הכותרות הראשיות
יום ללא חדשות מרכזיות מאפשר לעיתונים לבטא כל אחד את מהותו והעדפותיו ולבחור כותרת ראשית שתבדל אותו ותדגיש את אופיו המיוחד.
"עימות בין המבקר ליועץ המשפטי על עתיד הדיור הציבורי", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", המפנה לידיעה מאת נמרוד בוסו וניר חסון. "במכתב חריף טוען מבקר המדינה כי החוק מחייב שמיליארדי שקלים שנצברו במשך שנים ממכירת נכסים יושקעו ברכישת אלפי דירות חדשות – בניגוד לקביעתו של וינשטיין".
"דריכות בצפון" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום", שעניינה ירי של חיילי צה"ל על "חמושים שחצו את הגבול" מלבנון. כותרת הענק בכפולה הפותחת היא "אש בגבול לבנון", והיא מוגשת לכם בשני צבעים – לבן ואדום, על רקע שחור. "היעד: נשק גרעיני" היא כותרת ידיעה אחרת בכפולה, המתייחסת לארגון הטרור דאע"ש. "סיני: פורסם סרטון המתעד עריפת ראשי 'משתפי פעולה עם ישראל'" היא כותרת נוספת המשלימה את מסכת האיומים משלושה גבולות. את מגמת ההפחדה האופיינית משלימה, כצפוי, התססה אופורית: "למרות התקרית: לא נרשמו ביטולים בצפון לקראת החג".
תגובות להפניה למאמר של חזי שטרנליכט בדף הפייסבוק של "ישראל היום". לשון הכותרת על שער העיתון עצמו היא "עוברים לברלין? אל תטיפו מוסר"
"מחאת המילקי של הישראלים בברלין" היא הכותרת הראשית של "מעריב", המנסה לרכוב על שובל הטרנד המתחדש של דיון בתופעת הירידה מהארץ. הוא עושה זאת באמצעות מתן מגבר לפרסום פרטי ברשתות החברתיות. ואולם, במקרה של "מעריב" אולי עדיף לכנות זאת הדהוד; גם משום שמדובר בפרסום שמקורו ב"גלובס", וגם בשל היקף התפוצה וההשפעה של העיתון. "צעירים שעברו להתגורר בגרמניה פירסמו בפייסבוק חשבונית מהסופר המקומי והשוו את המחירים לאלה שבארץ. 'ישראל מתאימה רק לעשירים ולבני עשירים', טענו והוסיפו: 'להישאר בארץ זה לחסוך מעצמכם ומילדיכם מזון וחינוך'", נכתב בכותרת המשנה לראשית.
בן כספית, כמובן, חתום על טור הפרשנות, שתמציתו גם מתפרסמת בהבלטה על השער. הוא כותב, בין השאר: "אני יודע שעכשיו הפכתי את עצמי לבדיחה נלעגת בקרב קהילות הברלינאים הציונים החדשים".
"התחזית: גל שפעת קשה", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המובילה לכפולת העמודים הפותחת של העיתון ובה שלושה טקסטים דיווחיים של ירון קלנר וטור של פרופ' מוטי רביד, הנראים כולם כאילו נלקחו מדף המסרים של משרד הבריאות לקראת החורף. אין בכך בהכרח פסול, אולם מעניין אם העיתון זכה לטובת הנאה בשל השירות, ומהי.
תקציב 2015
"ממדינה צומחת לכלכלה צונחת" היא הכותרת הראשית של "כלכליסט", המפנה לניתוח נתונים כלכליים של אמנון אטד. "שנת 2014 צפויה להיות הראשונה מאז היציאה מהמשבר העולמי שבה צמיחת המשק תרד אל מתחת לממוצע הצמיחה בכלכלות ה-OECD", נכתב בכותרת המשנה על השער. "תחזיות הלמ"ס מצביעות על הידרדרות גוברת בפוטנציאל הצמיחה, שמפגרת אחרי קצב הגידול הטבעי של האוכלוסייה. כך הפכה כלכלת ישראל מאחת הצומחות ביותר במערב לכלכלה בדעיכה". אל הכותרות (נוספת להן כותרת הגג "ישראל נותרה מאחור") מצורפת לא תמונתו של שר האוצר יאיר לפיד, לשעבר בעל טור בקבוצת "ידיעות אחרונות", שעימה נמנה "כלכליסט", אלא של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אויבה העיקרי של אותה קבוצה.
