שידור חוזר
כתבת השער במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מוקדשת הבוקר לאתר המאפשר צפייה בשידור חי ממאות מצלמות אבטחה ברחבי ישראל. שגיא כהן מדווח כי מי שהתקינו מצלמת אבטחה בביתם בלי לשנות את סיסמת הגישה אליהן מאפשרים בפועל לכל אדם לצפות בשידור, וזאת באמצעות אתר אינטרנט חדש האוסף ומציג שידורים של עשרות אלפי מצלמות מרחבי העולם.
ב"ידיעות אחרונות" נמנעים מלספק קישור לאתר ואפילו שמו המפורש אינו מוזכר, בהנחה שלא כל קורא עיתון בעל חיבור לאינטרנט יודע להגיע בתוך דקה לכתבה על האתר שהתפרסמה אתמול ב"חורים ברשת" ומשם לאתר עצמו. המצלמות עצמן, כך מדווח, מחוברות לרשת האינטרנט הביתית. "האתר לא כולל מצלמות אבטחה במעגל סגור", מצוין בידיעה.
סרטון שנקלט במהלך סוף-השבוע במצלמת אבטחה במעגל סגור שהוצבה בכפר כנא חולל מהומות ומגיע לשערי כל עיתוני הבוקר.
שלושת הטבלואידים מקדישים את כותרתם הראשית והתצלומים המרכזיים בשעריהם לאפשרות שיפרוץ גל רחב היקף של מהומות בקרב תושבים ערבים בצפון מדינת ישראל. עיתון "הארץ" מקדיש את כותרתו הראשית ואת התצלומים המרכזיים בשערו לשוטרים (יהודים) שהרגו את האזרח (ערבי) חיר א-דין חמדאן, שתקף אותם בנשק קר ונורה בגבו כשהחל להימלט מפניהם.
ההחלטה העקרונית מה להדגיש בכותרת הראשית – את מעשה ההרג או את התגובות לו – מיתרגמת לעוד שלל החלטות עריכתיות קטנות יותר המבדילות את "הארץ" משלושת הטבלואידים.
ב"הארץ", לדוגמה, נכתב כבר בכותרת הראשית של העיתון כי השוטרים ירו למוות בערבי שתקף אותם כשזה החל לסגת. בכותרת המשנה מועלה ספק ביחס ל"סכנת החיים" שהשוטרים טוענים שחשו. אחד התצלומים שבשער (כולם ממצלמת האבטחה שתיעדה את המקרה) הוא של השוטרים גוררים את התוקף הפצוע לניידת.
בשער "ידיעות אחרונות", לעומת זאת, הספק בדבר גרסת השוטרים מובא מפי אביו של ההרוג, לא מטעם המערכת עצמה. ב"מעריב" נטען בכותרת המשנה לראשית כי הצעיר נורה בגבו "ככל הנראה בעת שניסה להימלט". בשער "ישראל היום" כלל לא נכתב כי ההרוג נורה בגבו או שנורה כשניסה להימלט. מי שמקבל היום לידיו את העיתון הנפוץ ביותר בישראל לומד משערו כי ההפגנות בכפר כנא פרצו "לאחר ששוטרים ירו למוות בצעיר שהתנפל עליהם חמוש בסכין".
הסיקור ב"ישראל היום" הוא הפחות ראוי מבין כל העיתונים, ולא רק בעמוד השער. העיתון מקדיש לאירוע פחות מכפולת עמודים מלאה אחת, וגם בה בולט הטון הפטרוני.
"ישראל היום", 9.11.14
הכותרת המרכזית בכפולה הפותחת של עיתון זה נוקטת לשון ממורמרת, שמאפיינת לעתים את העיתון: "רק זה היה חסר". הידיעה המרכזית, מאת דניאל סיריוטי, קצרה למדי, כרגיל בעיתון זה, וחסרה פרטים משמעותיים. בפסקת הפתיחה שלה אפשר למצוא את המלה "דווקא" פעמיים. "דווקא" עכשיו זה קרה, ו"דווקא" כשהחל להתרחק הוא נורה. כאילו הירי הקטלני לעבר ערבי שתקף שוטרים, בעת שניסה להימלט מהזירה, הוא משהו שקרה "לנו", לא לערבי.
איציק סבן חתום על ידיעה נפרדת המופיעה בכפולה הפותחת, וכוללת ביקורת עלומת שם על תפקוד השוטרים והצהרת גיבוי גלויה מפי המפכ"ל. בכותרת הידיעה מצוטטת הצהרת הגיבוי של המפכ"ל.
