משטרת ישראל

מחלוקת מתוקשרת בין השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ' למפכ"ל המשטרה רב-ניצב יוחנן דנינו זוכה הבוקר לכותרות בולטות בשעריהם של ארבעת העיתונים המרכזיים. כתבי הפלילים מזכירים כי הרקע לעימות הוא מעמדה הציבורי הנחלש של משטרת ישראל, פרשות מין ושחיתות שנכרכו בבכיריה ואפשרות הנשקלת בלשכת השר, ולפיה המפכ"ל הבא יגיע מחוץ לשורות הארגון המושמץ.

זהותו של המפכ"ל הבא, שהמפכ"ל הנוכחי יצא נגדה בנחרצות בראיון עימו שפורסם בסוף-השבוע שעבר, עומדת כעת במרכז העימות. ב"ידיעות אחרונות", העיתון שבו פורסם הראיון עם דנינו, זורקים את המחלוקת לכותרת הראשית ומגביהים את הלהבות. "עימות חריף", נכתב בלבן על רקע אדום במרכז עמוד השער. בתצלום ההמחשה שנבחר נראה השר אהרונוביץ' כשהוא מסביר דבר-מה בסיוע תנועות ידיים, ומולו המפכ"ל דנינו, מבטו מושפל מעט ומופנה אל עבר אותן ידיים.

"הקרע", נכתב באותיות ענק אדומות, בפונט מכורסם, בכפולת העמודים הפותחת של העיתון. בתצלום המרכזי בכפולה נראה דנינו כשהבעה חמוצה על פניו. השר אהרונוביץ' נראה כמי שמושך מעלה את מכנסיו.

"עימות חסר תקדים בצמרת כחולי המדים", נכתב בפתח הידיעה (ירון דורון). "אתמול בבוקר, בעת ביקור ברחבת הכותל, [...] נשאל אהרונוביץ' לדעתו על התבטאויותיו של דנינו בראיון ל'ידיעות אחרונות' ותקף את המפכ"ל בצורה חסרת תקדים: 'אני לא רואה עין בעין איתו', הוא אמר. 'זו אמירה אומללה מאוד של מפכ"ל מכהן, שבא לתת לי עצות דרך עיתון. דברים כאלה לא צריכים להיות, ולכן אני דוחה אותם ולא מקבל אותם. עדיף שהמפכ"ל יתעסק בעניינים שלו ולא בענייני המפכ"ל הבא'".

השר יצחק אהרונוביץ' והמפכ"ל יוחנן דנינו בטקס של משטרת ישראל. ירושלים, 22.9.14 (צילום: פלאש 90)

העימות, שמקבל כותרת ראשית גם ב"מעריב" (וכותרת בולטת בשער "הארץ"), זוכה להפניה בולטת גם במעלה שער "ישראל היום", עיתון שבשנות כהונתו של המפכ"ל הנוכחי הקפיד לשרת אותו ואת צרכיו התקשורתיים כמעט כאילו שם משפחתו של בכיר השוטרים הוא נתניהו, ולא דנינו.

המסגור, בשער וגם בידיעה עצמה, מעמעם את חריפותו של העימות. עורכי "ישראל היום", המפרסמים דרך קבע ידיעות חנופה למפכ"ל דנינו ולארגון שבראשו הוא עומד, מדגישים כי מדובר בעימות דו-צדדי, ובכך מקהים מעט את הביקורת הנוקבת והאישית שהשמיע השר.

"מתיחות בין אהרונוביץ' למפכ"ל", מדגישה הכותרת בשער. "מתיחות בין השר אהרונוביץ' למפכ"ל", חוזרת הכותרת הכמעט זהה שהוצמדה לידיעה עצמה, המתפרסמת בעמ' 7. הציטוט מפי השר נדחק למעבה הידיעה, והחלק ממנו שזוכה להבלטה בכותרת המשנה מכיל תוכן רך באופן יחסי: "שלא ייתן לי עצות", נכתב שם מפי השר, לעומת הציטוט "אמירה אומללה" הבוטה יותר, שנדפס בשער "ידיעות אחרונות" ובכותרת המשנה של הידיעה ב"הארץ". גם בהפניית השער חוסכים עורכי "ישראל היום" מקוראיהם את הביטוי הביקורתי.

