מה קורה באל-אקצא

הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר מוקדשות לשני פיגועי דריסה שביצעו אתמול פלסטינים בירושלים ובגוש עציון. מטבע הדברים (זמן, מיקום, קורבנות), עיקר הסיקור מוקדש לפיגוע הראשון, בירושלים.

בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מדווח כי המחבל שביצע אתמול את פיגוע הדריסה בירושלים הוא תושב מחנה הפליטים שועפאט, בן 38 ואב לחמישה. "המחבל מגיע ממשפחת טרור התומכת בחמאס", מדווח דניאל סיריוטי לקוראי העיתון.

בת משפחתו של המחבל מחזיקה כרזה לזכרו, 5.11.14 (צילום: סלימאן ח'אדר)

בת משפחתו של המחבל מחזיקה כרזה לזכרו, 5.11.14 (צילום: סלימאן ח'אדר)

בהמשך נכתב מפי אשתו של המחבל כי יצא לבצע את הפיגוע לאחר שנחשף "לאירועים בהר-הבית". לדבריה, "בבוקר הוא ראה בטלוויזיה הפלשתינית כיצד טובחים בבני עמנו, וברגע אחד הוא החליט להגיע למקום ולהכתיר את עצמו כשהיד". דיווחים דומים מתפרסמים גם ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ". עם זאת, ברוב כלי התקשורת לא מדווח מה אירע בהר-הבית, מה המחבל ראה בטלוויזיה הפלסטינית לפני שיצא לפגוע בחפים מפשע ברחובות ירושלים.

ב"ידיעות אחרונות" אין כל דיווח על מה שהתרחש אתמול בבוקר בהר-הבית. מבחינת קוראי עיתון זה, הטענה של אשת המחבל נותרת תלויה באוויר, חסרת כל קשר למציאות שלהם. בידיעה קטנה בתחתית עמ' 11 של "ישראל היום" מדווחת אפרת פורשר כי אתמול בבוקר נסגר הר-הבית למבקרים, יהודים ומוסלמים כאחד, "בעקבות התפרעויות קשות של צעירים ערבים". לפי הדיווח שלה, "רק לאחר שהשוטרים כלאו [את המתפרעים] בתוך מסגד אל-אקצא, התאפשרה פתיחת המקום למבקרים". אין פרטים נוספים על העימות בהר.

ב"הארץ" מדווח ניר חסון כי אתמול בבוקר, כמה שעות לפני הפיגוע בירושלים, פרצו בהר-הבית "התנגשויות אלימות בין צעירים רעולי פנים לבין שוטרים". לפי הפלסטינים, צעיר נפצע קשה באפו מפגיעת כדור ספוג. "השוטרים הסתערו לעבר הפלסטינים והדפו אותם לתוך מסגד אל-אקצא, ורק לאחר עימות ארוך הצליחו לסלק את המתרסים ולסגור את דלתות המסגד", כותב חסון ומוסיף כי "במשטרת ירושלים הכחישו אתמול את הדיווחים הפלסטיניים כי השוטרים נכנסו לתוך מסגד אל-אקצא". כך, מתוך הכחשת משטרת ירושלים, ניתן להבין מה היו ככל הנראה הדיווחים שאליהם נחשף המחבל לפני שיצא מביתו במטרה לפגוע בחפים מפשע (אגב, ב"חדשות 10" דווח אתמול כי לטענת הפלסטינים, שוטרים נכנסו למסגד בלי להסיר קודם לכן את נעליהם, מה שהסלים את התגובות).

"הבעיה היא שאף אחד בישראל לא קם ומסביר מה קורה באל-אקצא, והדעה היחידה שרווחת באזור זה מה שאל-ג'זירה משדרת", מצוטטים "גורמים מדיניים בירושלים" על-ידי כתבי "ידיעות אחרונות" סמדר פרי ואיתמר אייכנר.