באופן חריג, ידיעון "ישראל היום" הנשלח מדי יום למנויי האינטרנט של העיתון ומרכז את מיטב התוכן שיש למערכת "ישראל היום" להציע אינו כולל הבוקר את הידיעה של סיריוטי, על אף שהיא הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת ונובעת מהכותרת הראשית של העיתון. למעשה בידיעון היומי של "ישראל היום" אין הבוקר ולו ידיעה אחת על הירי הקטלני של השוטרים בערבי שניסה לתקוף אותם.
לפי סקר שערכה לאחרונה לשכת הפרסום הממשלתית, 28% מהערבים אזרחי ישראל (כולל הערבים תושבי מזרח ירושלים שאינם אזרחים) קוראים באופן קבוע את "ישראל היום". ובכל זאת, עיתון זה מתעלם מהם באופן קבוע בסקרי דעת הקהל שלו ומתעלם מהם גם הבוקר, בבואו לסקר את המפגש הקטלני בין זרוע הממסד לאזרח ערבי.
בכפולה הפותחת של "מעריב", לעומת זאת, נמצא מי שיבקר את המשטרה בלי להסתיר את שמו: העיתונאי אמיר זוהר. "שוטר הרג את האזרח הערבי ח'יר חמדאן, בדם קר, ובגיבוי חבריו הרעולים והמורעלים שזיהמו את הראיות בזירה ובגופה, אותה הם גררו על הקרקע כמו שק תפוחי אדמה אל הסוואנה המפוארת והממוגנת שלהם, משל היה לוחם פצוע בשטח אויב".
זוהר מדגיש בטורו את השקרים שהפיצה דוברות משטרת ישראל לאחר האירוע, כאילו התוקף רץ היישר אל השוטרים בסכין שלופה וקודם שדקר אותם ירו באוויר ורק אז בו. "השוטר לא ירה באוויר, אלא ירה לו בגב בעת שנמלט ממנו", כותב זוהר, "ודווקא טכנולוגיית מצלמות הרחוב שהשר הממונה יצחק אהרונוביץ' מרבה לאיים בה על תושבי מזרח ירושלים היא זו שחשפה את השקר המקומם של המשטרה". הנה, גם ב"מעריב" מופיע ה"דווקא".
בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מדווחים ישראל מושקוביץ וירון דורון על הפער בין הצהרת המשטרה לפני חשיפת הסרטון לבין המראות שמתגלים בו. לפי דיווחם, רק כשחמדאן שכב פצוע אנושות לידם, ירו השוטרים באוויר. משני צדי הידיעה ניתן פתחון פה לצדדים המעורבים. "הוא רצח לי את הילד", מצוטט אביו של ההרוג. "יצאנו למשימה שגרתית כדי להגן על הציבור בכפר כנא ומצאנו את עצמנו בלינץ' ציבורי", מצוטטים שניים מהשוטרים שהיו מעורבים בתקרית.
לא בטוח ש"לינץ'" זו המלה הטובה ביותר שבה יכולים השוטרים להשתמש להגנתם. גם מהציטוט הנוסף שמספק עורך-דינם (עו"ד זאב ניר, תצלומו מתפרסם בגוף הידיעה), כאילו הם מרגישים כעת שבמגזר הערבי מנסים לעשות הון פוליטי "על גבם", עולה שמי שניסח את ההצהרה כיוון לציבור היהודי, לא הערבי.
שלושה מאמרי דעה על האירוע מספק הבוקר "ידיעות אחרונות" בעמודים הראשונים של העיתון – בעד, נגד ובאמצע. יועז הנדל כותב מחד כי צריך "לחקור ולהפיק לקחים מהאירוע", ומנגד כי "מחבלים פוטנציאליים צריכים להירתע מלתקוף את המשטרה". ג'עפר פרח מזכיר כי מאז אוקטובר 2000 נהרגו שני אזרחים יהודים מאלימות משטרתית לעומת 48 אזרחים ערבים. אריה עמית מצטרף למפכ"ל, השר לבטחון פנים, שר החוץ, שר הכלכלה ושר הבינוי והשיכון, שגיבו את השוטרים. "אנחנו במצב של מלחמה, וצריך להגיב בהתאם", הוא קובע. "[...] אם אני הייתי במצב כזה, לא הייתי חושב שנייה: הייתי שולף את האקדח ויורה בו".
אף כי בכותרת המשנה לראשית של שני העיתונים הנפוצים במדינה נכתב שתוקף השוטרים היה חמוש בסכין, ב"הארץ" מפקפקים בכך. כתבי עיתון זה מדווחים כי על-פי הסרטון, חמדאן תקף את השוטרים באמצעות "חפץ כלשהו". יניב קובוביץ' חתום על ידיעה נפרדת, המוקדשת לפעילות הלקויה של השוטרים. קובוביץ' משווה אותה לפקודת המעצר הרשמית ועומד על הפער בין השתיים.
