דיפלומטיה

העצרת הכללית של האו"ם, שנפתחת מדי שנה לקראת סוף ספטמבר, מספקת לעיתונים הזדמנות שנתית להציב את המסרים ההסברתיים של ממשלת ישראל מול המסרים של אויביה, מול אלה של בנות-בריתה, ובעיקר מול אלה של הישות המדינית המתנדנדת בין שתי ההגדרות – הרשות הפלסטינית. נאום חריף שנשא שלשום יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו-מאזן) כובש הבוקר את שעריהם של ארבעת העיתונים הכלליים.

נאום עבאס באו"ם (גרסת נתניהו)

ב"ישראל היום", כנהוג, מנצלים את המבחן הדיפלומטי העומד בפני ראש הממשלה לשם השתלת מסריו הרשמיים בקרב הציבור. על-פי עורכיו של עיתון זה, הנאום של עבאס באו"ם הוא "נאום השקרים", כפי שגורסת הכותרת הראשית, המבוססת על קומוניקט של לשכת ראש הממשלה. עיקר קצפם של עורכי "ישראל היום" יצא על טענתו של יו"ר הרשות שלפיה ישראל מבצעת בפלסטינים רצח עם.

אמש הפיצה לשכת נתניהו הודעה לעיתונות שלפיה ראש הממשלה יוצא לעצרת הכללית של האו"ם כדי להדוף את "השקרים וההשמצות" המוטחים ב"אזרחי ישראל" (ולמעשה, בו ובממשלה שבראשה הוא עומד). כפי שהעיר עמרי נחמיאס, הכתב הפוליטי של "וואלה", הנוסח דומה למדי לזה של קומוניקט קודם של נתניהו, שהופץ לרגל צאתו לעצרת הכללית של האו"ם לפני כשנה. גם אז טען נתניהו כי הוא יוצא אל מעבר לים כדי להגיד את "האמת". ב"ישראל היום" עשו מזה כותרת ראשית.

לפני כשנה האויב היה איראן של הנשיא חסן רוחאני. כעת האויב הוא יאסר ערפאת. המנהיג הפלסטיני שחתם עם ישראל על הסכמי אוסלו כבר מת מזמן, אבל ב"ישראל היום" שולפים אותו מהקבר כדי להמחיש לקוראים את בוגדנותו של הנשיא הפלסטיני המכהן, מחמוד עבאס. "אבו-מאזן? ערפאת!", נכתב בכותרת המתנוססת בראש כפולת העמודים הפותחת, ציטוט בלתי מיוחס של שר החוץ אביגדור ליברמן, שעבר השטחה רטורית.

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ורעייתו שרה משוחחים עם נציגי התקשורת בנמל התעופה בן-גוריון לפני צאתם לעצרת הכללית של האו"ם. 28.9.14 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

על-פי כתבי "ישראל היום" החתומים על הדיווח (שלמה צזנה, דניאל סיריוטי ואלי לאון), ליברמן הצהיר אתמול כי "אבו-מאזן מוכיח בכל פעם מחדש כי הוא איננו איש שלום אלא ממשיכו של ערפאת בדרכים אחרות". עורכיהם לקחו את האמירה הסבירה מבחינה תחבירית והפכו אותה, כאמור, למכתם המטופש "אבו-מאזן? ערפאת", המותאם לרמת המשכל שהם מייחסים לקוראי החינמון. הדיון בזהותו של המנהיג הפלסטיני נמשך בכיתוב שהוצמד לתצלומו הנדפס על השער: "זה פרטנר?".

דן מרגלית (צילום: פלאש 90)

"אבו-מאזן שם קץ לתהליך השלום", פוסקת כותרתו של מאמר הפרשנות הנלווה לדיווח על נאומו של עבאס, שעליו חתום הפרשן הבכיר של "ישראל היום", דן מרגלית. "אבו-מאזן כמו אבו-מאזן. כרגיל בהגיעו לצומת הוא מהסס לרגע, ובוחר לנוע בכיוון השגוי. חולף זמן רב עד שמחזירים אותו לנקודת ההתחלה", כותב מרגלית בפתח המאמר, המשרת נארטיב ותיק של ראש הממשלה, ולפיו מדינת ישראל מעוניינת בשלום, אך אינה מוצאת פרטנר אמיתי לחתום עימו על הסכם.

