כלכלה

סוגיית יוקר המחיה בישראל כובשת את שעריהם של שלושת העיתונים הכלכליים היומיים. כל אחד מהעיתונים, "גלובס", "דה-מרקר" ו"כלכליסט", מגיש היום לקוראיו מידע בלעדי ומעורר עניין על התופעה, שבימים האחרונים עלתה שוב לראש סדר היום.

מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא (צילום: הדס פרוש)

מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא (צילום: הדס פרוש)

את עמוד השער של "גלובס", שראה אור אמש, כובשת חשיפה על האופן שבו המדינה עוסקת בבעיית יוקר הדיור. כתב התחקירים של יומון הערב הכלכלי, משה ליכטמן, קיבל הצצה אל תהליך הכנתו של דו"ח מבקר המדינה בעניין. המסקנה, שלו וכנראה גם של המבקר, נחרצת: "מחדל הדיור", נכתב בגדול בראש השער, בין דיוקנותיהם המאוירים של המבקר, יוסף שפירא, ושל ראש ממשלת ישראל בחמש השנים האחרונות, בנימין נתניהו.

הדו"ח, נכתב בכותרת המשנה, עתיד להתפרסם בחודש נובמבר, ויקבע את "מה שכבר ברור", כהגדרת כותרת המשנה: "הממשלה נכשלה בהיערכות למשבר הדיור וספק אם יש ממש בהצהרות השרים שמחירי הדיור יירדו". "לא מעט אנשים כוססים ציפורניים בהמתנה לפרסום הדו"ח המיוחד של מבקר המדינה יוסף שפירא על הסיבות למשבר הדיור שפרץ ב-2008", כותב ליכטמן.

"הדו"ח, פרי עבודת רוחב במשרדים השונים, יתפרסם ככל הנראה בחודש נובמבר, ועל הכוונת גופים כמו משרד ראש הממשלה, בנק ישראל, משרד השיכון, רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), מינהל התכנון במשרד הפנים, משרד האוצר, משרד המשפטים, משרד הכלכלה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. במשרדי הממשלה כבר מכינים את התירוצים ואת זריקת האחריות על אחרים. מתחקיר 'גלובס' במשרדי הממשלה ומן ההערות שצוות הביקורת העביר להתייחסות הגופים הממשלתיים עולה תמונה קשה שלפיה הממשלה פועלת בלי מידע, בלי יעדים, בלי עבודת מטה ובלי הפקת לקחים".

על-פי ליכטמן, בדיקת המבקר העלתה כי "למרות העלייה הברורה במחירי הדירות בשנת 2008, ממשלת נתניהו לא מצאה לנכון לקיים דיון כולל בבעיה עד פרוץ המחאה החברתית, לא גיבשה תוכנית לטיפול בנושא ולא נקטה שום אמצעים למיתון עליית המחירים. [...] משרד ראש הממשלה לא קיים עבודת מטה נוכח המשבר, לא הגדיר מדיניות דיור ולא הציב יעדים, למעט הצהרות במסיבות עיתונאים שלא גובו בעבודת מטה ובנתונים. חמור מכך, המשרד כלל לא בדק את יישום החלטות הממשלה שכן התקבלו ולא העיר לגופים שלא עמדו ביעדים שהוצבו להם".

הפגנת "המחאה החברתית", כיכר המדינה בתל-אביב, 3.9.11 (צילום: רוני שיצר)

הפגנת "המחאה החברתית", כיכר המדינה בתל-אביב, 3.9.11 (צילום: רוני שיצר)

מקורות הכשל, על-פי הממצאים המסתמנים, עמוקים: אחת מבעיות השורש שעליהן נכתב בדו"ח, שהוצפה גם בניתוחים שהתפרסמו בשנים האחרונות בעיתונות הכלכלית, היא שכלל לא ברור מה היקף המשבר. "המידע שמפרסמים גופים שונים (משרד השיכון, משרד האוצר, הלמ"ס, השמאי הממשלתי הראשי במשרד המשפטים ובנק ישראל) על מחירי הדירות איננו תואם ולעתים הנתונים סותרים אלה את אלה", כותב ליכטמן.

"חסר מידע על הביקושים ועל השפעתם של רוכשי דירות להשקעה על השוק; המידע שמצוי בידי רשות המסים על עסקאות מכירת דירות הוא מידע חסר, לא תמיד מדויק, ויש בו קשיי נגישות; אין למעשה מידע אמין על מלאי תכנוני הזמין לבנייה בפועל; אין מידע אמין על חסמי בנייה המונעים ביצוע של פרויקטים שעליהם דווח כי שווקו; ואין מידע בסיסי היכול לשמש בסיס לקבלת החלטות על יעדי שיווק קרקעות של רשות מקרקעי ישראל".