השר יצחק אהרונוביץ' מוסר הצהרה לתקשורת. רחבת הכותל המערבי, ירושלים, אתמול (צילום: הדס פרוש)

איציק סבן, כתב הפלילים של החינמון, כותב על "קרע גלוי" בין השר למפכ"ל, ש"הלהיט את האווירה בארגון החבוט". כתב הפלילים של "ישראל היום" נמנע מלנקוב בשמו של העיתון שבו התראיין מושא הסיקור החביב עליו, שהיה יכול לבחור להתראיין בחינמון, אך בחר אחרת. אם עוררה הבחירה הזו מורת רוח בקרב אנשי "ישראל היום", הם אינם נותנים לה ביטוי בסיקור, וממשיכים לשרת את צרכיו של המפכ"ל.

על-פי סבן, דנינו "שמע את הדברים" שאמר השר אהרונוביץ', "נדהם", ו"לא נשאר חייב". כיצד לא נשאר המפכ"ל חייב? על-פי כתב הפלילים של "ישראל היום", המפכ"ל "לא נשאר חייב" באמצעות הפצת הודעה לעיתונות, שבה נכתב כי "המפכ"ל אינו מתכוון להתייחס להתבטאויותיו של השר והדגיש כי הדברים אינם ראויים להתייחסות בכלי התקשורת". לזכותם של עורכי "ישראל היום" יצוין כי לא אימצו את המלצת השוטר הבכיר, ודווקא כן התייחסו לדברים בכלי התקשורת שלהם (יצוין גם כי צירוף המלים "לא נשאר חייב" מובלט בהקשרו של דנינו גם בסיקור המתפרסם היום ב"ידיעות אחרונות").

"במשטרה היו מי שגיבו את דנינו באומרם כי זכותו של המפכ"ל להביע את דעתו", מציין סבן בהמשך הדיווח, ומצטט מפיו של גורם אנונימי: "מפכ"ל הוא לא דחליל, חובתו להביע את דעתו ובלבד שאינו מזכיר שמות, וכך גם היה". ובכל זאת, לקראת סוף הדיווח משתרבב לו גם איתות של פיוס מכיוון סביבת המפכ"ל, מעין בקשת מחילה עמומה וחסרת מקור. "בסוף גם דנינו מבין שהסמכות להמליץ על מינוי מפכ"ל היא של השר", מצטט סבן את הגורם האנונימי.

פסקת הסיום של הידיעה מוקדשת לאזכור שלפיו יחסים רעועים עם השר האחראי היו מנת חלקם גם של מפכ"לים קודמים. מתחתיה נפרשת הכותרת הבאה: "בפעם השנייה בתוך יומיים: ניצב בדימוס מנשה ארביב נחקר במח"ש".

משטרת ישראל (פרשנות)

"הקרע בין דנינו לאהרונוביץ' לא החל אתמול באמירה הקשה של השר על המפכ"ל – 'שיתעסק בענייניו ולא במינוי', והראיון שהעניק המפכ"ל ביום שישי האחרון לעיתונאי נחום ברנע, ובכלל זה דבריו נגד מינוי מפכ"ל מבחוץ, לא היה הקש ששבר את גב הגמל", כותב ב"הארץ" כתב הפלילים יניב קובוביץ, בטור פרשנות הנלווה לדיווחו בעניין.

"הקרע בין השניים החל זמן קצר לאחר שהחלו את דרכם יחד לפני כשלוש שנים, והוא קודם כל אישי. אהרונוביץ' ודנינו פשוט לא יכולים לעבוד ביחד ולהיות זה בחברתו של השני – ברמה הבסיסית ביותר. אולם השניים תקועים זה עם זה לעוד שבעה חודשים.

"הסיבה למלחמה בין השניים היא בעיקר בעקבות מאבקים על קרדיטים וכבוד, וכשאין הרבה מקום לגאווה והארגון עובר מטלטלה אחת לשנייה ומפרשה מביכה אחת לאחרת, אז כל קרדיט נחשב, ולכן המלחמה בין השניים רק מתעצמת", מוסיף קובוביץ, שבעצמו חתום על שורה של גילויים מביכים בנוגע להתנהלותם של בכירי המשטרה.

