היו"ר כרמל שאמה: בבקשה. הדובר הבא – צביקה ברודצקי, משקיע קטן.
צביקה ברודצקי: יו"ר הוועדה, חברי-כנסת נכבדים... אתחיל בכמה דברים שימחישו מה קרה ביום האחרון, שעברנו ממצב של מסקנות ביניים למסקנות מרוככות. בתור משקיע קטן, באמת קטן, פרטי, ריככו לי את השואה.
היו"ר כרמל שאמה: אל תשתמש במלה "שואה", אחרת אני מוציא אותך החוצה.
צביקה ברודצקי: למה? זה לא אישי.
היו"ר כרמל שאמה: אני לא מוכן להכניס את השואה לסיפור הזה.(פרוטוקול ישיבת ועדת הכלכלה, 4.1.11)
* * *
"בשבוע הבא ידלקו האורות במשרד עורכי-דין לוחמני מסוים, שמתחיל לעבוד חזק נגד צמד השי"נים (ששינסקי ושטייניץ). רוצים לתרום באמת? בינתיים כל העלויות לעורכי-הדין באות מכיס אחד (שלי), והעלויות כבדות. ככל שיהיו יותר מתגייסים לסיוע במימון, המאבק יהיה יותר רציני. העלות לשלב הראשון היא 40 אלף שקל + מע"מ. בג"ץ כשיגיע זמנו: עוד 80 אלף שקל + 50 אלף שקל מענק על הצלחה. כסף שיאורגן ילך לקופה מסודרת, ויהיה ועד שיחליט כמה הולך ולאן. המטרות העיקריות: יחסי-ציבור והשבחת המאבק המשפטי במידת הצורך".(המשקיע חיים דוידיאן, "גבעות-עולם – פורום המשקיעים", 12.11.10)
לחלק א' של הכתבה >>
צביקה ברודצקי, גבעות-עולם, בכנס של "המשקיעים הקטנים" שאירגן "מעריב" (צילום מסך: nrg וידיאו)
מי מפעיל את המשקיעים הקטנים?
מעט אחרי שוועדת ששינסקי פירסמה את מסקנות הביניים, החל משלוח מסיבי של הודעות דואר אלקטרוני אל עיתונאים וחברי-כנסת – חתומים על-ידי "המשקיע השוקע", "שטייניץ", "ששינסקי", "לוסקין" (טוביה לוסקין, מייסד שותפות גבעות-עולם) ושמות נוספים שלא תאמו את הכתובות שמהן נשלחו.
תוכן ההודעות "נע בין מספרים ועובדות – ללשלשת מילולית טהורה", כהגדרת אחד מן העוזרים הפרלמנטריים שהופיע ברשימת התפוצה הארוכה. "הם לא הגיעו לרמת 'פיליבסטר' – כפי שהיה במאבק על שעון החורף, אז המיילים שנשלחו לכנסת גרמו לקריסת המערכת – אבל לא רחוק מכך. משלב מסוים התחלתי למחוק אותם אוטומטית, כפי שאני מניח שעשו גם אחרים".
על-פי הפורום של שותפות הנפט גבעות-עולם, התוסס מבין הפורומים של משקיעי הגז והנפט, המיילים נשלחו ל-1,500 עיתונאים, חברי-כנסת, שרים ועוזרים. היחס הנפוץ אל המיילים מצד העיתונאים נע בין אנטגוניזם לביטולם כקוריוז, והפך רציני יותר רק לאחר שהמשקיעים פירסמו מודעות בוטות בגנות שטייניץ והתארגנו באמצעות עו"ד יהודה רסלר ויועץ התקשורת מוטי מורל.
