בן ברדלי

"כל עוד עיתונאי אומר אמת, ביושר ובהגינות, אין זה מתפקידו לדאוג להשלכות של האמירה. אני מאמין בכל לבי שהאמת משחררת בני-אדם".

העיתונאי ג'ף הימלמן מצטט בספרו "שלך באמת, דיוקן אישי של בן ברדלי" קטע ממכתבו, ממאי 1973 (במהלך פרשת ווטרגייט)

צנחן מבטן ומלידה

האם הגיע הזמן לקיים בחירות ישירות לתפקיד מח"ט גבעתי? ואולי יש צורך לקיים בחטיבה משאל-עם אם עליה לפרוש מצה"ל ולכונן אוטונומיה? לפי יוסי יהושוע ב"ידיעות אחרונות", "קולות התסכול של קציני ולוחמי החטיבה נשמעים ממפקדתה בשדה תימן שבדרום ועד לקריה בתל-אביב".

הבעיה אינה במפקד החדש, אל"מ ירון פינקלמן, שהוא "צנחן מבטן ומלידה", ועם זאת "קצין ראוי לכל הדעות", אלא בעובדה שהוא בא מחטיבת הצנחנים. גרוע מזה, המינוי נתפס בעיני החטיבה כ"פרס ניחומים" לפינקלמן על שלא התמנה למח"ט הצנחנים. על-פי הממורמרים, "בעבר, כאשר בדיוני שיבוצים לפיקוד על הצנחנים לא נמצאו מועמדים ראויים, אף אחד לא העז לשבץ לתפקיד קצין מגבעתי או מגולני שהיו ראויים יותר".

הבעיה מתמקדת, לדברי המתלוננים, בתכנון לקוי של בניית שדרת הפיקוד של החטיבה לאורך השנים. הדבר ניכר לנוכח העובדה שאף אחד ממפקדי גבעתי לא קיבל בסבב המינויים הזה תפקיד פיקודי חיצוני, כמו פיקוד על בה"ד 1, בית-ספר למ"כים או פיקוד על חטיבת כפיר.

הבאת מפקד מן החוץ מתפרשת בחטיבה כהבעת אי-אמון. זאת, על אף שהחטיבה נמצאת "בלב העשייה המבצעית ויש בה יותר קצינים שהיו בהיתקלויות תחת אש מבכל חטיבה אחרת (חוץ, אולי, מגולני)". בכיר במטכ"ל אומר: "אם אחרי שלושה עשורים של פעילות לא נמצא בה מח"ט, זו בעיה", וקצין בחטיבה מוסיף: "מה זה אומר להורים של החיילים? האם הם מפקידים את ילדיהם בידי מג"דים שלא יכולים להיות מח"טים?".

דובר צה"ל, מוטי אלמוז (צילום: אביר סולטן)

דובר צה"ל, מוטי אלמוז (צילום: אביר סולטן)

כתבתו של יוסי יהושוע מעלה שאלות שאת התשובות להן אפשר רק לשער, במיוחד לנוכח התגובה הסתמית, הסיסמתית והריקה שמוסר דובר צה"ל, ועל-פיה מפקדים נבחרים על סמך כישוריהם ונסיונם ולפי צורכי היחידה שעליהם להוביל: "חטיבת גבעתי, כמו גם יתר החטיבות בצה"ל, זכתה במפקדים עתירי זכויות, המקדישים זמנם לטובת העם והמדינה".

המפקד היוצא, אל"מ עופר וינטר, שהדף הקרבי שלו ב"צוק איתן" ("אנו נלחמים נגד אויב המנאץ שמך") עורר סערה, אינו מוזכר בכתבה עצמה. עם זאת, וינטר מצורף לנספח לכתבה – להיכל התהילה של מפקדי החטיבה בשנות ה-2000 – וכך בולטת העובדה שתקופת כהונתו כמפקד החטיבה, מאז יולי 2013, קצרה בהשוואה לזו של שבעת קודמיו. מה הסיבה לכך? האם התבטאויותיו הביאו לקיצור כהונתו? לא ברור. אפשר רק לנחש כי שאלה לדו"צ תחליק את הנושא, תקשר אותו למועד השרירותי של סבב המינויים, ולא תייחס לו כל משמעות מעבר לכך. דו"צ יזכיר בוודאי את העובדה שווינטר הוא מפקד עתיר זכויות וכו' וכו'.

