הכותרות הראשיות

"ועדת השרים אישרה: הכנסת תוכל להעביר חוקים שבג"ץ פסל", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". שאר העיתונים עוסקים בנושאים הקשורים למהומות הערבים בירושלים. "העסקה שבדרך: בניית אלפי דירות חדשות בהתנחלויות", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "ידיעות אחרונות" עוסק גם הוא באקטואליה בעלת חשיבות בכותרתו הראשית, "הילד זרק אבן? ההורים ישלמו", הגם שהמידע שהיא מפנה אליו דווח כבר ב"הארץ" בשבוע שעבר. "ישראל היום" מבשר בכותרתו הראשית כי "נפטרה הפצועה מפיגוע הדריסה" בשבוע שעבר בירושלים.

ראש מערכת החדשות של "הארץ" ועורך אתר "הארץ" מגיבים לאי-מתן קרדיט ל"הארץ" ב"ידיעות אחרונות", 27.10.14

ראש מערכת החדשות של "הארץ" ועורך אתר "הארץ" מגיבים לאי-מתן קרדיט ל"הארץ" ב"ידיעות אחרונות", 27.10.14

"בירושלים נמשכו אתמול הפרות הסדר, שהפכו שגרתיות", נפתחת ידיעה של אלון חכמון בכפולה הפותחת של "מעריב". הידיעה הראשית, של אריק בנדר, מהדהדת דיווח אתמול בחדשות ערוץ 2 ולפיו נתניהו הסכים לאשר בנייה בשטחים המשוחררים תמורת שקט קואליציוני ממפלגת הבית-היהודי. שני אייטמים אחרים מוקדשים לפצועה שנפטרה והקטן ביותר להפגנת שמאל קטנה נגד החלטת שר הביטחון יעלון "להפריד בין פלסטינים לישראלים בקווי אוטובוס ביהודה ושומרון" (תיאור לא מדויק של ההחלטה).

ב"ידיעות אחרונות" הכפולה הפותחת מכילה רק שתי ידיעות, משום שרובה תפוס על-ידי מודעת פרסומת קטנה ותצלום אווירה גדול. האחת מבשרת על מות הפצועה ("הבת שלי נהרגה בישראל על קידוש השם") והאחרת מגישה סיכום קצרצר ואקלקטי בנוגע למאורעות אתמול בירושלים, שהיה יכול להתפרסם גם ב"הארץ" לילדים לו זה היה יוצא עדיין לאור (מהדיווח הזה נגזרת גם הכותרת הראשית המשומשת).

עליון ותחתון

"ידיעות אחרונות" אינו מדווח על יוזמת החקיקה של איילת שקד להגברת כוחה של הכנסת מול בית-המשפט העליון בכותרתו הראשית, כמו "הארץ", אולם כן מקדיש לה עמוד הממוסגר בביקורתיות יחסית: "עוקפים את בג"ץ", "החוקים שבמחלוקת". מדוע העיתון, העוין את בית-המשפט באופן מסורתי וסבור כי יש להגביל את כוחו, אינו מאמץ אל לבו את היוזמה של שקד, שגם כך היא מחברות-הכנסת המועדפות עליו (כנראה בשל תמיכתה בחוק שנועד להגביל את הפצתו של "ישראל היום")?

ובכן, לעיתון כמו "ידיעות אחרונות" יש פוליטיקאים חביבים רבים, ולא רק פוליטיקאים. "השרה לבני והיועץ המשפטי וינשטיין מתכוונים לטרפד את ההצעה בממשלה", נכתב בכותרת המשנה, ולבני מצוטטת בידיעה, של טובה צימוקי, לפני שקד. לפי הידיעה, גם שרי יש-עתיד, שכמו התנועה ובניגוד לבית-היהודי היא מגרש המשחקים הטבעי של "ידיעות", מתנגדים להצעה.

אגב, במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מותח בן-דרור ימיני ביקורת על ציפי לבני בהקשר לאמירה שמאלנית שלה בראיון לעיתון בשבוע שעבר. לבני, מדגיש ימיני, רכש חדש יחסית ב"ידיעות אחרונות", היא "פוליטיקאית מפוכחת. היא מייצגת את השילוב הנכון והראוי של גישה לאומית וציונית עם גישה שחותרת להסדר מדיני", היא "פוליטיקאית שאני כל-כך מעריך". והיא גם הציעה לימיני מקום ברשימת התנועה לכנסת.

