העיתונאי יאסר עוקבי, שפוטר באחרונה מתפקיד עורך המקומון "שבע" של רשת "המקומון", דורש פיצוי בסך עשרות אלפי שקלים בטענה כי פוטר שלא כדין בשל השקפת עולמו. ברשת "המקומון" מכחישים מכל וכל את טענותיו של עוקבי, עומדים על כך כי פיטוריו לא נבעו ממניעים פסולים ואף מאיימים בתביעת דיבה על מי שיחזור על טענותיו.

בעשר השנים האחרונות ערך עוקבי את המקומון "שבע", שרואה אור בבאר-שבע, ועוד קודם לכן עבד בו ככתב. בקיץ האחרון, במהלך מבצע "צוק איתן", פירסם עוקבי כתבה תחת הכותרת "שטח לא פתוח", על אודות מותו של בדואי ופציעת בתו ואשתו מפגיעת רקטה שנורתה מעזה ונחתה במקום מגוריהם, יישוב שאינו מוכר על-ידי מדינת ישראל.

"ללא אזעקות, ללא מרחבים מוגנים ואף ללא הגנת כיפת-ברזל מוצאים עצמם הבדואים בנגב חשופים לפגיעתן הקטלנית של הרקטות", נכתב בכותרת המשנה לכתבה. "בשבוע שעבר נהרג עודה אל-וואג', ובתו התינוקת נפצעה קשה מפגיעת טיל, ואילו אלמנתו הצעירה מנסה להתנחם בבנה הפעוט שלא נפצע. 'החדר בו ישן הציל את חייו', היא מספרת בדמעות, 'וגם הוא מיועד להריסה'".

"גם אם אפליית ערבים או עשייתם לשקופים אינה במוקד תפיסתו הערכית של מר פרידמן, הרי שכמעסיק הוא אינו יכול להתגונן מפני טענת אפליה אסורה באמצעות טיעון לפיו הוא רק מציית לתחשיבי כדאיות כלכלית למול לקוחותיו, שאותם הוא תופס כגזענים"

לטענת עוקבי, ביום שבו פורסמה הכתבה קיבל מכתב זימון לשימוע אצל מנכ"ל הרשת, אודי פרידמן. "התחרות על תשומת לבו של הקורא מחייבת קשב מדויק להלכי הרוח של הקוראים ולבחירת נושאים מתאימה. תחושתי שאתה לוקה בכך", כתב לו המנכ"ל, והביא כדוגמה את הכתבה שהכין על פגיעת הרקטות במשפחה הבדואית.

"כולנו יודעים שבאר-שבע נמצאת במלחמה שעוצמתה רק גברה השבוע.
תושבי העיר חיים בפחד פיזי, עם בעיות פרנסה, עם עצבים חשופים, מי כמוך יודע!!", כתב לעוקבי. "צריך לזכור שמדובר בשבוע בו החלה פעולה קרקעית כחלק ממלחמה לאומית. צריך לזכור שעיתון 'שבע' מיועד ומופץ בקרב תושבי העיר באר-שבע. בשבוע שכזה בחרת לכתבת המגזין הגדולה של העיתון (3 עמודים מלאים) את בעיית המיגון של הכפרים הבדואיים הלא-מוכרזים ושל העיירה רהט.
להזכירך שאנחנו כותבים לתושבי העיר באר-שבע, שנמצאים במלחמה תחת אש יום-יומית. האם זה הנושא השבוע? בוודאות אני יכול לומר לך שבשבוע שכזה, הכתבה הזאת הסבה לנו נזק ציבורי ומסחרי. זהו נושא ראוי, אבל לא לעיתון מקומי בבאר-שבע, ולא בשבוע שכזה, שבוע של מלחמות".

לטענת באי-כוחו של עוקבי במכתב ששלחו לפרידמן, המנכ"ל חזר על הדוגמה בשימוע עצמו, שנערך כמה ימים מאוחר יותר. "אני חושב שבשבוע כזה העיתון צריך לשמש 'מדורת השבט העירונית', ולחפש נושאים מאחדים, משותפים... וכו', ולא לעסוק במחלוקת", נכתב בסיכום השימוע שהכין פרידמן.

