הצמיחה השלילית במשק, לראשונה זה חמש שנים, הכניסה את עורכי החדשות לוויברציה. שר האוצר יאיר לפיד עבר ממשדר חדשות אחד למשנהו והרגיע את העם. הכל בסדר, הוא הסביר, זה בסך-הכל "צוק איתן". אבל איך אפשר לדעת אם להאמין לשר האוצר או לא ואיך אפשר לדעת אם אנחנו במיתון או לא?

דרך אחת היא לבחון את הנתונים, להסתכל על גרפים ולדבר עם מומחים. לבחון את הנתונים ולהסתכל על גרפים זה מצ'עמם וזה לא טלוויזיוני, אז מדברים עם מומחים. במקרה של "חדשות הלילה" אתמול (16.11.14) בערוץ 2, המומחים הם נחמיה שטרסלר, שצייר תמונה עגומה למדי, אך קבע שאנחנו לא במיתון. "גם בלי המלה 'מיתון' המצב לא טוב", ציין.

דרך נוספת לדעת אם אנחנו במיתון או לא היא לשאול את ארד אקיקוס. ארד אקיקוס הוא "מומחה לרשתות חברתיות", או "פסיכולוג אינטרנט", כפי שהוא מגדיר את עצמו, שהתבקש על-ידי המגיש ליאור פרידמן: "תן לנו את קריאת הדופק של הציבור במדדים שלך". המדדים של אקיקוס מבוססים על פיתוח של חברת סטארט-אפ ישראלית בשם Tracx, שבודקת סנטימנטים של שיחה ברשתות חברתיות.

יותר משלוש שנים אחרי המחאה ממשיך אקיקוס להשתמש במערכת של Tracx ככדור הבדולח האישי שלו. הוא מאפשר למשדרי החדשות להישיר מבט אל "הרשת", אותה מפלצת מסתורית שהתפרצה כבר פעם אחת ואין לדעת מתי תתפרץ בשנית, ואז להציג בכלים פסבדו-מדעיים מספרים מדויקים

אקיקוס צץ לראשונה עם המערכת הזו בזמן המחאה החברתית, אז ניסה להסביר ללונדון וקירשנבאום (וגם לי) איך היא עובדת (ההסבר מתחיל בדקה 04:50). אקיקוס טען שבאמצעות המערכת אפשר להבין "כביכול מה העם חושב". למעשה אקיקוס מקפיד להסתייג מהמערכת כאשר הוא מדבר עליה ולהסביר שהניתוח הסמנטי עדיין בחיתוליו ושהמערכת אינה מושלמת, אבל זה לא מונע ממנו לזרוק נתונים המתבטאים באחוזים מדויקים ("89% סנטימנט שלילי") המצביעים על מגמות ברורות שעומדות להיות מתורגמות למעשים בשטח.

אותו אקיקוס היה גם מנהל הקמפיין הדיגיטלי של ארץ-חדשה, המפלגה של אלדד יניב. באמצעות שימוש באותה המערכת ובאותם נתונים מדויקים איפשר ליניב לומר ש"120 אלף איש הצהירו ברשת שיצביעו לנו". בראיון של יניב לגיא רולניק אמר הראשון: "במחקר שארד אקיקוס עושה לנו, אנחנו כבר by-far עברנו את אחוז החסימה, כי יש כבר למעלה מ-120 אלף איש שכבר מסומנים כפרצופים ושמות בתוך הרשת, שכבר אמרו: 'אנחנו מצביעים ארץ-חדשה'".

הבלוגר אישתון, בתחקיר המקיף שלו על ארץ-חדשה, ניסה להבין מאקיקוס (שאותו כינה בשם "איש מכירות") על מה מבוססים הנתונים, אך לא קיבל תשובה ברורה. "אין ולא היה דו"ח שמראה 100,000+ אנשים שונים ואמיתיים אשר הצהירו בגלוי ברשת כי הם מתכוונים להצביע לארץ-חדשה. סוג הסקירה שעליה מדבר אקיקוס, אם קיימת בכלל, היא זאת של אותו דו"ח שנתן להם בזמנו 6 מנדטים, וכל קשר בינו לבין תהליך סקירה או יכולת חיזוי הוא מקרי לחלוטין", כתב.