שיא הרגש

תצלומה של מיכל קסטן-דר ובו בתו של חלל צה"ל דולב קידר, מתוך דף הפייסבוק של "ידיעות אחרונות"

תצלומה של מיכל קסטן-דר ובו בתו של חלל צה"ל דולב קידר, מתוך דף הפייסבוק של "ידיעות אחרונות"

ההפניה השנייה בגודלה על שער "ידיעות אחרונות" ("יום-הולדת עצוב") היא ברובה תצלום המפנה לגרסה גדולה הרבה יותר שלו עצמו בכפולת האמצע של העיתון. בתצלום נראית פעוטה היושבת על קבר בבית-קברות צבאי, כשלצדה שקית חטיפים ואבנים קטנות בעלות משמעות טקסית. המלים המעטות המצורפות להפניה ולדיווח עצמו מספקות את שמה של הילדה ושל אביה ואת ההקשר: "בני משפחתו של דולב קידר ז"ל, שנהרג במבצע 'צוק איתן', עלו עם ממתקים לקברו לכבוד יום-הולדתו ה-38". עשרות חיילים נהרגו במבצע הצבאי האחרון, לכולם ימי-הולדת. אלפים רבים של חללים השאירו מאחורי בני משפחה שמציינים את זכרם. מדוע החליטו ב"ידיעות אחרונות" להעניק בולטות כזו דווקא לחלל המסוים הזה, דווקא היום? כי למערכת הגיעה תמונה חזקה.

"המורה האלמונית הפכה לכוכבת, כלי התקשורת רבים ביניהם מי יראיין אותה והסוגיה המוסרית שהעלתה לא יורדת מהכותרות, כמו גם השאלה אם הריאליטי הזה לא הלך רחוק מדי", נכתב בסופה של כותרת המשנה לראשית על שער המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", מתחת לתמונתה של "המורה היפהפייה" ("צעירה לבנה ולוהטת", בציטוט אחר שמביאה הכתבה). חלק מהתמונה מכוסה בהפניה נוספת: "השירים המרגשים שכתבו הלוחמים לחבריהם שמתו במבצע 'צוק איתן'".

"בפרק האטי של הקונצ'רטו האחרון לפסנתר מאת מוצרט, ק' 595, יש קטע תמוה: שגיאה של מוצרט, כביכול", כותב חגי חיטרון ב"גלריה" של "הארץ" על-פי הרצאה של אסתרית בלצן. "[...] השגיאה: בעיצומו של הפרק [...] יש קטע שבו מוצרט נוקט מרקם שלא אמור לצאת מתחת ידו, ואכן אין כדוגמתו בשום קונצ'רטו אחר: הפסנתר מנגן פשוט בהכפלה, אוקטבית, את המנגינה שמשמיע החליל. זה נשמע חלול, פשטני, לא מקצועי בכלל ולא מתאים למוצרט בפרט. שני הסברים אפשריים: מוצרט משאיר נגינת תוספות מתבקשות בפסנתר לאלתור מידי הפסנתרן המבצע, בקונצרט עצמו; מוצרט רצה לבטא, בכתיבה החלולה המוזרה, החסרה, את הריקנות הנוראה שהרגיש בזמן חיבור היצירה, שנולדה בתקופה קשה מאוד בחייו".

שיא הפתטיות

סנדוויצ'ים נגד ישראל. שער "ישראל היום"

סנדוויצ'ים נגד ישראל. שער "ישראל היום"

ב"ישראל היום" מקדישים הפניה בולטת לידיעה שלפיה שר החוץ האמריקאי נשוי לאשה העומדת בראשות עמותה שתרמה כסף למסעדה שמוכרת סנדוויצ'ים שעטופים בעטיפות, ושעל העטיפות שלהם יש "ציטוטים המצדיקים טרור פלשתיני". בכותרת ההפניה מופיע צירוף המלים "סנדוויצ'ים נגד ישראל". בידיעה עצמה, בגרסה המקוונת (שהיתה הכותרת הראשית של אתר העיתון אתמול), נכלל המשפט הבא: "לאחרונה החלה המסעדה להגיש חומוס ומנות ערביות נוספות, כהזדהות עם העמדה הפלשתינית של אי-הכרה במדינת ישראל". נדמה שמאז שנגוזה הסאטירה השמאלית מהעיתונות המודפסת היא חיה ובועטת רק אצל עמוס רגב.

