חבר אמיתי

בגליון "גלובס" שחולק אמש למנויים הודפס תצלום של אהוד אולמרט, שיערו אינו עשוי בקפידה, מציץ מאחורי סורגים. הסורגים אינם סורגי כלא, אלא סורגי שער בבית-המשפט המחוזי בירושלים, אולם המסר ברור. ראש הממשלה לשעבר כמו נמצא כבר בכלא.

"בשתי שיחות מוקלטות הוא נשמע מפציר בזקן לא לעלות לדוכן העדים, כדי שלא יעשו ממנה שם מטעמים. אולמרט גם מעביר לה סכומי כסף לצורך מימון הגנתה, מבטיח לה לכאורה 'דמי שתיקה' נוספים, ומשדל אותה לא לחתום על עסקת טיעון", נכתב בכותרת המשנה לידיעה מאת חן מענית על הנאמר בקלטות. ידיעה נפרדת, מאת מענית וגור מגידו, מוקדשת לעדות זקן בבית-המשפט, שבה טענה כי הכספים שקיבלה ממשה טלנסקי שימשו ל"צרכים אישיים" – "סיגרים, חליפות ודמי כיס לנסיעות של אולמרט ושל אשתו לחו"ל". טיעון זה עומד בניגוד גמור לטענתו של אולמרט כי הכספים שימשו אותו לצרכים פוליטיים. לפני כשנתיים השופטים קיבלו את גרסת אולמרט ביחס לכספים ועל כן זיכו אותו.

"זקן העידה בבית-המשפט נגד אולמרט: 'הוא ידע הכל'", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ" הבוקר. רויטל חובל, שדיווחה אתמול בזמן אמת מבית-המשפט על עדותה של שולה זקן, חתומה על רשימה המסכמת הן את מתן העדות של העוזרת לשעבר והן את תוכן הקלטותיה את אולמרט. הדיווח של חובל, קצר יחסית למה שניתן לצפות, נפתח בראש שער "הארץ" ונמשך בחלקו העליון של עמ' 4, בלא טור פרשנות נלווה; לא משפטי (עידו באום) ולא עקרוני (גידי וייץ).

העיתון הנוסף שהיה ביקורתי מאוד כלפי אולמרט בשנים האחרונות, "ישראל היום", בוחר לקדם לראש עמוד השער ולכפולת העמודים הפותחת סיקור על משחק כדורגל שהופסק אתמול בשל התפרצות אוהדים למגרש. "ברגע שיידעו, פירוש הדבר שאני שותף לשוחד", מצוטט בתחתית שער "ישראל היום" ראש הממשלה לשעבר אולמרט מתוך אחד הקטעים המוקלטים שהותרו אתמול לפרסום. לצד הציטוט טבועה הסטמפה "בלתי נתפס".

"ישראל היום" מקדיש לסיקור המשפט את עמודים 4–9. בין היתר משובץ בעמודים אלה תצלום שער "ידיעות אחרונות" מהבוקר שלאחר הרשעתו החלקית של אולמרט בהפרת אמונים וזיכויו מכמה אישומים אחרים. "הזיכוי", קראה אז הכותרת הראשית של העיתון. בצדק מזכיר לנו "ישראל היום" את חרפת המתחרה. זהו שער שראוי להיתלות בתערוכת הקלון של שערי "ידיעות אחרונות" לאורך השנים.

מאז שסיכוייו לשוב בהצלחה לזירה הפוליטית אפסו, ב"ידיעות אחרונות" חדלו לגונן על אולמרט כבעבר. בכל זאת, גם בסיקור הבוקר ניכר היחס המסוים של העיתון לראש הממשלה לשעבר.

סימה קדמון מביעה זעזוע מתוכן ההקלטות, אבל לצד הביקורת על מעשי ראש הממשלה לשעבר היא משבצת בטורה גם כמה מטיעוני המפתח שיצאו אתמול מפי צוות ההגנה של אולמרט.

"זקן רקחה את עדותה כדי למלט עצמה מהעונש הכבד שהיה צפוי לה על מעשיה", נמסר אתמול מצוות ההגנה של אולמרט. "[...] "כחלק מהמניפולציה, שולה זקן היא זאת שמעלה במכוון בכל שיחה מיוזמתה את מצבה הכלכלי הקשה כביכול. שוב ושוב היא מספרת לאולמרט על המצוקה הכלכלית הקשה שהיא ומשפחתה חווים, ומפעילה עליו לחץ שיסייע לה ולמשפחתה לנוכח האפשרות הסבירה שהיא הולכת לכלא בשל מעשיה. ואכן, אולמרט, כחבר אמיתי, שלא היה מודע למניפולציות ששולה מפעילה עליו, לא מפנה לה עורף ואף מבקש ממכריו שיסייעו לה".

