"אנחנו עדים למבול של הצעות חוק, כמעט מדי שבוע, שתכליתן אחת – להגביל את צעדיהם של כלי התקשורת מבחינת תהליך קבלת ההחלטות", כך התריע היום עו"ד ישגב נקדימון, היועץ המשפטי של חברת החדשות בערוץ 2, ברב-שיח בנושא תקשורת ודמוקרטיה שאירגנו מועצת העיתונות והארגון אג'נדה. "ולא רק להגביל", הוסיף נקדימון בהמשך דבריו, "אלא ממש להתערב בצורה בוטה בשיקול הדעת המקצועי שמופעל על-ידי עורכי כלי התקשורת ביומיום".

עו"ד ישגב נקדימון, היום בתל-אביב (צילום: "העין השביעית")

עו"ד ישגב נקדימון, היום בתל-אביב (צילום: "העין השביעית")

נקדימון נתן כדוגמה את התיקון לחוק הגנת הפרטיות שהתקבל לאחרונה בכנסת, האוסר על פרסום תצלומו של מי שנפגע בתאונה או פיגוע ואשר "סבל מפגיעה גופנית או נפשית עקב אירוע פתאומי ושפגיעתו ניכרת לעין". נקדימון ציין כי אילו היה החוק בתוקף בעת הפיגוע האחרון בירושלים, "כל מי שהיה מעורב באותו סיקור לגיטימי של הפיגוע היה הופך לעבריין" שעונשו עד חמש שנות מאסר. יחד עם זאת, נקדימון ציין כי בעקבות פנייתם של נציגי כלי התקשורת, שונה נוסח התיקון לחוק כך שלא יחול על שידורים חיים.

לדברי נקדימון, יש בעיה בעצם הליך החקיקה של חוקים הנוגעים לעיתונאים משום שהניסיון של כלי התקשורת להשפיע על ההליך עלול להוביל לניגודי עניינים. "כאשר עיתונאי שתפקידו לחשוף ולבקר צריך לבוא לשבת בפני המחוקק ולשטוח בפניו את בקשתו שלא לחוקק חוק, זו סיטואציה שהיא באופן אינהרנטי מאוד בעייתית", אמר. נקדימון ציין כי בשל חשש זה לניגוד עניינים נמנעים בכירי חברת החדשות של ערוץ 2 מלהגיע לדיוני ועדות הכנסת ושולחים את יועציהם המשפטיים.

ח"כ אורי אורבך, שבעבר עבד כעיתונאי, טען מנגד כי היחסים בין חברי-הכנסת לעיתונות הם הדדיים. "כמו שהעיתונים מפחדים מהשפעה של חברי-הכנסת", אמר, "חברי-הכנסת מפחדים מאוד מהכותרת בעיתון. מה עוד, וזה חמור, שהעיתונות משתמשת בעובדה שלעיתונאים יש עיתונים. כמו שלחברת החשמל יש חשמל חינם, לעיתונאים ולמו"לים יש עיתון חינם, והם משתמשים בגודל הכותרת לחוק שלא נראה להם".

עוד קודם לכן בדיון הביע ח"כ אורבך את דעתו על איכות התקשורת בישראל. לדבריו, התקשורת "מתעסקת בשטויות באופן שיטתי", וזאת בניסיון לפנות לקהל רחב ככל האפשר. אורבך סיפר כי לאחרונה השתתף בשורה של דיונים בוועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת, בנושא הבניית הענישה במערכת המשפט. "עיתונאי אחד לרפואה לא היה", העיד. "בסוף אחד הדיונים החשובים, פתאום איך שנגמר הדיון, 30 עיתונאים ומיקרופוניהם עטו רצו לכיוון לדור, פרקליט המדינה. הסתבר שבאותו היום היתה החלטה לגבי העוזרת הפיליפינית או התאילנדית של אהוד ברק, והם רצו לדעת אם הוא יעמיד אותה לדין או לא".

גדי להב, העורך הראשי של אתר וואלה, טען כי במצב הנוכחי, שבו התחרות על זמנו של צרכן התקשורת חריפה ביותר, אין מקום לדיונים על הבניית הענישה במערכת המשפט. "רק אני אכתוב הבניה של ענישה בכותרת, זהו, נגמר הסיפור", טען להב.

יחד עם זאת, לדברי עורך וואלה, ניתן לטפל בנושא באמצעות סיפור דוגמת זה של שחר גרינשפן, ששמה עלה לאחרונה לכותרות לאחר שמי שדרס אותה נידון לעונש קל. "כדי להעלות את הסיפור לכותרות אתה לפעמים צריך את הסיפור האנושי", אמר. "תמיד אתה הולך לסיפור האנושי", הפטיר מנגד ח"כ אורבך, "אתה הולך רק לסיפור האנושי". "זה לא נכון", השיב לו להב.

בשלב אחר של הדיון תקף המנחה ירון לונדון את קביעתו של להב כאילו אתר וואלה הוא כלי תקשורת לכל דבר. "האתר שלך אינו עיתון לכל דבר", אמר לונדון, "מבחינת רמתו, מבחינת העברית שלו, מבחינת האחריות שלו, מבחינת ההזדקקות שלו לעזרתם של קוראיו באספקת חדשות, מבחינת השגיאות בעברית, הוא איננו עיתון שתובע מעצמו כפי שתובע מעצמו 'הארץ'". להב אמר בתגובה שהוא מקבל חלק מהביקורת, ביקש שלא להתייחס לסוגיית שגיאות הכתיב, אך הדגיש כי בדומה לעיתון "הארץ", אתר וואלה אחראי לפרסומיו, ייתבע אם יפרסם דיבה וכפוף לאותם כללי האתיקה.

ד"ר יובל קרניאל, מהמרכז הבינתחומי, טען כי מרבית התקשורת ממילא אינה רואה את עצמה כ-organ של הדמוקרטיה, שמטרתו לשרת את זכות הציבור לדעת, אלא ככלי מסחרי שנועד לבדר ולשרת את בעליו. קרניאל קרא לוותר על רגולציה של התקשורת, פרט למקרי קצה.

לחברי מועצת העיתונות, ולכל מי שהעיתונות יקרה ללבו, קרא קרניאל להתמקד בכלי התקשורת המתהדרים באיכותם וברמה האתית שלהם, ולהשתמש בהתהדרות זו ככלי למען שיפור איכות העיתונות. "אם עיתון 'ישראל היום' מפרסם אצלו באופן קבוע את האתיקה שלו ואומר 'אנחנו בלתי תלויים' ו'אנחנו עצמאיים', ואנחנו יודעים שזה ביביתון, התפקיד שלנו הוא לחשוף את זה", אמר.