד בפתח מוסף "כלכליסט". "[...] זה לא חדש שהתשתיות, התנאים והעומס בבתי-החולים האלה הם תת-אנושיים, ושלעומת מערכת הבריאות הקורסת, הענף הפסיכיאטרי תמיד סובל ממעט מדי תשומת לב ומעט מדי תקציבים. השקיפות שמספק משרד הבריאות כרגע יכולה לעזור לחולים ולאנשי הצוות לקבל יותר. מעבר לכך, היא גם מדגימה היטב כמה חשובה שקיפות בזמן אמת, כזו שמציגה את נתוני ההווה ולא את אלה של לפני שנה-שנתיים, וגם כמה פשוט יכול להיות המנגנון שמציג אותה לציבור".

ערוץ 10. "לקראת הכרעה: ערוץ 10 ביקש להיפגש עם נתניהו", נכתב בכותרת ידיעה של לי-אור אברבך ב"גלובס". לפי הידיעה עצמה, הכוונה ל"נציגיו של בעל המניות יוסי מימן". בערוץ "ינסו ככל הנראה לעודד חקיקה שתעסוק בערוץ 10 באופן נקודתי ותסייע לו להמשיך – לפחות בהארכת זיכיון זמנית", כותב אברבך.

ספורט. "תחום סיקור הספורט ברדיו רותח", נכתב בכותרת משנה לכתבה של נתי טוקר ב"דה-מרקר", המנוסחת, אולי בהשארת מושאיה, בפרחיות מסוימת. "תוכניות חדשות מצטרפות לוותיקות והשידור באינטרנט נמשך לאורך כל היום. המפרסמים, שזיהו את ההזדמנות, נהנים מקהל מפולח היטב, הטוטו משקיע בחסויות והמאזינים מרותקים. המשמעות: כסף, והרבה".

רשתות חברתיות. "הודעתה של פייסבוק השבוע על כוונתה ליצור רשת חברתית למשרדים קוראת תיגר על ההגמוניה של מיקרוסופט במשרדים", נכתב בכותרת דיווח מתורגם מה"פייננשל טיימס" ב"גלובס". באותו עמוד מדווחות "סוכנויות הידיעות" על "פריצת דרך בגוגל: תוכנה המסוגלת לתאר תמונות במדויק". חברת IBM תשיק רשת חברתית בשם verse, מוסר רפאל קאהאן ב"כלכליסט". "החידוש של טוויטר: מאפשרת לחפש ציוצים לפי מועד הפרסום", נכתב בכותרת ידיעה של ישראל פישר ב"דה-מרקר".