להורדת הקובץ (PDF, 5.32MB)

עוקבי שיגר לפרידמן מכתב תשובה ובו הביע את זעזועו מהטענות נגדו. "תלונתך המרכזית על 'קבעוני', 'שמרנותי' ו'עייפותי' כעורך הופנתה כלפי בחירתי בכתבה על מות אדם ופציעת שתי ילדותיו. אדם בדואי. חשוב לי להפנות את תשומת לבך לכך שדבריך עלולים לשקף דווקא את 'קבעונך' או 'שמרנותך' שלך", כתב עוקבי לפרידמן.

"שהרי מהי ההנחה שלך שעומדת ביסוד הביקורת שלך עלי? הנחה זו מניחה שאנחנו חיים בעולם שבטי לגמרי ועוין לגמרי, ולכן בחירה של 'שבע' לעסוק בטרגדיה ובמוות של האזרחים השכנים, העובדים, הצרכנים, שבאר-שבע היא המטרופולין שלהם, לא רק שלא תעניין את קוראי 'שבע', אלא אף תעורר את עוינותם! האם הקהל שלנו אינו מגוון דיו, אינו אנושי דיו? ולעניין 'נזק ציבורי', האין לנו שום תפקיד חברתי, להתמודד – בין היתר באמצעות כתבות שכאלה – עם הלך רוח גזעני שזוכה להתעצמות בשיח הציבורי בישראל של העת הזו? כך למשל באותו גיליון שאליו אתה מתייחס מופיעה כתבה על קפטן קבוצת הנוער בכדורגל של באר-שבע, שחושב שצריך לשלוח שמאלנים לתאי-הגזים! אז אנא הגד לי אתה, כיצד פועלת בתוך ההתפתחות המבהילה הזו של השיח עצה/המלצה/החלטה מהסוג שנתת לי כאן?".

במייל תשובה כתב פרידמן לעוקבי: "אני חושב שאתה לוקח דוגמה אחת מני רבות שנתתי לך (אותו גיליון שלעניות דעתי לא היית רגיש מספיק להלכי הרוח בבאר-שבע) והופך אותו למרכז העניין. לא כך הם הדברים". פרידמן אף זימן את עוקבי לשיחת שימוע נוספת, שבה, לטענת עוקבי, הסביר לו כי הוא עצמו שמאלני. כעבור ימים אחדים הודיע לעוקבי על פיטוריו.

שער גליון "שבע" שבו פורסמה הכתבה ששימשה עילה לזימונו לשימוע של העורך הראשי יאסר עוקבי, 24.7.14

לפני כשבועיים חשף עוקבי את הפרשה בנאום שנשא באוניברסיטת בן-גוריון, במסגרת דיון על חופש הביטוי. הדברים התפרסמו גם באתר האקטואליה "שיחה מקומית". במקביל הגישה עו"ד גילת ויזל-סבן, ממשרד רחל בן-ארי, אדם פיש ושות', מכתב לרשת "המקומון" ובו דרישה לפיצוי בגין הפיטורים ואיום בתביעה משפטית. בפתח המכתב מדגישה עו"ד ויזל-סבן כי המשרד נטל על עצמו לייצג את עוקבי בלא תמורה, וזאת בסיוע הקליניקה לזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני הפועלת באוניברסיטת חיפה.

"מר פרידמן מודה לכל אורך הדרך שהוא דוחה את השקפתו של יאסר, זאת 'בשל עיתויה' של הכתבה, בשל 'לעומתיות' של העורך, משום שבחירת נושא הכתבה פוגעת ב'מדורת השבט המקומית', משום 'שלא מבקרים את המדינה בעת מלחמה', וכן בשל 'הנזק הציבורי והמסחרי' שהוא חושב שכתבה אנושית שכזו גוררת. קשה למצוא דוגמה מובהקת מכך לאפליה בשל השקפת עולם", כותבת עו"ד ויזל-סבן במכתבה.