היחצן זאב ינאי במסיבת עיתונאים של "המשקיעים הקטנים", 21.12.10
דחיפה לכך סיפקה ח"כ שלי יחימוביץ', כשקראה ל"משקיעים הקטנים" "לחשוף את פניהם האמיתיים ואת מקורות המימון שלהם", כינתה אותם "מהמרים חסרי אחריות" וקבעה כי "הנושא ראוי לתחקיר עיתונאי". בתגובה פירסמו "המשקיעים" מודעות נגד יחימוביץ' וקיימו מסיבת עיתונאים בניהולו של מוטי מורל, שבמסגרתה "נחשפו פניהם" של ארבעה משקיעים, ובהם ניצולת שואה. עוד נטען כי המימון למודעות שווה ערך לחצי מיליון שקל, שנאספו מן המשקיעים, בעיקר בסכומים קטנים ("מאתיים שקל, חמש מאות שקל", הקריא אחד המשקיעים כשהוא צופה במסך שמולו).
ברקע החלו נסיונות עיתונאיים לחשוף את מקורות המימון של קמפיין "המשקיעים הקטנים", מתוך הנחה כי אלה יובילו אל המשקיעים הגדולים בקידוחים, אותם בעלי הון דוגמת יצחק תשובה וקובי מימון (מי שכונו "הטייקונים"). "עוד קודם למסיבת העיתונאים ביקשתי להיפגש עם 'המשקיעים'", אומר עיתונאי המסקר את התחום. "יצר איתי קשר יחצן, נעניתי ב'כן אפשר', 'אי-אפשר'. בסופו של דבר 'המשקיעים' החליפו יחצן – ועברו למורל. הם לא עשויים מקשה אחת, ולפני מסיבת העיתונאים הם נחלקו לכמה קבוצות. האיחוד התבצע שם".
לדברי בכיר באחת ממערכות העיתונים הכלכליים, "ההתרשמות הראשונית מן 'המשקיעים' היתה מאוד שלילית, ומלווה בהרבה ציניות. היו מאמצים רבים, של כל העיתונאים, להבין מי עומד מאחוריהם. ההנחה היתה שזו לא התארגנות אותנטית, אלא קמפיין שמישהו מבצע דרך צד ג'. ניסינו לבדוק את הנושא, ביקשנו את הרשימות של מממני המודעות, הקציתי לכך תחקירן מעולה. המשקיעים עצמם סירבו לחשוף את המממנים ובכך עשו טעות, לדעתי. הם היו צריכים לפרק מיד כל חשד. הם לא שיתפו פעולה, ואנחנו לא הצלחנו להוכיח שיש ממש בחשדות".
כתבי שוק ההון, המסקרים את המשקיעים באופן שוטף, לא הופתעו מהקמפיין ומסגנונו. "המובילים את ההתארגנות הם משקיעי גבעות-עולם, שתמיד היו מאוד מעורבים. אלה אנשים שחיים את ההשקעה שלהם, מבקרים בקידוח לעתים תכופות ובקיאים בכל התקדמות וצעד", אומרת ליאור זנו מ"דה-מרקר". "כשהם לא אהבו ידיעות שפירסמתי, הם נהגו לשלוח מיילים: 'אתה כתב מגמתי', 'איפה ההגינות?'".
האוצר: עלות קמפיין "המשקיעים הקטנים" – פי ארבעה מהמוצהר
"האנשים אמיתיים", מעריך כתב המסקר את התחום כשהוא נדרש לטענות בנוגע לאותנטיות הקמפיין. "לגבי המימון, ההערכה שלי היא כי גם אם יש 'מקור כבד' שמעביר כספים לחשבון הנאמנות שנפתח, הוא עושה זאת בדרך מתוחכמת; פורט את הסכומים, ולא בהכרח מיידע את המשקיעים על ההעברה".
על-פי תחשיבים שביצעה יפעת-מחקרי-מדיה עבור משרד האוצר, סך הפרסום של "המשקיעים הקטנים" בעיתונות ובאינטרנט הוא 553.7 אלף דולר במחירי מחירון. מחירי יפעת נחשבים גבוהים ב-10% מן המחירים בפועל – אך בכל זאת מדובר בקרוב לפי ארבעה מהסכום שעליו הוצהר במסיבת העיתונאים.