מלחמה

"מי שמנסה למצוא תירוצים ולברוח מהטרור, סופו שרק ילבה את הטרור", כותבת שרה העצני ב"בשבע". לטענתה, אין להסלמת המצב בירושלים קשר לנעשה בהר-הבית. "המצב שם באמת קשה, אבל בעיקר ליהודים", היא כותבת. לדבריה, הסיבה לטרור בבירת ישראל היא ההסתה של אבו-מאזן ו"אובדן השליטה של משטרת ישראל" על העיר.

"אמש התבססה הסכמה רחבה, משרת החוץ של האיחוד-האירופי דרך השמאל הישראלי ועד משפחת המחבל: היהודים אשמים בפיגוע הדריסה", כותבת אמילי עמרוסי ב"ישראל היום". "כי עלו להר-הבית, כי קנו נכס בשכונה ערבית, כי בנו, כי נשמו בקול רם". לדבריה, "הסיבה להתפרצות בבירת ישראל היא 66 שנות המדינה העברית" והתגובה הראויה מצד אזרחי ישראל למעשים אלה היא "לצאת, לקנות ולעשות חיים בירושלים".

מחנה הפליטים שועפאט, 5.11.14 (צילום: סלימאן ח'אדר)

מחנה הפליטים שועפאט, 5.11.14 (צילום: סלימאן ח'אדר)

פובליציסטים אחרים ממליצים על תגובות אחרות, לא מצד האזרחים, אלא מצד הרשויות. קלמן ליבסקינד קורא ב"מעריב" "להכריז מלחמה על כל מי שמאיים על ריבונותה ועל כל מי שמרים יד או אבן על אזרח מאזרחיה". ב"ידיעות אחרונות" פוסל אלכס פישמן מראש את האפשרות להרגיע את הרוחות באמצעות משא-ומתן מדיני, בשל הקונסטלציה הפוליטית הנוכחית. בשל כך, הוא טוען, הפתרון למצב הוא "הפעלת עוד כוח". והוא מפרט: "מחסומים בירושלים, הפסקת מעבר לישראל מהגדה, טרטור במחסומים, עוד מעצרים, חיפושים, החלטות הפוגעות כלכלית ברשות, הטלת סגר על אזורים מסוימים והכנסה של כוחות לשטח, יותר שוטרים ויותר שב"כ, כדי לעשות לתושבים את המוות".

מאמר המערכת בעיתון החרדי "המבשר" ממליץ "לערוך לאלתר מבצע מקיף של מעצרי מנע מינהליים של כל מי שניתן לחשוד בו כי הוא מסוגל לבצע פיגוע פתאומי". מאמר המערכת בעיתון החרדי "המודיע" מתריע מפני המציאות שבה ערבים חיים ועובדים לצד יהודים. "לא ייתכן שרוצחים בפוטנציאל", כך נכתב, "יועסקו בחופשיות בסביבה ובאזור בו הם מסוגלים לפגע". במאמר נפרד מציע א' פאר "להכניס לעיר את הצבא". פובליציסט "ישראל היום" דן מרגלית ממליץ אף הוא "לגייס למשימה גם את צה"ל" ומציע להציב בתפקיד המפקד את שר הביטחון, כדי שיוציא לפועל "מבצע חומת-מגן-זוטא". עמיתו לעיתון, יואב לימור, ממליץ "לפעול ביד קשה, ובעיקר בשכל". איכשהו השכל נעדר משער "ישראל היום" וההמלצה של לימור מוגדרת שם כך: "חייבים לפעול – וביד קשה".

"הערכות המודיעין במשטרה: לא ניתן לפתור את ההסלמה בכוח", נכתב בכותרת ידיעה מאת יניב קובוביץ' המתפרסמת ב"הארץ". לפי דיווחו, "הערכות אנשי המודיעין במשטרת ישראל מטילות ספק בנוגע ליכולת המשטרה לסיים את הסבב האלים בירושלים באמצעות הפעלת כוח כלפי התושבים".