ב"ישראל היום", לעומת זאת, נמצא מקום בשער העיתון כדי לדווח על מחאה של חיילים משוחררים נגד שר האוצר, אחרי הודעה כי יבטל את המענק לחיילים משוחררים שעובדים בתדלוק ובאבטחה.
בעמ' 3 של "כלכליסט" כותב מיקי פלד כי "יאיר לפיד מחיה את רפורמת השמן והרזה של בנימין נתניהו". מעל הכותרת מופיעה אינפוגרפיקה שכותרתה: "האוצר נגד עובדי הממשלה". "לאחר שבשנתיים האחרונות נוספו 8,000 משרות למשרדי הממשלה, דוחף כעת משרד האוצר להגביל את מספר העובדים ואת שכרם. בהסתדרות מאיימים בסכסוך עבודה", נכתב בכותרת המשנה. "האם שר האוצר יצליח ליישם את הרפורמה שהגה ב-2003 ראש הממשלה לקיצוץ בכוח האדם?". גם לניתוח הזה מתלווה תמונתו של נתניהו ולא של לפיד.
עמודים 4–5 של העיתון מוקדשים ל"אותיות הקטנות של תקציב 2015", הווה אומר הקיצוצים הקטנים והמצטברים המסתתרים בתקציב: בתוכנית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, במשרד השיכון ("קיצוץ ללא שום הסבר"), בפרויקט המצלמות המהירות של המשטרה, בפרויקט סביבתי בים המלח, בביטוח לחקלאים ובמיסוי משקיעי נדל"ן. עמרי מילמן מעריך שהקיצוצים, שנועדו "להראות לקהל בוחריו של לפיד שהוא מבצע שינויים בסדרי העדיפויות" (קיצוצים בתקציב המשרד לשירותי דת, מענקים ליהודה ושומרון והמשרד לירושלים והתפוצות), "לא יעברו".
לעומת הירידות בצמיחה, בייצוא ובנתונים אחרים, כותב אטד בעמ' 6, "רמת הצריכה הפרטית צפויה לגדול השנה ב-3.3%, בדומה לשיעור הגידול שנרשם בה בשנה שעברה ואף גבוה מעט מזה שנרשם בשנת 2010. התפתחויות אלה מחזירות את הדיון במונח הכלכלי 'צמיחה מוטת צריכה', שמתאר מצב שבו הצריכה הפרטית גדלה בקצב מהיר יותר מקצב הצמיחה. צמיחה מסוג זה משמחת הרבה פחות מצמיחה מוטת יצוא או השקעות, שמתוארת בספרות המקצועית כ'צמיחה בת-קיימא'. הסיבה לכך היא שצדו השני של זינוק פתאומי בצריכה הפרטית הוא ירידה בלתי נמנעת בחסכונות. ובהנחה שחסכונות הציבור אינם אינסופיים, מדובר באירוע בעל אופי זמני בלבד".
עוד בעמ' 6, אטד מסביר כי ההצהרה של לפיד בטקס הצגת עיקרי התקציב בשבוע שעבר מטעה. "כשנכנסתי לתפקיד – מצאתי משק עם תחזית גירעון של יותר מ-5%", אמר לפיד, אולם האמת היא שבניגוד לתחזית האוצר, הגירעון בפועל עמד על 3.15%. "באוצר מזהירים: יהיה בור של לפחות 15 מיליארד שקל בתקציב 2016", נכתב בכותרת ידיעה של מוטי בסוק בעמ' 3 של "דה-מרקר". עוד ב"דה-מרקר": חיים ביאור כותב כי שר הכלכלה נפתלי בנט "הצהיר כי שכר המאבטחים יעלה ב-477 שקל, אך הוא יעלה רק ב-335 שקל".
כל מה שנשאר
"מדד האושר הבריטי מגלה כי תושבי הבירה, העיר העשירה ביותר, הם בין האומללים בממלכה", נכתב בכותרת המשנה לטור של יואב בורנשטיין ב"כלכליסט" העוסק באנגליה. "דווקא השכונה העשירה ביותר בעיר היא המאושרת ביותר".