"בין שר למפכ"ל, כמו בין שר לרמטכ"ל, היתה פעמים רבות מתיחות – היא לא החלה אצל הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי ושר הביטחון לשעבר ברק ולא אצל אהרונוביץ' ודנינו", כותב קובוביץ בהמשך מאמרו. "אולם כל עוד המלחמות בין שני בעלי התפקידים האלה הן על מהות הארגון, עתידו ואופן התפקוד, אז אפשר לקבל את הורדות הידיים. אך בין דנינו לאהרונוביץ' המאבק הזה הפך אישי, והשניים השאירו הרחק מאחור את טובת הארגון ובעיקר את טובת הציבור".

"הקטטה שמתפתחת עכשיו מאיצה את האפשרות שדנינו ייכנס לפוליטיקה בעוד שלוש שנים, מה שכנראה הקפיץ את אהרונוביץ'", קובע אמיר זוהר בטור פרשנות המתפרסם בתחתית הדיווח בעניין ב"מעריב".

עוד כותרות ראשיות

"ארגון הבריאות: מגפת האבולה היא המשבר החמור שידענו", גורסת הכותרת הראשית של "הארץ", אזהרה הזוכה לסיקור נרחב גם בכל יתר העיתונים. "ההגירה מישראל בשפל היסטורי – העלייה מאירופה בשיא", מודיעה כותרתו הראשית של היומון הכלכלי "דה-מרקר", המבוססת על נתונים מהשנים 2012–2013 שפירסמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וארגון OECD. "בשנים האחרונות הצטמצמה דרמטית ההגירה מישראל, ורמתה ב-2012 היתה בשפל שלא היה כמוהו מאז שנות ה-70", מציין הכתב, ליאור דטל, בפתיח לידיעה.

הכותרת הראשית של "ממון", מוסף הכלכלה של "ידיעות אחרונות", היא קדימון לתחקיר של צח שפיצן העתיד להתפרסם מחר, במוסף החג. הכותרת מבטיחה לקוראים מבט אל מה שקורה "מאחורי חומות הכור בדימונה". התחקיר עוסק ביחסי העבודה במתקן הגרעיני, סוגיה שכבר עלתה לכותרות כמה פעמים בשנים האחרונות, אך יש לו גם נגיעה להיבטים הבטחוניים של עבודת הכור, שהעיסוק בהם בתקשורת הישראלית מתבצע תחת פיקוח צבאי הדוק המונע מעיתונאים לציין כעובדה מה בדיוק חוקרים בקריה למחקר גרעיני.

"בזמן שהייתי בחופשת מחלה, המנהל שלח עובד אחר במחלקה שישליך את כל החפצים מהמעבדה שעבדתי בה למסדרון", מצטט שפיצן את י"ש, עובד לשעבר בכור הטוען שעבר מסכת של התנכלויות והשפלות. "היו שם כוננים עם חומר סודי שקשור לפעילות הכור, והכל היה זרוק במסדרון בזמן שעברו שם עובדי חוץ ואנשים שלא אמורים להיחשף לכוננים האלה", הוא אומר.

ללא מלים (ופנים)

"מעריב", 14.10.14

סוכות

"כ-70 אנשים מתגוררים היום במאהל ארלוזורוב כולו – מתחם שהקצתה העירייה עבור מחוסרי הדיור שנותרו בשדרות רוטשילד כשהידלדלה מחאת הקיץ ההיא", כותבת טלי שמיר במוסף "כלכליסט". שמיר ביקרה במאהל חסרי הדיור שהוקם מול תחנת הרכבת במרכז תל-אביב ובילתה במקום לילה שעורר אצלה כיסופים לדירתה השכורה, במרחק חמש דקות הליכה משם.

"יש פה אבות שעזבו את הבית בעקבות גירושים, נשים שאיבדו את דירות הדיור הציבורי שלהן, אנשים עובדים, חיילים בודדים, אפילו כמה ילדים", כותבת שמיר. "יש אנשים שמשתמשים בסמים, אלכוהוליסטים, אנשים שהיו בכלא, אנשים שאיבדו את העבודה ולא יכלו להמשיך לשלם שכר דירה, אנשים שאיבדו את שפיותם. לכל אחד סיפור משלו, המורכב מתמהיל כזה או אחר של נסיבות, חוסר מזל, טעויות, כשלונות ואטימות של המערכת. אבל מעל הכל מרחפת כותרת אחת: עוני".