גזר דין מוות

"גבורת המג"בניקים", קוראת כותרת גדולה הפרושה לרוחב הכפולה הפותחת של "ישראל היום". לפי כותרת המשנה, הגבורה מתבטאת בכך ש"קצין מג"ב רפ"ק ח' דלק אחרי המחבל וחיסל אותו". "אין לי צל של ספק שכל לוחם היה פועל באותה צורה. כך אנחנו מחנכים את הלוחמים שלנו וכך פעלנו", מצוטט רפ"ק ח', לצד תצלום של ראשו, מן העורף. השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ' הגיע אתמול לזירת הפיגוע ואישר את עמדת הקצין. "הפעולה של קצין המג"ב, שדלק אחרי המחבל והרג אותו במהירות, היא פעולה נכונה ומקצועית, וכך הייתי רוצה שיסתיימו האירועים", מצוטט אהרונוביץ'. "מחבל שפוגע באזרחים דינו להיהרג".

"ישראל היום", 6.11.14

"ישראל היום", 6.11.14

ניר חסון מדווח ב"הארץ" על דברי השר אהרונוביץ' ומציין כי על סמך צילומי מצלמת האבטחה שתיעדה את האירוע בירושלים, "נראה שהירי נמשך גם כשהמחבל שכב על הקרקע". בידיעה מצוטט ח"כ עיסאווי פריג', המגנה את אמירת שר הפנים וטוען כי "אם פעם אירועי קו 300 נחשבו לחריגים, אהרונוביץ' הופך אותם לנורמה".

"השוטרים יורים קודם ושואלים שאלות אחר-כך", כותב הפרשן הצבאי של העיתון, עמוס הראל. "קשה לבחון ולשפוט לאחר מעשה, בלא תחושת הסיכון בשטח, את שיקול הדעת שמפעיל שוטר ואת מרחב הסיכון שהוא מוכן ליטול על עצמו בעת התמודדות עם מחבל המתפרע בקרבת אזרחים או בזמן פשיטה על בית רוצח חמוש. ועדיין, נדמה שהצהרת השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ', כי כל פיגוע צריך להסתיים במות המחבל בזירה, מיותרת.

"[...] נכון שחשוב כי אנשי כוחות הביטחון ישתקו מהר ככל האפשר את המחבל בזירה ויפעלו בנחישות, בלי לחשוש מהעמדה לדין. אבל קריאה פומבית כזו, בלי הצבת שום סייגים, דומה למתן הנחיה להוצאה להורג. זהו פתח לתסבוכות משפטיות ומוסריות, אפילו מדיניות".

בדיווח החדשותי של "ידיעות אחרונות" לא מזכירים את דברי השר בשבח חיסול מחבלים בזמן אמת. עם זאת, האמירה צצה במדור ביקורת הטלוויזיה, שנכתב הפעם על-ידי רועי פודים. כמו ח"כ פריג', גם פודים מזכיר את פרשת קו 300 ומותח ביקורת על דברי השר.

הנה דוגמה להבדל בין "הארץ", "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". ב"הארץ" מביעים ביקורת על עידוד הרג מחבלים לא חמושים בעמודי החדשות ובטורי הפרשנות הצמודים להם. ב"ידיעות אחרונות" נדחקת דעה כזו לטור ביקורת הטלוויזיה. ב"ישראל היום" אין מקום לביקורת דומה. עידוד הרג מחבלים לא חמושים מצוטט בגלוי, מתחת לכותרת ענק המגדירה זאת "גבורה".

אחת מ-1,250

אתמול דיווח אורי בלאו על תרומת המיליארדר דניאל אברהם לאהוד אולמרט. הדיווח ב"הארץ" ראה אור במקביל לדיווח של בלאו באנגלית, באתר "פרופבליקה". הבוקר מדווח בלאו ב"דה-מרקר" על תכנון מס של אשת העסקים והפילנתרופית שרי אריסון. לפי הדיווח, חברת המים מיה שבשליטתה רשומה בלוקסמבורג, וכתוצאה מכך נגבה ממנה מס מופחת. גם דיווח זה מאת בלאו הוא תוצאה של שיתוף פעולה בין העיתונאי הישראלי לגוף תקשורת בינלאומי.

