מוות במזרח
שתי ישראליות שטיילו בנפאל ניצלו מסופת שלגים שהרגה מטיילים אחרים בהרי ההימלאיה, אבל מתו במהלך סוף-השבוע כשאוטובוס שבו נסעו הידרדר לתהום. הבוקר מתפרסמים דיווחים סותרים בנוגע לדרכי פעולתו של המוות.
"המוות רדף את עומר שמש (21) ושירה דבוש (30)", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות". ב"מעריב", לעומת זאת, מוכתרת ידיעה על מות השתיים במלים "המוות חיכה בתחתית התהום". אם כן, "רדף" או "חיכה"? מי מבין העיתונים נמצא ביחסים טובים יותר עם המוות והביא את הדיווח המדויק יותר על פעילותו במזרח? ואולי יש יותר ממוות אחד?
מי שקיווה כי הדיווח בעמודי "ישראל היום" יכריע את המחלוקת בין "ידיעות אחרונות" ל"מעריב" – התבדה. ב"ישראל היום" זהו "המזל" ש"בגד" במטיילים הישראלים, אחרי שפעל לטובתם על ההר. ב"הארץ", אגב, נמנעים מלייחס כוונות זדון ל"מוות" או להביע אכזבה מנטישת "המזל". בעיתון זה מדווח רק כי "שתי ישראליות נהרגו בתאונת אוטובוס בנפאל".
מוות במזרח התיכון
"חשש מהחרפה במהומות בירושלים", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", המודפסת על רקע תצלום מאיים של רעולי פנים העומדים מאחורי חומת אש ועשן שחור. לפי כותרת המשנה לראשית, בסוף-השבוע היו הפרות סדר בעיר, שכללו יידויי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה. בהמשך כותרת המשנה מובא המידע שממנו שאובה הכותרת הראשית – נער פלסטיני נהרג מאש צה"ל.
איכשהו, גם בידיעה המלאה, מאת נועם אמיר ואבירם זינו, המידע על הגורם שלפי העיתון עצמו עלול להביא להחרפת המהומות אינו תופס את הכותרת. זו מדווחת על כך שעיריית תל-אביב–יפו ביטלה טיולי תלמידים בבירת ישראל בשל המהומות בעיר. רק בכותרת המשנה מוזכר כי יש "דריכות בירושלים לקראת הלוויית הנער הפלסטיני שנהרג בעימות עם צה"ל". בעומק הידיעה מדווח על מות הנער, ערווה עבד אל-והאב חמאד, בן 16. "כוח מחטיבת הצנחנים שהיה בפעילות מבצעית וביצע מארב סמוך לכפר [סילוואד] ספג מטר אבנים. בשלב מסוים זיהה הכוח נער משליך בקבוק תבערה ופתח לעברו באש", נכתב.
חיילי צה"ל מתעמתים עם פלסטינים ליד הכניסה לבית-אל, 24.10.14 (צילום: STR)
בראש שער "ישראל היום" מתנוססת הכותרת "עוד 1,000 שוטרים לירושלים". בלב כותרת המשנה מדווח על מותו של פלסטיני שזרק בקבוק תבערה. מותו מגיע רק לכותרת המשנה של ידיעה על המהומות בעיר. הכותרת מוקדשת גם כאן לתגבורת השוטרים בבירה. לפי הדיווח בעיתון זה, מאת דניאל סיריוטי, לילך שובל ויוני הרש, הנער היה בן 17, החזיק באזרחות אמריקאית, ו"נורה לאחר שביצע זריקת בקבוק תבערה לעבר ציר 60 סמוך לכפר, וכוח צלפים שהיה במארב במקום השיב בירי מדויק, שממנו נהרג".
בשער "ידיעות אחרונות" אין כל דיווח על מותו של הנער הפלסטיני מירי כוחות צה"ל. תיבה קטנה בתחתית העמוד מוכתרת במלים "בגלל המהומות: בוטלו טיולים לירושלים", ומדווחת על "עימותים אלימים בין פלסטינים לשוטרים". כל התוכן המערכתי בכפולה השישית של העיתון מוקדש לסיקור המהומות בעיר, אולם גם כאן קשה מאוד למצוא מידע על מותו של הנער הפלסטיני מירי צלפי צה"ל.