ורק עוד שאלה קטנה לסיום. ברור כי שירות תחת אש הוא הזדמנות לצבור ניסיון קרבי ופיקודי ולעמוד על טיבו של המפקד המבטיח. האם התלהבותן היתרה של חטיבות צה"ל ליציאה למבצעים קרביים אינה ממוקדת אך ורק במטרת המבצע, אלא יש בה גם מרכיב שניתן להגדירו כ"ניצול הזדמנות לצבירת ניסיון תחת אש?". אפשר לנחש את התגובה שדו"צ היה מנסח גם לשאלה זו, אילו היה מוצא אותה ראויה בכלל לתגובה.

ארוכה הדרך לצעד קטן

הישג רפואי יוצא דופן: אדם בן 38 שחוט השדרה שלו נפגע ונותק כליל עבר טיפול חדשני, והיום הוא מסוגל להרגיש את גפיו התחתונות, ללכת בעזרת הליכון ולנהוג במכונית. הטיפול מבוסס על לקיחת תאים מעצבי ההרחה שבמוח, גידולם ושילובם בתאי עצב תחושתי שנלקחו מן הרגל. את התאים הללו, שיש להם יכולת בנייה מחדש, השתילו במקום הנתק בחוט השדרה. בכך גרמו לקצות העצבים הפגומים לצמוח, לגשר על הנתק, שאורכו קרוב לסנטימטר, ולהתחבר מחדש.

כל העיתונים מתייחסים בהרחבה אל הפלא, המוגדר על-ידי ראש צוות החוקרים שפיתח את הפרוצדורה המסובכת הזאת, פרופ' ג'פרי רייזמן, כהישג מרשים יותר מהליכת האדם על הירח. אפשר להסכים איתו וראוי להתפעל מביצועי הצוות הפולני בראשות פרופ' פאבל טבאקוב מאוניברסיטת ורוצלב, שביצע את הניתוח המורכב בהצלחה וללא תקלות. יש בניתוח הזה משהו המזכיר את הנס האלוהי הגדול, של הקמת השכיב מרע על רגליו, אבל אין מדובר בנס, אלא ביישום ראשוני של טכנולוגיות מחזית המחקר הרפואי על מטופל אנושי.

משום כך קבלת הפנים לחידוש, לפחות בעיתונות הרצינית, היא זהירה. כתבה נרחבת שמביא "הארץ" בחתימת עידו אפרתי וה"גרדיאן" הלונדוני מגישה גם כמה קוביות קרח, לצינון ההתפעלות הכללית.

המדובר, יש לזכור, במקרה יחיד ולא בהליך שאפשר ליישמו באופן שיטתי. לשם הפרופורציה כדאי לזכור כי חלפו עשורים מאז השתלת הלב הראשונה ב-1967, שבה שרד המטופל 17 יום, ועד שהדבר הפך לשגרה טיפולית, במדינות המפותחות לפחות. "יש כאן איזושהי תקווה", אומר ל"הארץ" ד"ר נסים אוחנה, מנהל יחידת ניתוחי עמוד שדרה בבילינסון, "אבל עדיין מוקדם לדעת עד כמה הניתוח הזה יתברר כמשמעותי".

"ידיעות אחרונות" מוסיף אלמנט חשוב לכתבה: את התקווה. ד"ר אוחנה, המופיע גם כאן, מצוטט כאומר: "הדרך עדיין רחוקה מאוד – כבר היו בעבר נסיונות שהסתיימו בסיבוכים – אבל זה כן נותן תקווה לנפגעי עמוד השדרה".

הקורא הספקן יעדיף מן הסתם את הסתייגויותיו של ד"ר אוחנה ב"הארץ", בעוד שהקורא מבקש הנחמה יעדיף בוודאי את התקווה שד"ר אוחנה מציע ב"ידיעות". "ידיעות" מביא גם דעה נוספת, של ד"ר גבריאל זייליג, מנהל השיקום הנוירוכירורגי בשיבא. דעתו כוללת את המלה "הלוואי": "הלוואי שהניתוח הזה יהווה פתח לפרוצדורה חדשה", הוא אומר, ומיד מסייג: "אבל זהו רק מקרה אחד".

ומה על הסרט עם איבגי?

