על המשמר

"כוננות אבולה בישראל" היא הכותרת הראשית בעיתון לשכת ראש הממשלה הבוקר. כתבי "ישראל היום" שלמה צזנה, אילן גטניו ומיטל יסעור–בית-אור מדווחים כי ראש הממשלה בנימין נתניהו כינס אתמול דיון מיוחד על התפשטות הנגיף, בפעם השנייה בתוך שבועיים. ציטוט מדברי ראש הממשלה משובץ בידיעה.

נתניהו מקשר בדבריו את החשש שלשכתו מפיצה מפני התפרצות מגפת האבולה בישראל לחשש שלשכתו מפיצה מפני הצפת המדינה במסתננים מאפריקה. לדבריו, ההיערכות מפני האבולה היא "חלק מהמאמץ שאנחנו עושים כדי להגן על הגבולות בכלל מפני מסתננים בלתי חוקיים ומפני טרור". זו אינה הפעם הראשונה שמעל דפי "ישראל היום" נעשה קישור בין מחלות למבקשי מקלט. לפני כשנתיים קראה כותרת בראש שער העיתון "טיפלה בפליטים – ונדבקה בשחפת", אם כי אז לא היה זה ציטוט מפי ראש ממשלת ישראל.

המסגור של "ישראל היום" לדיווחים על אבולה מזרה אימה. כותרת על רקע אדום, תקריב אימתני של הנגיף, סטמפה המכריזה "כוננות בישראל", תיבה המספקת מידע בנוגע ל"האבולה ואתם". כותרת ביניים במרכז העמוד עומדת בסתירה מובהקת למסגור ומבהירה כי "אין מקום לפאניקה". אפשר להמר שרוב הקוראים לא יבחינו בה.

"ישראל היום", הכפולה הפותחת, 13.10.14

"מעריב" מעלה אף הוא את החשש מפני התפרצות מגפת אבולה בישראל לכותרתו הראשית. אף כי המסגור מאיים פחות ותואם את העיצוב הסולידי של העיתון, לשכת ראש הממשלה יכולה לרוות נחת מהדיווח ב"מעריב". דברי נתניהו מצוטטים כבר בכותרת המשנה לידיעה מאת עמית תומר, ותצלום של הדיון המיוחד שנערך אתמול (עמוס בן-גרשום, לע"מ) תופס כמחצית העמוד בכפולה הפותחת.

הן ב"ישראל היום" והן ב"מעריב" מתפרסם טור פרשנות מאת ד"ר אלי שוורץ, מנהל המרכז לרפואת מטיילים ומחלות טרופיות בבית-החולים שיבא. לזכותו של ד"ר שוורץ ייאמר כי הצליח לכתוב שני טורים שונים.

ב"ידיעות אחרונות" דוחקים את ההכנות להגעת האבולה לעמ' 18. עורכי עיתון זה לא ייתנו לראש הממשלה נתניהו לקבוע מתי ואיך הם יזרעו בהלה איומה מפני סכנה לא גדולה בסך-הכל, שבינתיים לא ממש מאיימת על בטחון תושבי מדינת ישראל. ב"ידיעות אחרונות" יעשו זאת במועד ובאופן שבו הם ימצאו לנכון. הציטוט של נתניהו נכלל בידיעה מאת עקיבא נוביק וציפי שמילוביץ, אולם ללא האזכור ל"מסתננים בלתי חוקיים".

ב"הארץ" מקדישים למחלה את כל עמ' 7, אך את הזווית הישראלית דוחקים לשוליים. מוזכר כי נתניהו כינס דיון, אך לא מצוטטת מלה מפיו.

צילום אילוסטרציה

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" עוסקת במצוקתם של תושבים עניים המתרעמים לנוכח מדיניות ממשלתם להשקיע כספי עתק ברכישת אמצעי לחימה במקום בשיפור רווחתם. איראן, כמובן. הכוונה לאיראן. "השלטון קונה טילים לחמאס ולנו אין כסף לחיות", מצוטט בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" צעיר איראני בשם עלי, ששיגר מכתב לתושבי מדינת ישראל עם תחילת מבצע "צוק איתן".