מה שמחזיר אותנו לדיון על המיתון. יותר משלוש שנים אחרי המחאה ממשיך אקיקוס להשתמש במערכת של Tracx ככדור הבדולח האישי שלו. הוא מאפשר למשדרי החדשות להישיר מבט אל "הרשת", אותה מפלצת מסתורית שהתפרצה כבר פעם אחת ואין לדעת מתי תתפרץ בשנית, ואז להציג בכלים פסבדו-מדעיים מספרים מדויקים ("בחודשיים האחרונים אנחנו מדברים 800 אלף אינטראקציות של אנשים שאומרים שאין להם כסף"), תוך שהוא פוסל גישות מעט יותר שמרניות להגדרה של מיתון ("רוב הכלכלנים מדברים על שני רבעונים רצופים של ירידה בצמיחה או כל מיני הגדרות כאלה בסגנון. אני חושב שעברנו את השלב הזה של למדוד ככה אם יש מיתון או אין מיתון").

ארד אקיקוס אתמול (16.11.14) בראיון בערוץ 2 במהלך דיון בשאלה אם יש מיתון במשק בישראל (צילום מסך)

בראיון ב"חדשות הלילה" (החל מהדקה 14:10) משתמש אקיקוס במונחים סקסיים דוגמת "למתוח את הגרף" ו"עלייה קצת יותר אקספוננציאלית" ומציג על המסך מלים שבאמצעותן, בין השאר, הגיע למסקנה שיש מיתון כמו "חשמל טלפון מים", "יש-עתיד", "יאיר לפיד" ו"ראש הממשלה". ברצינות?

שי גל וליאור פרידמן תוהים אם יש מחקרים שמבוססים על המתודה המרתקת הזו, ואקיקוס ממהר לשלוף מחקר של אוניברסיטת וושינגטון (מחקר הוא אף פעם לא "של אוניברסיטה", אבל מילא) שמציג מתאמים בין טוויטר לבין התנהגות כלכלית, אך מוסיף שמחקר כזה מציג תחזיות ארוכות טווח ולא ניתוח יומיומי. לא ברור לאיזה מחקר מכוון אקיקוס, אך דבר אחד בטוח: גם המחקר "של אוניברסיטת וושינגטון", ככל שהוא קיים (אני לא מצאתי אותו), אינו עושה שימוש במערכת Tracx שבה משתמש אקיקוס, ומכאן שהרלבנטיות שלו לדיון שואפת לאפס. למעשה, חיפוש במאגר המידע של Google Scholar מעלה אפס תוצאות לשימוש ב-Tracx ככלי מדעי במחקר כלשהו.

נראה שעורכי החדשות עושים את החשבון הבא: לא ברור מה זה ה-Tracx הזה ואיך זה עובד, אבל יש לזה שם באנגלית וזה נשמע מגניב. זה אולי לא מדעי ולא מדויק, אבל זה נותן לנו כיוון, ומה אנחנו צריכים בחיים חוץ מקצת כיוון? לדבר על כיוון זה טוב: מצד אחד אנחנו נותנים מידע ונתונים ומדברים על קורלציות וגרפים ואחוזים, ומצד שני אנחנו לא מתחייבים לשום דבר. מה רע?

המערכת של Tracx היא צעצוע נחמד שלא ברור מה התוקף שלו, אבל הוא מייצר יופי של אייטמים. אקיקוס, שלא מצויד בתואר בסטטיסטיקה ואין לו רקע פורמלי במחקר כמותי, מגיע לאולפן וקובע בביטחון בלתי מעורער שיש מיתון במדינה כי זה מה שאומרים ברשתות החברתיות. אם מהשילוב המנצח הזה אי-אפשר לבנות אייטם, אז ממה נבנה אייטם? מדו"ח של הלמ"ס?