מהודעות שפורסמו בפורום גבעות-עולם עולה כי היתה פנייה למשקיעים הגדולים בשותפויות כדי שישתתפו במימון. "לצערי", כותב המשקיע חיים דוידיאן, "ייתכן שלא יהיה מנוס מלפתוח במערכה נגד השותף הכללי. כתבתי לכללי והתחננתי לפניו שיקצה תקציב למורל, אך הדברים נפלו על אוזניים ערלות. אני יודע מעיתונאים ומגורמים ציבוריים רבים שבניגוד למאבק בששינסקי, שבו הם נגדנו, מאבק בכללי יתקבל באהדה".
הודעה אחרת קוראת "לקבל, בהסכמת הכללי, שני מיליון שקל כדי לממן פעילות ציבורית ותקשורתית דחופה (מחר בבוקר!!) נגד ששינסקי ושר האוצר", והודעה נוספת רומזת: "ביום חמישי פתחו לנו את השער... הבן של... חמד של בחור, הוא מאוד רצה אבל זה מאוד בעייתי ולכן ירדנו מזה... אולי יתאפשר בהמשך...".
"אכן היו פניות למשקיעים הגדולים", אומר דוידיאן, "לי היה רעיון להקצות למאבק סכום מקופת השותפות של גבעות-עולם, אך הוא לא הצליח". בכתבה שפירסם שוקי שדה במוסף סוף-השבוע האחרון של "דה-מרקר", הזכיר דוידיאן פנייה דומה לקובי מימון, מבעלי השליטה בחברת גז אחרת, ישראמקו. "נענינו בתשובה שלילית, וטוב שכך – אחרת היינו נופלים עם זה", אומר המשקיע צביקה ברודצקי.
מימין: ח"כ שלי יחימוביץ', כנס "המשקיעים הקטנים" של "מעריב", המשקיע דוד ויינברגר (צילומים: ליאור מזרחי, צילומי מסך nrg)
לדברי המשקיע דוד ויינברגר, "היו פניות גם לשותפים בקידוחים אחרים, שהסתיימו באופן דומה. היקף התרומות שאספנו בעצמנו הוא כמיליון שקל". את רשימת התורמים מסרבים "המשקיעים הקטנים" לחשוף: "אני לא מעוניין בזה, והחברים שלי לא מעוניינים בזה", אומר דוידיאן, "אנחנו אנשים פרטיים, ואין לנו עניין להזים שמועות שלא אנחנו יצרנו".
הודעות המופיעות בפורום מלמדות על מהלך ההתארגנות: הודעה מ-15.12.10 מדווחת כי "אנחנו בידיים טובות, ההתקשרות עם מורל יצאה לדרך", והודעה מ-19.12.10 מעדכנת כי "התרומות הגיעו ל-200 אלף שקל, ההתחייבויות עומדות על 180 אלף שקל. יש קמפיין גדול בדרך שיחייב עוד כסף". הודעות אחרות מאיצות במשקיעים להגיב לכתבות ("המאבק על הטוקבקים – מדריך למשתמש"), ליזום פגישות עם חברי-כנסת ("200 שקל פיצוי לכל מי שישיג לנו פגישה. זו רשימת הטלפונים"), ולהצטרף לחותמים ולתורמים ("אין לכם מושג כמה חשוב שרסלר יוכל לומר: יש מאחורי עם!!", "אני לא מצפה להתגייסות של משקיעים עם אחזקה קטנה, אבל יש כאן כמה עשרות עם כסף של חצי בית או בית שלם – ויותר – בפנים").
יועצי התקשורת לא צידדו בכל הפעולות שיזמו "המשקיעים הקטנים". "חלקם פועלים באופן עצמאי, ולא עם כל המיילים והתכנים אני מסכים. קשה לשלוט בהם", אומר זאב ינאי, ממשרדו של מוטי מורל, שכבר אינו מייצג את המשקיעים.
בהמשך ייצג את המשקיעים יהודה שוויצר, בעלי אייטם-מדיה: "פנו אלי מחמת העומס וכדי שלא תיווצר מראית עין של זהות אינטרסים עם המשקיעים הגדולים. מורל הוא יועץ התקשורת של שותפות גבעות-עולם, שביחס אליה יש למשקיעים אינטרסים משותפים ואינטרסים מנוגדים. אני לא שולט בהם במאה אחוז, הם עושים פעולות עצמאיות. אי-אפשר לשלוט במי שכל הונו נמצא שם".
