- שער המוסף "הכי טובים" של "מעריב", 18.4.11
בשבוע שעבר, עשר שנים לאחר שראה אור לראשונה, יצא לאור המיזם "הכי טובים" של עיתון "מעריב", מגזין שבו נמנים בעלי המקצוע הטובים ביותר במגוון תחומים. במרכז המיזם, שיצא במהדורה חגיגית, עמדה גם הפעם הרשימה שבשלה בא לעולם – רשימת הרופאים הטובים בישראל.
בפתח המגזין הזמין העורך, רפי רוזנפלד, את המדפדפים בו לקרוא על "כמה דברים שלמדתי על עיתונות ורפואה מאז שפרויקט 'הכי טובים' של 'מעריב' יצא לדרך". וכך כתב העורך רוזנפלד, שלאחרונה עזב את "מעריב": "בסוף, כך נראה, אין תחליף לתחקיר עיתונאי טוב. לעבודה עיתונאית מאומצת ומקצועית שאוספת פרט לפרט, נתון לנתון, בודקת עובדות, מצליבה מקורות, בוררת את העיקר מתוך ים המידע, מסננת שמועות וגם קובעת עמדה בצורה מנומקת.
"מעולם לא טענו ששיטת הבדיקה והדירוג שלנו מדעית", הדגיש רוזנפלד ביחס לפרויקט הדגל של המוסף, רשימת הרופאים הטובים ביותר בישראל, "אבל רשימה זו – שאותה כותבת וחוקרת שרי מקובר-בליקוב כבר עשר שנים – היא מושקעת, מהימנה, מקצועית ובעיקר מספקת מידע אמין לקוראים, שברוב המקרים לא יוכלו לקבל אותו מגורמים אחרים".
אליבא דרוזנפלד, "רבים מספידים את העיתונות המודפסת בפרט ואת התקשורת במתכונתה הנוכחית בכלל – ומביטים על מכלול התכנים שברשת כמדיה החדשה. די להכיר את העבודה שנעשית מאחורי מגזין כמו 'הכי טובים' כדי להבין שאוסף מידעים מקוונים אינם ולא יהיו תחליף לעבודה עיתונאית אמיתית. האינטרנט, על יתרונותיו האינסופיים, מציע המון תוכן, שחלקו סובל מרמת אמינות מוטלת בספק ומקשקשת אינסופית – המותירים את הצרכן הסופי אובד עצות, נטול יכולת להכריע".
ברשימת הרופאים למעלה מ-500 שמות. חיפוש במנוע גוגל אחר שמותיהם אמנם מוביל לאינספור פורומים ואתרים שונים, בעלי אמינות ראויה לפקפוק, אך לצד תוצאות אלה מופיעות מדי פעם גם כמה תוצאות שמעוררות תמיהה ביחס להחלטה להכליל את שם הרופא ברשימת "הכי טובים" של עיתון "מעריב", וביחס לאיכות התחקיר העיתונאי שהוביל לקביעת המשתתפים ברשימה.
כך, למשל, מי שיקליד במנוע החיפוש את שמותיהם של שניים מהרופאים שעליהם ממליצה מקובר-בליקוב, יגלה כתבה מאת רן רזניק שפורסמה בעיתון "ישראל היום" לפני שבועות אחדים בלבד, ולפיה ועדה של משרד הבריאות קבעה כי השניים אשמים ברשלנות רפואית חמורה, שהובילה למותה של חולה שטופלה על-ידיהם. את מותה של החולה, טוען משרד הבריאות, ניתן היה למנוע. נגד אחד מהם אף הוגשה קובלנה משמעתית.
הקלדת שמו של רופא אחר שכלול ברשימת "הכי טובים" מגלה כתבה אחרת מאת רזניק שפורסמה באתר ynet, אף היא מהזמן האחרון, ולפיה הלשכה לאתיקה של הסתדרות הרופאים מצאה כי הרופא ביצע בחוליו מחקר בלי לקבל את אישור ועדת הלסינקי, הגוף האמון על מתן אישור לניסויים בבני-אדם. במלים אחרות, הרופא ביצע ניסויים בבני-אדם באופן לא חוקי. נוסף על כך מצאה הלשכה לאתיקה כי אותו רופא פירסם את ממצאי המחקר בכתב-עת מדעי באופן שמטעה את הקוראים, מעשה שהוא בבחינת עבירה על כללי האתיקה של הרפואה.
