איכות הסביבה (1)

"מאות אלפי אזרחים בישראל, באזורי הגליל, הנגב, ירושלים ומקומות אחרים במרכז הארץ, סובלים באופן שגרתי מרעש שנגרם כתוצאה מקריאות המואזין במסגדים". מורן אזולאי מדווחת ב"ידיעות" כי כך נכתב בהצעת החוק הישנה-חדשה שהוגשה למזכירות הכנסת ותובא "כבר בשבועות הקרובים להצבעה בוועדת שרים לחקיקה". היתה זו כוכבת הכנסת הקודמת, אנסטסיה מיכאלי, שקידמה את ההצעה אז, והיום עושה זאת רוברט אילטוב, גם הוא איש ישראל-ביתנו.

"למרות שבפעם הקודמת האשימו רבים כי החקיקה נועדה כהתרסה מכוונת כלפי האוכלוסייה הערבית, ח"כ אילטוב מנמק את חשיבותו של החוק ביכולתו למנוע את מפגעי הרעש שלטענתו נגרמות מקריאות המואזין", כותבת אזולאי. "חופש הדת והפולחן הינו חופש אוניברסלי של כל אדם בכל מדינה דמוקרטית וכמובן שבישראל", מסביר אילטוב, ומוסיף: "אך אין זה אומר שניתן לרמוס זכויות נוספות, כמו הזכות לנהל שגרת יום תקינה שכוללת שינה רגועה ורצופה במהלך שעות הלילה".

איכות הסביבה (2)

חיים לוינסון, שדיווח ב"הארץ" על הוראתו של שר הביטחון יעלון למנוע נסיעת פועלים פלסטינים בתחבורה הציבורית בשומרון, ואתמול עידכן (יחד עם רויטל חובל) כי היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בוחן את חוקיות ההפרדה, מביא היום ציטוטים מפרוטוקול ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון שדנה בנושא. הדיון נערך לפני כשנה – עובדה שאינה מודגשת כראוי – לבקשתו של ח"כ מוטי יוגב (הבית-היהודי).

הטיעונים שנשמעו אז הניעו את שר הביטחון להורות כי "פועלים פלסטינים לא יוכלו עוד לעלות על אוטובוסים ישירים ממרכז הארץ לגדה בתום יום העבודה, אלא יחויבו להיטלטל עד למעבר אייל – המרוחק מריכוזי המתנחלים – ורק משם לנסוע לבתיהם". לוינסון מציין כי סא"ל צחי לוגסי, קצין ההגנה המרחבית בפיקוד המרכז, שהשתתף בדיון, אמר: "לבוא ולצבוע כל דבר בצבע בטחוני זה פשוט, אבל מבחינתנו זה לא העניין".

לוינסון מדווח כי באותה ישיבה נשמעו תלונות מצד תושבי ההתנחלויות על התנהגות נוסעים פלסטינים באוטובוסים. מבדיקת "הארץ" עולה, לדבריו, כי מאז (נובמבר 2013) ועד היום "הוגשה רק תלונה אחת על הטרדה מינית באוטובוסים, וגם תלונה זו הוגשה על-ידי ערבייה ישראלית". הנה כמה טענות נוספות שהושמעו בדיון ועדת המשנה:

עפרי טלאור, בת 23 מאריאל, דיווחה: "חזרתי מהעבודה בלילה והאוטובוס היה מפוצץ בערבים. התיישב לידי בחור והתחיל לשלוח ידיים. ניסיתי לעצור אותו, להגיד לו להפסיק, וזה פשוט לא עזר, ולא הצלחתי להביא עצמי לקום מהכיסא, מהפחד שכל האוטובוס מלא בערבים ואין מה לעשות".

אלעד רחמים, בן 26 מאריאל, אמר: "הקו (286) תמיד עמוס [...] זה לא הגיוני שחיילים שבועיים בצבא משרתים את המדינה שלנו, עוזרים למדינה שלנו, ואחרי זה הם צריכים לחכות, לעמוד באוטובוס במקרה הטוב, ובמקרה הרע לחכות עשרות אוטובוסים".

יוני דרייר, תושב אריאל, סיפר: "אשתי נסעה באוטובוס כשהיתה בחודש תשיעי, אוטובוס מלא ערבים, אף אחד לא נתן לה לשבת".