שרי אריסון ב"יום המעשים הטובים", 4.3.13 (צילום: פלאש 90)

שרי אריסון ב"יום המעשים הטובים", 4.3.13 (צילום: פלאש 90)

"בחודשים האחרונים הגיעו לידי ארגון התחקירנים הבינלאומי ICIJ רישומים מפורטים על יותר מ-340 חברות בינלאומיות שנרשמו בלוקסמבורג", מסביר בלאו. "החומר הזה, שהגיע לראשונה לידיו של העיתונאי הצרפתי אדוארד פרין, כולל יותר מ-1,000 קבצים, בגודל של 4.38 ג'יגה-בייט, שבהם נחשף כיצד החברות חסכו תשלום של מיליארדי דולרים במסים בזכות רישומם במדינה. את ניתוח החומר ביצעו 80 עיתונאים מ-26 מדינות שונות, שמפרסמים היום במקביל את ממצאיהם".

בלאו כותב כי העביר לדוברת קבוצת אריסון, מיכל גורביץ', שאלות בנוגע לסיבה שבגינה נרשמה חברת המים של אריסון בלוקסמבורג, בנוגע לשיעור המס המוטל עליה שם, וכן "האם לא ראוי שחברה המצהירה ש'לבה בישראל' ושהנהלתה הבכירה יושבת כאן תשלם את המסים של מערך החברות של מיה בישראל". במקום תשובות ישירות קיבל בלאו את התגובה הבאה: "מיה הינה חברה בינלאומית המבצעת פרויקטי תשתיות מים ברחבי העולם ומחוץ לישראל. החברה מעסיקה מאות עובדים ברחבי העולם במסגרת הפרויקטים הבינלאומיים – ובהתאם מבנה ההחזקות שלה".

לפי בלאו, בעלון הרשמי של החברה מצוין כי יש לה משרדים בתל-אביב ובלוקסמבורג, אולם בכתובת משרדיה בלוקסמבורג רשומות יותר מ-1,250 חברות.

"המדיניות של תכנוני המס זוכה לביקורת נוקבת בתקופה האחרונה", מזכיר בלאו ב"דה-מרקר". "בזמן שבו ממשלות בעולם מתמודדות עם קשיים תקציביים וקיצוצים הפוגעים באזרחיהן, מאות חברות ענק בינלאומיות נהנות מנטל מסים נמוך במיוחד בעזרת שימוש בתכנוני מס מורכבים ומקלטי מס".

פתחו מבערים

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה אתמול את סקר ההכנסות לשנת 2013, וב"כלכליסט" מדווחים על כך בהרחבה תחת הכותרת "הפער בין מעמד הביניים לעשירון העליון מעמיק".

"אחת הבעיות העיקריות בסקר שמכינה הלמ"ס", כותב מיקי פלד, "היא העיוורון שלו לאחת התופעות החשובות ביותר שקורות בשנים האחרונות, והיא פתיחת המבערים של שכר המאיון והאלפיון העליון לעומת כל השאר – הלמ"ס לא מודדת את נתוני ההכנסות שלהם". לדברי פלד, "רק נתון כזה יוכל באמת להסביר את הפער שבין העשירון העליון לתשעת העשירונים האחרונים, כי בישראל כרטיס הכניסה לעשירון העליון הוא סך-הכל 18,666 שקל בחודש ברוטו, אך השכר הממוצע בו עומד על כ-29 אלף שקל – פער של 56%. ואלו רק ההכנסות של השכירים".

לפי דיווח נפרד מאת פלד, שר הכלכלה נפתלי בנט הביע אתמול תמיכה בהעלאת שכר המינימום, אם כי לא נקב בסכום הראוי. ב"גלובס" דיווח אמש יובל אזולאי כי נשיאות הארגונים העסקיים "מביעה הסכמה עקרונית להעלאת שכר המינימום במשק". חיים ביאור מדווח ב"דה-מרקר" על תמיכה נוספת – מצד התאחדות הסטודנטים.