אין אזכור לכך בכותרת הידיעות, בכותרות הגג, בכותרות המשנה או בפסקאות הראשונות של כל אחת משלוש הידיעות בכפולת העמודים. רק בסוף הפסקה החמישית משש בידיעה מאת ירון דורון ואליאור לוי מוזכר כי נער, כאן בן 16, נורה למוות על-ידי כוחות צה"ל. גם נסיבות המוות מעט שונות מאלה המתוארות בעיתונים האחרים. בעוד שב"מעריב" וב"ישראל היום" מדווח על ירי בנער שהשליך בקבוק תבערה, ב"ידיעות אחרונות" מדווח כך: "בצה"ל הודיעו שהוא עמד להשליך בקבוק תבערה, אולם גורמים פלסטיניים הכחישו את הטענה ואמרו שמדובר בתירוץ שנועד להצדיק את הירי".
בשער "הארץ" מדווח כי הנער הפלסטיני היה בן 14 בלבד, וכי "לטענת צה"ל, הנער הדליק בקבוק תבערה והתכוון להטילו". כותרת הדיווח מוקדשת ל"מתיחות שיא במזרח ירושלים", אולם בשונה מ"מעריב", הסיבה למתיחות אינה הלוויית הנער הפלסטיני הצפויה, אלא הלוויית המחבל הפלסטיני עבד אל-רחמאן א-שלודי, שדרס למוות תינוקת יהודייה ופצע אחרים בשבוע שעבר בתחנת הרכבת הקלה. בית-המשפט המחוזי בירושלים הורה לקיים את ההלוויה הלילה, בהשתתפות 20 בני-אדם בלבד. "באיזון בין זכותה של המשפחה לקבור את המנוח לבין החשש לפגיעה בבטחון הציבור נוטה הכף, בשל הזמנים והמקום, לעבר הבטחת בטחון הציבור ומניעת הסיכון לבני-אדם", כתבה השופטת נאווה בן-אור, שהחליטה על מתווה הלווייתו של המחבל. אבי המחבל, מדווח ניר חסון, מסרב לקבל את תנאי בית-המשפט.
פלסטינים מיידים אבנים לעבר רכב צה"ל ליד הכניסה לבית-אל, 24.10.14 (צילום: STR)
דיווח נפרד ב"הארץ", מאת חסון ואילן ליאור, מספק פירוט בנוגע למהומות בירושלים במהלך סוף-השבוע: מאות צעירים התפרעו בסילואן, טרקטור שהגיע לפנות צירים ספג מטר אבנים, בעיסאוויה הבעירו פלסטינים צמיגים והשליכו אבנים על שוטרים, כוח מג"ב הותקף באבנים וזיקוקים ברובע המוסלמי, בשועפאט שוב הושלכו אבנים על הרכבת הקלה, ולאחר שנודעה החלטת בית-המשפט באשר להלוויית המחבל א-שלודי, פרץ גל נוסף של מהומות בשכונות ירושלים שמעבר לקו הירוק.
בעמ' 4 של "הארץ", אגב, מתפרסמת ידיעה מאת גילי כהן וג'קי חורי תחת הכותרת "פלסטיני בן 14 נהרג מירי צלף של צה"ל בגדה". ממש כך, בלי עיריית תל-אביב וביטולי טיולים, בלי החלטה על תוספת של אלף שוטרים לעיר. פשוט ידיעה על מותו של פלסטיני. בסיום הידיעה מדווחים כהן וחורי: "הפלסטינים בגדה מצרפים למניין ההרוגים לאחרונה גם את אינאס חליל, בת חמש, שנדרסה למוות על-ידי תושב ההתנחלות יצהר בתחילת השבוע שעבר, אף שנראה כי זו היתה תאונה. הנהג שפגע בחליל ובחברתה, שנפצעה קשה, אמר כי לא עצר במקום מחשש לחייו, אך התקשר לדווח למשטרה על האירוע. בתקשורת הפלסטינית דווח כי מדובר בדריסה מכוונת. בכיר חמאס אף אמר כי פיגוע הדריסה בירושלים השבוע בוצע בתגובה לדריסת חליל".