פריפריה

"ידיעות אחרונות" מקדיש היום עמוד שלם לפריפריה כפולה: ערבים ונשים – נשים ערביות. "דמן הפקר", נכתב בחותמת לצד כותרות הידיעה של מאיר תורג'מן, המוקדשת לתשע בנות משפחת אבו-גאנם מרמלה שנרצחו מאז שנת 2000, ככל הנראה על-ידי קרובי משפחתם על רקע מסורתי ("חילול כבוד המשפחה"). ידיעה דומה מתפרסמת גם ב"הארץ" (עם כותרת שגויה, המונה עשר נשים רצוחות).

כותרות כלכליות

הכותרת הראשית של "גלובס" לקוחה, גם היום, מהימים שבהם עיתונות כלכלית היתה נישה מקצועית, נעדרת סקס-אפיל: "שוק ההון מצפה: הפחתה נוספת בריבית". כותרות העיתונים הכלכליים הצעירים יותר משרתות גם את מי שאינו חבר בשוק ההון. "ההכנסות ממכירות מזון גדלו פי 3 מקצב גידול האוכלוסייה", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט" ("מחקר של הכנסת מעלה שהמוצרים המפוקחים על-ידי המדינה התייקרו ב-73% בתשע השנים האחרונות", נכתב בכותרת המשנה). "החקלאים והתעשיינים ייאבקו נגד הוזלת המים ב-10% מינואר", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר" ("ההפחתה תלווה בהקטנת הסובסידיה המוענקת למגזרי התעשייה והחקלאות", מסבירה כותרת המשנה).

עוד כותרות כלכליות הנוגעות לציבור הרחב: "15 חודשים חלפו מאז שהוצג חוק רישוי שירותים לרכב כבשורה צרכנית דרמטית, שתגביר את התחרות ביבוא מכוניות וחלפים ותוזיל את הביקור במוסך. ואולם בזמן שחלף מאז הספיקה ועדת הכלכלה של הכנסת לדון רק ב-108 מתוך 192 סעיפי החוק", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של דניאל שמיל ב"דה-מרקר", ולפיה שר התחבורה ישראל כ"ץ מאשים את ראש הוועדה ח"כ אבישי ברוורמן כי הוא מושפע מהתערבות של בעלי הון. בעמוד העוקב מתפרסמת ידיעה נוספת של שמיל תחת הכותרת "למה יקר יותר לקנות מכונית בישראל" (מיסוי גבוה שצפוי לעלות, הלקוח הפרטי מסבסד את ההנחות לחברות הליסינג).

"חובות משקי הבית גדלו ב-3.7% נוספים מתחילת השנה והגיעו ל-425 מיליארד שקל", נכתב בהפניה לכתבה של תומר ורון על שער "כלכליסט". "זינוק של 17% בשעבודי פנסיה וקרנות השתלמות לטובת הלוואות צרכניות". בעמ' 6 מנכ"ל משרד הכלכלה עמית לנג אומר לדוד רפאלי כי הוא אינו חש שיש משבר במשק, משום ש"מפעלים אמנם נסגרים", אך "יש גם ביקוש למענקי ההשקעות של המשרד". "קופות-החולים יציעו כיסוי סיעודי אחיד – שלא יספיק לשום דבר", נכתב בכותרת הדיווח של מיקי פלד על הרפורמה של האוצר בביטוח הסיעודי. "התמיכה בסטודנטים בישראל: חצי מהממוצע במדינות OECD", נכתב בכותרת ידיעה של רן אברמסון.

"חגיגת מחירים? מבצעי החג ברשתות השיווק חסכו לצרכנים רק 4%", נכתב בכותרת כתבה של רותי לוי ב"דה-מרקר". "חברות רבות בישראל לא יעילות, לא מתחרות מול העולם – ומשלמות שכר נמוך", נכתב בכותרת ידיעה של אורה קורן, הנסמכת על מחקר חדש שלפיו "פריון העבודה בישראל נמוך ב-33% משל מדינות OECD וב-45% מזה של ארה"ב – והפער רק העמיק עם השנים". בעמ' 21 של העיתון זוכה שר האוצר לפיד לכך שדברים שנשא בכנס יקבלו ידיעה וכותרת: "שכבה דקה של טייקונים ומנהלים התעשרה בזכות קשרים וללא קשר לביצועים". אחרי הכל מתברר שלפיד, חרף הצהרותיו, כן קורא "דה-מרקר".