סווטלנה בטו מאריאל טענה: "בגלל ריכוז גבוה של פלסטינים באוטובוס, נהגים יהודים עוזבים את העבודה ואת המקום שלהם ממלאים נהגים ערבים. הם נותנים יחס מועדף לבני עמם". בן-חור אחוות, מנכ"ל חברת האוטובוסים אפיקים, הגיב על כך באומרו כי רוב הנהגים בחברה הם יהודים, "רובם תושבי שטחים, אריאל והיישובים בסביבה".

יחיאל טוהמי, סגן ראש העיר אריאל, התמקד בסכנה הבטחונית: "לא צריך לעשות חטיפת חיילים בטרמפיאדות. מישהו קם בבוקר, אותו בן-אדם קוקו יכול לעלות על האוטובוס עם גיבוי של כמות גדולה מאוד של פלסטינים, להגיע כמעט עד צומת אריאל, לשים משהו לנהג, לקחת את האוטובוס ולחטוף חמישה או שישה יהודים לג'מעין ומג'מעין לשכם, והכל פתוח".

יגאל להב, ראש מועצת קרני שומרון, אמר: "אין שום ספק שהם זיהו את החוליה החלשה אצלנו. השמאל כביכול מאפשר להם נסיעה הומאנית, הנהג ערבי – ואני מסכים למה שנאמר פה, 99% מהנהגים הם ערבים – הוא לא יכול להתנגד למי שנמצא על הרציף [...] אני חושב שזה מין ניצחון על הכובש היהודי [...] הנה הוא עושה מה שהוא רוצה על האוטובוס. מרגע שהוא עולה, הוא ניצח כי הוא שולט על האוטובוס של היהודים [...] הכי גרוע, יש לו חוויית נסיעה עם בנות יהודיות [...]".

נציג המינהל-האזרחי, רס"ן עמוס זוארץ, אמר: "אנחנו חושבים מה נכנס לישראל, עדיין לא בודקים מה שיוצא מישראל [...] מבחינה בטחונית, הוא כבר בתוך ישראל".

סיכם ח"כ מוטי יוגב, שיזם את הדיון: "צריך לעודד סגירת מעגל. אם זה מעבר אייל, עם תחבורה ציבורית מספקת וראויה, דבר שישחרר את הקווים לאוכלוסייה היהודית, שדרך הפעלה של קווים מעודדים נסיעות לכיוונים שצריכות האוכלוסיות השונות, ללא הגדרה של הפרדה בין האוכלוסיות".

נחמה פורתא

בשולי כתבתו של לוינסון ב"הארץ" מדווחת סביונה מאנה: "אם פרנסי היישוב בורגארו (Borgaro Torinese) בצפון איטליה יצליחו להעביר את יוזמתם, קו 69 היוצא מהיישוב לנמל התעופה באזור לא ישרת עוד את תושבי מחנה הצוענים הסמוך ולא יעצור לידו. מחמת 'הסכנה הנשקפת לכלל הנוסעים המשתמשים בקו זה, יוקצה לתושבי המחנה קו מיוחד שישרת רק אותם'".

הסכנה לנוסעים, על-פי דיווחים מה-24.10.14 בעיתון "לה-רפובליקה", היוצא לאור בטורינו, נשקפת מ"התקפות בלתי פוסקות של כנופיות צוענים צעירים, שלטענתם מציקים להם, ותוקפים ושודדים אותם". בין הממליצים על תוכנית ההפרדה גם ראש העיירה קלאודיו גמבינו והממונה על התחבורה קלאודיו ספינלי, הנמנים עם מחנה השמאל. "זו התשובה למצב בלתי נסבל", אומר גמבוני ודוחה בתוקף האשמות על גזענות: "איני גזען, אני איש שמאל, אבל גם השמירה על בטחון התושבים היא עניין של השמאל, וחובתי לעשות כן".

במורדות הר-הצופים

"העונש למזרח ירושלים: החמרת האכיפה העירונית", היא כותרתו הראשית של "הארץ". כותרת המשנה: "ראש העיר ניר ברקת הורה לראשי האגפים להגביר את האכיפה באזור בתחומי החניה, הבנייה, רישוי העסקים ואף החרמת בעלי-חיים".