עוד עניין כירורגי קטן מביא "ידיעות". באותו עמוד, לצד המשותק שהחל ללכת, מופיעים פניה החדשים של רנה זלווגר (45), המעוצבים מן יסוד. "פנייך השתנו מן הקצה אל הקצה", אומרת הכותרת החיננית, הנסמכת על שירו החינני של אריאל הורוביץ. האם ימשיך המעריץ הוותיק לחכות לה ולמראה החדש שלה בדירתם הקטנה במוצקין? ומה יהיה על הסרט שלה עם איבגי?

כמו אח ואחות

נתחיל מהסוף: ביום שישי הקרוב יתפרסם ב"ידיעות אחרונות" ראיון מלא עם השרה ציפי לבני. למי שכוסס ציפורניים באשר למה שייאמר שם, הנה התשובה: עם שישה מנדטים של לבני ועוד 19 של לפיד ניתן להקים גוש מרכז. נשמע מעניין, איך לא חשבו על זה קודם.

יו"ר האופוזיציה ציפי לבני בדיון על חוק הגיור הצבאי שלשום בכנסת (צילום: דוד ועקנין)

יו"ר האופוזיציה ציפי לבני (צילום: דוד ועקנין)

נתחיל מהתחלה. לפיד ולבני נועדו בניסיון ללכת יחד לפני הבחירות של ינואר 2013. זה לא הלך. לפיד ולבני יכלו ללכת בגוש החל מיומם הראשון בכנסת ה-19. זה לא קרה; מחלוקת רעיונית, אגו, אחוות האחים של ראשית ימי הקואליציה, חוסר הכימיה שנדף למרחקים. עכשיו הזמן מוכרז כמתאים, ושני המועמדים בוגרים דיים כי לנסות שוב לגבש חזית מדינית משותפת ולפעול בנושא המדיני כאילו הם סיעה אחת. את כל זאת יבארו יובל קרני, טובה צימוקי ונחום ברנע בסוף-השבוע.

"בתקופה האחרונה היו לי שיחות עם יאיר לפיד, ואני אומרת כאן דברים שהם על דעתו", אומרת לבני למראייניה: "יחד בעד הסדר מדיני, יחד נגד הדני-דנוניזם ונגד הלאומנות. גם בענייני דת ומדינה נשלב כוחות". לפיד אישר את הדברים: "אנחנו בשיתוף פעולה מאוד הדוק בשני הנושאים, ובנושאי דת אנחנו שותפים לליברמן.

"במקביל", כותבים השלושה, "קובעת לבני סדר יום חדש, רדיקלי, לתפקידה כשרת המשפטים. היא בולמת חוקים אנטי-דמוקרטיים", כמו חוק שינוי החלטת בג"ץ. בנט כבר לא אח ללפיד, ושותפתו החדשה של לפיד מגדירה את הבית-היהודי כ"גרוע מהחרדים בנושאי דת ומדינה".

בעוד שמול נתניהו מתגבשת קואליציה להעברת חוק הגיור, הכוללת גם את מפלגת העבודה מהאופוזיציה, דני דנון מבטיח בעיתונים: "לא אאפשר ולא אתן לעשות מחטף בבחירות לראשות הליכוד, ולכן אציע לחברי בליכוד מועדים סבירים (כלומר מאוחרים יותר) לקיום התמודדות ראויה והגונה המכבדת מפלגת שלטון". לפי דנון ב"ידיעות", "תנועת הליכוד נמצאת בשיאו של תהליך התעוררות, ולא אאפשר ששוב ישתקו את התנועה וישתיקו את חבריה". 

כחלון מתחמם

אתמול הודיע משה כחלון על הפסקת חברותו בליכוד. "מעריב" מדווח כי כחלון מנהל מגעים קרובים זה כשנתיים עם עו"ד ציון אמיר על הצטרפות למפלגתו שבהקמה. שמות נוספים שמוזכרים, ברמות שונות של (אי-)ודאות: מנואל טרכטנברג, יואב גלנט, איציק אל-רוב, כרמל שאמה וכן אנשי הארגון אבי גבאי ושמשון ליבמן. "דה-מרקר" מסתמן בינתיים כעיתון שייתן לכחלון רוח גבית בנושאים כלכליים.

עד היום לא הציג כחלון את הקו המדיני שינקוט בנושאים שבמחלוקת לכשיעמוד בראש מפלגתו החדשה. 

