אורי ברעם, שיצר והפיץ סרטון ובו קריאה לרצח פרקליט המדינה שי ניצן, הורשע בשבוע שעבר בהסתה. השופטת נאוה בכור, מבית-משפט השלום בכפר-סבא, הכריעה כי ברעם פירסם קריאה למעשה אלימות או טרור בנסיבות שבהן היתה אפשרות ממשית למימוש המעשה. עם זאת, בהכרעת הדין מתחה השופטת ביקורת על אכיפה בררנית של הפרקליטות כלפי מסיתים מימין לעומת מסיתים משמאל, ורמזה כי תתחשב בכך בבואה לגזור את עונשו של ברעם.
בסרטון שהכין ברעם נכללו הקריאות: "הדבר היחיד שיעזור זה לרצוח את שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה", "הוא משתף פעולה עם האויבים ודינו בוגד ורודף וחייבים לרצוח אותו", "את האיש הזה צריך לרצוח ומהר. הוא בוגד בעם ישראל ועוזר לערבים"
ברעם, סוכן ביטוח בן 36, אב לשני ילדים, פירסם בתחילת 2011 סרטון שבו נכללו שלל קריאות לפגיעה בניצן.
על-פי כתב האישום שבו הורשע, הסרטון נשא את הכותרת "מוות לפרקליט המדינה שי ניצן" (באותה תקופה כיהן ניצן כמשנה לפרקליט המדינה) וכלל, בין היתר, תצלומים של ניצן על רקע כותרות כגון "הדבר היחיד שיעזור זה לרצוח את שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה", "הוא משתף פעולה עם האויבים ודינו בוגד ורודף וחייבים לרצוח אותו", "את האיש הזה צריך לרצוח ומהר. הוא בוגד בעם ישראל ועוזר לערבים".
פרקליטות מחוז מרכז, באמצעות עורכי-הדין עודד קלר ואורלי בן-ארי-גינזבורג, האשימה את ברעם בהסתה לאלימות או לטרור, הסתה לגזענות, וכן בהשמדת ראיה ושיבוש מהלכי משפט, בשל נסיונותיו להסתיר את זהותו ובהמשך לסכל את חשיפתו.
תחילה הכחיש ברעם כל קשר לסרטון אולם עד מהרה הודה בחקירתו כי הוא אכן יצר אותו. כשנה לאחר הגשת כתב האישום מסר ברעם את תגובתו לבית המשפט, ובה טען כי אמנם יצר את הסרטון אך עשה זאת כדי להדגיש "את חוסר האיזון בקבלת ההחלטות ככל שהן נוגעות למחאה וחופש הביטוי", וזאת על רקע החלטת הפרקליטות לסגור כמה חקירות נגד פעילים וארגונים שקראו קריאות נגד יהודים ופעילי ימין. לפי ברעם, העלה את הסרטון "רק מתוך רצון להעברת מסר על-ידי יצירת אמנות שתעורר את דעת הקהל למצב", ולא מתוך כוונה להביא לפגיעה ממשית בניצן.
המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן. בית-המשפט העליון, 12.1.11 (צילום: דוד ועקנין)
בהכרעת הדין מצוטטות עדויותיהם של חברי צוות החקירה, ומהן עולה כי טעות הקלדה הובילה לאיתור ברעם. יוצר הסרטון הסווה את כתובת ה-IP של מחשבו והשתמש בשם משתמש גנוב באתר האינטרנט שאליו העלה את הסרטון, וזאת כדי שלא יהיה אפשר לאתרו. אולם כשביקש להפיץ את הסרטון לרשימת עיתונאים ואישי ציבור, שגה באיות אחת מכתובות הדוא"ל. השרת האנונימי שאליו התחבר ברעם בחו"ל החזיר את ההודעה לשולח. מתרשומת ההחזרה לשולח ניתן היה בסופו של דבר להגיע לכתובת ה-IP המקורית שממנה נשלח הסרטון, ומשם קצרה הדרך לברעם.
בעדותו בפני בית-המשפט הסביר ברעם כי כשנה לפני שיצר את הסרטון החל לגלות עניין באקטואליה, וזאת בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" וועדת גולדסטון שבאה לאחריו. הוא כתב מאמרים, בין היתר באתר News1, ובהם הביע את עמדתו על הסתה נגד יהודים ומדינת ישראל. לדעתו, הסתה שכזו עלולה להוביל לרצח, ומקורותיה בחוגי השמאל, בעיתונות ובמערכת המשפט. "הארגונים הישראליים השמאלניים", טען, "נותנים אסמכתא שירככו את דעת הקהל אם איראן או אם מדינה כלשהי תחליט להשמיד אותנו".