"איך נסלח לעצמנו אם הכסף שלנו, שקונה טילים לחמאס, יביא להרג של ילד חף מפשע?", מצוטט משפט אחר ממכתבו של עלי ככותרת המתפרסמת בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". בלב הרשימה מאת האיראני משובץ תצלום של דניאל טרגרמן בן הארבע וחצי, המחשה לילד חף מפשע שנהרג מפגיעת רקטה עזתית.

רפיח, 12.10.14 (צילום: עבד רחים ח'טיב)

איך סלחו לעצמם תושבי מדינת ישראל אחרי שהכסף שלהם והמעשים של בני ביתם הביאו להרג של עשרות ואולי מאות ילדים חפים מפשע? לא בקלות, כמובן. לשם כך נדרשה קודם כל הצנעה, לעתים עד כדי התעלמות, של דבר מותם של ילדים עזתים חפים מפשע מאש צה"ל – משימה שעיתונות הזרם המרכזי בישראל, ו"ידיעות אחרונות" במיוחד, עמדה בה בגבורה. אחר-כך באו ההצדקות (מלחמת קיום, עושים מאמצים להימנע מכך וכדומה). כעת התקשורת ממשיכה להפיץ לקוראיה קורבנוּת עצמית, והפעם בלי להזכיר כלל את המחיר האנושי שנגבה מתושבים שמעבר לגבול עם עזה.

עוד כותרת ראשית

"א-סיסי בפנייה לישראלים: אמצו את יוזמת השלום הערבית", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". ג'קי חורי מדווח בהרחבה על דברי נשיא מצרים בפתח ועידה שנערכה בקהיר והוקדשה למאמץ לשקם את רצועת עזה. ברק רביד מצרף טור פרשנות על דברי א-סיסי. ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" קריאתו של נשיא מצרים אינה מוזכרת כלל.

שיפור תדמית חברות המזון

חזי שטרנליכט, העיתונאי הכלכלי הבכיר ב"ישראל היום", מגיש הבוקר את הדיווח היחיד בעיתון על אודות מחאת יוקר המחיה המתעוררת. תחת הכותרת "מנהיג מחאת המילקי קשור לתיווך נדל"ן בגרמניה" מדווח שטרנליכט על "קדחת שמועות" ו"חומרים בלתי מאומתים" אשר "החלו להסתובב ברחבי האינטרנט". הסתובבו והסתובבו, עד שמצאו מקום בראש עמ' 17 של העיתון הנפוץ בישראל, והתיישבו להם שם בלי כל אימות נוסף.

כיוון שהעיתון מדווח בכותרת הידיעה על שמועה בלתי מאומתת, הוא נזהר ומציב אותה בין מרכאות. כלומר, מישהו אמר זאת. אלא שגם זו הטעיה, כיוון שבידיעה לא מצוטט איש שטוען זאת, אפילו לא בעילום שם.

גם אם היה נמצא מי שטוען זאת, גם אם שטרנליכט היה עושה עבודה עיתונאית מעט רצינית יותר ומצליח לאמת את השמועות שמסתובבות באינטרנט לפני שהחליט לפרסמן, ההחלטה להתמקד בזהות המוחה ולא בטיעונים שהוא ואחרים מעלים נועדה להסיט את תשומת הלב מהמצוקה האמיתית. בקיץ 2011, נזכיר, התמודד "ישראל היום" באופן דומה עם המחאה שהחלה בשדרות רוטשילד, והקדיש מאמצים ניכרים לאיתור המארגנים והכפשתם.

מפעל שטראוס בשדרות (צילום: משה שי)

ב"ידיעות אחרונות" לא עוסקים הבוקר במצוקה הכלכלית של תושבי מדינת ישראל, אלא רק בזו של תושבי איראן. כתבת השער של המוסף "ממון" מוקדשת להסטת הביקורת מיצרניות ומשווקות המזון הגדולות. תחת הכותרת "פה (לא) קבור המילקי" מדווח רועי ברגמן כי היצרניות והמשווקות הגדולות של המזון בישראל מרוויחות פחות ממקבילותיהן בעולם. "לא בגלל הרווח", נכתב בהפניה לכתבה זו משער "ידיעות אחרונות".