אוהלים במאהל ארלוזורוב, קיץ 2012 (צילום: אורי לנץ)

רחל לוי-דוידה, מדיירות המאהל, מעידה שהגיעה למקום לפני שנתיים, לאחר מאבק משפטי שבסיומו איבדה את דירת הדיור הציבורי שבה התגוררה בעיר יבנה. "היא גם קבורה תחת חוב להוצאה-לפעול בגובה של כ-200 אלף שקל, חלקו בגלל צ'קים לקניית מזון שחזרו. סיפור אופייני למקום", מציינת שמיר.

"11 מתוך 12 האנשים שריאיינתי לכתבה", היא כותבת, "סיפרו לי שאין להם חשבון בנק או פנקסי צ'קים בגלל עיקולים והוצאות לפועל שתפחו לסכומים אסטרונומיים שאין להם סיכוי לשלם בחיים – וכשאין לך חשבון בנק או צ'קים, אתה גם לא יכול לשכור דירה".

"חיים שלמים של עבודה לא הביאו אותי לכלום; אני טוחנת מים", אומרת לה לוי-דוידה. "היום הילדים שלי גם נכנסו למעגל הזה. הם עובדים, אבל רוב הכסף הולך לשכר דירה. לי אין כסף להשקיע בהם, והמעגל חוזר חלילה".

"דרי מאהל ארלוזורוב עתרו לבית-המשפט נגד פינוים הצפוי", מדווחת כותרתה של ידיעת טור קצרצרה המתפרסמת הבוקר ב"ישראל היום" (דן לביא). השטח שבו שוהים חסרי הדיור של מאהל ארלוזורוב, מציינת שמיר בכתבתה, דרוש לעיריית תל-אביב–יפו לשם בניית תוואי הרכבת הקלה. הבוקר דווח באתר "שיחה מקומית" שבית-המשפט הורה לעכב את פינוי שוהי המאהל.

לפיד

"ניצחון לקבלנים: משרד השיכון צימצם משמעותית את המפרט לדירות מע"מ 0%", מדווח ב"דה-מרקר" נמרוד בוסו. תוכנית הדגל של שר האוצר יאיר לפיד אמורה להוזיל את עלותן של דירות חדשות באמצעות אי-גביית מע"מ מרוכשים שאינם מחזיקים בדירה נוספת. התוכנית השנויה במחלוקת ספגה ביקורת בין היתר על רקע ההנחה שכמה מהקבלנים ינצלו אותה להגדלת רווחיהם. על-פי דיווחו של בוסו, ייתכן שכעת הולך ומתממש חשש זה.

"שלושה חודשים לאחר שפירסם גרסה ראשונית של המפרט להערות הציבור, קבע שר השיכון גרסה מעודכנת, שרבות מהערות הקבלנים הוטמעו בה", נכתב בכותרת המשנה של הידיעה. "החשש: קבלנים יבנו בסטנדרטים נמוכים מהמקובל בענף – וינצלו זאת כדי לשלשל לכיסם חלק מההטבה בתוכנית". בתגובת משרד האוצר, המתפרסמת בסוף הידיעה, לא מופיעה התייחסות כלשהי לחור האפשרי שהתגלה ביוזמה המתוקשרת.

שר האוצר יאיר לפיד (צילום: פלאש 90)

מין

"מחקר קובע כי לנקודת הג'י אין כל ביסוס מדעי", מודיעה כותרת גג הנדפסת בתחתית שער "הארץ" (טלי קרופקין). "חוקרים קובעים: אורגזמה וגינאלית אינה קיימת", נכתב בכותרת הידיעה, המבוססת על ממצאים של מחקר שערכו צמד חוקרי מיניות איטלקים, שהם גם במקרה אב ובתו. "לטענתם של ג'וליה ווינצ'נזו פופו, המבנה האנטומי של איבר המין הנשי אינו מאפשר לנשים לחוות אורגזמה מסוג זה, וכי המיתוס לגבי קיומה הוא תוצר של דעות קדומות, אינטרסים כספיים ומחקרים פגומים", מרחיבים "אלי לאון וסוכנויות הידיעות" בידיעה המתפרסמת ב"ישראל היום".