ההפרדה הישראלית-יהודית בין סיבה לתוצאה אומצה בפסיביות על-ידי התקשורת. זה שנים שהעיתונים אינם מצליחים לעשות אותו אחד-ועוד-אחד היוצר קשר בין הכבדת הלחץ על האוכלוסייה הפלסטינית לבין רמת ההתנגדות האלימה. הבנייה היהודית המתרחבת בסילואן, למשל, נשכחה כליל עם פרוץ המהומות. וכך גם הפרנסים: במקום להרגיע ולבסס את השקט ביצירתיות קונסטרוקטיבית ובשחרור לחצים, עוסקים גורמי הממשל והביטחון באופן יצירתי בהכבדת היד ובהרחבת נזקי העימות בגוף וברכוש לאוכלוסייה המזרח-ירושלמית. כיצד תגרום אכיפה קטנונית של החרמת בעלי-חיים לרגיעה? ואיך יתרום דו"ח התנועה המעצבן להחזרת השקט היחסי אל כנו?

על בולמוס אכיפת החוק אומרת בכתבתו של ניר חסון חברת מועצת העיר מסיעת מרצ, לורה ורטון: "אין ויכוח שצריך לאכוף את החוק, אבל השאלה היא למה צריך להכניס אלפי שוטרים לביצוע מעצרים המוניים, אחרי שנים שהמשטרה סירבה להיכנס לשכונות כדי להגן על התושבים. ולמה האכיפה היא רק בנושאים מסוימים? לא אוכפים את החלטת בג"ץ שחייב את העירייה לבנות עוד אלף כיתות או לבנות מרפאות טיפת-חלב".

לצד דיווחו חתום ניר חסון על תיבת פרשנות: "לפני כשנה הודיעה לשכת ראש הממשלה על שורת צעדי איזון נגד הפלסטינים בעקבות פעימת שחרור האסירים הבטחוניים. בין הצעדים שעליהם הוכרז היה גם קידום כינונו של הגן הלאומי 'מורדות הר הצופים' שבמזרח ירושלים. שלשום הודיעה לשכת ראש הממשלה על גלי ענישה נוספים, בעקבות גל האלימות הפלסטינית במזרח העיר. הפעם דובר על 1,060 יחידות דיור חדשות [...] קו עבה מחבר בין ההחלטות: בכל המקרים, היחס לירושלים אינו כאל עיר שיש לנהל ולתכנן לטובת תושביה, אלא ככלי נשק שיש להפעיל נגד הפלסטינים".

במורדות המדרון התלול

"מעריב" מקדיש את עמודו הראשון לאמירה, הבוטה מאין כמוה, של "גורמים בממשל האמריקאי" ששוחחו עם העיתונאי ג'פרי גולדברג, המקורב לאובמה, והתפרסמו בטורו במגזין "אטלנטיק". כותרת העיתון לא עושה הנחות: "בכירים בבית-הלבן: נתניהו: פחדן, שחצן ואטום". הנה תארים נוספים שלהם זכה ראש הממשלה בעיתוני ישראל המצטטים אותם גורמים: "איש קטן וחסר חזון", "ריאקציונר", "נמושה", "קצר רואי", "אספרגרי". אחד מאישים אלה אף כינה את נתניהו, על-פי דיווחם של אבי ליטל ויובל בגנו ב"מעריב", "Chickenshit", כינוי מעליב שתרגומו המגוהץ הוא "מוג לב", והפחות מגוהץ – חריוני תרנגולת.

אם מישהו סבור שזוהי התרתחות ספונטנית שתיכף תוטבע בגל מתוק של מלות התנצלות, הגורמים הללו מבהירים בידיעה ב"מעריב" כי "היחסים בין ארצות-הברית לישראל הם כעת הגרועים שהיו מאז ומעולם, וזה הולך להחריף לקראת בחירות אמצע נובמבר (בחירות אמצע הכהונה לקונגרס ולסנאט)". "הארץ", שעסוק בעימות המסלים בירושלים ובשטחים, מביא בכותרתו לסיפור (עמ' 4) ציטוט מורחב: "נתניהו הוא פחדן עלוב העוסק בשימור שלטונו".

