מלחמת הניצבים הניטשת בתקשורת בשבועות האחרונים חושפת הן את תחלואי הסיקור העיתונאי של המשטרה והן את ההתנהלות התקשורתית הפנימית הקלוקלת בארגון זה.

הגינוי התקשורתי הרחב וחקירת התנהגותם של קציני משטרה כלפי נשים הכפופות למרותם ראויים להערכה רבה ולשבח. עם זאת, פרסומים אלה משקפים גם את המעבר המצער שביצעה התקשורת המערבית מאז חשיפת פרשת "ווטרגייט", שיאם של ימי הזוהר בתחקירים העיתונאיים האמיצים על שחיתות שלטונית, לימי ה"זיפר-גייט" (כך כונתה בתקשורת האמריקאית פרשת מוניקה לוינסקי), פרסומים על רוכסניהם הפתוחים של נושאי משרות.

אכן, לנוכח הקשיים הכלכליים החמורים בתעשיית התקשורת, כותרות על חשדות לעבריינות מין מבטיחות מדרוג (רייטינג) גבוה ותפוצה רחבה. יתרה מכך, פרסומים אלה אינם דורשים השקעת זמן יתרה בתחקיר, ודי באזכור הגשת תלונה רשמית או קיום בדיקה משטרתית כדי למזער את החשש מהגשת תביעת דיבה מצד המעורבים.

פרסומים אלה הם מהפירות הבאושים של היחסים הסימביוטיים שבין עיתונאים לקציני משטרה והם פוגעים בחובתה של העיתונות לממש את זכות הציבור לדעת. מוצאם מהדלפות מגמתיות של קצינים המעוניינים בקידום ומרצונם לחבל בסיכוייהם של מתחריהם.

ברי לכל שוחרי חופש העיתונות כי ההדלפה השלטונית היא החמצן של העיתונות, האמצעי היחיד למלחמה בנטיית הממסד לפעול במחשכים ושל ארגונים היררכיים להסתיר את מחדליהם. עם זאת, הלהט שבו מתגייסים עיתונאים לקדם את סיכוייו של קצין זה או אחר להיבחר לתפקידים בכירים כהבעת תודה על מידעים שהדליף להם בעבר פוגע, בסופו של יום, בציבור.

היכן היו העיתונאים המקורבים שעה שבתוך המשטרה, במשך שנים, התרחשו אירועים חמורים בצמרת הפיקודית? כיצד ייתכן שהתנהגותם של הניצבים כלפי נשים וקשריהם המפוקפקים עם בעלי כוח בחברה ועם נחקרים בפועל ובפוטנציה, לאורך זמן, חמקו מעיני העיתונות ונחשפו רק סמוך לסבב המינויים? כיצד הצליחו קצינים אלה לטפס בסולם הדרגות ללא ביקורת עיתונאית ופנים-ארגונית?

בעידן שבו ערכו החדשותי של הסיקור הפלילי עולה, גואה התחרות בין העיתונאים. יחסי התלות שפיתחו המדווחים במקורותיהם מונעים ביקורת של ממש על התרבות הארגונית במשטרה, וזו נחשפת באיחור, לאחר שהכבוד והיושרה במערכת האכיפה נרמסו זה מכבר.

הדלפות מתרחשות בארגונים שבהם המתח בין הדרגים השונים גובר והאמון של חברי הארגון בצמרת קטן. זו אחת ממסקנותיו של שופט בית-המשפט העליון בבריטניה, סר בריאן לווסון, שעמד בראש ועדת חקירה שמינה ראש הממשלה דייוויד קמרון לבחינת הכשלים בחקירת המשטרה והתנהלות התקשורת בשערוריית האזנות הסתר שביצע העיתון "ניוז אוף דה-וורלד".

ראש ועדת החקירה המליץ, בין היתר, להדק את ביקורת הפנים במשטרה, כמו גם את ההגנה על "חושפי שחיתויות", כדי לנכש ממנה את עשביה השוטים. בין הצעותיו: פתיחת "קו חם" לשוטרים המבקשים לחשוף את המחדלים האתיים של מפקדיהם ומינוי מפכ"ל בדימוס לבדיקת התלונות ולתיווך בין השוטרים המתלוננים לצמרת. אפשר שרעיונות אלה ישימים גם אצלנו. לפי שעה יש לסגור את הרוכסנים ולפתוח את הראש, להדק את הביקורת במשטרה ולהקפיד על האתיקה והחובה העיתונאיות.

ד"ר ענת פלג היא מנהלת המרכז לתקשורת ומשפט באוניברסיטת בר-אילן