תקציב הביטחון

"הוויכוח על התקציב מתחדש בקבינט הבטחוני", נכתב בכותרת הגג לידיעה של רוני זינגר ב"כלכליסט". הכותרת מצטטת את הרמטכ"ל, האומר כי "הצבא זקוק למיליארד שקל נוספים להעלאות שכר בקבע". "לא תקבלו תקציב נוסף", נכתב בכותרת על שער "דה-מרקר", לצד תצלום של ראש הממשלה ושל שר הביטחון מסתודדים. "מערכת הביטחון דורשת עוד 5.6 מיליארד שקל. נתניהו: 'תסתדרו עם התקציב שאושר'", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לידיעה של מוטי בסוק.

הדיווח ב"כלכליסט" אינו כולל את הציטוט של נתניהו, אך כן מופיע בו ציטוט של שר הביטחון יעלון, המאשים את משרד האוצר ב"רמייה" משום שלדבריו הוא אינו עומד בהתחייבויות שנתן "למימון שורה של פרויקטים לאומיים". ההאשמה של יעלון מופיעה גם בידיעה, המפורטת הרבה יותר, שב"דה-מרקר", הכוללת גם את תגובתו של נתניהו שאמר: "אני מבקש למחוק מהפרוטוקול את המלה 'רמייה'. נראה שמדובר כאן באי-הבנה".

עניין של גישה

"דה-מרקר", המסקר באגרסיביות את נושא יוקר המחיה, ו"ממון", שמעניק רוח גבית לטענה שלפיה אין בעיה של יוקר מחיה בישראל, מקדישים היום שניהם תשומת לב לרשת המרכולים ויקטורי. "בעלי ויקטורי: 'אין פערים משמעותיים בין ישראל לחו"ל'", נכתב בכותרת ידיעה של נווית זומר ב"ממון", המוקדשת למתקפה על קמעונאי מזון על חוק המזון שצפוי לעבור בכנסת. ב"דה-מרקר" מדווחים לא על דברים שאמר אייל רביד, הבעלים של הרשת, אלא על הדיווח שלה לבורסה, ולפיו "ויקטורי תתחרה ביבואנים: תייבא בעצמה חטיפי שוקולד, פסטה ומשחות שיניים". "רשת הסופרמרקטים המוזלים שבשליטת אייל רביד: החלטנו לפתוח במהלך מתוך רצון להיטיב עם הצרכן על רקע התחרות בענף", נכתב בכותרת המשנה.

רהביליטציה

עורך הנדל"ן של "גלובס" דרור מרמור מתייחס היום לפרשת הפלישה לקרקעות של האלוף במיל' יואב גלנט, שבשלה הפסיד את משרת הרמטכ"ל, וקובע כי הלה הסדיר את ענייניו עם החוק. זאת, בניגוד לדברים שכתב לאחרונה קלמן ליבסקינד ב"מעריב", ולפיהם גלנט לא הכשיר את העבירות.

אמ;לק אחד ביום

"בדקנו עם הורים: האם מסע בחו"ל עם הילדים הקטנים זו חוויה או סיוט?", נכתב בהפניה משער "ידיעות אחרונות" למוסף למנויים בלבד "מסלול". "האם הגיוני לקחת ילדים קטנים לטיול בעולם?", נשאל בכותרת על שער המוסף עצמו. התשובה: תכל'ס, לא.

עדות

תומר גנון וזוהר שחר-לוי מדווחים במעמקי "כלכליסט" על עדותו הצפויה של המיליארדר הקנדי-יהודי נאדר גרמזיאן במשפטם של איש העסקים ג'קי בן-זקן והברוקר איתן אלדר. "נגד בן-זקן ואלדר הוגשו שני אישומים – אחד על הרצת מניות מנופים, והשני על הנעה בתרמית של המניות. על-פי האישום השני, בן-זקן ואלדר שתלו מידע שקרי ב'כלכליסט', שלפיו משפחת גרמזיאן ניהלה בסוף נובמבר 2010 משא-ומתן להיכנס כשותפה בחברת הנדל"ן המניב מנופים, בעוד שבפועל המו"מ היה על כניסתה של המשפחה כשותפה ברשיון חיפוש הגז והנפט מד-אשדוד (שמן) מול חופי פלמחים. הסיבה למהלך, לפי כתב האישום, היתה רצונם של השניים להעלות את שער מניית מנופים כדי שהחברה תעמוד בדרישות הבורסה להיכנס למדד ת"א-100".