"אבו-מאזן שם קץ לתהליך השלום בחסות ארה"ב. קיצוניותו הכעיסה גם את וושינגטון. בעיקר מפני שכל העולם הדיפלומטי עמד מקרוב על נטייתו של ראש אש"ף לשקר", כותב עוד מרגלית.

במהלך המבצע הצבאי האחרון, "צוק איתן", נהרגו למעלה מ-2,000 פלסטינים תושבי הרצועה, ופלסטינים נוספים נהרגו בפעולות ישראליות בגדה המערבית. הנתונים הכלליים האלה, שאינם שנויים במחלוקת, מצביעים לפי עבאס על "רצח עם". לפי העמדה הישראלית הרשמית, רבים מההרוגים לקחו חלק בלחימה, ואחרים, "בלתי מעורבים", נהרגו משום ששהו בשטחים שבהם התבצעה הלחימה אף שנקראו לנטוש אותם. בכמה מהמקרים, פלסטינים "בלתי מעורבים" נהרגו ונפצעו כתוצאה מהפצצות לא מדויקות שביצע הצבא הישראלי, למשל בתקרית שבה הופעל "נוהל חניבעל" ברפיח.

ההחלטה להסתפק בהגדרת טענתו של עבאס כ"שקר" היא בריחה מהתמודדות אמיתית עם העובדות. כלי תקשורת מאוזן יכול היה להסביר זאת לקוראיו, לטעון בפניהם כי ההרג היה נחוץ ובוצע במידה, ולהזכיר גם את הבעות הצער של קברניטי המבצע על הפגיעה בחפים מפשע. אלא ש"ישראל היום", חרף היומרה להציג עיתונות "הגונה ומאוזנת", אינו עיתון מאוזן.

במהלך כל מבצע "צוק איתן" מנעו עורכי "ישראל היום" מקוראיהם מידע יבש על היקף הפגיעה הישראלית ברצועת עזה, והכשירו בכך את יכולתם לטעון שעבאס מוסר לעולם "שקרים". כשנמנעים מלהציג את העובדות שעליהן מתבססת הפרשנות הפלסטינית – שגויה ככל שתהיה – קל לטעון שלפרשנות הזו אין כל בסיס. התוצאה היא שבמקום דיווח וניתוח המבוססים על נתונים, המוצר שנוחת בסופו של דבר בידי הקוראים זהה ברוחו, ולעתים קרובות גם בתוכנו, לתעמולה הרשמית שמפיץ ראש הממשלה.

נאום עבאס באו"ם (שאר העיתונים)

בשער "הארץ", הסמן השמאלי של העיתונות הישראלית, מופיעות המלים "השמצות ושקרים" כציטוט מפי נתניהו. הכותרת הראשית (ג'קי חורי וברק רביד) מוקדשת לנשורת הדיפלומטית: "המשבר בין ישראל לרשות הפלסטינית מחריף בעקבות נאום עבאס". במאמר המערכת של העיתון, תחת הכותרת "רטוריקה של ייאוש", מכנים את נאומו של יו"ר הרשות הפלסטינית "תוקפני", אך מצדיקים את השימוש במלים הקשות (גם אם בלי לאמצן) ומציינים כי בנאומו הצביע עבאס גם על נכונות להמשיך את המשא-ומתן עם ישראל.