ראש שער היומון הכלכלי מבית "ידיעות אחרונות", "כלכליסט", מוקדש כאמור גם הוא לגילוי בנושא יוקר המחיה. "התוכנית הסודית של יצרני המזון נגד המחאה", נכתב בכותרת הראשית. כותרת הגג ממסגרת את העיסוק בסוגיה כחלק ממגמה: "יוקר המחיה חוזר לחזית".

בכפולה הפותחת של "כלכליסט" פורשת נורית קדוש את "התוכנית הסודית" כפי שהותוותה במסמך שגובש בגוף המאגד את יצרני המזון הגדולים, איגוד תעשיות המזון של התאחדות התעשיינים. על-פי קדוש, האסטרטגיה המוצעת תתמקד ב"לגלגל את האשמה אל קובעי המדיניות באמצעות קידום מהלך להפחתת שיעור המע"מ על המזון".

כפולת העמודים השנייה של היומון הכלכלי מוקדשת לניתוח של שוק המזון הישראלי שבוצע עבור "מגזין התחרותיות החשוב בעולם", "Global Competition Review". הכותרת לידיעה על הממצאים (תומר גנון) מסכמת: "ריכוזיות, חסמי ייבוא ומיסוי גבוה מייקרים את המזון בישראל". בחצי השמאלי של הכפולה מתפרסם ראיון שערכו כתבי העיתון עמרי מילמן ומיקי פלד עם פרופ' מנואל טרכטנברג ("קשה למצוא תקווה בתקציב של לפיד"), שראיון אחר עימו תופס הבוקר את הכותרת הראשית של העיתון הכלכלי "דה-מרקר".

פרופ' מנואל טרכטנברג עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. 30.10.11 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

פרופ' מנואל טרכטנברג עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. 30.10.11 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

"הכישלון הכי גדול של הממשלה מאז המחאה הוא יוקר המחיה", נכתב בכותרת הראשית של היומון הכלכלי מבית "הארץ", ציטוט של דברי טרכטנברג מתוך הראיון עימו, שעליו חתומים רותם שטרקמן וליאור דטל. השיחה עם הכלכלן האהוד, ששמו מוכר לכל מאז עמד בראש ועדה שהיתה אמורה למצוא פתרונות ליוקר המחיה בישראל, מוצגת ככזו הנערכת לרגל יום השנה השלישי להגשת דו"ח הוועדה, ועל רקע פרישתו המתקרבת מתפקידו כיו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב במועצה להשכלה גבוהה, רגע לפני שהוא "הולך לכתוב לעצמו מצע חברתי-כלכלי".

טרכטנברג, שבחודשים האחרונים לא הכחיש כי פניו לפוליטיקה (גם בראיון זה הוא אינו מכחיש, אך אומר כי טרם החליט על חבירה למפלגה כלשהי), מנצל את ההזדמנות כדי למתוח ביקורת על הממשלה המכהנת ועל העומד בראשה. "בישראל אי-אפשר לעשות שינוי חברתי, כי ראש הממשלה מקדיש 90% מזמנו לביטחון", גורס הציטוט מפיו שנבחר לשמש כותרת לראיון.

דו"ח הוועדה לפתרון בעיית יוקר המחיה, מציינים הכתבים ואומר גם טרכטנברג, לא זכה ליישום של ממש. "אני חייב לציין שהממשלה אימצה את רוב הדו"ח, והחלה גם ליישם חלק ניכר מההמלצות", אומר טרכטנברג, אך בהמשך מוסיף: "אין ספק שלאחר הגשת הדו"ח היתה מחויבות ממשלתית, אבל לאט-לאט היא דעכה, וכשהממשלה התחלפה – היא כבר לא היתה שם".

"זה היה צריך להיות דווקא להפך, שכן הכנסת החדשה נבחרה על רקע המחאה", מעירים לו המראיינים. "זה מה שמעניין", משיב טרכטנברג. "המוחות אמנם התרעננו והיה שינוי משמעותי בכנסת. אין ספק שרוח המחאה השפיעה על בחירות 2013. בפעם הראשונה נכנסו לכנסת הרבה מנהיגים חדשים וצעירים, כולל מנהיגי המחאה וכולל מפלגת יש-עתיד, שניזונה מרוח המחאה. אבל בוא נאמר את האמת – התקווה שהתעוררה לפוליטיקה חדשה ואחרת לא התממשה".