"זה שאין הסבר פיזיולוגי לא אומר שהתופעה לא קיימת. אין לזלזל בחוויה של הנשים", אומר ל"הארץ" הסקסולוג הישראלי דניאל וטלמן.

מין בצה"ל

במוסף "המגזין" של "מעריב" מראיין יעקב בר-און את הקולנוענית נעה גוסקוב, לרגל הקרנת סרט קצר בבימויה, "התצפיתנית". "הגיבורה של גוסקוב, טימי, היא תצפיתנית ביחידת מודיעין", כותב בר-און. "לצד השגרה השוחקת, המרתקת אותה שעות למסך, היא בונה לעצמה עולם של דמיון בעזרת בובה שהיא מקבלת מהחבר שלה".

במהלך העבודה על הסרט, כותב בר-און, ביקשה גוסקוב סיוע מדובר צה"ל, אך נדחתה. "רואים בסרט שלי למשך אי אלה שניות חייל וחיילת במיטה", היא מסבירה את המניע לסירוב. "'אם תוציאי את זה מהתסריט, נעזור לך', נאמר לי. לא הסכמתי" (כתב "מעריב" מציין כי בדובר צה"ל נמנעו מלמסור תגובה לדברים).

ענייני תקשורת

בנימין נתניהו וניר חפץ. ב"דה-מרקר" נדרש כתב התקשורת נתי טוקר לקשר שבין משפחת נתניהו והיחצן ניר חפץ בעקבות ראיון מביך עימו ששודר שלשום בערוץ 2. בראיון, שבו גונן חפץ על האופן שבו מתייחס נתניהו לבעיית יוקר המחיה, הוצג חפץ כ"מקורב" לנתניהו. על-פי טוקר, ההגדרה הזאת לוקה בחסר.

"חפץ משמש בפועל דובר אישי של משפחת נתניהו", הוא כותב על ראש מערך ההסברה הלאומי והעיתונאי לשעבר, ומזכיר כי "זו לא הפעם הראשונה שבה חפץ ניצב בחזית ומגן על נתניהו. באפריל יצא חפץ בסדרת ראיונות בתקשורת, שם הוצג כדובר הרשמי של משפחת נתניהו, והצהיר כי התביעות נגד המשפחה הן 'שיטה להוצאת כספים'".

ניר חפץ מתארח ב"חדשות הלילה", ערוץ 2, 12.10.14 (צילום מסך)

בתגובה לפניית "דה-מרקר" אמר חפץ כי הראיון בערוץ 2 "לא היה בתיאום עם לשכת ראש הממשלה, ונעשה ללא ידיעת נתניהו" (במלותיו של טוקר). את הגדרתו של האיש כ"דובר בפועל" של משפחת נתניהו מבסס כתב "דה-מרקר" על מידע שלפיו "חפץ מגיע על בסיס קבוע לבית משפחת נתניהו, ויושב שם להתייעצויות ארוכות עם ראש הממשלה ורעייתו. בכל משבר תקשורתי, וכאלה יש על בסיס יומי, חפץ מוזעק לירושלים ומוביל את הקרב התקשורתי".

"חפץ הוא גם הכתובת שאליה מפנה לשכת ראש הממשלה, באופן חצי רשמי, כאשר מתבקשות תגובות הנוגעות לנושאים האישיים של משפחת נתניהו", מוסיף טוקר. "הוא שולח את התגובות, והוא מתקשר לוודא שיתפרסמו במלואן. התגובות האלה מנוסחות לרוב מפי 'מקורבי משפחת נתניהו', אבל מאחוריהן, לפחות מאז אפריל השנה, עומד הדובר חפץ".

טוקר מציין כי חפץ ואנשי לשכת נתניהו נמנעו מלהשיב לשאלה אם האיש מקבל תשלום כלשהו עבור עבודתו. עוד מצוין כי חפץ סירב למסור מידע על זהות לקוחותיו.