סמוך ליצירת הסרטון, הוסיף ברעם, הועלתה תערוכה שבה הוצג שר החוץ אביגדור ליברמן "כחזיר, גוש צואה, כגנגסטר". להפתעתו, מהעיתונות למד כי תלונה שהוגשה בגין התערוכה נסגרה על-ידי המשנה לפרקליט המדינה ניצן. "פעם ראשונה שנתקלתי בשם שי ניצן", שיחזר ברעם מעל דוכן העדים. עוד העיד כי בסרטון שיצר נכללו דוגמאות נוספות לדחיית תלונות בגין הסתה משמאל, כגון תלונה שהוגשה בעקבות השלט "לסרס מתנחלים" שהונף בהפגנה מול מחנה הקריה בתל-אביב או פוטומונטז' של בנימין נתניהו במדי אס.אס נאציים.
"זיהיתי שיש פה אדם שבאופן עקבי רואה בהסתה של אנשי שמאל כנגד גורמי ימין ויהודים דבר שהוא לא סביר, לא סביר שיוביל למשהו, לכן אין צורך להעמיד לדין", העיד ברעם ביחס לניצן, "וראיתי שבאותו הנף קולמוס הפוך לגמרי ב-180 מעלות ידו קלה על ההדק [כלפי מסיתים מימין]".
השופטת על דברי ההסתה של ברעם: "מפורשים, אינם ניתנים לפרשנות כזו או אחרת, ויש בהם קריאה לסוג אלימות קיצוני וחמור – לרצח שי ניצן"
בהמשך עדותו טען ברעם כי בעקבות צפייה בסרטון שהכין אדם בשם נרי אבנרי וכלל חומרי ארכיון ובהם קריאות כגון "מוות ליהודים", החליט להפיק בעצמו סרטון "שבא להראות את האבסורד" באכיפה הבררנית של הפרקליטות כלפי מסיתים. לטענתו, כלל בסרטון "קריאה פיקטיבית לרצוח את שי ניצן" כדי להדגים את האכיפה הבררנית, אולם בהמשך הבין כי הקריאה הובנה כרצינית.
בחקירה הנגדית הרחיב ברעם בנוגע לתפיסתו את התקשורת הישראלית. לדבריו, התקשורת "ברובה המכריע בעלת אוריינטציה שמאלנית [...] כאשר יש הסתה משמאל, היא נצבעת כאמירה משלנו, אמירה לא נעימה, וזה ממשיך. כאשר יש הסתה מצד ימין, שומו שמים". בהמשך עדותו הוסיף: "כשאני מקשיב לחדשות אני נדהם מהדברים שנופלים מחדר העריכה ונדהם מדברים אחרים שמקבלים בומבסטיות".
השופטת בכור לא קיבלה את גרסת ברעם כאילו יצר את הסרטון כיצירת אמנות במטרה לעורר דיון. "התביעה עמדה בנטל הוכחת המיוחס לנאשם בכתב האישום מעבר לכל ספק סביר", הכריעה. ביחס לאמירות נגד ניצן ששולבו בסרטון כתבה השופטת כי הדברים הללו "מפורשים, אינם ניתנים לפרשנות כזו או אחרת, ויש בהם קריאה לסוג אלימות קיצוני וחמור – לרצח שי ניצן, שהינו על-פי הנטען בוגד, משתף פעולה עם האויבים, דינו בוגד ורודף – וחייבים לרוצחו מהר".
על סמך עדותה של סוכנת שב"כ שכונתה "ענת" קבעה השופטת בכור כי האווירה הציבורית בזמן פרסום הסרטון היתה "טעונה ונפיצה", ועל כן היתה סבירות לנקיטת פעולה נגד ניצן בעקבות הסרטון. השופטת בכור הרשיעה את ברעם בכל האישומים, אולם הוסיפה התייחסות נרחבת לטענות ברעם ועורך-דינו באשר לאכיפה הבררנית של הפרקליטות כלפי מסיתים. בין היתר מוזכרים מקרים שנכללו בסרטון שהפיץ ברעם, שבגינו הורשע, דוגמת התערוכה שבה בוזה השר ליברמן וההפגנה שבה הונף השלט "לסרס מתנחלים".
