בערב יום-כיפור הוציא בג"ץ צו ביניים המורה לרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו לאפשר לתחנת הרדיו א-שמס לשדר ביום-כיפור. הנימוקים, כך נכתב, יינתנו במועד מאוחר יותר. חשוב לזכור שתחנת א-שמס פועלת כבר כעשר שנים, ובכל השנים האלה שידרה ביום-כיפור, למעט בשנה שעברה, שאז הורתה הרשות השנייה לתחנה להפסיק את שידוריה. האיסור התבסס על סעיף 3(ב) לכללי הרשות השנייה, הקובע מפורשות כי בעל זיכיון לא ישדר ביום-הכיפורים. יודגש: אין מדובר בכלל חדש, אבל הוא מעולם לא נאכף על א-שמס קודם לכן, על אף שמדובר בכלל יסוד שהפרתו נחשבת להפרה מהותית של כללי הזיכיון ובעטיה ניתן לשלול זכיון השידור.
מנכ"ל א-שמס סוהיל כראם (צילום: יוסי זמיר)
בשנה שעברה מחה מנכ"ל התחנה סוהיל כראם על כך שההנחיה הגיעה זמן קצר לפני התאריך המיועד, כשלא ניתנה לתחנה הזדמנות להיערך לתגובה. כראם ציית להוראה, וביום-כיפור שעבר, כאמור לראשונה בעשר שנות פעילותה, לא שידרה תחנת הרדיו הערבית, המיועדת לציבור ערבי. מרכז אעלאם פנה אז לרשות השנייה בבקשה לבדוק את האפשרות לבטל את הסעיף ואף דווח כי הצוות המשפטי של הרשות הביע נכונות לפעול לביטולו.
ההיגיון אומר שהיה צריך לטפל בסוגיה רגישה זו, הנוגעת במתח שבין חופש הביטוי, חופש הדת, מדיניות תקשורת ורגולציה, במהלך השנה – כדי להגיע ליום-כיפור הנוכחי עם החלטה. אלא שהעניין לא טופל, אולי במכוון ואולי לא במכוון. לכן הגיעו הדברים לכלל פיצוץ בימים האחרונים, וטוב עשה בג"ץ כאשר הכריע כפי שהכריע.
בהערת אגב יש לציין כי בעתירה לבג"ץ כראם ניצל את העובדה שיום-כיפור חל השנה ביום הראשון של חג הקורבן המוסלמי והצביע על אי-ההיגיון בכך שנאסר על התחנה הערבית לשדר ביום החג הגדול של הציבור המוסלמי בישראל. חפיפה זו תחזור על עצמה גם בשנה הבאה, וכך תחנת א-שמס קנתה לעצמה שנתיים בטוחות של שידורים ביום-כיפור.
ההתנהלות המתוארת לא הפתיעה אותנו. בשנתיים האחרונות כתבנו מחקר מקיף על תחנת הרדיו א-שמס בתפר שבין פוליטיקה, כלכלה ורגולציה. המחקר, שיראה אור בעוד כמה חודשים, מלמד שהמאפיין הבולט של מקרי ההתנגשות בין התחנה לרשות השנייה הוא המתח שבין רצונו של הרגולטור להתייחס אל התחנה כאל כלי לקירוב לבבות לבין תפקידה של התחנה כממלאת צרכים פוליטיים-בידוריים-מסחריים של קהל היעד שלה: הציבור הערבי בישראל.
קהל היעד של התחנה כתחנה מגזרית הוא הציבור הערבי באזור הצפון. במחקר ראינו כי לרשות השנייה כמעט שלא הגיעו תלונות על א-שמס מצד קהלי היעד שלה. רוב התלונות שהבשילו לכדי עימותים בין הרגולטור לבין התחנה הגיעו מצד אזרחים יהודים, ארגוני ביקורת תקשורת, מובילי דעה או פוליטיקאים ימנים, שהתקשו להכיל את העובדה שתחנת רדיו העושה שימוש במשאב ציבורי, גלי הרדיו, מעיזה להתבטא בצורה פרו-ערבית.
"קטע חסר". השמטות מהחלטות הרשות השנייה המתפרסמות באתר הרשות
כמו כן, בזמן כתיבת המחקר התברר לנו כי יש קושי לעיין בדו"חות, בפרוטוקולים של ישיבות, בתלונות ציבור ובנתוני סקרים שעורכת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בעניין רדיו א-שמס, ובכלל זה גם ישיבות של ועדת הרדיו של הרשות. המאגר "טיפול בהפרות" באתר הרשות השנייה מאפשר לחפש הפרות לפי הגורם המשדר. תחנת א-שמס אינה מופיעה כלל ברשימת הגורמים המשדרים, להבדיל משאר תחנות הרדיו וזכייני הטלוויזיה. בפרוטוקולים של דיוני מועצת הרשות השנייה המופיעים באתר הרשות מחוקות במכוון פסקאות הנוגעות לרדיו א-שמס ותחתן נכתב "קטע חסר". איך ייתכן שמעולם לא נרשמו הפרות לתחנת א-שמס? מה נאמר בדיוני המועצה שהוא כה בוטה או חשאי עד כי היה צורך למחוק אותו?