"האשה מקליטה את הגבר ללא ידיעתו, מושכת אותו בלשון, מתמרנת אותו להגיד דברים שיפלילו אותו", כותבת הבוקר קדמון ב"ידיעות אחרונות". "[...] משתילה להקלטה, כמו בהיסח הדעת, עדויות חיוביות על עצמה [...] דבריה המניפולטיביים של ראש לשכתו [...] הסלידה הציבורית העמוקה של אנשים שרואים בה אשה מושחתת לא פחות מהאיש שאתמול היא הפלילה".

בעמוד נפרד של "ידיעות אחרונות" מתפרסם טור מאת נח קליגר המוקדש כולו לעבריינות של זקן, לא של אולמרט. קליגר תוהה מדוע לא דיווחה זקן על העבירות שביצע ראש הממשלה בזמן אמת. עוד מעט יזכיר לנו שגם שמואל דכנר היה עבריין.

טובה צימוקי מזכירה אף היא כי שולה זקן היא "עבריין ברשות החוק" וטוענת כי "רק קריאת המפה ורק היא בלבד, ולא רצונה לחזור בתשובה ולהיות אזרחית שומרת חוק, כדבריה, הם שהניעו אותה להעיד נגד אולמרט ולמלט עצמה ממאסר גדול במשפט הולילנד". לפי כתבת המשפט של "ידיעות אחרונות", "המדכא ביותר בכל הסיפור הוא הדרך שבה מתגלה לשכתם של ראש עיר, שר תמ"ת ולאחר מכן אחד מראשי ממשלה, שרבים רואים בו אחד הטובים שהיו כאן במדינה". "רואים", לשון הווה. לא "ראו".

ואכן, אם יש מוטיב אחד שחוזר לאורך השנים האחרונות בסיקור "ידיעות אחרונות" את הפוליטיקה הישראלית הוא ההפרדה המלאכותית בין הפעילות הפוליטית של אלה שהעיתון חפץ ביקרם לבין ניחוח השחיתות והזוהמה הציבורית שמלווה אותם. כאילו שני אלה יכולים לחיות במקביל, זה לצד זה, בלא שיתערבבו וישפיעו האחד על האחר. אולמרט אולי הורשע בשוחד, אולמרט אולי מתגלה כעבריין עלוב, אולם בזירה המדינית, הכלכלית, הפוליטית – הו-הו. היכן ישנם עוד אנשים.

עדות ראייה

"אולמרט ישב לאורך הדיון בצד האולם, נראה כאסור בתוך מעיל-הרוח החום-אפרורי שלו. מדי פעם הוא גיחך במרירות לנוכח דבריה של זקן" (חן מענית, "גלובס").

"במשך רוב הדיון ישב אולמרט בפנים חתומות. מדי פעם שיחרר חצי חיוך של גיחוך" (תלם יהב, "ידיעות אחרונות").

"אולמרט החיוור העלה חיוך מלאכותי על שפתותיו" (דן מרגלית, "ישראל היום").

הגברת קלין

בזמן שציפי לבני חיזרה אחרי אולמרט לריצה משותפת, האיש תיאם עדויות עם שולה. מיסיס קלין במיל׳ לא יכולה להיות מופתעת כי הוא כבר היה אז עם הרשעה

— Amit Segal עמית סגל (@amit_segal) November 3, 2014

על אף שכשלה בבחירות האחרונות, ציפי לבני עדיין חברה של כבוד במפלגת ארנון (נוני) מוזס וזוכה דרך קבע ליחס חיובי מקבוצת התקשורת שבשליטתו. הבוקר, לאחר יום נוסף שהכתים את אולמרט בשחיתות, חשוב ללבני במיוחד להפריד עצמה מראש הממשלה לשעבר. "ידיעות אחרונות" מסייע לה.

בראש עמ' 18 מתפרסמת ידיעה מאת טובה צימוקי ואיתמר אייכנר תחת הכותרת "ח"כים ושרים: נא להתנהג בהתאם". לידיעה נלווה תצלום של השרה לבני.