"ישראל היום" נותן כותרת ראשית ניטרלית כביכול וסימטרית: "ארה"ב וישראל הסירו כפפות". לפי עמודו הראשון של העיתון, ג'פרי גולדברג מצטט בכיר בממשל שהטיח בנתניהו "כינוי גנאי שמשמעותו פחדן". יחסית לחומרת הדברים, הסיקור ב"ישראל היום" – של יוני הרש ומתי טוכפלד – ענייני, והעיתון מפרסם אפילו את המלה המפורשת Chickenshit.

בסוף הדיווח מופיעה בהרחבה תגובת נפתלי בנט: "ישראל חזקה מכל מגדפיה. ראש הממשלה הוא לא אדם פרטי, אלא מנהיג מדינת היהודים והעולם היהודי כולו. קללות חמורות כאלה כלפי ראש ממשלת ישראל הן פוגעניות כלפי מיליוני אזרחי ישראל ויהודים בכל העולם. לא מנהיג סוריה שטבח 150 אלף מאזרחיו ולא מנהיג ערב-הסעודית שסוקל נשים והומואים זכו לכינוי chickenshit. אם מה שנכתב הוא נכון, הרי שהממשל הנוכחי מתכוון לזרוק את ישראל מתחת לגלגלי האוטובוס".

אוהב אותם עניים

מבין מגוון האפשרויות לכותרת ראשית שמספקים אירועי היממה שחלפה, בוחרים ב"ידיעות אחרונות" להתמקד בדו"ח העוני של יוניצ"ף. הגידופים ששיגרו מקורבי אובמה לנתניהו הוזזו לתחתית עמ' 8, אחרי העוני, וגם אחרי גזר דינו הנוקב של גואל רצון והמדור הכמעט-קבוע המלווה את משפט אולמרט – עדות שולה זקן. הטיפול בנושא הפותח, העוני, הוא שגרתי, קולני, רדוד, משפיל ורחוק מן המציאות.

כרגיל, הפקת המערכת איתרה את המשפחה האומללה ביותר בישראל, שממוקמת מחוץ לכל הטבלאות והמדדים, והיא זו שנבחרה להעמיס על גבה את הכותרת השערורייתית הידועה בטלוויזיה כ"סצינת המקרר הריק": "אב לארבעה: 'גנבתי אוכל בשביל הילדים'".

קשה לשפוט את איכות הדו"ח מאופן כיסויו, שעליו חתום תלם יהב. גם אם נניח שנתוני הדו"ח מדויקים ומהימנים, לא רק דיווחי ישראל – אלא גם דיווחי שאר 19 המדינות המוזכרות, שכולן נמצאות כביכול על צירי השוואה אחידים – עדיין יש ביניהן הבדלים הסמויים מהעין: כל מדינה והעוני שלה, כל מדינה ויוקר המחיה בה, כל מדינה והכלכלה הלא מדווחת (כלכלת המזומן ו"השחור") שפועלת בתוכה. וגם יחסיות העוני אינה מוסברת כראוי, שכן ההתרחבות המתמדת של שכבת עשירי ישראל גוררת אל מתחת קו העוני את מי שיוכתרו כעניים גם בלי שאיבדו ולו שקל אחד.

יהב מסביר אמנם כיצד מדדו את העוני (כמחצית מן ההכנסה החציונית), אך חסרה לו השדרה ההכרחית לפענוחו: קו המגמה. ללא קו מגמה רב-שנתי ועקבי, הכולל שנות משבר ושנות שגשוג, הנתון המתפרסם תלוש ומרחף ללא משמעות. בישראל פועלים לא מעט גופים ממלכתיים וגורמי מחקר המפרסמים שפע נתונים על העוני שלנו, טיבו והיקפו, והם מלמדים הרבה יותר על עצמנו.