שטרסלר נגד כחלון

ועוד עושה זאת ב"דה-מרקר".

"'אקים מפלגה שתטפל ביוקר המחיה', אמר שלשום משה כחלון, ואמות הספים רעדו. אריה שאג, מי לא יירא? הרי הוא טיפל בסלולר", לועג נחמיה שטרסלר לראש המפלגה הבאה בעמוד הדעות של "דה-מרקר". "רגע עצרו, הוא רק דיבר ודיבר חלש. לא ברור, לא מהפכני, וגם לא נגע בדברים האמיתיים... סיסמאות ריקות וחסרות משמעות. כך מדבר פוליטיקאי שמפחד מהאמת, שחושש לגעת בקבוצות הכוח בלובי החברתי והתעשייתי – זורק כמה מלים לא מחייבות, והארץ גועשת על כלום".

משה כחלון נושא דברים בכנס שבו הודיע כי ירוץ בבחירות במסגרת מפלגה חדשה. תל-אביב, 20.10.14 (צילום: פלאש 90)

משה כחלון נושא דברים בכנס שבו הודיע כי ירוץ בבחירות במסגרת מפלגה חדשה. תל-אביב, 20.10.14 (צילום: פלאש 90)

זאת ההקדמה של שטרסלר למאמר שכותרתו "למה לעזאזל הכל פה כל-כך יקר". הנה ראשי פרקים למה שהצליח לדחוס בעמוד אחד, המתבססים על שלושה פרקים בספרו "ושלא יעבדו עליכם", שיצא לאחרונה:

פיקוח טוב ליצרן ורע לצרכן, הפיקוח מייקר את המוצר, מועצות חקלאיות מפקחות על מחיריהם של מוצרי הענפים השונים ומונעות תחרות חופשית. מועצת החלב, לדוגמה, א-פרופו מחאת המילקי. המכסים על מזון גבוהים, המונופולים, הקרטלים וקבוצות הריכוז השולטות על כל תחומי החיים יוצרים רמת מחירים מנופחת.

ביבוא בלעדי יש ריכוזיות גבוהה, שתי רשתות שיווק גדולות שולטות על יותר ממחצית שיווק המזון, מכון התקנים בולם ומייקר יבוא, היטלי היצף אנכרוניסטיים בולמים יבוא, תעודת כשרות יקרה ומייקרת את כל מוצרי המזון, ביורוקרטיה נפתלת מכבידה ומייקרת, רגולציה מופרזת מכבידה ומייקרת, נטל הביטחון גורר פרמיות סיכון גבוהות ומייקר. 

חיים על הקצה

הפעם במדור "נשואים+מינוס" ("כלכליסט") כותב שאול אמסטרדמסקי על משפחת בוקובזה. יניב מתכנת, ענת גננת, חמש שנות נישואים, שתי בנות, דירה שכורה בסביבות עפולה, הכנסה משותפת: 17 אלף שקל. ההוצאות חורגות מעט. החוב הקיים: 40 אלף שקל. החזר חודשי: 1,400. "מפחיד איך פתאום אין דרך לשלם על הילדה, על הדירה או על אוכל". אוכל היא מלה של אנשים שאינם בררנים. מילקי זה לא אוכל.

מה יקרה אם תיפול עליכם הוצאה של 8,000 שקל?

"גם 5,000 שקל זה בלתי אפשרי. יש לנו שתי מכוניות. אחת מהעבודה ואחת שלנו. את הרכב שלנו אני לא מצליח להעביר טסט כבר שנתיים. אין לי כסף לטסט ולביטוח. הוצאה כזו תיצור לנו מינוס עצום לכמה חודשים".

האם הרגשת עני?

על-פי נתוני הלמ"ס המובאים ב"דה-מרקר", שיעור הישראלים שהרגישו עניים (14.5%) בשנה שעברה נמוך משיעור העוני בפועל שנמדד ב-2012 (23.5%). כלומר, מחצית מהישראלים הבגירים, שהם עניים על-פי מדד העוני (מחצית ההכנסה החציונית לנפש בישראל), אינם יודעים זאת.

16% מהישראלים ויתרו על רכישת מזון בשנה שעברה. ויתורים נוספים: חימום וקירור הבית, טיפולי שיניים, טיפול רפואי ותרופות. 24% (1.2 מיליון איש) פיגרו בתשלומי חשמל, טלפון, גז ומים.