אלא שכעת גרמזיאן הודיע כי הוא "מתנער" מיאיר פיליפ, מי שייצג אותו באותו מו"מ והעיד כי היה על שמן ולא על מנופים. "אם עדותו של גרמזיאן תסתור את עדותו של פיליפ, הדבר עשוי לפגוע בטענות התביעה", כותבים גנון ושחר-לוי. השניים מביאים גם ציטוט של גרמזיאן, שנאמר "למקורביו" אחרי שהחליט שלא לעשות עסקים בארץ, זאת משום ש"מדובר במדינה שבה כולם מנסים לרמות אותך".

כלכלת תרבות

"יותר ויותר ספרים יוצאים לאור במימון הכותבים או בעזרת מימון המון, גם בהוצאות המוכרות", נכתב בכותרת המשנה לכתבה הראשית של מוסף "גלריה". "האם תעשיית המו"לות מתאימה את עצמה לעידן החדש ומוצאת דרך לשרוד או שהיא מסתחררת למטה ומסתכנת בזילות הספרות?", שואלת מיה סלע.

חדשות חוץ

"הדמוקרטים מנסים להרגיע את הבהלה, הרפובליקאים קוראים לסגור את הגבולות, אבל דבר אחד ברור לכולם: נגיף האבולה צפוי להיות השחקן הראשי בבחירות לקונגרס האמריקאי", נכתב בהפניה הראשית על שער המוסף היומי של "מעריב", לכתבה של שמואל רוזנר.

עוד ב"מעריב": ארה"ב השלימה את נסיגתה מאפגניסטן. כך נכתב גם בכותרת ידיעה של אורלי אזולאי ב"ידיעות אחרונות", אם כי בתוך הטקסט מוסבר שהיציאה אינה סופית. ב"הארץ" נכתב כי ארה"ב מחזיקה עדיין בבסיסים באפגניסטן.

ענייני תקשורת

"הצעת ארדן תפרק את חדשות 2", נכתב על שער "כלכליסט", ציטוט של יו"ר חברת החדשות תמי רווה, המפנה לידיעה של אופיר דור. הדברים נאמרו, משום מה, כאיום. גם נתי טוקר מדווח על הדברים שאמרה רווה ("דירקטוריון חדשות 2 נגד חוק ארדן: 'יביא לפירוק החברה'") וחתום על שתי ידיעות נוספות ב"דה-מרקר": "ועדת השרים אישרה: ערוץ 2 יפורק ב-2015. ברוב של תשעה מול נמנע אחד אושרה הצעתו של השר ארדן להקדים את פיצול הערוץ בשנתיים ולחייב את הזכייניות להקים חברת חדשות"; "איחוד הרגולציה בטלוויזיה תקוע: שלושה דיונים בלבד בשנה. כבר ב-2002 המליצה ועדה על איחוד בין שני הגופים המפקחים על שוק השידורים בישראל – הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין – אך אישור הצעת החוק מתעכב מאז 2013 בוועדת הכלכלה של הכנסת, והערוצים ממשיכים לשלם סכומים גבוהים". עוד בעיתון: אמיתי זיו מגיש סיכום מוקדם של כהונתו של גלעד ארדן כשר התקשורת.

היום ואתמול לא הופיעה פינת התוכן השיווקי הקבוע של משרד החינוך בפתח המוסף היומי של "ידיעות אחרונות". אולי כאקורד סיום, התמונה הראשית במדור הרכילות של המוסף היא של שר החינוך והשותף העסקי שי פירון, עושה ג'וגינג.

במדור הרכילות של "ממון" נטען כי מנכ"ל אל-על דוד מימון נפגש במקרה עם מנכ"ל חברת החדשות אבי וייס והיו"ר רווה, והתלונן בפני וייס "על סיקור משבר הטיסות הזרות במהלך המלחמה".