סיכום ביניים

שלושת עיתוני הכלכלה של ישראל, כפי שצוין כאן לא פעם, השלימו בשנים האחרונות מהפך הדרגתי. הכלכלונים, שבעבר התמקדו באינטרסים ובצרכים של בעלי הכוח, לעתים קרובות תוך האלהתם, התגלגלו לכדי כלי תקשורת לוחמניים שבמרכז העיסוק שלהם ניצבים כעת צרכיו של האזרח. השורות הבאות, המוקדשות לעיתון הנפוץ בישראל, עוסקות במערכת עיתונאית שבה דוגלים בגישה אחרת.

כלכלה ("ישראל היום")

העיתון "ישראל היום" חובק הבוקר בין דפיו מה שנראה כמו שינוי מגמה. "היום: ישיבה מרתונית לאישור התקציב", מעדכנים עורכי החינמון את קוראיו בכותרת בולטת הנדפסת במעלה השער. קוויה הכלליים של הצעת התקציב הוצגו לראשונה בפומבי לפני עשרה ימים. בפרק הזמן שחלף מאז דאגו עורכי "ישראל היום" להצניע את הדיון בהצעה ולא טרחו לספק לקוראים ולו ניתוח אחד של פרטיה – ובכך הבדילו עצמם מכל מתחריהם, שכן עשו זאת.

קוויה הכלליים של הצעת התקציב הוצגו ב-28.9.14, במסיבת עיתונאים שקיימו שר האוצר יאיר לפיד ובכירי משרדו. העיתונות הכלכלית, בגליונות שראו אור לאחר מכן, הגיבה בפקפוק. הכתבים והפרשנים הכלכליים טענו כי לפיד דוחה בשנה הכרעות שלהן מיוחסת השלכה שלילית על המשק ("דה-מרקר", כותרת ראשית), שהמספרים שהוצגו אינם מסתדרים ("כלכליסט" ו"ממון", כותרות ראשיות) וכי בלימת תוכנית מע"מ 0% תוביל ל"התפוררות" הממשלה ("גלובס", כותרת ראשית). ב"מעריב" כונתה ההצעה "תקציב ישראבלוף".

ב"ישראל היום" לא עסקו בכל אלה. הדיווח המרכזי בנושא הוקדש באותו יום לתוספת המוצעת לתקציב הביטחון ולהשפעות שיהיו לה על מצב הביטחון. דיווח נלווה הציג כמה נקודות ממסיבת העיתונאים, לצד ביקורת מוצנעת מפי ח"כ שלי יחימוביץ'. בכותרת המשנה הובטח כי "המשרדים החברתיים, בהם הבריאות והחינוך, יזכו לתוספת של מיליארדים".

עורך "ישראל היום" עמוס רגב, 9.4.12 (צילום: משה שי)

עורך "ישראל היום", עמוס רגב (צילום: משה שי)

למחרת המשיכו עיתוני הכלכלה להציף את הבעיות שמצאו הכתבים והפרשנים בהצעת התקציב. ב"מעריב" דווח באותו יום כי באוצר חתכו במאות מיליוני שקלים את העלות המשוערת של תוכנית מע"מ 0%, "באופן המתכתב יפה עם אתגרי רשות המסים". ב"דה-מרקר" התראיין אדם שהוצג כ"כלכלן בכיר בירושלים", שטען כי מדובר בתקציב "בלי רפורמות ובלי שינויים מבניים".

ב"כלכליסט", בהמשך לאי-בהירות החשבונאית שעליה דווח יום קודם לכן, דווח כי "הממשלה פיזרה עוד הבטחות בהיקף של 3 מיליארד שקל שהאוצר יצטרך למצוא להן מימון או לבטלן"; לקוראים הובהר כי משמעות אפשרית של הפער היא ש"האוצר יבצע קיצוצים נוספים על חשבון הבטחות שמימושן טרם החל".

וב"ישראל היום"? בעמודי החדשות של החינמון התפרסמה ידיעה קצרצרה תחת הכותרת "לפיד מבקש להקדים את הישיבה לאישור הצעת התקציב". עורכי "ישראל היום" החליטו לא לדווח כלל על הפערים שנמצאו בין ההבטחות של לפיד לבין הסכומים שצוינו בהצעת התקציב, אף שהללו סוקרו בשאר כלי התקשורת ביממה הקודמת, ובהרחבה, ולמעשה גם נידונו פומבית במסיבת העיתונאים שאירגן משרד האוצר. בהעדר התייחסות לנתונים הללו, קוראי החינמון ודאי לא חשו צרימה לנוכח קביעותיו של הכתב הכלכלי, זאב קליין, שלפיהן "בתקציב החדש אין כמעט גזירות" ו"תקציב רוב המשרדים יגדל בשנה הבאה בהשוואה ל-2014".