כסף (צילום: נתי שוחט)

כסף (צילום: נתי שוחט)

אייפון 6 כבר בארץ, מבשר המוסף "ממון" של "ידיעות". החל מהלילה יימכרו המכשירים החדשים בגרסתם הרגילה ובגרסה המוגדלת (6 פלוס). אייפון 6 רגיל, 16 ג'יגה, יעלה 3,545–3,799 שקל. מחיר האייפונים החדשים גבוה ב-40% מהמחיר בארה"ב. מחיר המכשיר 2,500 שקל, ועליו 15% מס קנייה, 18% מע"מ, גיור, הובלה ואבטחה, 100 שקל, ורווח יבואן 100–400 שקל.

ב"דה-מרקר" מוקדשים שלושה עמודים לאופן שבו היצרנים ורשתות השיווק מבלבלים את הצרכנים וגורמים להם לשלם יותר. האריזה החדשה היא לעתים קטנה ויקרה יותר, אריזת החיסכון עולה לפעמים רבע יותר מאריזה רגילה. המותגים של רשתות השיווק אינם זולים מהמותגים של היצרנים או היבואנים.

אחד מכל שלושה

גם משרד החינוך מבלבל את הצרכנים, במיוחד בעניין ביטולו החלקי של המבחן הפסיכומטרי. ההודעה של המשרד בשם השר פירון מוטה כלפי יצירת הישג לשר ולמשרדו. גם בקריאה מדוקדקת בכל העיתונים, תוך השוואה להודעה ששוגרה לעיתונות, קשה להבין מהי ההטבה, למי היא מיועדת ומהם יתרונותיה על המצב הקיים. מה שברור הוא שהפסיכומטרי לא בוטל כליל, והקבלה לאוניברסיטאות ולמכללות מסתבכת.

כך נראית כותרתו של "מעריב" לכתבתה של גלי מרקוביץ-סלוצקר: "1 מכל 3 יוכל ללמוד באקדמיה ללא פסיכומטרי". כמעט כל מלה כאן טעונה הסבר פרטני (מה זה אקדמיה, למשל?), שהעיתון מתקשה לספקו. כל משפט בכתבה טעון ניתוח מדוקדק. מה, לדוגמה, פשר המשפט "המבחן הפסיכומטרי לא בוטל לחלוטין אלא רק איבד מכוחו, וייתן הזדמנות נוספת לאלה שלא הצליחו בתיכון?". כשגומרים לקרוא נותר בזיכרון רק משפט אחד, המהבהב כמגדלור: "פירון: יצאנו לדרך המתאימה את הלמידה למאה ה-21".

הנה נושא לשלושת הכלכלונים: פרקו את המבצע הזה לגורמיו והסבירו לנו ולכל התלמידים מה בדיוק הוא מציע (או דורש) מתלמידי השנה הבאה שאין לתלמידי השנה הנוכחית ומה השיפור שבכך, אם יש שיפור.

מות קלינגהופר

"ישראל היום" מביא בהרחבה את דיווח כתבו בארה"ב, יוני הרש, על הפגנה סוערת מחוץ לאולם המטרופוליטן אופרה בלינקולן סנטר בניו-יורק בעת שהוצגה בו האופרה "מותו של קלינגהופר". היצירה, מאת ג'ון אדמס ואליס גודמן, מבוססת על סיפור רציחתו של היהודי-אמריקאי ליאון קלינגהופר על-ידי מחבלים פלסטינים ב-1985. ההצגה, מציין הכתב, התקבלה בתשואות רמות בקהל ובביקורות חיוביות בתקשורת. את המשפט האחרון יש לקרוא כתלונה ולא כמחמאה.

שעות אחדות לפני שהמסך עלה, מדווח הרש, התקיימה הפגנה בהשתתפות מאות בני-אדם מחוץ לאולם הקונצרטים. המפגינים נשאו שלטים בסגנון "בושה למט" ו"האופרה הבאה – 11 בספטמבר". 100 מפגינים אף הוצבו בכסאות גלגלים כמחווה לקלינגהופר, שהיה בעצמו בכיסא גלגלים עת נורה למוות והושלך לים מסיפונה של אוניית התענוגות האיטלקית אקילה-לאורו.