מן הדיווח עולה כי קו העוני מייצג את נתוני 2012, ואלה מושווים לנתונים שנאספו ב-2008 (שנת המשבר בוול-סטריט). למעשה, מעבר למיקומה הכללי של ישראל בטבלה, שאינו מעורר גאווה, הכותרת "תעודת עניות" אינה נכונה, ולפחות אינה תואמת את הנאמר בדיווח עצמו. אילו היו עורכי "ידיעות" מחויבים לאמת העיתונאית, היה על הכותרת להתבסס על הכתוב בדיווח: "שיעור הילדים העניים בישראל עלה בחצי אחוז (בלבד) מאז שנת 2008. עלייה זו נחשבת נמוכה יחסית למדינות אחרות ברחבי העולם. כך למשל באיסלנד עלה שיעור הילדים העניים בלמעלה מ-20% וביוון שיעור הילדים העניים עלה ב-17.6%".

ואם לא די בכך, בהמשך הידיעה נכתב: "מנגד, הדו"ח מצביע על כך שדווקא נרשמה ירידה קלה במספר הילדים העניים במשפחות שבהן זוג הורים (שהן עדיין רוב המשפחות). הדו"ח אף טוען כי הסיבות לעלייה בעוני עשויות להיות קשורות לקיצוץ בקצבאות הילדים", שהוגדר בשעתו באוצר כמהלך רפורמיסטי, בהיותו מעודד יציאה לעבודה. ואכן, בטבלאות האבטלה, שאינן מוזכרות כאן, ישראל נמצאת במיקום מחמיא יותר.

הכותרות השגורות והביאור הקלוש אינם מנציחים את העוני, אבל הם בוודאי תורמים לירידה בדימוי העצמי של העניים ובתפיסה שלנו את העניים. זאת, אם הדימוי העצמי של העניים עדיין קיים ולא נשחק כליל ב"כתבות המקרר הריק" מהעונות הקודמות.

עניים, הדור הבא

נמרוד בוסו מביא ב"דה-מרקר" שבע סיבות שלא להקים את כסיף, העיר החרדית החדשה, המתוכננת לאכלס 80 אלף תושבים, לא הרחק מערד. כותרת הכתבה: "כך מקדמת הממשלה את מוקד המצוקה והעוני הבא של ישראל": 1. אין הצדקה תכנונית. אפשר לאכלס בבאר-שבע, שם מאושרות תוכניות ל-36,500 איש; 2. לא נעשתה שום עבודה כלכלית-תקציבית לפני שההחלטה אושרה ולא נערך תסקיר סביבתי, כפי שהחוק מחייב; 3. הקמת תשתית חדשה יקרה ובזבזנית בקרקע, בהשוואה לעיבוי יישובים קיימים; 4. קונספט העיר החרדית הוא מתכון לאסון חברתי. בערים הטרוגניות השתתפות חרדים בכוח העבודה גבוהה בהרבה; 5. התוכנית מחלישה את הנגב בהגדלת אוכלוסייתו ברבבות תושבים שרובם חסרי השכלה פורמלית ומקורות הכנסה; 6. אין שום עדות לכך שהאוכלוסייה החרדית מעוניינת לגור שם; 7. סיבת הקמת היישוב היא פוליטית – כדי לקטוע את מרחב ההתיישבות של הפזורה הבדואית.

אוהב אותם מפתיעים

"ידיעות אחרונות", 29.10.14 (לחצו להגדלה)

"ידיעות אחרונות", 29.10.14 (לחצו להגדלה)

המדען הצעיר תומר ירון ראוי ליותר מזה. תומר בן ה-16, הבין שלימודי הפיזיקה בבית ספר קטנים עליו. ומכיוון שרצה להעמיק בתחום, הגיע לחמד"ע, המרכז לחינוך מדעי של עיריית תל-אביב. בעצה אחת עם מורהו לפיזיקה, הוחלט לשלב את תומר בתוכנית לתלמידים מצטיינים באוניברסיטת תל-אביב (איזו תוכנית?). שם, יחד עם מורהו לפיזיקה ד"ר יוסי קורדובה ועם ד"ר דוד שפרינצק מהמחלקה לביוכימיה, ׁהתמודד עם אתגר מורכב: לחקור את התקשורת בין תאים בגוף האדם – נושא חשוב בעליל.

אדוה כהן ודודי גולדמן מדווחים כי התלמיד ומורהו הגיעו "לתוצאות מפתיעות שריגשו מדענים" (מה היתה שאלת המחקר, איך נערך המחקר, מה היו מסקנותיו, מהי פריצת הדרך, מה ריגש את המדענים?). תוצאת המחקר היתה גם "מפתיעה" וגם "חדשנית" וגם "הצליחה להדהים רבים", אבל הותירה את מוחם הסקרן של קוראי "ידיעות" ריק כשהיה.