ביום שלאחר מכן, 1.10.14, המשיכו עיתוני הכלכלה לעסוק במרץ בתקציב. הכותרת הראשית של "דה-מרקר" הוקדשה ל"קופה הקטנה שמסתתרת בתקציב 2014: רזרבות ב-10 מיליארד שקל", בהתבסס על מידע גלוי שפירסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת. בידיעה נוספת נמתחה ביקורת על הזמן הקצר שניתן לשרים כדי ללמוד את פרטי התקציב, וטור פרשנות הוקדש לקושי לעשות זאת לנוכח "שפת הסתרים" שבה נכתב.

הטור הפותח של "ממון", מאת סבר פלוצקר, הוקדש לניסיון להבין את המידע המורכב ובעל הסתירות שהפיץ משרד האוצר. "למה לכל הרוחות כינסתם את מסיבת העיתונאים אם לא יכולתם למסור בה עובדות? לא חבל על זמנכם היקר?", כתב הפרשן הכלכלי בפנייה לאנשי המשרד הממשלתי. ב"כלכליסט" כתבו על נסיונות של משרד האוצר להעלות מסים שונים כדי לעמוד ב"גידול המובטח בתקציב".

חזי שטרנליכט, "ישראל היום" (צילום מסך)

חזי שטרנליכט, העורך הכלכלי של "ישראל היום" (צילום מסך)

ב"ישראל היום" התפרסמה באותו יום ידיעה קצרצרה על המסים המוצעים, ובה הסבר שלפיו במשרד האוצר מעוניינים לסגור "פרצות מס בענפי המשק השונים". בעיית הנתונים הלא ברורים שהפיץ משרד האוצר לא הוזכרה, אך הדסק הכלכלי הגיש לקוראים תמצות נטול נתונים קונקרטיים בנוגע למקורות שמהם מתכננת הממשלה לממן את "סגירת הפערים" (מונח שמשמעותו לא הוסברה) – ובהם גם "מאות מיליוני שקלים מהתייעלות המשרדים השונים", ניסוח מכובס לקיצוצים.

היום הבא, 2.10.14, הביא עימו כותרות ראשיות קודרות. "ועכשיו הגזירות", בישרה הכותרת הראשית החד-משמעית של "ממון". "הנפגעים המרכזיים: החינוך ושוק העבודה", נכתב בכותרת הדיווח, המבוסס על נתונים שחשף משרד האוצר יום קודם לכן. "הנפגעים במקרים לא מעטים הם דווקא מעמד הביניים והשכבות החלשות", נכתב בידיעה.

הפרשן הכלכלי סבר פלוצקר, בטור נוסף העוסק בטיבם של נתוני משרד האוצר, כתב על "תרגיל חשבונאות מוזר, שלא לומר דוחה", שעליו חתומים אנשי המשרד. הכפולה הפותחת של "דה-מרקר" נשאה את הכותרת הבאה: "הבור של נתניהו ולפיד: גירעון של 38 מיליארד שקל בתקציב 2015". בכותרת נוספת נכתב כי "הצעת התקציב תוגש באיחור – בניגוד לחוק". הכותרת הראשית של "כלכליסט" פסקה: "כמעט בלי רפורמות ועם הרבה קיצוצים".

ב"ישראל היום", שם כזכור דיווחו רק יומיים קודם לכן כי "בתקציב החדש אין כמעט גזירות" וכי "תקציב רוב המשרדים יגדל", נאלצו ליישר קו עם המציאות. הכותרת המרכזית בכפולת העמודים השנייה של החינמון, שאינה מקבלת הפניית שער, היתה "קיצוצים במקום מסים".

ההודעה של משרד האוצר, כך נראה, נפלה על הדסק הכלכלי של "ישראל היום" כרעם ביום בהיר. "שר האוצר יאיר לפיד הבטיח רק ביום ראשון 'תקציב חברתי של בשורה, בלי מסים'. אלא שכאשר לפיד אמר 'בשורה', נדמה כי הוא שכח להוסיף את המלה 'טובה'. שלושה ימים לאחר מכן מתברר שהתקציב כולל גם בשורות רעות – לא מעט גזירות כלכליות של ממש", היתמם בפסקה הפותחת של הדיווח זאב קליין, שכזכור הבטיח לקוראים רק שלושה ימים קודם לכן כי "המשרדים החברתיים, בהם הבריאות והחינוך, יזכו לתוספת של מיליארדים".