התשובה היא מה שאנו מכנים במחקר "רגולציה בקריצה", כלומר – יחסי התחנה והרגולטור מתאפיינים בהבנות "אפורות", מתחת לשולחן, ללא הליכי הפרה מסודרים. לטעמנו, הסיבה לכך היא הבנה של הרשות השנייה שבג"ץ יפסול החלטות שלה לבטל תוכניות או לנזוף בתחנה על התבטאויות של שדרים. לכן, גבולות חופש הביטוי של התחנה התעצבו הרחק מעינם הביקורתית של בג"ץ והציבור – תוך ניסיון לכופף את ידיה של התחנה בלי ליצור הליכים רשמיים.
צריך להודות שכמה מן התכנים ששודרו במהלך השנים בתחנת א-שמס קשים מאוד לאוזן הישראלית היהודית, אבל צריך גם לזכור כי תחנה דוברת ערבית שתתעלם מהחיכוכים, מהמורכבות ומהעימותים הלאומיים בישראל בשנים האחרונות תחטא לתפקידה כממלאת את הצרכים התקשורתיים של הציבור הערבי בישראל. יתרה מזו, היא תהפוך ללא רלבנטית מבחינתו, תתרום עוד יותר לתחושת הניכור שחווה הציבור הערבי ותחייב אותו למצוא חלופות באמצעי תקשורת אחרים – מסורתיים ודיגיטליים – מחוץ לישראל.
בתנאי המכרז שעליו חתמה תחנת א-שמס מופיעות התחייבויות לשמור על עקרונות הסובלנות, הפלורליזם והדמוקרטיה ולתת ביטוי למגוון התרבויות של קהלי היעד שלה ולעקרונות הקִדמה. בכל הנוגע לחדשות נקבע בתנאי המכרז כי בעל הזיכיון ישדר חדשות בהתאם לאפיון התחנה, לאופיים של לוח המשדרים וקהל היעד וכפוף לאישור המועצה. לכן גם התפיסה הגורסת שכאשר התחנה משדרת תכנים שאינם בבחינת גשר לשלום היא מפרה את תנאי המכרז שלה, או עושה שימוש לרעה במשאב הציבורי שניתן לה במכרז – היא בעייתית.
גם אם תחנת א-שמס רואה בדו-קיום וחינוך לשלום עקרונות שהם נר לרגליה, מהעקרונות הללו אין עולה שיש לה מחויבות להתיישר עם השיח הציבורי של הזרם המרכזי הישראל
תפיסה זו בעייתית גם מנקודת הראות של תנאי המכרז עצמם והרעיון שביסוד הרדיו האזורי שכמה מהתחנות שלו מיועדות למגזרים ייחודיים. היא גם בעייתית מנקודת הראות של הגנה על זכויות אדם ובראשן הזכות לחופש ביטוי בחברה דמוקרטית. גם אם תחנת א-שמס רואה בדו-קיום וחינוך לשלום עקרונות שהם נר לרגליה, מהעקרונות הללו אין עולה שיש לה מחויבות להתיישר עם השיח הציבורי של הזרם המרכזי הישראלי.
מעניין בהקשר זה להשוות בין רדיו א-שמס לבין תחנת הרדיו החרדית קול-חי, שגם היא מיועדת לקהל מגזרי. התחנה הצהירה בעבר ובאופן גלוי ששידוריה נקיים מתוכן שאינו עולה בקנה אחד עם אמונותיו ורצונו של קהל מאזיניה. כלומר, היא באה לשרת את קהל מאזיניה ולא את כלל ישראל, חרף חובת האיזון בשידורים או השימוש שהיא עושה במשאב ציבורי מוגבל. יתר על כן, התחנות החרדיות אינן מנסות להציג את עצמן כגשר לעולם הלא-דתי.
בזמן כתיבת המחקר שלנו עלתה לדיון ציבורי תופעת הדרת הנשים מהרדיו האזורי המיועד לציבור החרדי, על רקע סירובה של התחנה החרדית קול-ברמה להעלות נשים לשידור. בהקשר זה אמר יו"ר מועצת הרשות השנייה ד"ר אילן אבישר כי יש להתחשב בשיקולי רב-תרבותיות ולכבד את הערכים של קהל היעד של התחנה. הדברים נאמרו הגם שמדובר בהפרה גסה של הזכות לשוויון, מזכויות היסוד המוגנות בחברה דמוקרטית בכלל ובמדינת ישראל בפרט. מדוע אפוא הציפייה מרדיו א-שמס שונה?
פעילותו של מנכ"ל הרשות השנייה הנוכחי, שי באב"ד, משקפת היצמדות גדולה ללשון החוק והכללים ואכיפה תקיפה שלהם. אולם לפני שאוכפים כללים בכוח, יש לבחון אם הרציונל שלהם הגיוני וחוקתי. לרשות השנייה היתה שנה שלמה לבחון זאת, והיא כשלה בכך. טוב, לכן, שבג"ץ חוזר להיות שחקן בזירה של קביעת גבולות חופש הביטוי של תחנת הרדיו א-שמס.
מאמר זה מבוסס על פרק מתוך הספר "תחנת הרדיו א-שמס: בתפר בין פוליטיקה, רגולציה וכלכלה", מאת שלומי דסקל ותהילה שוורץ-אלטשולר, שיראה אור בחודשים הקרובים
עוד על הרשות השנייה ורדיו א-שמס
05.10.2014