גדעון לוי, במאמר המתפרסם במדור הדעות של העיתון, מגיש לקוראים טקסט סאטירי: נוסח הנאום שעבאס היה אמור לשאת. "אני עומד כאן מולכם, בסיומה של עוד מלחמת מגן בלתי נמנעת של ישראל, מדינה קטנה וחלשה שנאבקת על קיומה, כדי לשגר לה מכאן שלמי תודה. תודה לדוד הישראלי ששוב יכול היה לגוליית הפלסטיני. תודה לצבא הדל שניצח את הארמיות הפלסטיניות; אנו מריעים לו על כך. תודה לצבא המוסרי בעולם, ששוב הוכיח את עליונותו הערכית", כותב לוי, וממשיך לגולל את פרטי הנאום הבדוי.

עורכי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מדגישים את חריפותו של הנאום בכותרות הראשיות. "שבר את הכלים", נקבע בראש שער "ידיעות אחרונות" (איתמר אייכנר, אליאור לוי ועדי גולד), על רקע תצלום של עבאס מעווה את שפתיו על הפודיום. "אבו-מאזן לא פרטנר", מצוטט גורם ישראלי אנונימי בראש שער "מעריב" (אריק בנדר).

את הקביעה שלפיה עבאס מוכר לעולם שקרים משמיע ב"ידיעות אחרונות" נחום ברנע, שהפניית השער למאמרו זוכה לכותרת "השקר והבלוף". אלא שלפי ברנע, עבאס אינו השקרן היחיד. "ג'נוסייד, השמדת עם, הוא מושג שאסור לפלוט אותו בקלות דעת", כותב ברנע בפתח התמצית שנדפסת בשער. "במישור הדיפלומטי והמשפטי כמוהו כהכרזת מלחמה. אבו-מאזן ידע שזה שקר, ובכל זאת אמר אותו, בתקווה שהשקר יידבק".

במאמר עצמו מציין ברנע כי הפרחת שקרים מעל בימת העצרת הכללית של האו"ם היא ספורט ותיק, שאינו שמור לפלסטינים בלבד. מספר השקרים שנאמרו שם "מפי ראשי מדינות, איש-איש בשפתו, איש-איש בסגנונו, עולה על כל חוצפה, עולה על כל דמיון", הוא כותב. "שיקרו הנואמים ושיקרו חברי המשלחות באולם, שכיבדו כל שקר במחיאות כפיים".

מדינאי שקרן אחר, מציין ברנע בפסקת הסיום של המאמר, הוא ראש ממשלת ישראל. נתניהו, גורס ברנע, מסתיר מהעולם "בלוף": הוא מציג עצמו כמי שחותר להסדר עם הפלסטינים, בזמן שאין זה כך. עבאס, כותב ברנע, היה עלה התאנה שבאמצעותו הסתיר נתניהו את הטעון הסתרה. "עלה התאנה פרח לו. אין מי שיסתיר את הבלוף".

שמעון שיפר, בטור שנדפס ליד מאמר של שגריר ישראל בוושינגטון לשעבר מייקל אורן ("אין יותר עם מי לדבר"), טוען שנאום עבאס כלל "לא מעט סילופים היסטוריים", ולא בפעם הראשונה, אך מזכיר כי אף על פי כן הוא עדיין פרטנר. "ההחלטה על עתידנו אינה נמצאת רק בידיו של אבו-מאזן. היא נמצאת גם בידי ממשלת ישראל. חבל רק שנתניהו טרם השכיל להבין זאת ולעשות משהו בנידון", הוא כותב בפסקת הסיום של המאמר.

תקציב המדינה

בעיתוני הכלכלה מתפרסמים הבוקר קדימונים לקוויה הכלליים של הצעת תקציב שגובשה בין שר האוצר יאיר לפיד לראש הממשלה נתניהו. סבר פלוצקר, בשער "ממון", גורס כי "רגע לפני החג נפתר המשבר התקציבי". גד ליאור, בכותרת המרכזית של הכפולה הפותחת, מוסר לקוראים כי "הגזירות יידחו ל-2016". "נתניהו ולפיד גיבשו ערב החג תקציב הישרדות פוליטי ל-2015", מבשרים עורכי "כלכליסט" לקוראיהם בכותרת הגג של ההפניה הראשית בשער. "ההתשה הסתיימה, יש תקציב", מודיעה כותרת פסקנית על שער "מעריב".