שר האוצר יאיר לפיד ושר הביטחון משה יעלון (צילום: אמיל סלמן)

שר האוצר יאיר לפיד ושר הביטחון משה יעלון (צילום: אמיל סלמן)

כפי שהיה יכול להבין כל קורא עיתונים שלא הגביל עצמו ל"ישראל היום", הקיצוצים שעליהם הודיע משרד האוצר היו צפויים. בדסק הכלכלי של "ישראל היום" (עורך: חזי שטרנליכט) בחרו להתעלם מהניתוחים הרבים בעניין, שהתבררו כמדויקים, ופירסמו את המידע על הקיצוצים רק לאחר שהופץ באופן רשמי על-ידי משרד האוצר. את התוספת התקציבית המובטחת לתקציב הביטחון מנה כתב "ישראל היום" כחלק מ"צ'ופרים" שיינתנו כנגד הקיצוצים, ובכך פירק את יחס הסיבה-תוצאה שמאחורי הגזירות; הרי ה"צ'ופר" הזה הוא-הוא הסיבה המרכזית לקיצוצים.

צמד המלים "במקום מסים" מהכותרת הראשית מטעה גם הוא. כפי שדווח בכלי תקשורת אחרים, ואפילו אוזכר בקצרה בדיווח של קליין ב"ישראל היום", חלק לא גדול מהכסף שמבקש לגייס משרד האוצר יגיע כתוצאה מהעלאת מסים. חלק אחר עשוי להגיע מהידוק הפיקוח על החייבים במס ומשינויים נוספים באופן הגבייה, העתידים להיכלל בחוק ההסדרים. לפיכך, השימוש הבולט שעשו עורכי "ישראל היום" בצמד המלים "במקום מסים" מטעה.

בימים הבאים הוסיפה העיתונות הכלכלית לסקר ולנתח את פרטי הצעת התקציב, לעתים קרובות תוך הצבעה על מגבלותיה. ב"ישראל היום", שמיומו הראשון מעסיק דסק כלכלי קטן שתוצריו נדחקים לשטח מצומצם במעבה העיתון, נמנעו מלעסוק בסוגיה כמעט לחלוטין (ידיעות על היבטים שוליים יחסית של הצעת התקציב התפרסמו בימים שישי ושני), ואף נמנעו כליל מהקצאת שטח כלשהו למדור הכלכלי, שנעלם מעל דפי העיתון.

הבוקר המדור הכלכלי שב לחיים, אך גם כעת אינו כולל ניתוח כלשהו של הצעת התקציב שבה ידונו היום השרים. הדיווח בנושא (זאב קליין), שמתפרסם בעמודי החדשות של החינמון, מתרכז בסיכויי ההצעה לקבל את אישור הממשלה. לצד אזכור של ה"קיצוצים" וה"גזירות" – הפעם אפילו ללא פירוט מינימלי – דואגים העורכים להזכיר לקוראים כי התקציב כולל גם את התוספת המיוחלת למערכת הביטחון, וכי מדובר בתקציב "הגדול ביותר מאז קום המדינה" (הגדרה מגוחכת מעט, המגלמת בחובה התעלמות מכך שתקציב המדינה אמור לעלות מדי שנה, בהתאם לגודלה של האוכלוסייה שאת צרכיה הוא נועד לשרת).

שר הרווחה מאיר כהן עם אלי אלאלוף, אתמול (צילום: מרים אלסטר)

שר הרווחה מאיר כהן עם אלי אלאלוף, אתמול (צילום: מרים אלסטר)

ידיעה קצרצרה ב"ישראל היום" מוקדשת לעשיית ספין חברתי: על היישום המתוכנן של המלצות הוועדה למאבק בעוני (ועדת אלאלוף) היא מדווחת תחת הכותרת "בשורה במשרד הרווחה בתקציב 2015: 1.7 מיליארד שקל למאבק בעוני", זאת על אף שמדובר בתקציב נמוך בהרבה מזה שנדרש בהמלצות הוועדה (לשם השוואה, כותרתו של הדיווח בנושא ב"דה-מרקר" היא "רוב המלצותיה של ועדת העוני לא יבוצעו").

הידיעה ב"ישראל היום" כוללת ניסוח מטעה: "עלות יישום מסקנות אלו", מציינת כתבת הרווחה יעל ברנובסקי, "הוערכה על-ידי חברי הוועדה ב-6–7 מיליארד שקל בשנה". כעת, ניתן להבין מהידיעה, נמצאה הדרך לקדם אותן מסקנות – אך בעלות הרבה יותר נמוכה. לא מיותר לציין שאין זה כך. אתמול, במסיבת העיתונאים שבה הוצג המידע, הבהיר יו"ר הוועדה אלי אלאלוף כי "הביטחון צימצם את הציפיות של אנשי החינוך, הרווחה והחברה", וכי מסיבות תקציביות רק חלק מהמלצות הוועדה יזכו לטיפול.