קק"ל קיימת
"סדר חדש בקק"ל", שער "דה-מרקר", 2.10.14
"קק"ל הציעה לשלם מיליארד שקל – ומשרד האוצר ויתר על הרפורמה", נכתב בכותרת הראשית בשער "דה-מרקר", שרק בשבוע שעבר בישר על דבר קיומה של הרפורמה ז"ל בחוק ההסדרים. גם ב"גלובס" הכותרת הראשית היא "לקראת דיל בקק"ל: תעביר מיליארד שקל למדינה ותשמור על עצמאותה".
בעיתוני הכלכלה של קבוצת "ידיעות" התמונה שונה: "קרב גרסאות בין קק"ל והאוצר", נכתב על שער "ממון". "בכירים בקק"ל: האוצר הסכים לוותר על הפיקוח על תקציבנו. באוצר מכחישים: אין שום סיכום", נכתב בכותרת המשנה. ב"כלכליסט" מדווחים על ההתפתחות בעמוד הראשון. "באוצר נחושים לעגן את העברת מיליארד השקלים מקק"ל למדינה בחוק, ואילו בקרן לא מוכנים לכך. שרי הממשלה עדיין לא מתחייבים לתמוך בהצעת האוצר", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של רוני זינגר. זינגר מוסרת כי באוצר מכחישים את הודעת אנשי קק"ל על השגת פשרה.
בסופה של הידיעה מוסרת זינגר כי בפגישה אתמול בין האוצר לקק"ל (יחד עם משרדי המשפטים וראש הממשלה) "נענו גם כמה דרישות של קק"ל ולפיהן הכסף שיועבר לא ייכלל בבסיס התקציב, לא יצורף לקק"ל חשב מלווה אלא רפרנט לעניין שיישב במשרד האוצר, וכן תינתן לה זכות וטו על הפרויקטים שאליהם תחליט הוועדה המיוחדת שתוקם להעביר את הכסף".
מתריעים בשער
"כך ייעשה לחושף שחיתויות בכור", נכתב בכותרת הראשית של "ממון" של "ידיעות אחרונות", המפנה לכתבה של צח שפיצן. "מאז שמ' דיווח למבקר המדינה על מינויים לא תקינים בכור בדימונה, חייו בעבודה הפכו לגיהנום", נכתב על שער המוסף. "חבריו מסרבים לשבת לידו באוכל, שרים לו שירים מעליבים ומכנים אותו 'גמד מכוער'. בתגובה הוציא לו המבקר צו הגנה".
מיניות
כתבת השער של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות" היא מהסוג שמשלב בין אהבת הסנסציה והמציצנות המאפיינות את העיתון ועורכו הראשי לבין תועלת חברתית בדמות הכרה וקבלה של האחר, השונה והחלש (וגם קידום מכירות לפסטיבל מקומי, מן הסתם עילת הכתבה מלכתחילה). "בגיל 15, בזמן שהיה עדיין תלמיד בישיבה, הופיע ליאור כהן בפעם הראשונה כמלכת דראג", פותחת כותרת המשנה לכתבה, של סמדר שיר. "גם התעללויות המורים והחברים בישיבה והנסיונות של אמו ושל הרבנים להפוך אותו לסטרייט לא הצליחו לשבור אותו. היום הוא מופיע עם הרכב הדראג המצליח בישראל: 'פאות קדושות'. בקהל מריעה לו המעריצה הכי גדולה – אמא שלו".
"הוא משך לי שלוש פעמים באוזן, הכריז שהוציא ממני את העין הרעה וביקש כסף", מספר כהן לשיר על ביקור אצל "רב נודע" שאמו לקחה אותו אליו כשהיה נער. "זה הרתיח אותי. למה אתה מוכר לאמא שלי תקווה כשברור שלא אשתנה?! גם לפסיכולוג אמא שלי לקחה אותי, ואחרי שיחה אחת הוא פסק שהורי הם אלה שזקוקים לעזרה".