פוליטיקאים מהעבר ומההווה של ניו-יורק הצטרפו למוחים. "היצירה הזו היא עיוות היסטורי," האשים ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, רודי ג'וליאני. "היא יוצרת הקבלה בין טרוריסטים למדינת ישראל. הרצח הזה אורגן, הוזמן ותוכנן – הוא לא היה מעשה ספונטני של עם מדוכא".

במהלך ההופעה נשמעו קריאות בוז מכמה מושבים בקהל, אבל האופרה הסתיימה במחיאות כפיים סוערות, כשהקהל כולו עומד על רגליו. וגם הביקורות שיבחו: "אם כי לא בלי פגמים, בכלל זה כמה דמויות סאטיריות מערביות שיכלו להישאר מחוץ לעלילה, 'קלינגהופר' היא יצירה אנושית ורוחנית", מצטט כתב "ישראל היום" את מבקר האופרה של ה"ניו-יורק טיימס".

אם לדייק מעט, אנתוני טומסיני, מבקר המוזיקה הקלאסית הראשי של ה"ניו-יורק טיימס", כתב אתמול כי למעט כמה דמויות מערביות מוגחכות שיכלו להישאר מחוץ ליצירה, "מות קלינגהופר" היא עבודת חקר מהורהרת על אודות רוח האדם, שאינה רק ממחיזה את אירועי חטיפתה של ספינת הטיולים אקילה-לאורו, אלא גם עוסקת במשמעותם.

חגי חיטרון, המדווח על ההפגנה ב"גלריה", מציין כי "מות קלינגהופר" הועלתה לראשונה ב-1991 והוצגה גם באירופה. גרסה מוסרטת שלה הוקרנה בישראל פעמיים והיא מוצעת למכירה בגרסת די.וי.די. תמצית העלילה: אחד הרוצחים, מחוטפי האונייה, הוא בנה של אשה שגורשה מכפר פלסטיני ב-1948 ונרצחה במחנות הפליטים בלבנון. האם בטבח סברה ושתילה?

בגרסה המוסרטת מצא חיטרון את המשפט "בכל מקום שבו יש ציבור גדול של עניים, יש יהודי שמתעשר", והוא תוהה אם זה מופיע גם בגרסת המטרופוליטן אופרה. על-פי חיטרון, כותבת הליברית, אליס גודמן, היא יהודייה רפורמית שהמירה את דתה לנצרות אנגליקנית ועקרה לאנגליה.

רעיון (1)

זוהיר אנדראוס, עורך ומנכ"ל העיתון הערבי-ישראלי "מע אלחדת", מציע בעמוד מאמרי הדעה ב"הארץ" להקים פרלמנט ערבי-פלסטיני במסגרת החוק הישראלי.

"אם אנחנו לא עומדים בנטל ההגנה על העניין הפלסטיני, צריך לשנות את ההגדרה, לא את הסוגיה", מצטט אנדראוס את רסאן כנפאני, ומוסיף משל עצמו: "אם המאבק מתוך הכנסת הלעומתית אינו אפקטיבי, ואם ועדת המעקב לא ממלאת את תפקידה, לא נותרת בפנינו אלא אפשרות אחת: הכרזה על הקמת פרלמנט ערבי-פלסטיני בתוך ישראל, במסגרת החוק הישראלי, כמובן. פרלמנט שנבחר ישירות מתוך העם, ואיננו קשור לאינטריגות של המפלגות, יוכל לייצג נאמנה את האינטרסים שלנו כמיעוט לאומי אותנטי".

רעיון (2)

אריה ש' איסר, המוכר כפרופסור למדעי כדור הארץ וחתן פרס בן-גוריון, מציע במכתב למערכת "הארץ" להקים בנגב מרכז הכשרה לאלה שיתברר כי הם פליטי רעב או רדיפות בארצם. במרכז זה ילמדו הפליטים כיצד להתמודד עם בעיית חוסר המזון בארצות העולם השלישי, ולאחר סיום לימודיהם ישרתו בארצות אלה כמדריכים לתושבים המקומיים. "אמנם ההשקעה הכספית הראשונה במפעל הזה תהיה של ישראל", כותב איסר, "אך אני צופה שמוסדות יהודיים וסוכנויות בינלאומיות יעזרו במימון". 