השופטת קיבלה את הטענה לאכיפה בררנית והעירה בהכרעת הדין על "התייחסות תמוהה של רשות האכיפה הרלבנטית כלפי גילויי/פרסום אלימות קיצוניים, מסוכנים ומסיתים לאלימות/טרור/גזענות כלפי חיילים, יהודים, ואף שר בממשלת ישראל"
"לאחר שבחנתי את ראיות ההגנה שהובאו בפני למול טענות המאשימה – משקף מקבץ ראיות ההגנה על ציר הזמן שבין אוקטובר 2008 לאוגוסט 2010 התייחסות תמוהה של רשות האכיפה הרלבנטית כלפי גילויי/פרסום אלימות קיצוניים, מסוכנים ומסיתים לאלימות/טרור/גזענות כלפי חיילים, יהודים, ואף שר בממשלת ישראל, במציאות נפיצה וידועה לכל בכל הקשור ליחסי ימין-שמאל ויהודים-ערבים בישראל", כתבה השופטת. "באיזון המקודש שבין חופש הביטוי לפגיעה בו באופן אסור בשל גילויי הסתה כנ"ל, ברי כי יש בראיות ההגנה כדי להצביע על התייחסות חזרתית, כללית וכמעט נגועה באוטומטיזם בכל הנוגע לשלילת התקיימות רכיב 'האפשרות הממשית' בעבירת ההסתה:
"כך, כיצד קריאות המוניות (פרסום) למוות ליהודים, סירוס מתנחלים, הרג חיילים – אינן יכולות להביא למעשי אלימות כלפי כל אחד מהקהלים הנ"ל?! כשם שקריאות לרצוח את שי ניצן או קריאות כלפי ערבים – על-פי תוכן הדברים ונסיבות פרסומם על-ידי הנאשם – על-פי כל מבחני הפסיקה שפורטו כנ"ל עלולים להביא לאפשרות ממשית של מעשי אלימות/טרור/גזענות כלפיהם (בהתאמה) – כך כנגד מתנחלים, חיילים ויהודים בנסיבות שהובאו בתלונות הפורום המשפטי למען ארץ ישראל כנ"ל – במציאות כל-כך אלימה בישראל, מאז הקמתה, והאם כל אלה לא נפגעים כתוצאה ממעשי אלימות/טרור כמעשה שביום-יום כמעט?
"קריאה לרצח או עידוד לרצח, מוות, סירוס – אינה מהדהדת לבדה, כשלעצמה, בבועה משפטית שיש לבחון במנותק מרצף אירועים כרונולוגי, ככל שהדבר נוגע לבחינת התקיימות 'אפשרות ממשית', ותוך התעלמות חוזרת ונשנית של הרשויות ממידת הסכנה שבהם. דווקא העדר התייחסות חד-משמעית כלפי מסיתים אלה הוא שיוצר מדרון חלקלק של הסתה מסלימה ומתגברת שלא נעצרת או מואטת בחקירה או העמדה לדין של העבריין, ובצד זאת גם מתעצמות תחושות שמנגד – על אפליה פסולה כנגד המחזיקים בדעה מנוגדת (פוליטית, אידיאולוגית), וזאת כתוצאה מהתנהגות שערורייתית של הרשות הפוגעת בעקרונות של צדק והגינות משפטית".
השופטת התייחסה למקרים שונים שהציבה בפניה ההגנה וכתבה: "[...] בראיות שהובאו בפני היה לפחות חשד ברור להסתה, היתה קריאה לאלימות כלפי קהלים רחבים שקל לפגוע בהם (יהודים, מתנחלים, חיילים) ואין להם מאבטח/זקיף אישיים, וחקירה מתאימה יכלה לבחון את מודעות החשודים בביצוע העבירות כלפיהם. בכך, לא התגבשו כל שוני או הבחנה בין מעשי הנאשם לבין העולה בראיותיו כנ"ל לאפליה כלפיו. [...] אני סבורה כי הוצגו ראיות מספקות בדבר אכיפה בררנית כלפי הנאשם, כשאין בידי לקבוע אם מניע זר או מטרה פסולה בצדה, אך לפחות נראית שרירותית ופוגעת בשיווין".
עם זאת, השופטת בכור הדגישה כי חרף האכיפה הבררנית, עליה להרשיע את ברעם בהסתה. "מעשי הנאשם חמורים, בוטים ומסוכנים, כפי שפורט בהכרעת הדין, אך אין באכיפה בררנית כלפיו – מקוממת ככל שתהיה – כדי להצדיק תרופה אחרת זולת הקלה בדינו, וזאת מחמת הפגיעה החריפה בתחושת הצדק וההגינות בהעמדתו לדין לעומת אי-העמדתם לדין של האחרים, כנ"ל", כתבה.
הטיעונים לעונש יושמעו בתחילת 2015.
40507-01-11