יחצן לשעבר של "המשקיעים הקטנים": "יש בהם גם בינוניים וגדולים"
המסרים שנבחרו בתחילה ובאו לידי ביטוי במיילים ובמסיבת העיתונאים היו עם דגש רגשי: "חשוב לא להתפרע בהפגנה, להפך. לעמוד מול המצלמות מחר ולהראות צער, פה פעור. כל מי שמצטלם – לדבר מהרגש; לא על ההשקעה הפרטית, אלא על העלבון, על כך שרימו אותנו, על כך שגוזלים אותנו", כתב המשקיע "אחד העם" בפורום גבעות-עולם.
ספק אם המסרים הללו שיכנעו את העיתונאים. כך, למשל, תחת הכותרת "בסופו של דבר, המשקיעים הקטנים לא צודקים", כתבה מרב ארלוזורוב ב"דה-מרקר": "ההופעה של שושנה (ניצולת השואה) במסיבת העיתונאים היתה שקטה, מכובדת ומרשימה. זה לא הופך אותה לצודקת. שושנה אינה ניצולת השואה היחידה בישראל. לצדה יש עוד אלפי ניצולים אחרים, שלא השקיעו במניות הנפט והגז, ושהתמורה שתתקבל ממיסוי הגז עשויה לתרום תרומה ניכרת לאיכות חייהם".
"אני לא יועץ אסטרטגי, אבל אני חושב שהניסיון להציג את המשקיעים כמסכנים לא שירת אותם", אומר כתב "מעריב" רותם סלע. "הטענה שלהם פשוטה ולדעתי הם היו צריכים לדבוק בה ולדחוף אותה, במקום 'סיפורי מסכנות': המיסוי האפקטיבי שיחול עליהם גבוה מהנטען, וגבוה מזה שיחול על השותפים הכלליים – המשקיעים הגדולים. אני לא יודע למה הקו הזה נבחר, אולי בגלל התפיסה שמ'טייקון' אפשר לקחת, ומ'אזרח קטן' לא".
בהמשך השתנו כמה מהמסרים. "דבר שנבחר להיות עיקרי", כתב צביקה ברודצקי בפורום, "הוא ההפרדה הגורלית שלנו מהטייקונים. אני מסתובב במסדרונות הכנסת בשלושת השבועות האחרונים, יחד עם חברים יקרים אחרים, ובכל מקום ניסו לשכנע אותנו 'להודות' שאנו שליחיו של תשובה. זו משימה קשה עד בלתי אפשרית [לשכנע] שיש באמת משקיע קטן".
בשיחה עם מורל, כשבועיים לאחר מסיבת העיתונאים, הוא הדגיש כי "לא כל המשקיעים קטנים, יש בהם גם בינוניים וגדולים". יהודה שוויצר אומר על כך: "המשקיעים הם פרטיים, לא קטנים. לחלקם יש השקעות בשווי של כמה מיליוני שקלים. יש בהם כאלה שמושקעים 30 שנה, ושתרמו 100 אלף שקל לקמפיין. צריך להבין שזה לא כסף נזיל, אלה אנשים שביומיום נוסעים ב'מזדה 3'".
טוביה לוסקין, הגיאולוג הראשי של גבעות-עולם (צילום: דוד ועקנין)
"אני לא משקיע קטן", מעיד חיים דוידיאן בשיחה עימו, ובכתבה שפורסמה ב"דה-מרקר" צוטט כאומר: "אני מכיר חמישה-עשרה אנשים המחזיקים יחד 100 מיליון שקל במניות הנפט והגז, ויכולים להקצות גם חצי מיליון שקל לקמפיין".