נטייתם של עורכי "ישראל היום" להגיש לקוראיהם סיקור כלכלי שטחי ולעתים קרובות גם קלוקל אינה תופעה חדשה או מפתיעה. עורכי העיתון הנפוץ בישראל נוהגים מאז הקמתו לעצב את מסריו ותכניו כך שישרתו את הקריירה הפוליטית של בנימין נתניהו ושל סביבתו הקרובה. כך הם מעצבים את האופן שבו מסוקר השדה הפוליטי והמדיני, וכך הם ממסגרים התפתחויות צבאיות ובטחוניות. אלא שבניגוד לתחומים הללו, שבהם מקפידים העורכים להבליט את גישתה של לשכת ראש הממשלה ולקדם בבוטות מסרים מטעמה, בתחום הנוסף שבו פעיל נתניהו, התחום הכלכלי, נוקטים ב"ישראל היום" גישה אחרת: הגישה המצמצמת.

בנימין נתניהו נושא דברים במסיבת העיתונאים שבה הודיע על פירוק הממשלה. ירושלים, 9.10.12 (צילום: מרים אלסטר)

בנימין נתניהו נושא דברים במסיבת העיתונאים שבה הודיע על פירוק הממשלה. ירושלים, 9.10.12 (צילום: מרים אלסטר)

הסיקור הכלכלי ב"ישראל היום" מתאפיין ביריעתו הקצרה, במסגור אופטימי של המתרחש ובכך שהוא כולל מעט מאוד ניתוחים כלכליים, גם כשהללו מתבקשים. לקורא ההדיוט נראה כי עורכי "ישראל היום" חוששים מפני עיסוק בשרני, עתיר נתונים, בשדה הכלכלי, ובפרט בחלקים ממנו הקשורים ישירות למדיניות הממשלתית. מדוע זה כך? הנה השערה: לפני שנתיים ויומיים, ב-9 באוקטובר 2012, התייצב בנימין נתניהו בפני המצלמות והודיע כי החליט לפרק את הממשלה וללכת לבחירות.

העילה לפירוק הממשלה לא היתה מחדל בטחוני, וגם לא מעשה שחיתות שלטונית או סוגיית זכויות אדם בוערת, ולא פרשה אישית מהסוג שמדי פעם נחשף בתקשורת ומטריד את מנוחת הלשכה. הסיבה, לדברי נתניהו, היתה מחלוקות בתוך הממשלה סביב גיבוש הצעת התקציב. ברקע עמדה ההבנה שלפיה התקציב הנדון, הראשון מאז מחאות יוקר המחיה של קיץ 2011 וקיץ 2012, לא יכלול מענה ממשי לדרישות המוחים.

עורכי "ישראל היום" אינם נוהגים להסביר לקוראיהם או לציבור הרחב את פשר הבחירות המערכתיות יוצאת הדופן שהם עושים מדי יום. על כן, קשה בשלב זה לקבוע מה עומד מאחורי הסיקור המעליב שהגישו לקוראיהם שביקשו ללמוד על פרטיה של הצעת תקציב המדינה לשנת 2015. כן ניתן לקבוע כי הסיקור הכלכלי של "ישראל היום" הוא עדות נוספת לכך שבמובנים רבים, העיתון הנפוץ בישראל אינו ממש עיתון.

עוד כלכלה

"אנחנו המיליארדרים חיינו לפי רעיונות שגויים. חשבנו שאנשים עשירים יוצרים מקומות עבודה, ושאם ייתנו לנו הטבות והקלות מס ויהיה לנו יותר כסף, אז לכולם יהיה יותר טוב. זאת מחשבה שגויה. תיאוריית החלחול של העושר כלפי מטה דפקה את מעמד הביניים, וסיימנו עם ריכוז עצום של עושר בידיים של העשירים" (הפניית השער של "מוסף כלכליסט", ציטוט מתוך ראיון שערכה קרן צוריאל-הררי עם מיליארדר אמריקאי בשם ניק הנאואר, ש"הפך ללוחם המפתיע ביותר למען השכבות החלשות").

הכותרות הראשיות

כותרותיהם הראשיות של שלושת הטבלואידים הכלליים מוקדשות הבוקר לדיווחים חלקיים על התפתחויות שעליהן עדיין אין די מידע, או שהמידע הקיים על אודותיהן אסור בפרסום. הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מוקדשת להחלטה פנימית של צבא ההגנה לישראל להעניק ציון לשבח ליחידת הקומנדו הימי שלו, שייטת 13. העילה למתן הצל"ש מתוארת בכותרת המשנה של הידיעה כ"יותר מ-45 מבצעים פורצי דרך, חשאיים וגלויים, רובם בעורף האויב".