המחקר המשותף (למי בדיוק?) פורסם בכתב-העת המדעי, "הנחשב", "ביו-פיזיקל ג'ורנל". כל הכבוד. "המחקר היה קשה ומתיש הרבה פעמים, אבל בעיקר מאתגר", סיכם תומר, ויש גם תמונה.

כוכבים ומזלות

דברים לעשות. רנה זלווגר נרדפת על-ידי פפרצי, והיום מצולמת על שערו האחורי של "ידיעות" כשהיא נטולת איפור וזועפת. כשאחד הצלמים שאל אותה על הפנים החדשות שלה, השיבה: "אלוהים, אתה באמת שואל אותי את השאלה הזאת? סלח לי, אבל יש לי דברים טובים יותר לעשות" (יניב חלילי, לונדון, ל"ידיעות").

עירום צה"לי. "אפס ביחסי אנוש", "מ.א.ש" הישראלי של טליה לביא, החושף את יחסו של צה"ל לנשים שהוא מגייס, מכר חצי מיליון כרטיסים על-פי הודעת מפיקיו. בכך עקף את שוברי-הקופות ההוליוודיים שהוקרנו כאן השנה, והוא מתקרב להישג של "זוהי סדום", שמכר 600 אלף כרטיסים (נירית אנדרמן, "גלריה").

הפתיע והתנצר. "הרגשתי שאני זקוק לשינוי, וזה דבר נפלא שפשוט הציל אותי", סיפר במסיבת עיתונאים שיה לה-בוף (היהודי), כשהפתיע את הוליווד ודיווח על התנצרותו. לה-בוף, המוכר כ"זקוק לשינויים", שקע בדמותו של נוצרי אדוק בסרט שהוא מקדם. לדבריו, הבמאי דייוויד אייר והשחקן בראד פיט "מאוד עזרו לו בתהליך ההתנצרות" (עדי גולד, ל"ידיעות").

לפני 30 שנה. אמנית אמריקאית בשם ברברה באומן (47) מאשימה את ביל קוסבי, גיבור הסדרה המשפחתית המתוקה "משפחת קוסבי", ב"דיילי מייל" הבריטי, באונס בחדר מלון בשנת 1985. קוסבי, היום בן 77, כונה לאחרונה על-ידי הסטנדאפיסט האניבל בוריס (Buress) "אנס סדרתי" (רותה קופפר ב"גלריה", ו"ידיעות" על-פי סוכניות הידיעות).

פרס הכֵּנוּת. שרת התרבות הצרפתייה פלור פלרין הודתה שאין לה זמן לקרוא ספרים. היא לא ידעה לנקוב בשמו של אף אחד מספריו של זוכה הנובל הטרי לספרות פטריק מודיאנו. הכנים פחות יצפו להדפסה המחודשת של "רחוב החנויות האפלות", שזיכה את מודיאנו בפרס גונקור ב-1978, בהוצאת עם-עובד (מיה סלע, "גלריה").

לצבוע בצבע בטחוני

כ-25 אלף רצים מקצועיים, חובבים-מקצועיים, חובבים ואחרים שמדדו את יכולתם שטפו אתמול את תל-אביב במירוץ הלילה המסורתי. כמה מהעיתונים, ביניהם "ידיעות", ניצלו את ההזדמנות לתת ביטוי לקומץ הנרגנים ("מתוסכלים", כלשונם), על סגירת הרחובות שהעיקה על סדר לילם ("עיר בהפסקה", כפי שאוהבים לרטון מתוסכלים כאלה). "נאלצתי להשאיר את הרכב ולנסוע במוניות", אמר אחד המתוסכלים.

רק אחד מבין רבבות לובשי חולצות המירוץ, בירוק-אבוקדו, זכה לאזכור כמשתתף: הרמטכ"ל בני גנץ והאשה שלצדו, רויטל. כך ב"מעריב" וכך ב"ידיעות". ב"ישראל היום" לא פורסם תצלום, ועל כן הסתפק כותב הידיעה באזכור השתתפותו של גנץ במירוץ, השם היחיד בדיווח. "הארץ" נמנע.