באמצעות הדו"חות הכספיים של יצרני המזון ורשתות השיווק בישראל, המושווים לנתוניהם של תאגידי ענק בינלאומיים דוגמת נסטלה, קראפט, טסקו וקרפור, מבהיר ברגמן כי היצרניות ומשווקות המזון בישראל נהנות מרווח, אבל לא כמו בעולם המערבי. "הרווחיות של יצרניות המזון לא גבוהה במיוחד, במיוחד לא מול החברות המקבילות להן בעולם", שבה ומדגישה נווית זומר בטור פרשנות. זומר מפנה את האחריות לעלויות לשלל גורמים אחרים: ארנונה, קרקע, רכב, חומרי גלם ומע"מ. זומר מזכירה כי מי שאחראי על כל הגורמים הללו הוא ממשלת ישראל.

ההיגיון ברור? יצרניות ומשווקות המזון הגדולות בישראל מרוויחות הון עתק, אבל אי-אפשר לצפות מהן להתפשר על מידת הרווחיות כדי להוזיל במשהו את עלויות מוצריהן, שכן זהו שיעור הרווח המקובל בענף, או לפחות בקרב תאגידי ענק בינלאומיים. במקום שטיעון הגנה שכזה ימצא את מקומו בסיום כתבה על עלויות המזון בישראל, כתגובה מטעם איגוד המזון לטענות כלפיו, הוא הופך לכתבת שער במוסף כלכלי.

ואולי אין זה מקרה. לפני חודשים אחדים דווח ב"דה-מרקר" כי ל"ידיעות אחרונות" ואיגוד המזון של התאחדות-התעשיינים הסכם לשיתוף פעולה בעלות של מיליוני שקלים, במטרה ליצור "שיפור תדמית חברות המזון, על רקע המחאה נגד יוקר המחיה".

בשבוע שעבר חשפה נורית קדוש ב"כלכליסט" את "התוכנית הסודית של יצרני המזון נגד מחאה". קדוש דיווחה כי יצרני המזון נפגשו במסגרת איגוד המזון שבהתאחדות-התעשיינים וגיבשו אסטרטגיה משותפת להתמודדות עם המחאה המתעוררת. האסטרטגיה השיווקית שעליה דיווחה קדוש דומה מאוד למה שמתפרסם הבוקר ב"ידיעות אחרונות" כתוכן מערכתי.

"אנשי תעשיית המזון בישראל טוענים", כתבה קדוש בשבוע שעבר, "כי מאז המחאה החברתית הרווחיות של חברותיהם לא עולה על זו של חברות המזון הגדולות בעולם. הרווחיות התפעולית של חברות המזון הציבוריות הגדולות נעה סביב 7.8%–12.5%, בדומה לשיעורים המקובלים בתעשיית המזון בעולם". עוד כתבה קדוש כי היצרנים מבקשים "לגלגל את האחריות לפתחה של המדינה" באמצעות תזכורת למחירי חומרי הגלם, המע"מ וכדומה.

אם לשפוט על-פי הפרסום היום, צפו בהמשך השבוע לכתבות וטורי פרשנות ב"ממון" שיסבירו מדוע יש להטיל מע"מ מופחת על מוצרי מזון.

בכפולה הפותחת של "גלובס" מבקשת אילנית חיות להסביר מדוע מוצרי המזון בישראל יקרים. היא מציעה שש סיבות, שהראשונה שבהן היא "שוק של ספקים דומיננטיים". אינפוגרפיקה נלווית מזכירה מהו שיעור השליטה של עשרת הספקים הגדולים בשוק המזון והצריכה. שלושת הספקים הגדולים מחזיקים יחדיו בלמעלה מ-30% מהשוק. כל עשרת הספקים הגדולים מחזיקים קרוב ל-60% ממנו.

כמו ב"ממון", גם ב"גלובס" משווים לנעשה בעולם. בקנדה, מציינת חיות, עשרת הספקים המובילים אחראים לכ-25% מהמכירות בשוק. בשוק החלב, מזכירה חיות, תנובה היא עדיין מונופול. הדומיננטיות של חברות מעטות בשוק מובילה את חיות לסיבה השנייה ליוקר המוצרים: "אין תחרות". הסיבה הרביעית היא "הספקים הקטנים נדחקים הצדה". הכותרת הראשית של "כלכליסט" מוקדשת למצוקת יצרני המזון הקטנים.

