הסיקור התקשורתי של מבצע "צוק איתן" בארצות-הברית ובאירופה היה "כישלון חמור, גם אתי וגם מקצועי", כך טען בשבוע שעבר פרופ' איתן גלבוע במסגרת כנס על מבצע "צוק איתן" שנערך במרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר-אילן.
על סמך עדויות של עיתונאים שעבדו בעזה במהלך המבצע תיאר פרופ' גלבוע את האסטרטגיה התקשורתית של חמאס ככזו המבוססת על שלושה עקרונות: איומים על עיתונאים; אספקת מידע שקרי במכוון, בעיקר על אבידות אזרחים; וביום אירועים.
גלבוע: "ה'ניו-יורק טיימס' לא מפרט את התנאים שבהם העיתונאים שלו עובדים בעזה, אבל כאשר כתב שלהם עוכב במעבר אלנבי התפרסמה על זה ידיעה בעמוד הראשי של העיתון, ועשו מזה סיפור של התנכלות לחופש העיתונות"
"את המידע השקרי, המעוות והמוטה אפשר היה לראות בכל המדורים שקיימים בתקשורת, הכתובה והמשודרת. בכותרות, בתמונות, בחדשות, במאמרי מערכת, בקריקטורות", אמר פרופ' גלבוע, ראש בית-הספר לתקשורת וראש המרכז לתקשורת בינלאומית באוניברסיטת בר-אילן. מנגד, טען, ניכרה השמטה של מידע רב בסיקור המבצע בעזה.
"לא ראינו שיגורים מתוך אזורים אזרחיים, לא ראינו שיגורים מתוך מסגדים, בתי-חולים ובתי-ספר", אמר פרופ' גלבוע. "חמאס הלך לעיתונאים ואמר להם, 'אלו פעולות צבאיות, ולכן אסור לכם לשדר או לכתוב על זה, ואם תעשו, אנחנו נטפל בכם'. לא ראינו שיגורים כושלים, שגם גרמו להרג נשים וילדים. לא ראינו אבידות והלוויות של לוחמים. לא קיים, לא נהרג אף לוחם של חמאס, כל ההרוגים הם הרוגים אזרחיים. לא ראינו מתקני חמאס הרוסים. לא ראינו בכלל את מנהיגי חמאס.
"הבעיה שלי", הדגיש, "היא עם התקשורת שאינה מגלה לצרכניה את התנאים שבה היא פועלת". בהמשך דבריו הוסיף: "אני זוכר שפעם באו בטענות ל'ניו-יורק טיימס', למה אתה לא מפרט את התנאים שבהם העיתונאים שלך עובדים בעזה, והתשובה היתה: 'אנחנו לא מפרסמים את התנאים שבהם העיתונאים שלנו עובדים'. אבל כאשר עיתונאי של ה'ניו-יורק טיימס' עוכב לכמה שעות במעבר אלנבי, התפרסמה על זה ידיעה בעמוד הראשי של העיתון ועשו מזה סיפור של התנכלות לחופש העיתונות וחופש המידע. ואיומים על כתבים בטרור ואולי אפילו בחיים, לזה אין מקום בעיתון".
לדברי פרופ' גלבוע, הסיקור הלקוי גרם נזק דיפלומטי למדינת ישראל. ה"ניו-יורק טיימס", טען, תיפקד בצורה "גרועה מאוד" לאורך כל המבצע, ואילו בבריטניה ה"גרדיאן" וה"אינדיפנדנט" "מתחרים בשנאה שלהם לישראל". משום כך, "לא פלא שאנגליה היא המדינה הכי אנטישמית בעולם חוץ מהעולם המוסלמי".
פלסטיני בוחן את ההרס שהותירו הפגזות צה"ל בשכונת סג'עיה שברצועת עזה במהלך מבצע "צוק איתן", 26.7.14 (צילום: עבד רחים כתיב)
סוגיה נוספת שעליה שם פרופ' גלבוע דגש נוגעת לדיווח על מספר וזהות ההרוגים בעזה. לדבריו, הדיווח בתקשורת על מספר האבידות בישראל לצד מספר האבידות בעזה יוצר מיד "דימוי של חוסר מידתיות". "זהו היגיון עקום", טען פרופ' גלבוע, והביא כדוגמה את יחס ההרוגים בין האמריקאים לגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה. אשר לזהות ההרוגים בעזה, הדגיש פרופ' גלבוע, מקור כל הנתונים שיצאו מעזה בחמאס ובגופים הנתונים לשליטתו, גם אם בתקשורת מוצגים המספרים ככאלו שבאו ממקורות האו"ם. ביחס לנתונים שסיפק במהלך הלחימה הארגון הישראלי בצלם אמר פרופ' גלבוע כי אלו "שקריים" ומבוססים על בדיקות לא אמינות.
"תמיד התקשורת אוהבת לומר לקובעי המדיניות ולממשלה, 'מחדלים! תחקרו את עצמכם!'", סיכם פרופ' גלבוע. "הייתי רוצה לראות שהם היו חוקרים את עצמם ומבקרים את ההתנהלות שלהם לאורך המבצע".
מארגון בצלם נמסר בתגובה: "לא ברור מה המומחיות המקצועית של פרופ' גלבוע בתחום ספירת ההרוגים, מעבר לגלישה באינטרנט, אולם נתוני ההרוגים של בצלם מתבססים על עבודת שטח עצמאית, ואינם מוכתבים על ידי אף גורם. התחקיר שלנו על הרוגי 'צוק איתן' רחוק מסיום ולכן הוא עדיין לא התפרסם, אולם נחזור ונדגיש כי אחוז ההרוגים שלא השתתפו בלחימה לא מוכיח בעצמו אם דיני הלחימה נשמרו. מה שנדרש הוא חקירה ישראלית אמינה ובלתי תלויה של אירועי הלחימה, שלא התרחשה ולצערנו ככל הנראה גם לא תתרחש".