"רשת מתקרבת לפוליטיקאים: תשדר סרט עם שרה נתניהו", גורסת כותרתו של דיווח קצרצר המתפרסם לצד הכתבה על חפץ. "רשת כגוף תקשורת בוחרת את מרואייניה על-פי כישוריהם, על-פי העניין ועל-פי הרלבנטיות", נמסר ל"דה-מרקר" בתגובה מרשת, תוך התעלמות ממקרים שבהם לא נהגו כך בזכיינית, שנענשה בעבר בשל שידור בלתי חוקי של ראיונות עם אנשים ששילמו עבור הזכות להופיע בטלוויזיה ולשווק בה את מרכולתם.

בטור הטלוויזיה היומי של "ידיעות אחרונות" נדרש המבקר, עינב שיף, לנסיבות קיומו של הסרט בהשתתפות שרה נתניהו, כמו גם לנסיבות הכללתן של דמויות פוליטיות אחרות בשידורי הזכיינית. "לקראת הדיונים וקבלת ההחלטות בנושא פיצול ערוץ 2, רשת אפילו לא מתאמצת לגלות קמצוץ של פאסון", מציין שיף.

שער "ידיעות אחרונות" (פרט), 14.10.14

"הכי קרובה". כפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מוקדשת הבוקר באופן חריג לראיון עם עיתונאית. העילה: אותה עיתונאית, השוהה כעת בגבול סוריה-טורקיה, היא גם "הישראלית הכי קרובה לדאע"ש", כפי שנקבע בהפניית השער המוגזמת (רק שלשום דיווחו העיתונים, ובהם גם "ידיעות אחרונות", על ישראלים הנלחמים בשורותיו של ארגון הטרור, שמטבע הדברים שוהים הרבה יותר "קרוב לדאע"ש"). מי שיקרא את הראיון שערך דניאל בטיני עם העיתונאית, מיכל בר-דוד, יגלה שהיא גם לא ממש ישראלית: בגיל שבע, לפני כמעט שלושים שנה, עזבה עם משפחתה לטורקיה, ארץ מולדתם של הוריה.

הראיון עימה מאכזב; רובו מוקדש לחייה בטורקיה ולתחושותיה כ"חצי ישראלית וחצי טורקייה", ואין בו כמעט עיסוק בנושא שבאמצעותו שיווקו אותו העורכים בהפניית השער, ובוודאי שלא מידע חדש או מעניין במיוחד על החזית שהיא מסקרת. מקרה קלאסי של מכירת-יתר, נוהג אופייני ב"ידיעות אחרונות".

תאונת גזור-הדבק ב"מעריב". בעיתון "מעריב" נוהגים לפרסם תכנים כלכליים מבית-היוצר של "גלובס" במסגרת שיתוף פעולה שנולד עוד בימיו של המו"ל הקודם, שלמה בן-צבי, בניסיון לקצץ עלויות. הבוקר הוליד שיתוף הפעולה הזה שגיאה מביכה המעידה על רמת הטיפול בחומרים שמתקבלים במיקור חוץ.

בדיווח שהתפרסם אתמול באתר "גלובס" על זהותו של הזוכה בפרס נובל בכלכלה, ז'אן טירול, צוין בטעות בכותרת כי שם משפחתו הוא "טרוד". אף שבתוככי הדיווח ההוא נכתב שמו של האיש באופן תקין, עורכי "מעריב" שיכפלו את השגיאה, וכמו עורכי אתר "גלובס", שיבצו אותה בכותרת. נראה שהעורכים ב"מעריב" לא קראו בעיון את המלל שפורסם מתחת לכותרת שהדפיסו, שבו דווקא נעשה שוב ושוב שימוש בשם הנכון.

"מעריב", 14.10.14

נובל לסנודן. במדור המאמרים של "הארץ" קוראת איריס לעאל להעניק פרס נובל לשלום לאדוארד סנודן, מדליף סודות ה-NSA.

עיתון רזה. קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מחזיק היום 24 עמודים בלבד, מהם כשבעה עמודי מודעות.

עניין. "למה האינטרנט כל-כך משעמם?", תוהים עורכי "מוסף כלכליסט" בכותרתו של המדור הקבוע "תורת המספרים". התשובה שהם מספקים לקוראיהם נושאת את השם המרדים "תסמונת עייפות המידע", תופעה הנגרמת (לטענת חברת שיווק אמריקאית) בשל שפע המידע הזמין ברשת.