גם ב"הארץ" עוסקים היום בהבלטה באותו נושא, אולם לא באמצעות סיפור אישי מרגש וקידום מכירות. "משרד הבריאות: טיפולים נגד הומוסקסואליות לא יעילים, לא אתיים ויכולים לגרום לנזק", נכתב בכותרת ידיעה של עידו אפרתי ויאיר אטינגר על שער העיתון. "המשרד, שאימץ את עמדתן של מועצת הפסיכולוגים והסתדרות הפסיכולוגים, קבע בהחלטתו לראשונה כי 'המטפלים בשיטה זו מייצרים מצג שווא של הכרה מדעית בשיטה, למרות שבפועל אין עדויות מחקריות להצלחת שיטה כלשהי לגבי האפשרות להמרה ויש אף עדויות לנזק אפשרי'".
לפי נייר העמדה של המועצה וההסתדרות, "ההתרשמות היא שרוב העוסקים בתחום טיפולי ההמרה אינם נמנים עם תחום מקצועות בריאות הנפש המוכרים: פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים. בהעדר חוק פסיכותרפיה, העיסוק בתחום כה מורכב ורגיש על-ידי 'מטפלים' לא מוסמכים אינו ראוי מבחינה אתית ומקצועית, ויש להזהיר את הציבור מפני הסכנות הצפויות מצד 'מטפלים' כאלה".
הבדל נוסף בין הטיפול בנושא בשני העיתונים הוא שב"הארץ" ניתן מקום לעמדת הצד שכנגד. "הרב אבינר יצא נגד האזהרה: 'מאות יצאו מזה בזכות הטיפולים והקימו בית נורמלי'", נכתב בכותרת המשנה.
תוספת, 6.10: קורא אדוק של הסקירה העיר כי להשוואה שעשיתי אין רגליים, וכי מדובר בתקלה מביכה, מאחר שב"ידיעות אחרונות" התפרסמה, בעמודי החדשות, ידיעת עמוד על החלטת משרד הבריאות. הפעם, הצדק איתו.
הידיעה ב"ידיעות"
עושים לביתם
מוסף חג של "מסלול", "בשיתוף רשות הטבע והגנים", "ידיעות אחרונות", 6.10.14
אירוע בידור שנתי שיוזם ראש עיריית ירושלים ניר ברקת זוכה לפרסום יפה – בעמודי המודעות ובעמודי המערכת. כך אתמול התפרסמה ב"מעריב" מודעה למירוץ פורמולה ירושלים, והיום מתפרסמת על אודותיו ידיעה נרחבת בת עמוד וחצי (משה כהן).
אבל העיתון המקדיש למירוץ את הסיקור הנרחב ביותר הוא כמובן "ידיעות", שלו שיתוף פעולה מתמשך עם עיריית ירושלים. בעיתון מקדישים לידיעה על המירוץ את חלק הארי של כפולת האמצע בקונטרס החדשות והפניה מרכזית (השנייה בגודלה) מהשער. הדובדבן הוא ראיון עם ברקת במוסף היומי. הכותרת הארוכה לראיון הקצרצר – "על הקשר בין עיר הקודש לפורמולה 1 ועל הגינוי האמריקאי לתוכניות הבנייה בעיר" – קושרת יחדיו בין עניינים לאו דווקא קשורים, וכושלת מלהצביע על הקשר האמיתי שמאחורי פרסום הטקסט שהיא מכתרת.
המוסף "מסלול" שוב בשיתוף רשות הטבע והגנים – גליון השת"פ הקודם היה בפסח, ובמוסף מתפרסמת פינת תוכן שיווקי קבועה מדי גיליון.
צוות טכני מכין מכונית מירוץ לתצוגה לקראת פתיחת תערוכה מוטורית בירושלים, 6.10.14 (צילום: יונתן זינדל)
בפתח המוסף "24 שעות" מתפרסמת פינת התוכן השיווקי הקבועה של משרד החינוך, המקדמת את תדמיתה של תוכנית "למידה משמעותית" של שר החינוך שי פירון (מתחת לפינה, פינה קבועה אחרת, "שיר ביום". מתוך השיר היום, של לאה זהבי: "ש-ק-ט!/ היתה אמי צורחת/ ונשמתי פרחה./ בלילה/ הלכתי על בהונות/ לבדוק אם היא ישנה/ או מתה").
בהמשך למה שכתב כאן אתמול אורן פרסיקו, ראוי לציין כי ב"ידיעות אחרונות" לא מסקרים את העתירה נגד משרד החינוך בנוגע לתשלומי הורים.