"הרופאים הטובים ביותר הם קונסנזוס", כותבת מקובר-בליקוב בפתח רשימת הרופאים שהכינה, "אלה המומחים המעולים שאבחנותיהם מדויקות, סברם נעים ונוח, תפיסת עולמם אינה חמדנית והם אחראים, אנושיים ומסורים". על-פי מקובר-בליקוב, "הורתה של הרשימה בחודשי תחקיר מפרכים, ובסיומה המלצה נקיית כפיים לחולים ולבני משפחתם".
במסגרת המוסף מפרטת מקובר-בליקוב את תהליך הכנת הרשימה וכותבת כך: "הקו המנחה היה להתרחק מרכילות ומשתדלנות, לבדוק רשלנות רפואית, לנטרל נגיעות אישיות ולייצג נאמנה גם את הפריפריה ואת הרפואה הציבורית. גם השנה, כבכל שנה, העמקנו את הבדיקה בעזרת אלפי מכתבים, שאלות, אי-מיילים וטלפונים הממליצים על רופאים או מסתייגים מהם.
"[...] מקור המידע העיקרי הוא החולים עצמם [...] מקורות נוספים הם רופאי הקהילה, מנהלי מחלקות, מומחים בתחומם, רופאים, עמיתים, גופים העוסקים בבריאות כקופות-חולים וחברות ביטוח, עמותות חרדיות וחילוניות, ואישים שהקדישו את חייהם לאיתור הרופאים הטובים ביותר. המעגל הבא הוא התייעצות ומאות הצלבות לכל שם של רופא. השלב האחרון הוא ניסיון לוודא שהרופא המוזכר ברשימה נוהג באמות מידה ראויות. לצד רמתו המקצועית של הרופא וההצלחה שהוא זוכה לה בקרב החולים, נבדקו גם יחסו לחולים, הפרקטיקה והניסיון, התואר והמחקרים".
משיחה עם מקובר-בליקוב עולה כי למרות הבדיקה המקיפה ומאות ההצלבות לכל שם של רופא, עורכת הרשימה לא היתה מודעת לשני המקרים שמוזכרים לעיל, וזאת אף שדיווחים עליהם פורסמו לאחרונה, בכלי תקשורת בעלי תפוצה רחבת היקף. אם בדיקה מקיפה ומדוקדקת כפי שערכה לא הביאה למידע גלוי שפורסם ברבים על המקרים הללו, מתעוררת מעצמה השאלה איזה מידע נוסף נעלם מעיניה של עורכת הרשימה. ואולי המסקנה היא כי לא ניתן לפרסם רשימה מוסמכת של מאות "הרופאים הכי טובים בישראל".
רופאים מבצעים ניתוח (צילום אילוסטרציה: עבד רחים ח'טיב)
זאת ועוד, מי שיקליד במנוע החיפוש גוגל את שמו של רופא אחר מהרשימה של מקובר-בליקוב, יגלה כתבה נוספת מאת רזניק שפורסמה ב"הארץ", ולפיה אותו רופא הודה בעבר בפני ועדת חקירה פנימית שנערכה בבית-החולים שבו הוא מועסק כי חתם על מאמר מדעי בלי שיבצע בפועל את הניסוי הרפואי שבמרכזו. רופא אחר ברשימת "הכי טובים", אף הוא מוזכר בכתבה שהכין רזניק ופורסמה ב"הארץ", ביצע ניסוי בבני-אדם, כך נטען, בלי שקיבל אישור לכך מהוועדה הרלבנטית, ועשה זאת עבור חברה מסחרית בלי שוועדה של משרד הבריאות אישרה את ההתקשרות.
הקלדת שמו של רופא אחר הכלול במוסף תגלה כי עמד במרכז כתבת תחקיר מאת דן אבן ורוני לינדר-גנץ, שפורסמה ב"הארץ". בין היתר דווח כי הרופא הואשם על-ידי רקטורית האוניברסיטה העברית בהתנהלות בלתי ראויה, ונמנע מלהוסיף גילוי נאות על מעורבותו בחברה מסחרית שעמדה בלב שני מאמרים שפירסם על אחד ממוצריה. הוא אף הואשם בגזילת קניין רוחני של טכנולוגיה רפואית.
לכל אחד מהמקרים הללו יש, כמובן, שני צדדים. בכמה מהמקרים הרופאים דוחים מכל וכל את הביקורת שהוטחה בהם, באחרים הם מספקים הסברים למעשיהם. אך האם מעידות מקצועיות שכאלה, או לכל הפחות טענות למעידות מקצועיות, לא מצדיקות את אי-הכללתו של רופא ברשימת "הכי טובים"?