רעיון (3)

"הפקחים ברחו מרמת הגולן – האו"ם מבקש להחליפם במזל"טים". זו כותרת כתבה ב"מעריב" המבוססת על דיווח באל-מנאר (רשת הטלוויזיה של חיזבאללה). נציגת ארגנטינה באו"ם פנתה בעניין לישראל ולסוריה. גורם בטחוני ישראלי בכיר הגיב להצעה באומרו: "מדובר בהחלטה רגישה מאוד, ויש לה השלכות בטחוניות רבות". בקצה הכתבה, מאת נועם אמיר, נמסרת הערכה: הקרב באזור יסתיים שוב בנצחון המורדים, חשש ממתקפה אווירית סמוך לגבול, זו עדיין רחוקה, צה"ל מוכן להתמודד עם כל תרחיש.

זו גם כותרתו הראשית של "מעריב", וככזאת פסקנית בהחלט: "מזל"טים במקום משקיפים". למעשה זוהי הפניית ענק, לצד חמש הפניות קטנות.

רעיון (4)

לאור סגל, תלמידת י"ב ממרכז הארץ, יש הצעה איך להתמודד עם הקרב השנתי על אורך המכנסיים הקצרים. "גם אני", היא כותבת למערכת "הארץ", "שבאה בבגדים ש'מתאימים לכללים', חשה שבוחנים אותי. במקום לדון בהשפעה השלילית של ההתעסקות האינסופית במראה ובבגדים, מעדיפים להתמקח על שני סנטימטרים יותר או פחות.

"ככל שאני חושבת על זה, אין דרך לאכוף בתחום רגיש כל-כך בלי לפגוע בנו. אולי גם לא צריך. ייתכן שהפתרון אינו להפוך מורים לשוטרים, אלא להשתמש במה שאמור להיות הכלי המרכזי של מערכת החינוך: חינוך.

"אולי שיעורים על סובלנות, חינוך מיני, מגדר, הם שישיגו את התוצאה. אולי אם בנות יבינו את מלוא המשמעות של הדרך בה הן מציגות את עצמן בעזרת המראה החיצוני, הן תתלבשנה בהתאם... אמנם כמה מהבנות עדיין תלבשנה בגדים חשופים, אבל הן תעשינה זאת מבחירה שנובעת ממודעות".

עיתונאי אינו סוכן סמוי

ליאורה גלט-ברקוביץ', בית-המשפט העליון, 1.10.14 (צילום: אורן פרסיקו)

ליאורה גלט-ברקוביץ', בית-המשפט העליון, 1.10.14 (צילום: אורן פרסיקו)

"הארץ" הוא העיתון היחיד, נוסף ל"גלובס", המדווח בהרחבה על דחיית ערעורה של ליאורה גלט-ברקוביץ' נגד עיתון "הארץ", המו"ל עמוס שוקן, ראש מערכת החדשות שמואל רוזנר והכתב ברוך קרא. גלט-ברקוביץ' תבעה את "הארץ" על שנחשפה כמקור בגלל רשלנות העיתון. שלושת שופטי בית-המשפט העליון יצחק עמית, סלים ג'ובראן ואורי שהם, דחו את ערעורה. רויטל חובל מדווחת ועידו באום מפרשן, תחת הכותרת "עיתונאי אינו סוכן סמוי".

על פסק הדין, שכתב השופט עמית, ניתן לקרוא כאן.

מוצא המלים

"קונצנזוס", מכריזה בענק מודעת פרסום המבקשת לייחס הסכמה גורפת לסגולותיה של מכונית. ד"ר שלמה גרוס ("פולס", כפי שכינה את עצמו, ביקש להיות איש הפלס, סרגל הערכים), שהיה כותב המאמרים הראשיים ב"הארץ" במשך שנות דור, נטה להתפלץ כשאנשים השתמשו ב"קונצנזוס". היתה לו אוזן מוזיקלית רגישה במיוחד למוצא המלים, ובמיוחד הקפיד על הכלל ההופך C לטינית לצ' בעברית, בעוד S לטינית הופכת לס' או לז' לפי הנסיבות. לכן אוניברסיטה ולא אוניברציטה, וצנזורה ולא סנזורה. גרוס היה מתעוות מייסורים למשמע ולמקרא הצרימה "קונצנזוס", ונהג לתקן את מחולליה ללא לאות, בתקווה שישפרו דרכיהם: קונצנטריות מגדירה מעגלים בעלי מרכז משותף, ואילו "בהסכמה" היא Consensus, כלומר קונסנסוס. אליטיסט שכמותו.