כיצד לדווח על תשובה

"המדינה הריחה 'עוקץ' – וחייבה את מונופול הגז לשלם 45 מיליון שקל", נכתב בראש עמ' 6 של "דה-מרקר" הבוקר. אבי בר-אלי מדווח על ניסיון ל"תחמון מס" בחברות דלק ונובל, משום ש"מכרו גז ממאגר תמר שנמצא בבעלותן החלקית למאגר מארי B שנמצא בבעלותן המלאה במחירי רצפה". בשל המחיר הנמוך, התמלוגים ששולמו למדינה היו נמוכים מאוד אף הם. לאחר שרואי-חשבון מאגף התמלוגים של משרד האנרגיה למדו על העסקה, חויבו דלק ונובל לשלם 45 מיליון שקל בגין הפרשי תמלוגים.

איש העסקים יצחק תשובה (צילום: יונתן זינדל)

איש העסקים יצחק תשובה (צילום: יונתן זינדל)

לדברי בר-אלי, בכך צף אל פני השטח "הסיכון שטמון בבעלויות הצולבות של מונופול החברות דלק ונובל-אנרג'י במאגרי הגז הטבעי". בטור דעה נלווה מוסיף בר-אלי כי מה שמטריד באמת במקרה הזה הוא "ריסוקה של הקונספציה שלפיה מאגרים בעלי הרכב בעלות שונה יתחרו זה בזה – גם אם הם חולקים בעלים משותפים".

אגב, שמו של הבעלים המשותפים, יצחק תשובה, אינו מוזכר בידיעה של בר-אלי וגם לא בטור הפרשנות שלו (עם זאת, תצלום של תשובה מתפרסם בשער "דה-מרקר", לצד הפניה לידיעה).

גם ב"כלכליסט" מדווח על המקרה. הידיעה מאת ליאור גוטמן קצרה בהרבה מזו של בר-אלי ולקונית יותר. כאן אין "תחמון מס" ואין "עוקץ". עם זאת, שמו של תשובה נכלל בכותרת הידיעה: "תשובה מכר לעצמו גז בהנחה, וישלם 45 מיליון שקל תמלוגים".

גישה בי-פרטיזנית

"בלשכת ראש הממשלה הסתובבו אתמול עם חיוך על הפנים", מדווחים איתמר אייכנר ואורלי אזולאי ב"ידיעות אחרונות". לפי דיווחם, הסיפוק נבע מתוצאות הבחירות לקונגרס האמריקאי, שבהן ניצחו הרפובליקאים ניצחון מוחץ. "לשכת ראש הממשלה ומשרד החוץ אמנם נמנעו מלפרסם תגובה רשמית על הבחירות", נכתב בהמשך הדיווח, "אך סביב נתניהו התקשו להסתיר את שביעות רצונם מכך שהנשיא אובמה בדרכו להפוך בשנתיים הקרובות לברווז צולע".

בניגוד לנטען בדיווח זה, כתב "ישראל היום" שלמה צזנה השיג את תגובת משרד החוץ לתוצאות הבחירות. "לישראל גישה בי-פרטיזנית, והיא תעבוד ותשתף פעולה עם ידידיה הרבים הנמצאים בשתי המפלגות בקונגרס", מצטט צזנה את דובר המשרד.

שליח "ישראל היום" לסיקור הבחירות בארה"ב, בועז ביסמוט, מדווח בהרחבה על התוצאות. בין היתר משיג ביסמוט תגובה בלעדית ל"ישראל היום" מהסנטור מיץ' מקונל, שהפך למנהיג הרוב הרפובליקאי בסנאט. "הסנטורים הרפובליקנים נחושים להבטיח כי כל הסכם בעניין תוכנית הגרעין האיראנית ישמור על הביטחון הלאומי של ארה"ב, ויכיר בצורכי ההגנה של ישראל, כשותפה בטחונית של ארצנו", מצוטט מקונל. גם הבוקר לא מוזכרת ב"ישראל היום" תרומתו האישית של בעל העיתון, שלדון אדלסון, למפלגה הרפובליקאית.