בנימין נתניהו ויאיר לפיד. נמל אשדוד, 23.9.14 (צילום: נעם ריבקין-פנטון)

מי שיעיין בתוככי הדיווחים והפרשנויות יגלה שהדרך לגיבוש הצעת התקציב אינה כה קצרה כפי שעשוי להשתמע. "בלתי אפשרי לנתח את פרטי ההסכמות התקציביות כשהפרטים עדיין לוטים בערפל סמיך ובלבול לא פשוט", כותב פלוצקר במאמר הפרשנות שבו הוא מנתח את פרטי ההסכמות התקציביות. "המספרים שעליהם דיווחו ראש הממשלה ושר האוצר ערב החג לא מסתדרים", גורס אמנון אטד בניתוח שתמציתו נדפסת על שער "כלכליסט".

"הפשרה בין נתניהו ללפיד לא פתרה את המשבר על התקציב", מודיעה בפשטות כותרת דיווחו של מוטי בסוק בכפולה הפותחת של "דה-מרקר". ידיעה נוספת מאת בסוק עוסקת בדרישתה של מערכת הביטחון לקבל משאבים נוספים, מעבר לאלה שהובטחו לה. "מקור בטחוני בכיר: 'תוספת של 6 מיליארד שקל תאלץ אותנו לעצור את הצבא כבר בחודשים הראשונים של 2015'", מודיעה הכותרת.

מהנעשה בארץ

ירושלים. "מהומות בהר-הבית: השוטרים הותקפו בבלוקים ובזיקוקים", מודיעה כותרת גדולה המתפרסמת בעמ' 6 של "מעריב". "המהומות פרצו בערב ראש-השנה, כאשר השר לבטחון הפנים יצחק אהרונוביץ' ומפקד [משטרת] מחוז ירושלים יוסי פריינטי שהו באזור לבחינת ההיערכות במקום", מציין כתב "מעריב" יאסר עוקבי.

"עוד בחג", מוסיף עוקבי, "בהר-הבית עוכב פעיל ימין מחשש לפגיעה בשלום הציבור, והוא הוצא מהמתחם. צוות מג"ב עצר ילד בן 9 שזרק אבנים לעבר כלי רכב ישראלי במעלה הזיתים. הורי הקטין זומנו לבירור, ודיווח הועבר לגורמי הרווחה". כפי שנכתב ב"מעריב", וגם בדיווח של ניר חסון ב"הארץ", מבצע המעצרים שהשיקה המשטרה מוקדם יותר החודש בניסיון להשקיט את המחאה האלימה בעיר הבירה זכה לשם "ימי תשובה", שם שבו נעשה כבר שימוש במבצע צה"לי ברצועת עזה לפני כעשור.

שוטר ישראלי בשולי מתחם הר-הבית בירושלים, מעל הכותל המערבי, 7.8.14 (צילום: יונתן זינדל)

דת וכלכלה. ב"דה-מרקר" כותבות אורה קורן ועדי דברת-מזריץ על תנאי שבו נדרשים לעמוד חקלאים ישראלים המעוניינים בתעודת כשרות: השלכה של 1% מתוצרתם לזבל. "עקב כך, מדי שנה מושמדים בישראל פירות וירקות בהיקף של כ-34 אלף טונה, שערכם הכספי מגיע לכ-110 מיליון שקל", נכתב בכותרת המשנה.

הרב משה שכטר, המוצג לקוראים כ"מפקח בכיר בוועדת הכשרות של הרב יוסף אפרתי (ראש בית-מדרש גבוה להלכה בהתיישבות ומומחה בתחום הכשרות)", מסביר לקורן ודברת-מזריץ מה עומד מאחורי הדרישה: "כשעם ישראל נכנס לישראל, הקדוש ברוך הוא ציווה עליו ש-10% מהשדה ילך ללוויים ו-10% אחרים יעלו לירושלים או שיינתנו כמעשר לעניים – כלומר ביחד 20%. הלוי מחויב לתת לכהן 1% מה-10% שקיבל. כשאין את בית-המקדש, מה שהלוי נותן לכהן אסור לאכילה אלא על-ידי כהן טהור, ומאחר שאין כהנים קדושים כתוצאה מכך שבית-המקדש איננו, והם אינם יכולים להיטהר – אז זורקים את זה לפח".