בתחתית השער של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת הפניה לתקרית שאירעה שלשום, התופסת הבוקר את כותרותיהם הראשיות של "מעריב" ו"ישראל היום". פיצוץ בלתי מוסבר שאירע במתקן צבאי סודי באיראן, שכמיטב המסורת מיוחס לישראל ולבעלי בריתה. שיבוץ הידיעה הלא חשובה על הצל"ש לשייטת מעל ההפניה לידיעה על הפיצוץ הוא אולי הדרך של עורכי "ידיעות אחרונות" לרמוז על קשר בין הדברים, אף שנראה שהם אינם ממש יודעים שקשר כזה אכן קיים – כפי שמציין רונן ברגמן בידיעה המוקדשת לתקרית.

ב"מעריב" מספקים לקוראים סיקור רומזני, המתחלק לידיעה אינפורמטיבית (חיים איסרוביץ ויאסר עוקבי) המתבססת על פרסומים זרים, ושני טורי פרשנות (יוסי מלמן ואליעזר מרום) שבהם נכתב כי לא ניתן לשלול מעורבות ישראלית בפיצוץ. ב"ישראל היום", כרגיל, שולחים יד אל הקורנס. תחת הכותרת הראשית "פיצוץ מסתורי", הנדפסת בפונט שמנמן, לבן על גבי כחול, נדפס שם המשפט המודגש הבא: "בעולם תוהים: תקלה – או ידו הארוכה של ארגון ביון עלום?". למי שעדיין מפקפק.

בשולי הדברים

ב"ידיעות אחרונות", משום מה, חוסכים מהקוראים את שמו של קצין צה"לי שיתמנה בקרוב לתפקיד חדש. בידיעה של יוסי יהושוע על סבב המינויים בצה"ל, המתפרסמת בכפולה הפותחת של העיתון, נכתב כי "אל"מ ש' ימונה לראש מספן מודיעין בחיל הים". לידיעה מצורף תצלום של הקצין האנונימי כשפניו מטושטשות. כפי שצייץ רועי שרון, כתב השטחים של חדשות ערוץ 10, כלי תקשורת אחרים דווקא הרשו לעצמם לציין כי שמו של הקצין הוא שי אלבז.

עוד כותרת ראשית

עורכי "הארץ" מקדישים הבוקר את הכותרת הראשית של העיתון למה שעשויה להיות היוזמה האחרונה של גדעון סער לפני מימוש הודעת הפרישה שלו: "שר הפנים פועל להרחבת מתקן חולות בניגוד לפסיקת בג"ץ" (אילן ליאור). מאמר המערכת של העיתון מוקדש גם הוא ליוזמה, והוא מתפרסם תחת הכותרת "סער מחבל בדמוקרטיה".

עושים לביתם

בכפולה הסוגרת של קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעת תצלום בלתי חתומה שנועדה לקדם ספר שיצא בהוצאת הספרים של קבוצת התקשורת. בתצלום נראים המחברת, ח"כ רות קלדרון (יש-עתיד), עם נשיא המדינה ראובן ריבלין ומנכ"ל ההוצאה, דב איכנולד, המחזיק גם בנתח ממניותיה. כפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מוקדשת גם היא לשיתוף פעולה מסחרי: מירוץ מכוניות שנערך אתמול והיום ברחובות ירושלים, מטעם העירייה ושורה של נותני חסות.

ידיעת תצלום לא-חתומה נוספת, המקדמת את פסטיבל המוזיקה בראשון-לציון (שגם למארגניו יש שיתוף פעולה עם "ידיעות אחרונות"), מתפרסמת בכפולה הסוגרת של המוסף היומי "24 שעות". בכפולה הפותחת של המוסף מתפרסמת גם היום הפינה הקבועה של משרד החינוך, המוגשת בצירוף הסלוגן הפרסומי "למידה משמעותית – ישראל עולה כיתה".

ענייני תקשורת

"חברות האנרגיה יזמו את קמפיין החיילים המשוחררים נגד לפיד", נכתב בכותרת לידיעה מאת טלי חרותי-סובר המתפרסמת ב"דה-מרקר". על-פי חרותי-סובר, מאחורי הקמפיין נגד יוזמת האוצר לביטול המענק לחיילים משוחררים עבור עבודה כמתדלקים עומד גוף בשם "המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה", ש"בניגוד לשמו – המרמז על ציבוריות ואולי אף על שיוך ממשלתי כלשהו – הוא ארגון שבו חברות 95% מחברות האנרגיה בישראל".

בהמשך הגיליון כותב נתי טוקר על מחקר שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל אתר זה). "מי שיתבע את כלי התקשורת שמשלבים פרסום סמוי יזכה בכסף ותהילה", נכתב בכותרת, ציטוט של ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, שערכה את המחקר יחד עם תובל צ'סלר. "הפרסום הסמוי מנוגד לחוק, אך השתלט על גופי תוכן", מוזכר בכותרת המשנה.