"התוצאות הדרמטיות מדברות בעד עצמן", כותב חמי שלו ב"הארץ", וחוזה את העתיד לבוא: "הטיה משמעותית של הפוליטיקה האמריקאית לכיוון שמרני בענייני פנים ולכיוון נצי בענייני חוץ. יהיה זה קונגרס שיפעל לקצץ בשירותי רווחה, לבטל את חוק הבריאות, להגביל את החקיקה לשמירה על איכות הסביבה, לשחרר את הרצועה לקודחי גז ונפט, להוריד את שיעורי המסים על חברות ויחידים ולצמצם, ככל הניתן, את הממשל הפדרלי עצמו. בענייני חוץ הקונגרס יתרעם על רוסיה, יתגרה בסין, יאיים על איראן, יגן על ישראל ויבקר ללא הרף את מאמצי הנשיא בסוריה ובעיראק, אף שיימנע, לפחות בשלב הראשון, מקריאה לשגר לשם חיילים אמריקאים שיילחמו על הקרקע".

לפי ארי שביט, המפרסם מאמר במדור הדעות של "הארץ", "זה עדיין לא הסוף, חש נתניהו. זה גם לא ההתחלה של הסוף. אבל הנה סוף-סוף הסוף של ההתחלה. בקצה הקצה של מנהרה ארוכה, רואים בירושלים את האור של אמריקה חדשה-ישנה, המתנערת מהשקפת עולמו של הממשל הנוכחי וחוזרת לתפקד כאימפריה". שביט מתריע מפני הצפוי בשנתיים הקרובות, עד לפרישתו של אובמה מהנשיאות. לדבריו, "הישורת האחרונה של מלחמת אובמה-נתניהו תהיה מסוכנת מכולן".

בשולי החדשות

גדעון סער וגאולה אבן רכשו אתמול מייבש כביסה, כך מדווח יובל קרני בשער האחורי של "ידיעות אחרונות". לפי הדיווח, הרכישה בוצעה "בחנות של מחסני-חשמל בתל-אביב". הסניף בתל-אביב, אגב, נמצא בפינת הרחובות יגאל אלון ונח מוזס, הרחוב שבקצהו השני שוכנת מערכת "ידיעות אחרונות".

ענייני תקשורת

"גלובס" ו"דה-מרקר" מפרסמים ידיעת המשך לחשיפה של תומר אביטל וטל שניידר על דברים שאמר השר לשעבר משה כחלון במפגש סגור. בין היתר דיבר כחלון במפגש על ברית של צבא-טייקונים-תקשורת שניסתה להניא אותו מלקדם את הרפורמות שיזם בשוק הסלולר, שעה שכיהן כשר התקשורת. לפי כחלון, גורם צבאי טען כי מעשיו יביאו לפגיעה בתדרים שמשמשים את צה"ל, ובהמשך התפרסמה כותרת על כך ב"ידיעות אחרונות". לדיווח ב"דה-מרקר" נוספה תגובת כחלון ולפיה הדברים נאמרו בוועדת הכלכלה של הכנסת, אולם לא פורסמו ב"ידיעות אחרונות". סגן עורך "דה-מרקר" רותם שטרקמן צייץ הבוקר הפניה לדיווח על דברי הקצין באתר ynet.

בינתיים, במדור הדעות של "הארץ", אודי פרידן מציע את עצמו לניהול קמפיין הבחירות של כחלון.

חיים הכט מתראיין לערן סויסה במוסף "שישבת" של "ישראל היום" ומביע בין היתר התנגדות ל"חוק 'ישראל היום'". באותה הזדמנות מסביר הכט מדוע טוב שעיתונאי כמותו משתתף במקביל בפרסומות מסחריות. "דווקא העובדה שאני עושה פרסומות הופכת אותי לעיתונאי טוב שבעתיים מכל האחרים שמקטרגים עלי", אומר הכט. "למה? כי אני חופשי. כי יש לי חירות, בגלל הכסף שאני מרוויח מהפרסומות. אני רואה הרבה אנשים, עיתונאים טובים, שהם היום כלבלבים של אדוניהם בעיתון כזה או בעיתון אחר. לי יש חירות להגיד מה שאני רוצה, בין היתר בגלל שהצלחתי למצוא איזשהו שביל שמאפשר לי להתפרנס. הפרסומות מאפשרות לי לעשות עיתונות טובה יותר".