האדם המושלם. "פיליפ וזנה טוען שהוא ה'מאמי הלאומי' החדש", מוסרים לקוראי "ידיעות אחרונות" עורכי "זמנים בריאים", מוסף הבריאות והשטויות של העיתון, בהפניה לכתבת השער שלהם, שהיא השבוע ראיון עם אדם הטוען כי "עם שיניים וכפות רגליים מהממות כשלו הוא ממילא מושלם".

קו המשווה

ב"מעריב" וב"ישראל היום" מתפרסמות היום ידיעות על כך שהזמר אייל גולן החל בשבוע שעבר לרצות עבודות שירות בעקבות הרשעתו בביצוע עבירות מס. ב"ידיעות אחרונות", שאייל גולן הוא אחד ממושאי הסיקור המועדפים על עורכיו, נמנעים מלפרסם ידיעה בנושא.

ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה על ראיונות החג שהעניק נשיא המדינה ראובן ריבלין לחדשות ערוץ 2 ולחדשות ערוץ 10. בציטוט מובלט המשולב בידיעה משובצת אמירה ביקורתית כלפי נתניהו ("יש לנו ראש ממשלה שיכול להיות טוב פי אלף אם יידע שמישהו קורא תיגר על כסאו"), ובתוככי הטקסט נכלל ציטוט המתייחס ל"תחושת החמיצות" שנוצרה בעקבות מבצע "צוק איתן", מונח שהובלט על-ידי מבקרי המבצע מתוך שורות הצבא. כותרת הידיעה היא "ריבלין: 'מנהיג ללא מתחרים מהווה סכנה לדמוקרטיה'". ב"ישראל היום" באופן טבעי, חוסכים את המידע מהקוראים.

נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין מצטלם עם אזרחית, 12.8.14 (צילום: גדעון מרקוביץ)

לא נכון

"מני מזוז הוא אחד השופטים השנויים ביותר במחלוקת בקרב הציבור הימני והציבור הדתי-חרדי בארץ", כותבת קרני אלדד במאמר פרי עטה המתפרסם במדור הדעות של "מעריב". "פסיקותיו מעוררות בנו זעם ותסכול. הוא מוביל כרגע את האקטיביזם השיפוטי שהטמיע אהרן ברק".

יש בעיה קטנה עם הטענה של אלדד: מני מזוז אינו שופט, וטרם כתב פסק דין כלשהו. מזוז, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, נבחר לתפקידו השיפוטי הראשון כשופט בבית-המשפט העליון לפני שבוע, ויחל את כהונתו לכל המוקדם בעוד חודש וחצי.

עושים לביתם

ידיעת תצלום בלתי חתומה המתפרסמת בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מעדכנת את הקוראים על פרסומת חדשה של חברת קוקה-קולה, שבה יוכלו לצפות אם יסורו לאזור העיר לוד. על-פי הידיעה, "על גבי מגדל הפיקוח החדש בנתב"ג, בגובה 130 מטרים מעל הקרקע, הוצג כרטיס הברכה שצפוי להתחרות בתואר 'הכרטיס הגבוה ביותר בעולם' ולנסות לשבור את שיא גינס".