משיחה עם מקובר-בליקוב עולה כי היתה מודעת לשלושת המקרים האחרונים שמוזכרים לעיל, אך משיקוליה שלה החליטה לכלול בכל זאת את שמות הרופאים ברשימתה. את קוראי המגזין לא שיתפה במידע שפורסם על הרופאים הללו, ואף לא חלקה עימם את העובדה שברשימת הרופאים "הכי טובים", הרשימה שמתיימרת להיות המהימנה, המקצועית וזו שמספקת את המידע האמין ביותר בנמצא, עשויים להיות כלולים שמות של מי שביצעו עבירות אתיות או אחרות.
"מאחורי הכותרות הקשות והמאמרים החריפים נגד רופאים שנחשדים במעורבות בעבירה אתית מחקרית או רפואית", מסרה מקובר-בליקוב בתשובה לפניית "העין השביעית", "יש מנעד רחב ביותר של אותיות קטנות, סיומים שקטים לאקורדים צורמים, נסיונות עיתונאיים להשיג כותרת פופוליסטית על חשבון סנסציה שטרם התבררה סופית וכן התנצחויות בין הגופים העוסקים באתיקה לבין המוסדות הרפואיים והרופאים עצמם.
"במהלך הכנת הרשימה הדברים מובאים בפני ואני מפעילה שיקול דעת מעמיק בעזרת יועצים ומקורבים לנושא כדי לקבל החלטה נכונה והוגנת – האם הרופאים הללו ראויים להימחק מהרשימה או להיכלל בה. אני מעריכה ומכבדת את כותבי המאמרים נגד רופאים מסוימים, ובטוחה שהם עושים עבודתם נאמנה. כך, למשל, רן רזניק החתום על כל הידיעות נגד הרופאים המוזכרים כאן (למעט אחד). ועדיין, הפלטפורמה שבה אני פועלת רחבה בהרבה ממקורותיו.
"האשמות רבות נגד רופאים טובים ומעולים מסתיימות בלא כלום או לחלופין בנזיפה שולית. לרוב, הפרסום מתרחש בעיצומה של חקירה ובדיקה, תוך גרימת נזק עצום לשמו הטוב של הרופא, שהופך חשוד עוד לפני שהוכחה אשמתו או חפותו".
מקובר-בליקוב מפרטת וכותבת בעניין הרופא שלגביו נקבע כי רשלנות חמורה שלו הובילה למות חולה, כי ועדת בדיקה פנימית שמינתה הנהלת בית-החולים שבו הועסק קבעה שההחלטות הטיפוליות שקיבל היו מקצועיות לחלוטין. בהמשך נסוג משרד הבריאות מקביעתו הראשונית ומצא כי לא פעל ברשלנות.
לגבי רופא אחר היא כותבת ש"ההליכים נגדו טרם הושלמו ועדיין לא נערך אפילו שימוע בעניינו". לגבי רופא שלישי היא כותבת כי "מדובר בכשלים זניחים שקיבלו ממדים בלתי הוגנים בכותרות העיתון". לגבי רופא רביעי היא כותבת כי המעשה שלו "התרחש לפני שש שנים(!) והתברר כשולי ביותר ביחס לשאר הרופאים האחראים לכשל". כמו כן מציינת מקובר-בליקוב, כי "יש מקרים נוספים שבהם התחקיר עצמו קובע במפורש שיש שני צדדים למטבע ואין לדעת האם הרופא שנוי במחלוקת בצדק, או שהוא נרדף".
ומה לגבי הרופא שנמצא על-ידי משרד הבריאות כי פעל ברשלנות חמורה, בלי שקביעה זו תתבטל בהמשך הדרך? "בסופו של יום אנחנו בני-אדם, לא אלוהים", מסבירה מקובר-בליקוב. "ייתכן שהידיעה על מעורבותם של רופאים בעברה אתית או במחדל רפואי חמקה מעינינו. כמובן שמוטלת עלינו החובה לבדוק ביתר שאת ולתקן את הטעון תיקון. כך אנו נוהגים מדי שנה. כך ננהג גם בשנים הבאות".
עורך המוסף, רפי רוזנפלד, מסר בתגובה לפניית "העין השביעית" כי רשימת הרופאים מספקת שירות חשוב וייחודי לציבור ונעשית בכלים עיתונאיים ו"בחרדת קודש". לדבריו, "מערכת המוסף, ובראשה הכתבת שרי מקובר-בליקוב, מפעילה שיקול דעת מי מהרופאים ייכנס לרשימה – ומי לא. בתהליך זה נבחנים, בין השאר, גם הליכים משפטיים ומשמעתיים המתקיימים נגד רופאים. בסופו של דבר רופאים רבים נשארים מחוץ לרשימה במסגרת שיקול דעת זה. לגבי מיעוטם – מתי מעט, יש לומר – ולאחר התלבטויות רבות הכריעה המערכת לשלבם ברשימה".