ב"כלכליסט" כותב משה גורלי על עו"ד עמית ארד, שעתר לבג"ץ כדי לשנות את תקנון פרס ספיר לספרות. עו"ד ארד ביקש להגיש לוועדת הפרס ספר שחיבר, אך נדחה משום שהספר ראה אור באופן עצמאי, ולא באמצעות מו"ל מוכר. עוד ב"כלכליסט": כתבת המשפט זוהר שחר לוי מדווחת כי בעקבות החלטת משרד המשפטים להפחית את האגרות הנגבות עבור בקשות מידע המוגשות על-פי חוק חופש המידע, חל זינוק של 124% בהיקף הבקשות שהוגשו לרשויות המדינה. "העלייה הגדולה ביותר במספר הבקשות נרשמה במשרדי החוץ והמשפטים – 250%", נכתב בידיעה.

ידיעה לא-חתומה המתפרסמת במדור המשפטים של "כלכליסט" מעדכנת את הקוראים בכך שנציב תלונות השופטים, השופט בדימוס אליעזר ריבלין, יחל לפרסם את החלטותיו באתר האינטרנט של הנציבות. "תמצית ההחלטות תופיע באתר ללא פרטים מזהים של השופטים הנילונים, כמובן, בשל חובת הסודיות המוטלת על הנציב בחוק", נכתב בדיווח.

כתבת השער של מוסף "הערב" של "גלובס" מוקדשת לערוץ 20, הידוע גם בכינוי "ערוץ המורשת". אחת הטענות המועלות בכתבה הביקורתית, שעליה חתום לי-אור אברבך, היא "קשר בעייתי" עם אתר ynet מקבוצת "ידיעות אחרונות". "אמרו לי שאם אני רוצה להגיש אקטואליה בערוץ, אצטרך לעזוב את 'ישראל היום' ולעבור ל'ידיעות אחרונות'", אומרת לו אמילי עמרוסי. "לגבי הטענות בנוגע לשיתוף הפעולה עם ynet – יש לערוץ הסכם עימם בכל הנוגע לציוד והפקה בלבד", נכתב בתגובת הערוץ.

צבי יחזקאלי באולפן חדשות ערוץ 10, חורף 2013 (צילום: יעקב נחומי)

צבי יחזקאלי באולפן חדשות ערוץ 10, חורף 2013 (צילום: יעקב נחומי)

כתבת השער של "אתנחתא", המוסף המגזיני של החינמון החרדי-לאומי "בשבע", היא ראיון שערכה רבקי גולדפינגר עם צבי יחזקאלי, ראש דסק הערבים בחדשות ערוץ 10. "מי שלא חווה את זה לא יבין איך מיד כשהאורות נדלקים ומכוונים אליך אתה מרגיש במרכז העולם, האגו שלך נוסק לשמים. גם אני הייתי במקום הזה", הוא אומר. "הייתי בפרונט, עיתונאי מצליח עם קריירה מבטיחה, מרצה באוניברסיטה, רווק עם מעמד וכסף, על גג העולם. היום, אחרי ששמתי את ה' במרכז החיים שלי, תפסתי פרופורציות. אני כבר יודע את מקומי ואת מגבלות הכוח".

מאמר דעה מאת חיים לוינסון, המתפרסם במדור הדעות של "הארץ", מוקדש ל"טרחני הדקדוק". "במאה האחרונה קמו כמה תנועות שחרור, שביקשו לפרק את המבנים שיצרה האליטה כדי לשמר את שליטתה", כותב לוינסון. "חלוקת משאבים, סדרי שלטון, מעמד האשה, ייצוגיות בתקשורת, בספורט, באופנה – כולם נמצאים בתהליכי שחרור והנגשה. הגיע גם העת לשחרר את השפה". במדור הדעות האחורי של העיתון כותב יונתן מנדל על צירופי מלים ש"היו לתבניות לשוניות שמשרתות היטב את השלטון".

במדור החדשות של "גלריה" מדווחת מיה סלע על מותו של מרדכי שלו, מבקר ספרות, מסאי ומורה. "שלו כתב עשרות רבות של מסות ומאמרי ביקורת על שלל סופרים ואנשי הגות, ביניהם: סמואל בקט, פרנץ קפקא, ש"י עגנון, ס' יזהר וסופרי דור המדינה. בעבר סיפרה בתו הסופרת צרויה שלו כי אביה עבר על כל מאמר זמן ממושך, וכי סירב להוציא לאור את כתביו", כותבת סלע. "היה בו העושר העברי של איש לח"י ושל האנרכיזם הפציפיסטי של חלק מאנשי העלייה השנייה", מצטטת כתבת "הארץ" דברים שכתב עליו מוקי צור.