"בעיני הציבור הערבי בישראל, אירוע הירי שהיה אתמול לפנות בוקר בכפר כנא אינו עניין לחקירה או לבדיקה מעמיקה. בעיניו הדברים ברורים, שחור על גבי לבן, ואין צורך בהסבר ובנימוקים: שוטר ירה בבחור צעיר, אזרח המדינה, והרג אותו מטווח אפס. כל השאר זה פרשנות ומלל שאין להם משמעות ציבורית", כותב ג'קי חורי בטור נלווה.
הנושאים האלה
"איני מעלה על הדעת כי יש דברים בגו. אפילו לא אבק של שוחד. ברק אינו עבריין", כותב הבוקר דן מרגלית ב"ישראל היום", בעקבות חשיפת ערוץ 10 קלטת שבה נשמע אהוד אולמרט טוען כי אהוד ברק קיבל שוחד של מיליונים. "רק שיטיחו בי כי עד לפני מאה חודשים הבעתי דעה דומה לגבי אולמרט ושגיתי", מוסיף מרגלית, "וזה נכון".
במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת קריקטורה מוצלחת מאת יותם פישביין. אהוד ברק נראה בה שרוע על מרפסת השמש של דירתו, באחד המגדלים של תל-אביב. בת-זוגו מגיעה עם טלפון בידה. "שואלים על ההקלטות של אולמרט", היא אומרת. ברק משיב לה: "תגידי שיש לי אלצהיימר".
יהודי חרדי פוסע ליד מודעה שבה מופיעים אהוד אולמרט ואהוד ברק, ירושלים 2010 (צילום: אביר סולטן)
"אולמרט בשיחה עם זקן: ראש המוסד אמר לי שברק לוקח שוחד במיליונים", נכתב בשער "הארץ" הבוקר. "השאלה הראשונה היא לאיזה ראש מוסד מתכוון אולמרט", כותב בן כספית ב"מעריב". "בקלטת נשמע היטב השם 'תמיר', שמו של תמיר פרדו, ראש המוסד המכהן. מלשכת ראש הממשלה נמסר אתמול מטעמו של ראש המוסד כי 'מעולם לא קיים שיחה כזו עם אולמרט או עם כל אדם אחר'. יכול להיות שאולמרט התבלבל והתכוון בעצם למאיר דגן? יכול להיות. גם אולמרט עצמו טען אתמול שככל הזכור לו, על הנושאים האלה הוא דיבר עם דגן".
כספית אינו מציין היכן ובאוזני מי טען אתמול ראש הממשלה לשעבר אולמרט כי על כספי השוחד שקיבל לכאורה שר הביטחון אהוד ברק נהג לשוחח עם דגן ולא עם פרדו.
טורו של כספית תופס עמוד וחצי ב"מעריב", וכולל ביקורת רבה על ברק ועל רשויות אכיפת החוק המאפשרות לו לחמוק מחקירה ועונש. כספית הרי כתב על כך ספר שלם. טור פרשנות מאת אמיר אורן, הרואה אור ב"הארץ", הוא המומלץ לקריאה מבין השלושה שמתפרסמים הבוקר בעיתונים, אם ברשותכם דקות פנויות ונכונות להשקיע מאמץ בקריאה (ובצליחת כמה משחקי מלים).
בכל העיתונים, למעט "ידיעות אחרונות", טוענים פרשנים כי יש להגיע לחקר האמת בנוגע לטענות שהושמעו בקלטת. ב"ישראל היום" מעלה מרגלית שלוש אפשרויות לחקר האמת; אף אחת מהן אינה נוגעת לפעולה הנדרשת כעת מאהוד ברק. ב"ידיעות אחרונות" אין טור דעה דומה, אולם מדווחים שם על דרישה לחקר האמת שהגיעה ליועץ המשפטי לממשלה מטעם "הפורום המשפטי למען ישראל".
"ידיעות אחרונות" הוא גם העיתון היחיד שבשערו אין זכר לציטוט מפי אולמרט על ברק. חוסר ההתלהבות של "ידיעות אחרונות" לדווח על הטענה של ראש הממשלה לשעבר כי שר הביטחון לשעבר מקבל שוחד במיליונים הולם את היחס הכללי של העיתון לפוליטיקאים בכירים המואשמים בשוחד. היה אפשר להבחין בכך גם באינטרנט: הזרוע המקוונת של קבוצת "ידיעות אחרונות", ynet, המתינה באופן חריג קרוב ל-24 שעות עד שהואילה לפרסם ידיעת המשך לדיווח של ערוץ 10.