"יוזמה חדשה של שרת המשפטים ציפי לבני תנסה למנוע שחיתויות בממשלה", נכתב בכותרת המשנה. "בעוד שולה זקן עמדה אתמול על דוכן העדים והעידה נגד ראש ממשלה לשעבר המורשע בשחיתות, שרת המשפטים ציפי לבני מעצימה את המאבק בתופעה המדאיגה", נכתב בפתח הידיעה. "אומרים שמספיק תפוח רקוב אחד כדי לפגוע בארגז, וישראל לצערי חוותה הרבה תפוחים רקובים. השחיתות פוגעת בחברה שלנו", מצוטטת לבני בידיעה.

אדון נקי כפיים

יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, החל לרצות השבוע את עונש המאסר שנגזר עליו לאחר שהורשע בהפרת אמונים וקבלת דבר בתחבולה. לאורך השנים, ובמיוחד בימי המאבק המתוקשר בין דנקנר לנגיד בנק ישראל דאז סטנלי פישר, עמדו "ידיעות אחרונות" ועיתון הכלכלה שלו "כלכליסט" לצדו של יו"ר הבנק ובעלת השליטה בו שרי אריסון. אם דנקנר נהנה מהזכות לקרוא עיתונים בכלא, הוא ישמח לעיין הבוקר במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" ולראות שיש מי שעדיין עומד לצדו. כמו חבר אמיתי.

סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות", מקדיש להרשעה בהפרת אמונים טור המתפרסם הבוקר במוסף "ממון" (פלוצקר מתעלם בטורו מהרשעתו של דנקנר בקבלת דבר בתחבולה וכן מהרשעותיו הנוספות בפרשת הולילנד, שטרם הוכרע הערעור עליהן, בשלוש עבירות של מתן שוחד ועבירה של איסור הלבנת הון).

"גזר הדין תמוה בעיני", כותב פלוצקר. "הרי זה לא סביר ולא מתקבל על הדעת שיו"ר או סגן יו"ר בנק יסכן במעשיו את הבסיס הקיומי של הבנק, וייצא עם עונש מאסר של שמונה חודשים בתנאים נוחים. יש כאן סתירה שקשה ליישבה. איך אפשר מצד אחד לקבוע שדני דנקנר הפר אמונים לבנק שבראשו עמד ומצד שני לגזור עליו עונשים שכאלה? זה לא מסתדר: או שהעונש לא מתאים לעבירה או שהעבירה לא מתאימה לעונש".

פלוצקר בוחר באפשרות השנייה.

"לדעתי, חומרת העונש מעידה כאן על חומרת העבירה. והעבירה, כך ניתן להסיק מהעונש, היתה פעוטה וספק אם פלילית", הוא כותב. "[...] ההתנהלות של דני דנקנר בפרשיות שהיו עילה למשפט בהחלט לא ראויה, לא אחראית ומטילה צל כבד על כשירותו לתפקידים הבכירים שמילא. אבל האם היא גם עבריינית? העונש המשונה שנגזר עליו מעלה ספק סביר בהיותה כזו".

המינימום המקסימלי

מיקי פלד מדווח בתחתית הכפולה הפותחת של "כלכליסט" כי עו"ד רם כספי התייחס אתמול בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה לשכר המינימום בישראל. "שכר המינימום צריך לעלות", אמר עו"ד כספי, "מה זה 6,000 שקל? איך אפשר להתקיים מזה?". פלד מציין כי מנחת הפאנל שבו דיבר כספי "תיקנה אותו וציינה כי שכר המינימום עומד על 4,300 שקל בחודש בלבד, אך כספי לא הודה בטעותו".

הכותרת הראשית של "כלכליסט" מתייחסת אף היא לשכר המינימום ושאובה מדברים שאמרה בכנס נגידת בנק ישראל קרנית פלוג: "צריך לפעול לשיפור רמת השכר של העובדים". בכותרת המשנה לראשית מובהר כי "הנגידה טוענת שהפתרון טמון בהגדלת הפריון במשק ולא בהעלאה אוטומטית של שכר המינימום, ש'ראוי לבחון אם כדאי לבצעה בעת הזאת על רקע ההשלכה שתהיה למהלך הזה על התעסוקה במשק'". בגוף הידיעה מפרש מיקי פלד וכותב כי הנגידה "רמזה כי העלאת שכר המינימום תהיה טעות".