"גורם בכיר במערכת הביטחון" אמר לכתבי "מעריב" אמיר וזינו כי "צריך לראות את זה בפרופורציות הנכונות. הם לא באמת מצליחים להבעיר את השטח, להוציא אירועים נקודתיים, בעיקר באזורים מסוימים בירושלים ובסביבתה. לעומת זאת במשולש, בתוך הקו הירוק, וביהודה ושומרון, נרשמה ללא ספק ירידה באירועים [...] בסופו של דבר זה בעיקר אירועים נקודתיים, אבל אין אינתיפאדה".
מאמר המערכת בעיתון החרדי "המבשר" נושא את הכותרת "אינתיפאדה לכל דבר". לפי המאמר, "אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, מה זה אם לא ברווז? מה עוד צריך ההמון הפלסטיני הפרוע לעשות כדי שיהיה ברור שמדובר כאן בהתקוממות עממית?!". אף כי העיתון, כמו מרבית התקשורת החרדית, מחזיק בעמדות מדיניות נציות, הביטוי "התקוממות עממית", שממנו נרתעים בתקשורת החילונית, מתפרסם בו. לא "מתקפת טרור" או "התפרעויות אלימות", אלא "התקוממות עממית", הגדרה שמעלה באופן טבעי את השאלה על מה ולמה מתקומם העם.
"הם מיידים אבנים ובקבוקי תבערה. ככה נראית התנגדות", כותב גדעון לוי בסיום רשימה הרואה אור במדור הדעות של "הארץ". "לעתים הם פועלים ברצחנות שפלה, וגם היא פחותה מהאלימות המובנית של כובשם. זו זכותם; זו חובתם".
"ערביי האזור חייבים לשלם מחיר כבד על התנהלותם בהר-הבית בפרט ובבירה בכלל", כותב דרור אידר בסיום מאמר הרואה אור ב"ישראל היום". "אנחנו היהודים עשינו את ירושלים למה שהיא. חזרנו הביתה, וצריך להתנהג כבעלי הבית. לא להתנצל ולא לפחד. שיבת ציון ובניין ירושלים אינם אינטרס של העם היהודי בלבד; זהו חזון היסטורי של העולם החופשי כולו".
עוד כותרת ראשית
"יעלון ימנע מפלסטינים לנסוע עם מתנחלים באוטובוסים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". חיים לוינסון מדווח כי שר הביטחון הורה למנוע מפועלים פלסטינים לעלות על אוטובוסים ממרכז הארץ לגדה בתום יום עבודתם בישראל, וזאת "על אף שבצבא סבורים שנסיעת הפועלים באוטובוסים אינה מהווה סיכון בטחוני". לפי הדיווח, יעלון נענה בכך לדרישות חוזרות ונשנות של מתנחלים.
האוניברסיטה של החיים
"מספר הסטודנטים לא מדביק את קצב הגידול באוכלוסייה", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". עמרי מילמן מדווח על כך ומצטט מפי פרופ' מנחם בן-ששון, יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות, שאומר: "יש נקודת מיצוי מסוימת, וייתכן מאוד שישראל הגיעה אליה או מאוד קרובה אליה [...] יש חלקים גדולים באוכלוסייה שלא מגיעים להשכלה הגבוהה, לא כי הם לא רוצים, אלא כי הם לא יכולים".
כתבת השער במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לסיבה אפשרית לירידה היחסית במספר הסטודנטים. "הם משקיעים שעות על גבי שעות במשך שנים, משלמים עשרות אלפי שקלים, אבל כשהם מקבלים סוף-סוף את התואר הנכסף, מתברר שהוא לא שווה הרבה", נכתב בכותרת המשנה לכתבה מאת איריס ליפשיץ-קליגר. הכתבת נסמכת על סקר שנערך מטעם Alljobs, אתר הדרושים של קבוצת "ידיעות אחרונות", ולפיו "יותר מ-40% מבוגרי התואר הראשון בישראל לא מצאו עבודה בתחום הלימודים שלהם". "מתי התואר כן מהווה פקטור?", נכתב בהמשך, "במקצועות שבהם הלימודים אינם תיאורטיים בלבד".