בשולי הקלטת, בין שטיינמץ לנוני
"דה-מרקר", 9.11.14
פרשה נוספת שעליה דיבר אולמרט בקלטת שחשף ערוץ 10 נוגעת לאיש העסקים בני שטיינמץ. "אולמרט: 'שטיינמץ היה בהיסטריה כי מס הכנסה חיפש אותו – הוצאתי אותו מצרה'", נכתב בכותרת ידיעה המתפרסמת הבוקר ב"דה-מרקר", העיתון היחיד שמדווח על האמירה.
בעבר דיווח גידי וייץ ב"הארץ" על מכתב שחיבר אולמרט עבור שטיינמץ, "הנחשב לאחד מחבריו הקרובים ביותר". המכתב נועד לעודד את שר החוץ הרוסי דאז לעשות עסקים עם איל ההון הישראלי.
המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", שבעבר פירסם ראיון נדיר עם שטיינמץ, אינו מדווח הבוקר על הטענה בדבר סיוע בתסבוכת המס של איש העסקים. גם ב"כלכליסט" אין דיווח על דברי אולמרט ביחס לשטיינמץ.
שם נוסף שהוזכר בקלטת אולמרט שנחשפה בערוץ 10 הוא "נוני". "ישראל היום" הוא העיתון היחיד שמדווח על כך הבוקר, הן בידיעה המוקדשת לסיקור דברי אולמרט בקלטת והן בטור דעה מאת העורך הראשי של העיתון, עמוס רגב.
וזהו אותו אולמרט, שאותו נוני מוזס הריץ, טיפח וגונן עליו. ואפילו ניסה להריץ שוב, אחרי 'הזיכוי' במשפט טלנסקי והמעטפות בסיבוב הראשון, לפני הערעורים. אותו נוני, שבקלטת שהושמעה ביום שישי בחדשות ערוץ 10, אומר עליו אולמרט, בקולו, את המשפט הבא לשולה זקן: 'אני חייב להגיד לך שנוני... אסי (שריב) אומר: אתה מכיר את נוני, הוא לא מביע רגשות, הוא התחיל לרקוד בחדר: אמר גמרנו את המשפט. ניצחנו וזה. היה מאושר'. וזאת אחרי ששמע על חוות-דעת משפטית ישנה שקיבל אולמרט, ואשר לכאורה אמורה 'להכשיר' את הכספים שקיבל אולמרט. כי זו שיטתו של נוני מוזס, אלו זרועותיו, אלה בעלי בריתו: המושחתים".
שקיפות
בכפולה הפותחת של "כלכליסט" מדווח שאול אמסטרדמסקי על לוח הפגישות של שר האוצר יאיר לפיד מתחילת השנה, שהועבר לעיתון. לפי לוח זה, לפיד קיים בחודשים האחרונים 108 פגישות אישיות עם עיתונאים, יותר מאשר עם כל גורם אחר (פגישות בנושאי דיור, בנושאים בטחוניים-מדיניים, פגישות עם פעילים פוליטיים).
גרף נלווה מראה כי פגישות שר האוצר עם עיתונאים הגיעו לשיאן לאחר חשיפת תוכניתו ל-0% מע"מ על דירות חדשות, ושוב בימי המתיחות הבטחונית בקיץ. דווקא לקראת הדיונים על התקציב ואחריהם לא נרשמו פגישות רבות עם עיתונאים.
ענייני תקשורת
"ישראל היום" מקדיש כפולת עמודים לביקורת על "חוק 'ישראל היום'". נוסף למאמר מאת העורך הראשי רגב מתפרסמת בה ידיעה מאת יוני הרש ולפיה השר גלעד ארדן הצהיר כי יתנגד לחוק, וזאת במענה לשאלה שהפנתה אליו ד"ר מרים אדלסון, בעלת העיתון. לפי הידיעה, אדלסון הקדימה לשאלה הבהרה ביחס למודל הכלכלי של העיתון: "אנו מחלקים אותו בחינם ומרוויחים ממודעות, ומאחר שמיליון ישראלים וחצי קוראים אותו, זה המודל שלנו". כפי שנחשף באתר זה בעבר, עלות המודעות ב"ישראל היום" נמוכה במידה משמעותית מעלות המודעות ב"ידיעות אחרונות", וזאת על אף שממודל המבוסס על הכנסות ממודעות אפשר היה לצפות ההפך.
ערן סויסה מדווח ב"ישראל היום" כי הרשות השנייה פסלה לשידור תשדיר מטעם העיתון.
צבי זרחיה ונתי טוקר מדווחים ב"דה-מרקר" על היתכנות לפשרה בעניין "חוק 'ישראל היום'". לפי דיווחם, נבדקת האפשרות לשנות את החוק המגביל בעלות צולבת על עיתון מודפס וערוץ טלוויזיה, ובמקביל להקפיא את הצעת החוק שאוסרת על חלוקת עיתון בחינם.