"אפליה זו בוטה במיוחד, שכן היא תוצר של תפיסות גזעניות, תפיסות שאותן 'אימץ' מר פרידמן אמנם לא כעמדותיו שלו, אבל כעמדות להן הוא מציית, אלו המנחות את הכרעותיו, ובשלהן הוא בוחר לפטר את יאסר כעורך. [...] מוסיף מר פרידמן שהוא 'שמאלני'. אין אנו מתעניינים בעמדותיו הפוליטיות של מר פרידמן, אלא בהתנהלותו כמעסיק וכאדם. גם אם אפליית ערבים או עשייתם לשקופים אינה במוקד תפיסתו הערכית של מר פרידמן, הרי שכמעסיק הוא אינו יכול להתגונן מפני טענת אפליה אסורה באמצעות טיעון לפיו הוא רק מציית לתחשיבי כדאיות כלכלית למול לקוחותיו, שאותם הוא תופס כגזענים".

עוד מציינת עו"ד ויזל-סבן כי במהלך השימוע שערך לו העלה פרידמן טענות נוספות כלפי עוקבי, בין היתר בדבר הצורך להתייחס לבאר-שבע כ"עיר" ולא "מטרופולין", כלומר להתמקד בנעשה בה ולא בסביבתה. לטענת עו"ד ויזל-סבן, לא רק שעוקבי מעולם לא קיבל קודם לכן הנחיה להתעלם מהנעשה בסביבתה של באר-שבע ולהתמקד בעיר בלבד, אלא שבאותו השימוע הבהיר פרידמן כי היישוב עומר "הוא כמו באר-שבע".

"במלים אחרות", כותבת עו"ד ויזל-סבן, "עומר = באר-שבע; כפר בדואי לא מוכר או העיר רהט = לא באר-שבע. גם כאן נחשף הנימוק האמיתי לפיטורין שנעוץ בהשקפתו של יאסר ובהקשר של הכתבה הזו – בזהותו כבדואי".

לסיכום כותבת עו"ד ויזל-סבן: "לב הדברים הוא בשאלה כיצד על עיתון שמכבד את עצמו לפעול כאשר הוא נתקל בהתנגשות בין אינטרסים כלכליים, אותם הוא אומד על יסוד הנחות ביחס לעמדות גזעניות של צרכניו ומפרסמיו, לבין שיקולים עיתונאיים מקצועיים מהפשוטים ביותר לזיהוי. האם קיים או לא קיים עניין עיתונאי בדיון במוות ובפציעה של אזרחים שכנים לבאר-שבע והעדר מיגונם, כאשר העיתון משיג באופן בלעדי ראיון עם האלמנה והאם של התינוקת הפצועה? האם השקפתו המקצועית והאנושית של יאסר יכולה היתה להיענות בפיטורין?".

עו"ד ויזל-סבן משיבה על השאלה האחרונה בשלילה, ותובעת בשם עוקבי פיצוי בסך 12 משכורות (כ-93 אלף שקל) בגין פיטורים שלא כדין, וכן פיצוי נוסף בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

מנכ"ל רשת המקומון אודי פרידמן מסר בתגובה: "הטענות מוכחשות מכל וכל. לצערנו מסיבות של צנעת הפרט לא נוכל לפרט מעל דפי העיתון את הסיבות שהביאו לסיום העסקתו. אולם נדגיש כי בהחלט אינן בשל פרסום הכתבה שציינת. השיחות עם מר עוקבי בעניין המשך העסקתו החלו חודשים רבים בטרם פרסום הכתבה, ומשכך ברור שפרסום הכתבה לא היווה את העילה לפיטוריו. כל נסיון לייחס מניעים פסולים לפיטוריו של מר עוקבי הינו בגדר לשון הרע על כל המשתמע מכך, וחברתנו תנקוט בכל האמצעים המשפטיים כלפי כל מי שיוציא את דיבתה רעה".