במוסף "ממון" הבינו אחרת. "לבחון את העלאת שכר המינימום", נכתב בכותרת הראשית של מוסף זה. "אחרי לפיד: גם פלוג בעד העלאת שכר המינימום", נכתב בכותרת ידיעה מאת גד ליאור, המתפרסמת בכפולה הפותחת של המוסף. עיתונאי "מעריב" יהודה שרוני מספק דיווח עם מסקנה דומה. "הנגידה פלוג: לבחון את העלאת שכר המינימום", נכתב בכותרת הידיעה שלו. בגוף הידיעה מדווח כי "נגידת בנק ישראל קרנית פלוג הצטרפה אתמול ליוזמת מזכ"ל ההסתדרות אבי ניסנקורן כשקראה בנאומה בכנס אלי הורוביץ לכלכלה וחברה לבחון את העלאת שכר המינימום".

ב"דה-מרקר" דוחקים את הדיווח על דברי פלוג לתחתית עמ' 12. סוגיית שכר המינימום אינה מוזכרת בכותרת הידיעה, בכותרת המשנה או בפסקה הפותחת. במקום זאת מתמקדים אורה קורן ומוטי בסוק בדברי פלוג על החינוך המקצועי בישראל. למעשה הביטוי "שכר מינימום" כלל אינו נכלל בידיעה. כל שנכתב הוא "אתגר נוסף הוא אתגר השכר – צמצום פערים תוך העלאת השכר של בעלי השכר הנמוך".

בהוויה הישראלית

"השירים שנכתבו לי היו הלמות לבה של הארץ. עד שחלה איזו עייפות בציבור, והשירים האלה הפסיקו להיכתב", אומר יהורם גאון, המתראיין לבן שלו במוסף "גלריה" של "הארץ". "זה לא מקרה שנתבקשתי עכשיו, בזמן 'צוק איתן', להוסיף עוד בית לשיר של גולני. ואותו דבר עם השיר 'ארץ צבי', שהוספתי לו בית על רס"ן רועי קליין, שקפץ על רימון וצעק 'שמע ישראל'. לדעתי לרועי קליין מגיע שיר שלם".

"ואין מי שיכתוב אותו?", שואל שלו את גאון.

"יש מי שיכתוב אותו, אבל הוא לא כותב אותו. זה אינדיקציה למה שקורה בהוויה הישראלית. אחרי 'צוק איתן' ראוי שייכתב שיר על סג'עיה. כי מעשי הגבורה שנעשו ב'צוק איתן' ראויים לשיר גבורה גדול. אבל לא נכתב שיר. מה כן? אב שכול דאג שעמוס אטינגר יכתוב בית נוסף לשיר של גולני. זה בדיוק איך שאנחנו נראים. מוסיפים עוד בית לימים אחרים שנתנו כבוד לנושאים האלה".

טעם לפגם

שמה של עיתונאית "ישראל היום" מירי עדן שב להופיע בעיתון הבוקר, אחרי היעדרות ממושכת. עדן חתומה על ידיעת המשך לדיווח שפורסם אתמול ב"דה-מרקר" ולפיו "ידיעות אחרונות" מימן חוות דעת שהוגשה השבוע לשרי הממשלה טרם הצבעתם על "חוק 'ישראל היום'". עדן תוהה אם שרת המשפטים, שדיברה בפני חבריה לממשלה בשבח החוק, ידעה מי מימן את חוות הדעת. עדן מוסיפה ושואלת, "האם לא ראתה בכך טעם לפגם? והאם העובדה הזו הובאה לידיעת מי שחוות הדעת הזו נמסרה לידיו?". עדן לא מציינת כי גם "ישראל היום" פירסם פעם אחר פעם חוות דעת שמומנו על-ידיו בלי להביא לידיעת קוראיו את טיבן.

לצד ידיעת ההמשך מאת עדן מתפרסם המדור "משאל עם" של העיתון, שגם הבוקר מוקדש להצעת החוק שתאסור את חלוקתו בחינם. תשעה אנשים מרעננה מביעים דעתם, וכמו בימים האחרונים, כל המשיבים לשאלה מחזיקים באותה הדעה. כדי בכל זאת לגוון מעט מצוטטים כמה מהם כמי ש"מתנגדים" לחוק בעוד שאחרים מצוטטים כמי ש"תומכים" בהמשך חלוקת החינם של "ישראל היום".

"תעשי בבקשה את הדבר ההגון ותפני את מקומך לאדם שמכיר את תחום העיתונות", ממליץ ב"גלובס" מתי גולן לנשיאת מועצת העיתונות דליה דורנר, משום שבראיון שהעניקה באחרונה הביעה התנגדות להצעת החוק, שלדבריה עלולה "לסגור" את "ישראל היום".