ענייני תקשורת
"בעקבות דו"ח אייל: מפיקים בוחנים מהלך משפטי שימנע את הרישיון מקשת ורשת", נכתב בכותרת ידיעה של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "אחרי הרוח הגבית שקיבלו מפיקי הטלוויזיה מוועדת אייל, מפיקים בכירים בשוק הטלוויזיה בוחנים הגשת תביעה נגד גופי השידור בדרישה לפסק דין הצהרתי שלפיו קשת ורשת פעלו בניגוד לחוק ולא עמדו בתנאי הזיכיון שלהן. משמעות אי-העמידה בחוק עשויה להיות שקשת ורשת לא יוכלו לקבל רישיון לשידור קבוע", כותב טוקר, "ועדת אייל, בראשות ד"ר עדי אייל, הוקמה על-ידי שר התקשורת גלעד ארדן במטרה לבחון את מערכת היחסים בין מפיקי הטלוויזיה לגופי השידור. הוועדה הנפיקה בדו"ח הביניים שלה מסקנות חריפות במיוחד לגופי השידור. בדו"ח, שפורסם בשבוע שעבר, נכתב כי שוק ההפקות מנוהל באופן ריכוזי על-ידי גופי השידור (בעיקר קשת ורשת) באופן שפוגע בעצמאות ההפקות, בפלורליזם ובחופש היצירה".
עוד מדווח טוקר כי "חברת עמרב-השקעות של רם בלינקוב ועמוס לסקר תקבל עד 1.5 מיליון שקל עבור ייעוץ להליכי החקיקה ובניית השידור הציבורי". ועוד מדווח טוקר, תחת הכותרת "לפ"מ אוהבת לפרסם בטלוויזיה – וביוקר", כי "בעוד שבשוק הפרטי משקיעים 43% מתקציבי הפרסום בטלוויזיה היקרה יותר, עד 2013 משרדי הממשלה הפנו אליה 62%".
בעמ' 24 של "ידיעות אחרונות" מדווחת יעל גבירץ על "מחווה" של גדעון סער, עדיין שר הפנים ועדיין פוליטיקאי מחמד בעיתון, שבחר להעניק אזרחות ישראלית לאפריקאי עם סיפור מרגש. לידיעה נלווה תצלום של האיש ורעייתו אוחזים בתעודות הזהות שקיבלו אתמול, ותצלום הידיעה בעיתון על פציעתו בפיגוע לפני 20 שנה ("שוחרר בהתערבות 'ידיעות אחרונות'", נכתב בכותרת המשנה). העורכים היו יכולים לצרף גם תצלום של מאמר דעה שפורסם בעיתון לפני שמונה חודשים, גם הוא על-ידי גבירץ, שכתבה אז: "20 שנה של עינויי נפש ואי-ודאות, ורק כשהגיעה הסאגה הזו למשמרת של גדעון סער זכתה לסיומה השלם והראוי".
במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת כתבה של דניאל בטיני תחת הכותרת "כך הפך דאע"ש לארגון הטרור העשיר בעולם", עם הון של שני מיליארד דולר. זו הגזמה אופיינית לטבלואיד, שהסיפורים שהוא מביא חייבים להיות תמיד "הכי" משהו. היא עלובה במיוחד על רקע הפרסומים החוזרים ונשנים בחודשים האחרונים על ההון הגדול הרבה יותר של ארגון טרור אחר, שראש ממשלתנו מרבה להשוות לזה הידוע בכינוי דאע"ש.
ב"כלכליסט" מדווח אופיר דור כי הרשות השנייה פסלה פרסומת לתערוכת רהיטים ששודרה בערוץ 2 מפני שהציג אותה מושיק גלאמין, שהוא מנחה של תוכניות עיצוב בזכיינית רשת.
אמיתי זיו כותב ב"דה-מרקר" על הוצאת הספרים הדיגיטלית בוקסילה, ש"מביאה לישראל את הסינגלים – ספרים קצרים לקריאה מהמובייל". "מבחינת הטכנולוגיה והקטלוג, מהפכת הספרים הדיגיטליים בישראל כבר מוכנה. כעת נותר להתגבר על המשוכה האחרונה – הקורא", מסדרת כותרת המשנה את הזירה והעדיפויות.
בכתבת השער של "גלריה" עוסק כתב האופנה שחר אטואן בשינוי בלבושה של עיתונאית הטלוויזיה גאולה אבן.