"ידיעות אחרונות", עמ' 16, 28.9.14

במוסף "24 שעות", שבו מתפרסמת בשבועות האחרונים פינה יומית קבועה מטעם משרד החינוך, נדפסת היום עוד כתבה הנושאת את סמליל שיתוף הפעולה המסחרי בין העיתון לגוף הממשלתי. תחת הכותרת "הכיתה הדיגיטלית" (והסלוגן "למידה משמעותית – ישראל עולה כיתה") מפרסם הכתב רותם אליזרע סקירה הנפתחת במלים "ספרי הלימוד הכבדים, הלוח והגיר, העבודות על נייר דפדפת משובץ. כל אלה, שליוו את ילדותנו, יהיו בקרוב פיסת היסטוריה בלבד". בתמונה המצורפת לידיעה השיווקית, שנתפרה לצרכיו היחצניים של שר החינוך שי פירון, נראים ילדים מטושטשי פנים בכיתה, גולשים באינטרנט במחשבים ניידים.

"עודפי עור ומצבורי שומן מהווים נתון שקשה עד בלתי אפשרי לשנות ללא ניתוח", קובע רופא פלסטי במדור העצות הבלתי חתום של מוסף "זמנים בריאים" מבית "ידיעות אחרונות". הרופא, המוזכר בשמו ובתוארו, מבקש להפריך את האמונה שלפיה "כפיפות בטן יעלימו בטן משתפלת". שמו של המדור: "באמת?".

ענייני תקשורת

שקיפות. ב"דה-מרקר" מביאים עידו באום ואפרת נוימן תגובות על הוראת בית-המשפט העליון לחשוף נתונים בנוגע לעומס המוטל על שופטים, בעקבות עתירה שהוגשה מטעם העיתון הכלכלי מקבוצת "הארץ".

אחד משני המרואיינים בכתבה הוא עו"ד פז מוזר, שייצג את "דה-מרקר" בעתירה (המרואיינת השנייה היא מנכ"לית התנועה לחופש המידע, אלונה וינוגרד). "כולנו יודעים שמספרים הם לא חזות הכל", אומר מוזר. "צריך לנתח את הנתונים בחוכמה ויושר, ולהביאם בצורה אחראית לקוראים. אני מאמין שכלי תקשורת אחראיים מסוגלים לעשות כן".

התנצלות חוזרת. בתחתית עמ' 5 של "הארץ" מתפרסמת הודעת התנצלות שכותרתה "הודעה ותיקון להודעה מיום רביעי". ביום רביעי האחרון פורסמה ב"הארץ" הודעת התנצלות מטעם העיתון, בגין חדירתם של שני עיתונאים לבית-מחסה לנערות במסגרת הכנת כתבה. ההודעה המתפרסמת היום ב"הארץ" זהה בתוכנה לזו מהשבוע שעבר, למעט הגורם שבשמו פורסמה. על ההודעה המתוקנת חתומים הכתבים, אורי בלאו ושי גרינברג, וההתנצלות מיוחסת להם באופן אישי, ולא לעיתון.

"הארץ", 28.9.14

רשתות חברתיות. במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כותב שגיא כהן על הרשת החברתית Ello, הממוצבת כאלטרנטיבה לפייסבוק. "הייחוד שמדגישים ב-Ello הוא שבניגוד לרשתות חברתיות אחרות, אצלם אין ולא יהיו מודעות", כותב כהן. "הם לא אוספים מידע על משתמשים כדי למכור אותו למפרסמים, והרשת לא עוקבת אחריכם ובודקת את מעשיכם".

אין כניסה ל"הארץ". עמירה הס, כתבת "הארץ" בגדה המערבית, כותבת במדורה השבועי על תקרית שאירעה לה במהלך כנס שנערך באוניברסיטת ביר-זית הפלסטינית. לפי הס, במהלך הכנס הבחינו סטודנטיות שהיא מייצגת גוף ישראלי, "הארץ". על כן, טענו הסטודנטיות, אסור לה לשהות בתחומי האוניברסיטה, שכן אחד מכלליה אוסר על ישראלים יהודים לשהות בתחומה. ההוראה, כותבת כתבת "הארץ", לא נאכפה עליה במקרים קודמים שבהם שהתה בתחומי הקמפוס, ועוררה שאט נפש בקרב פלסטינים רבים, ביניהם בעל מכולת.