מוזר ומעניין

חל"ת פוראבר. 21 שנה נמשכת החופשה ללא תשלום של ח"כ חיים כץ, יו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית, מעבודתו בתעשייה האווירית. אורי יוגב, מנהל רשות החברות הממשלתיות, "מסרב לקבל את הימנעות התעשייה האווירית מקביעת נוהל ליציאת עובדים לחל"ת". לדברי יוגב, הזמן המרבי שאפשר להיות בו בחל"ת הוא חמש שנים, ואילו "חל"ת של 15–20 שנה הוא דבר לא סביר באופן קיצוני". רפי מאור, יו"ר דירקטוריון התעשייה האווירית, דוחה בינתיים את הדרישה (אורה קורן ל"דה-מרקר").

מוצא הקרדינל. "האבולוציה והמפץ הגדול – אמת", קובע האפיפיור פרנסיסקוס ואומר כי בורא עולם אינו "קוסם עם שרביט". לדבריו, לא רק ששתי התיאוריות המדעיות תואמות את קיום בורא עולם – הן נזקקות לו. "האבולוציה בטבע מסתדרת עם עקרון הבריאה, כיוון שהיא דורשת בריאת יצורים שמתפתחים", אמר ("ידיעות", על-פי הסוכנויות).

ענייני תקשורת

"ישראל היום" מקדיש הפניית ענק מעל כותרתו הראשית לכפולת העמודים הקדמית שלו, הנאבקת בהצעת החוק של איתן כבל, המבקשת לחייב את החינמון לגבות תשלום מקוראיו. כותרת העיתון לכפולת העמודים 2–3: "כ-80% מהציבור נגד החוק".

כך נראה צו איסור פרסום: "ידיעות" מדווח בקצרה, אך בהבלטה, על אזרח בלגי בשם אלכס מנת, הכלוא בבידוד בכלא מגידו. העיתון מסתמך על דיווח משרד האסירים הפלסטיני, ועל-פיו מנת מואשם בהסתננות לישראל כדי לקחת חלק בהתנגדות לכיבוש. בניגוד לפעילי שמאל מסוג זה שמגורשים מיד, הוא נעצר ונכלא. שגריר בלגיה בישראל ביקרו לאחרונה בכלאו (אליאור לוי).

מועד ההכרעה הגיע, מדווח נתי טוקר ב"דה-מרקר", כהמשך לרצף כתבות לקראת מעבר זכייניות ערוץ 2 לרשיונות. מחר (חמישי) הוא המועד האחרון להכרעת הזכייניות הקיימות, אם ברצונן להאריך את הזיכיון בשנתיים או לעבור לרישיון. קשת מעוניינת לשדר שבעה ימים ברישיון, ואילו רשת מתקשה בכך, ובכל זאת הן קשורות זו בזו והדירקטוריונים שלהן מתקשים להחליט. לפי הצעת החוק של השר ארדן, שאושרה בוועדת השרים לחקיקה, יפוצל הערוץ במהלך 2015. ובינתיים בעיות כלכליות ומשפטיות מקשות על הזכיינים לכלכל את מהלכיהם – ולכך נוספה שאלת עתיד חברת החדשות המשותפת שלהן.

תחת הכותרת "טלנובלת רוממה: ההמשך", מדווח רז שכניק במוסף "ממון" כי משה נסטלבאום תובע מיגאל רביד מיליון שקל בגין פרסום לשון הרע נגדו בעמוד הפייסבוק שלו. נסטלבאום היה כתב, עורך ובהמשך מנהל החדשות בערוץ הראשון, ורביד היה כתב, שדר רדיו וטלוויזיה ומגיש תוכניות באותו ערוץ ובערוץ 2.

"הארץ" מדווח לקוראיו כי אתר "הארץ" באנגלית זכה לאות כבוד בטקס פרסי המצוינות 2014 שהעניק ארגון בשם "וורלד מדיה סאמיט". האות ניתן בקטיגוריית "החדשנות התקשורתית", על הלייב-בלוג שפירסם האתר במהלך מבצע "עמוד ענן".