"מה עניין סגירה להצעת החוק?", שואל גולן, "זה לא מופיע בחוק ולא בשום מקום אחר. אז מאיפה הגיעה נשיאת המועצה לתובנת הסגירה? מ'ישראל היום', המפיץ את הבדיה הזאת בעיתונו". לפי גולן, "'ישראל היום' מבקש שנאמין כי נדרש בחוק לגבות מחירים לפחות כמו העיתונים הקיימים – ולא היא. שקל אחד לגיליון יספק את החוק. אנשים לא יהיו מוכנים לשלם את הסכום הפעוט הזה? אם כך, הרי שהחינמון לא שווה אותו, ואז בשביל מה צריך אותו?".

אולם לפי הצעת החוק, תיאסר מכירת עיתון ב"סכום הנמוך מ-70% ממחיר של עיתון יומי אחר שמחירו הוא הנמוך ביותר מבין העיתונים היומיים בעלי התפוצה הרחבה ביותר, הנמכרים לציבור". כיוון שהעיתונים היומיים בעלי התפוצה הרחבה ביותר הנמכרים לציבור הם "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ", וכיוון שמחיר שני הראשונים הוא הנמוך יחסית ועומד על חמישה שקלים לגיליון, יוצא שבניגוד לקביעת גולן, שקל אחד לגיליון לא יספק את החוק. לפחות שלושה וחצי שקלים יידרש "ישראל היום" לגבות מקוראיו עבור כל גיליון. יש לקוות שגולן יעשה כעת את הדבר ההגון.

בשולי החדשות

רבין. "תוכנית הלימודים הממלכתית על רצח רבין: אף מלה על זהותו של הרוצח – יגאל עמיר", נכתב הבוקר בשער "הארץ". במדור "היום לפני" במוסף "24 שעות" ב"ידיעות אחרונות" כותב אלעד זרט על הרצח שבוצע היום לפני 19 שנה. את עמיר מכנה זרט "סטודנט למשפטים באוניברסיטת בר-אילן ובעל דעות ימניות קיצוניות". המדור "היו זמנים" שב"ישראל היום" מוקדש אף הוא לרצח רבין. שמו של עמיר מוזכר, אך הוא אינו מוגדר כלל, לא ימין ולא קיצוני.

סער. "דה-מרקר" הוא העיתון היחיד שמדווח הבוקר כי שר הפנים המתפטר גדעון סער ישתכר 42 אלף שקל עבור יום עבודה אחד החודש (תומר אביטל דיווח על כך כבר שלשום, בבלוג שלו). ב"הארץ" מדווח יהונתן ליס על דברי הפרידה של סער מהכנסת ומציין כי שר הפנים המתפטר כלל בהם "ביקורת מרומזת על ראש הממשלה". ב"ישראל היום" מצוטט סער באריכות, אך לא מובהר לקוראים כי מדובר בביקורת מרומזת על נתניהו.

גילוי נאות. "מעטים האנשים הבקיאים ברזי פרשות אולמרט השונות. לצערי, אני לא אחד מהם", כותב בן כספית בטור פרשנות הרואה אור ב"מעריב" ומוקדש למשפט ראש הממשלה לשעבר. על אף ההודאה כי אינו בקיא בנושא, בהמשך הטור קובע כספית חד-משמעית כי "מהיכרות אינטימית קרובה מאוד בנעשה בחצרותיהם של כמה מהפוליטיקאים המכהנים כיום, או שכיהנו עד לאחרונה, אני יודע שהשחיתויות של אולמרט הן מעשי צדקה נדיבים לעומת המתרחש שם".

עושים לביתם

ב"ידיעות אחרונות" שוב מתפרסמת ידיעה ממותגת: אדווה כהן מדווחת על סיוע שהעניקו חיילי צה"ל למפעל של איל"ן. הידיעה מלווה, בין היתר, בלוגו של הקרן-לידידות, שלה שיתוף פעולה מסחרי מתמשך עם "ידיעות אחרונות".

ענייני תקשורת

לי-אור אברבך משרטט ב"גלובס" את דמותה של נינה סטורמס, המשקיעה הפוטנציאלית בערוץ 10.

שלומית צור מדווחת ב"גלובס" על כוונתו של יורם גלובוס למכור את מתחם אולפני חדשות ערוץ 2 בנווה-אילן.

אפרת נוימן מדווחת ב"דה-מרקר" כי משרדי הממשלה שלא חשפו נתונים כספיים בהתאם לבקשת חופש המידע התעלמו מהנחיה של משרד המשפטים.