"שכר הפחחים גבוה? דו"ח OECD קובע: בוגרי בתי-ספר מקצועיים מרוויחים 50% פחות מאקדמאים", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". לפי דיווח מאת אורה קורן, ה-OECD מציע לישראל להגדיל את ההשקעה בהכשרה המקצועית, שכן יש מחסור חמור ומתרחב בבעלי כישורים מקצועיים בישראל. הדו"ח מגדיר את המסלולים המקצועיים בבתי-הספר התיכוניים כ"דרך ללא מוצא", וקובע כי הם אינם מעניקים אפשרות ראויה להתקבל למסלול הכשרה וחינוך מקצועי על-תיכוני או למסלול אקדמי. ליאור דטל כותב כי לפי מחקר שנערך בבנק ישראל, רוב תלמידי החינוך המקצועי בסוף שנות ה-60 "היו ממוצא מזרחי, לא רכשו השכלה אקדמית בבגרותם ועבדו בעבודות בשכר נמוך מזה של בוגרי החינוך העיוני". בידיעה נפרדת מדווחת קורן כי משרד החינוך שואף לכך שעד 2024 ילמדו 50% מהתלמידים בחינוך טכנולוגי מקצועי.
נקמה אמריקאית קרה
"יעלון יוחרם על-ידי האמריקאים – עד שיתנצל", מודיעה כותרת בשער "הארץ". ברק רביד מדווח כי "פקידים אמריקאים בכירים" אמרו לו שהממשל בארה"ב סירב לבקשתו של יעלון להיפגש עם סגן הנשיא ג'ו ביידן, שר החוץ ג'ון קרי והיועצת לביטחון לאומי סוזן רייס, וזאת בשל "סדרת התבטאויות שלו בחודשים האחרונים נגד הממשל האמריקאי, שבהן גם השתלח באופן אישי בשר החוץ ג'ון קרי". בטור פרשנות נלווה מוסיף רביד: "בממשל האמריקאי חיכו הרבה זמן להזדמנות לסגור חשבון עם יעלון, אבל העדיפו להגיש את הנקמה קרה. הקו של הבית-הלבן כלפי שר הביטחון, לקראת ביקורו בוושינגטון, היה שהוא לא רק צריך להיות מנודה, אלא גם להרגיש כך".
שר הביטחון משה (בוגי) יעלון מסתכל על פרוטזה, במהלך ביקורו האחרון בארה"ב, 23.10.14 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
"זובור אמריקאי", נכתב בשער "ידיעות אחרונות" מעל תמצית טורו של שמעון שיפר. "מענישים את בוגי, מכוונים לביבי", מסבירה כותרת הטור המלא שבפנים העיתון. הידיעה על החרמת יעלון מופיעה תחת הכותרת "סגרו חשבון", כותרת שניתן למצוא לעתים מעל ידיעות על חיסול מחבלים פלסטינים על-ידי כוחות הביטחון של ישראל.
הרמז היחיד בשער "ישראל היום" להחרמת יעלון הוא ציטוט מפי שר האוצר יאיר לפיד, שאמר במהלך סוף-השבוע כי "יש משבר ביחסים עם ארה"ב". עם זאת, מיד לאחר ציטוט זה מופיע השורה "יעלון: היתה פגישה טובה עם הייגל". זהו גם הנוסח בידיעה המלאה בפנים העיתון. "ישראל היום" מעניק גם הפעם לשר הביטחון, מקורבו של ראש הממשלה נתניהו, סיקור מגונן.
בריא וצלול
בקריקטורה היומית של "הארץ" (עמוס בידרמן) נראה אהוד ברק נכנס לבדיקת אלצהיימר במכון שבו עובדת ד"ר אילה חסון.