שר האוצר יאיר לפיד במעמד הצגת ההסכם עם ראש הממשלה נתניהו בנוגע לתקציב הממשלה לשנת 2015, משרד האוצר בירושלים, 28.9.14 (נועם ריבקין פנטון)

"דה-מרקר" מקדיש את ארבע הכפולות הראשונות בגליונו הבוקר לביקורת חריפה על התקציב ולסוגיית יוקר המחיה. הכותרת הראשית מצטטת את הכלכלן מומי דהן, שטען כי "התקציב משרת צרכים פוליטיים אישיים, ולא את צורכי המדינה". מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, דורון כהן, מצוטט בכפולה הפותחת כאומר: "תקציב 2015 מעיד על חוסר מנהיגות וחוסר אחריות".

מרבית כפולת העמודים השלישית מוקדשת לסיקור דו"ח שהוציא המכון הישראלי לתכנון כלכלי, ולפיו בעשור האחרון לא יזמו ממשלות ישראל די רפורמות, וכתוצאה מכך חלה הידרדרות בתחרותיות. "מצבה התחרותי של ישראל אינו טוב, ואף נמצא במגמת הרעה", מתריע דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים וכיום מנהל המכון הישראלי לתכנון כלכלי.

רותם שטרקמן מצטט באריכות מתגובות שפירסמו פוליטיקאים לנוכח מחאת יוקר המחיה והקריאה להגר לברלין. הוא כותב: "חברי-הכנסת והשרים שמחים להתעלם מכך שהדיון הוא לא על מילקי וברלין, ושלמעשה אלה רק שני סמלים. הם מעדיפים לא לשים לב שהציבור שלהם מתלונן על יוקר המחיה (מזון, בגדים, נסיעות, חופשות וכמובן דירות) ועל כוח הקנייה שלו (שכר)".

מבצע יונתן

שלמה צזנה, הכתב המדיני של "ישראל היום", מדווח בעמ' 21 של העיתון כי אפרו של קולונל ג'ון הנרי פטרסון, מפקד הגדודים-העבריים, הובא להטמנה בישראל. מדוע כתב מדיני מדווח על אירוע שכזה? מכותרת הידיעה ב"ישראל היום", כותרת המשנה, כותרת הביניים או הפסקה הראשונה קשה לדעת. אולם מי שיקרא את הידיעה במלואה יגלה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו נרתם ליוזמה להביא את אפרו של פטרסון לישראל, בין היתר על רקע העובדה כי הקולונל היה מיודד עם הוריו ומשום שאחיו של ראש הממשלה, יוני, נקרא על שמו של הקצין הבריטי, שאף היה סנדקו.

ב"הארץ" כותב עופר אדרת על הבאת אפרו של פטרסון לקבורה בישראל. הקשר לנתניהו מובלט.

ובינתיים, בירושלים

הרכבת הקלה בירושלים, 12.10.14 (צילום: הדס פרוש)

שלומי דיאז מדווח ב"ישראל היום" כי יידויי אבנים על הרכבת הקלה בירושלים השביתו תשע מ-23 הרכבות הפועלות בעיר. "קצב התיקון ארוך מקצב הפגיעה היומיומי ברכבות", הוא מסביר, ועל כן יש ירידה בתדירות הרכבות. אתמול, לדוגמה, נפגעו ארבעה קרונות בחמישה מקרים של יידויי אבנים.

ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה דומה, מפורטת מעט יותר. ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" אין מדווחים כלל על יידויי האבנים הנמשכים של פלסטינים לעבר הרכבת הקלה בירושלים, אך ב"מעריב" נמצא מקום לדיווח כי פלסטינים רגמו אתמול ליד מודיעין מכונית שבה נהגה רחל חנין, אלמנתו של ההרוג הראשון במבצע "צוק איתן".