כתב המסקר את התחום מוסיף על כך מהתרשמותו: "פניתי אל המשקיעים מתוך עניין בטענה שהם נגזרת של ה'טייקונים'. מה שגיליתי בסופו של דבר הוא שהם לא אנשים שזקוקים ל'טייקון' כדי לשכור משרד יחסי-ציבור. ממקור ראשון, אני יכול להעיד שאלה בהחלט אנשים אמידים".
בצד ביסוס ההפרדה בינם ובין המשקיעים הגדולים ביקשו "המשקיעים הקטנים" לקיים פגישות עם מערכות העיתונים. "למשקיעים חשוב היה להסביר את עמדתם", אמר שוויצר, "יזמנו פגישות ב'גלובס', ב'ידיעות אחרונות', ב'ישראל היום' וב'ג'רוזלם פוסט'. אני חושב שגם המשקיעים מבינים שצריך להעלות את התמלוגים, אבל כמה מהסעיפים מטילים עליהם תשלומים העולים בהרבה על אלה שמוטלים על המשקיעים הגדולים, ואת הטענות הללו הם רצו להשמיע".
"המשקיעים ביקשו להיפגש והסכמנו, אנחנו תמיד מסכימים להיפגש", אומר בכיר באחת המערכות של כלי התקשורת הכלכליים. "אני יצאתי מהפגישה בתחושה שאולי טעינו, למשל בכך שלא היינו ערים לדיפרנציאציה בין שתי קבוצות המשקיעים. לקינו בסוג של ציניות, שהיא כמעט רפלקס מותנה. תפקיד העיתונאי הוא להיות הגון, ולתחושתי לא כך היה במקרה הזה. למחרת פירסמנו כתבה שנתנה למשקיעים במה. אין בכך בהכרח הסכמה עם טענותיהם, אלא הנחה שמגיע להם להישמע, כשם שליתר הגורמים מגיע להישמע".
כנס משקיעים של גבעות-עולם, 23.8.10 (צילום: דוד ועקנין)
"ההישג המרכזי של המשקיעים הוא שהבינו שהם שחקן במאבק", אומר גורם במערכת הפוליטית. עם זאת, נראה כי יחס העיתונאים אליהם לא השתנה, והם עדיין נתפסים כמעוררי אנטגוניזם או פשוט כקוריוז.
התייחסות לכך ש"תחום חיפושי הגז הוא מהנצלניים ביותר כלפי המשקיעים מן הציבור", המופיעה אצל ארלוזורוב, או הסקירה ההיסטורית בכתבתו של שדה שלפיה מנגנון המימון בענף, הנשען על משקיעים מן הציבור, נוצר ביוזמת המדינה ומתקיים בחסותה – נוטות להיבלע באמירות חד-משמעיות על כך ש"המשקיעים אחראים למצבם".
המסרים שלהם נבלעים גם בתיאורי צבע למכביר ובמשפטי סיוג כגון: "גישת המשקיעים עשויה לעורר לא מעט ציניות, אך דומה שחלקם מרגישים כך, גם אם מדובר בסיפור שהם מספרים לעצמם כדי להצדיק את התאווה שלהם לכסף הגדול והמהיר".
"נוצר סנטימנט", אומר רותם סלע, שהיה חריג בעמדה שהביע בסיקור המלצות ששינסקי. במוסף "עסקים" של "מעריב" לסיכום 2010 בחר סלע במשקיעי הגז והנפט ל"אנשי השנה בכלכלה". "חשבתי שהסיפור שלהם מעניין", הוא אומר על כך, "כי עצם קיומם מאיים על הנראטיב המרכזי, שלפיו יש 'טייקונים' ויש 'אזרחים' – חלוקה שאותה, אגב, אני כלל לא מקבל.
"לגבי הטענות הרואות בהם קונספירציה של המשקיעים הגדולים, לדעתי גם התומכים וגם המתנגדים להמלצות ששינסקי נטו לייחס לצד האחר כוחות, מהלכים ותחכום שלא היו לו. כל צעד, כתבה או אירוע נתפסו באופן אוטומטי כחלק מניסיון מאורגן. האמת שונה ופשוטה בהרבה – כל אחד לחץ היכן וכמה שהוא יכול. אין מושך בחוטים".