— Amos Biderman (@AmosBiderman) October 26, 2014
לפני שבועות אחדים רמז עיתונאי "ידיעות אחרונות" יגאל סרנה כי משהו אינו כשורה בבריאותו של אהוד ברק. "כשם שפרץ לישראליות ככוכב שביט זוהר כך אבד, אפוף בינתיים בשובל עשן של שמועות", כתב ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". הבוקר מופיעה ב"ידיעות אחרונות" כותרת הגג "שם קץ לשמועות" ומתחתיה מדווח כי בראיון שהעניק ברק ביום שישי ל"יומן" ערוץ 1 הודיע: "אני בריא וצלול".
"בראיון עצמו ברק לא ממש היה צריך להסתכל לחסון בלבן של העיניים", כותב עינב שיף, מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות" ונכון לעכשיו מבקר הטלוויזיה היחיד בעיתונות היומית עם יד על הדופק ונכונות לעסוק באופן ביקורתי בשידורי האקטואליה. שיף מציין, בין היתר, כי חסון לא הפנתה לברק שאלה על אודות גילוי מסמכים סודיים שנמסרו, על-פי החשד, מידי מקורביו למשרד הפרסום מקאן-אריקסון.
"ברק: אשכנזי ואנשיו פעלו על סף העבריינות", נכתב בראש עמ' 15 של "ישראל היום", שלצד "יומן" של ערוץ 1 היה בשנים האחרונות כלי התקשורת הבולט ביותר בהדהוד המסרים מלשכת ברק. מתי טוכפלד ועדנה אדטו מסכמים את עיקרי דבריו של ברק בראיון, ודן מרגלית מוסיף טור דעה. מנגד, ב"מעריב", מורגש הבוקר חסרונו של בן כספית. מעריציו ייאלצו להמתין עוד קצת כדי לשמוע את הסיכום שלו לראיון בערוץ 1.
עושים לביתם
כתב הרכילות של "ידיעות אחרונות" צחי קומה ממשיך ללוות את הקריירה של הזמר ובעל הטור בעיתון שלמה ארצי. הבוקר מדווח קומה על סיום "סיבוב הקיץ המצליח" של ארצי.
"הממונה על הגבלים עסקיים דורש את הפרוטוקולים מהישיבות של איגוד המזון", מכריזה כותרת בשער "כלכליסט" הבוקר. ברקע הדרישה פרסום בעיתון ולפיו יצרני המזון נפגשו והכינו תוכנית מתואמת להתמודדות עם מחאה בדבר יוקר מוצרי המזון בישראל. המסרים שעליהם סוכם, נזכיר, מצאו את דרכם לעיתונות, בין היתר בכתבה גדולה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות". לפי הדיווח הבוקר ב"כלכליסט", מאת נורית קדוש ותומר גנון, דייוויד גילה דורש מאיגוד המזון לקבל, בין היתר, את הפרוטוקולים של ישיבות האיגוד בחודשים האחרונים. מעניין אם בפרוטוקולים הללו ימצא גילה התייחסות ליחסים בין האיגוד לתקשורת בכלל, ול"ידיעות אחרונות" בפרט, שמקיים עם האיגוד שיתוף פעולה מסחרי ארוך טווח.
ענייני תקשורת
יובל יועז כותב במדור הדעות של "הארץ" על "העיתונות בעידן גרוניס".
חיים שיין מגיב ב"ישראל היום" לראיון שהעניק עמוס עוז ל"ידיעות אחרונות". "לא ברור כמה ישראלים קראו את הראיון עם עוז, שהרי קוראי אותו עיתון הולכים ומתמעטים", כותב שיין תוך התעלמות מהעובדה שהראיון עם עוז התפרסם בגליון סוף-השבוע של "ידיעות אחרונות", שזוכה לחשיפה גבוהה יותר מגליון סוף-השבוע של "ישראל היום", אף שהוא עולה 15 שקלים יותר.
במוסף "מעריב" מובהר כי בניגוד לנטען בראיון עם פרופ' אמיר חצרוני, המסלול לתקשורת במכללה האקדמית נתניה נותר פתוח.