נובורישים

לילך ויסמן ועמירם ברקת מדווחים ב"גלובס" על ההתחייבויות שהעניק משרד האוצר כדי לזכות בתמיכת הממשלה לתקציב 2015. על-פי פרוטוקול ישיבת הממשלה, שהגיע לידי העיתון, 530 מיליון שקל הוקצו למשרדים שונים, בין היתר עבור הצרכים הבאים: "פעולות בנושא שנת השמיטה", "חיזוק הזהות היהודית", "סיוע לרשויות מקומיות ביו"ש", "חיזוק ירושלים" ו"מיזמים ותמיכות בנושא הציונות, החינוך, ההתיישבות והדמוקרטיה". חלק ניכר מהסכומים זרם למשרדים שבשליטת סיעת הבית-היהודי (רוני זינגר מדווחת ב"כלכליסט" כי באותה הזדמנות ויתר לפיד על ניסיון להכפיף לשליטתו את תכנון הבנייה בשטחים, וזאת בשל מחאתו של שר הבינוי והשיכון, אורי אריאל, מהבית-היהודי).

בהמשך "גלובס" מוקדש שטח נרחב לדיווח מתורגם מה"פייננשל טיימס" על משבר מסוים שבו נתון בימים אלה שוק מוצרי היוקרה והמותרות העולמי. סנקציות שהוטלו על רוסים עשירים מדי, לצד צעדי אכיפה של ממשלת סין נגד העשירים מדי שבקרב אזרחיה, פגעו באחרונה בשוק המותרות, נכתב. ההפגנות בהונג-קונג רק מרעות את המצב. רצח ההמונים בעיראק ובסוריה עלול להשפיע על "הרגלי הקנייה של צרכנים מזרח-תיכונים שנוהגים להוציא הון על מותרות", נטען. המידע המעניין בכתבה מובלט באינפוגרפיקה הנלווית, המבארת היכן נרכשים רוב מוצרי היוקרה בעולם (רמז: צפון אמריקה במקום האחרון).

מרחב מחיה

"מעריב" המחודש ממשיך להוציא גליונות נרחבים יחסית, חרף מיעוט מודעות. היום, לדוגמה, מחזיק קונטרס החדשות של העיתון 32 עמודים, ממש כמו זה של "ידיעות אחרונות", אך משולבים בו רק ארבעה עמודי מודעות, לעומת 11 אצל המתחרה. לכך מצטרף מוסף יומי גדול המכיל שפע של תכנים מקוריים (היום, לדוגמה, מתפרסמת כתבה על מסמך עקרונות שגיבשו 16 ארגונים בניסיון למצוא מתווה מוסכם על הישראלים בבואם להתמודד עם מבקשי מקלט).

נשאיר לרגע בצד את השאלה כיצד מצליח "מעריב" להתקיים במצב זה כדי לעמוד על בעיה אחרת. המערכת העיתונאית של "מעריב" עדיין קטנה ודלה לעומת זו של "ידיעות אחרונות", והעיתון מתקשה לעתים למלא את כל העמודים העומדים לרשותו בטקסטים ראויים לפרסום. הבוקר, לדוגמה, מדווחת חווה ברק על האופן שבו חגגו חברי הקהילה היהודית בניו-יורק את חג הסוכות, ומשה כהן מדברר את צה"ל בידיעה על לוחמות ש"הקימו סוכה מרשת הסוואה". במצב הנוכחי דומה כי ויתור על כמה כפולות עמודים היה לא רק חוסך כסף לבעל הבית, אלא גם הופך את "מעריב" למוצר טוב יותר.

ענייני תקשורת

אופיר דור מדווח ב"כלכליסט" כי זכיינית ערוץ 2 רשת דורשת שהמדינה תחזיר לה 6.5 מיליון שקל שנלקחו על-ידי הרשות השנייה.

במוסף "גלריה" של "הארץ" דורשת צפי סער מהתקשורת בישראל לקחת אחריות בדיווחיה על עבירות מין.

ב"ישראל היום" ממשיכים להתהדר בחשיפה של ההחלטה להקים נמל תעופה בצפון המדינה, הגם שעל הכוונה להקים שדה תעופה זה דווח כמה שבועות קודם לכן ב"ידיעות אחרונות".

ב"ידיעות אחרונות" מדווח רותם אליזרע על מותה של העיתונאית ניצה רימון.