הקדימונים לסדרה של צבי יחזקאלי על האיום שמטיל דאע"ש (ששינה את שמו זה מכבר למדינה-האסלאמית) על העולם, ובעיקר על מדינת ישראל, לא הותירו מקום לספק: חמשת פרקי הסדרה יציגו את טיבו האמיתי של הארגון האסלאמי הרצחני, יתהו על מקורותיו הרוחניים והארגוניים, ישרטטו את האופן שבו מגיבים עליו המערב והעולם הערבי, ויאירו את הסכנה הגלומה בו למדינת ישראל.
בשיחה עם תמר איש-שלום מדגיש צבי יחזקאלי כי האיום על ישראל "זעיר", כי מדובר "במיעוט שבמיעוט" של מוסלמים ישראלים המזדהים עם המדינה-האסלאמית. "לגמרי-לגמרי אין צורך לפחד", מצהיר הכתב, "בישראל בוודאי שאין מה לדאוג"
הקריין בקדימונים לסדרה, ששודרה בשבוע שעבר מדי ערב בחדשות ערוץ 10, הכריז: "איום דאע"ש – החשש מהשתלטות המדינה-האסלאמית. בכל יום במהדורה המרכזית [...] בכל ערב, הכל על הארגון המפלצתי", וצבי יחזקאלי, המנצח על הסדרה, הופיע על המרקע והזהיר: "האם גם אנחנו על הכוונת שלהם? מה יקרה כשדאע"ש יגיעו לגבול שלנו?". וכדי שיהיה ברור לחלוטין מה המסר של הסדרה, רץ לכל אורכה הכיתוב: "דאע"ש בדרך לירושלים?".
לאחר ארבעה פרקים שבהם עסקה הסדרה בארגון כתופעה דתית וחברתית בעולם המוסלמי ובתגובות מאוחרות כלפיו במדינות ערב, באירופה ובארצות-הברית, הגיע הפרק החמישי, שיוחד לבחינת נוכחותה של התנועה הזו בהוויה הישראלית.
הפרק מראה את יחזקאלי, מחופש לצעיר מוסלמי טיפוסי, כשהוא עולה להר-הבית, לרחבת המסגדים, ומתעד הפגנה של תנועה מוכרת, חזב אל-תחריר, שאימצה את רעיון החליפות האסלאמית. הוא מצלם מפגינים עם דגלי המדינה-האסלאמית המתנופפים בגלוי גם על גגות כמה בניינים באזור הר-הבית. אין איסור על הנפת הדגלים האלה, מציין הכתב (מאז, נכנס הארגון לרשימת ארגוני הטרור בישראל). בין השאר מצולם יחזקאלי כשהוא מתוודה בלחש (למיקרופון) שהוא מפחד ומתכנן כיצד להימלט אם יזוהה.
"כאן אצלנו על הר-הבית", מתוך הפרק החמישי של הסדרה
המסע הנועז להר-הבית עבר בשלום, ובהמשך הפרק מנהל יחזקאלי שיחות בבתי-קפה בעיר העתיקה הנסבות על הסיסמאות האסלאמיסטיות המתלהמות ששמע בעת ההפגנה בהר-הבית. בני-שיחו דווקא מגמדים את משמעותה של המדינה-האסלאמית ומציעים לתקשורת לא לנפח את התופעה. הם מתווכחים איתו על ההבדל, אם קיים, בין עריפת ראשים להפצצת מטוסים ישראליים בעזה.
אחר-כך מתעד יחזקאלי את נוכחות המדינה-האסלאמית בנצרת ומוצא כמה דגלים של התנועה בחוצות העיר. הוא מציין כי דגלים נוספים הוסרו על-ידי העירייה משום שהתפרשו כהתרסה נגד תושביה הנוצרים של העיר. הכתב מציין כי ברחוב הערבי ניכרת הזדהות עם רעיון החליפות האסלאמית, אך לאו דווקא עם המימד האלים שלה. עיקר הפרק מוקדש לשיחה ממושכת, מעניינת בפני עצמה, שמנהל יחזקאלי עם מוסלמי ישראלי, המוצג (כשמראהו מוסתר וקולו מעורבל) כאידיאולוג של הזרם הקנאי הזה. האיש מדבר בנועם על התפיסה הדתית של מדינה אסלאמית המתנהלת לפי הפרשנות הסונית של הקוראן.
האם הגיעה הוראת הרגעה מלמעלה או שעורכי המהדורה הגיעו למסקנה כי הראיות המופיעות בסדרה על נוכחותה של המדינה-האסלאמית בישראל דלות מכדי להוביל לקביעה שהופיעה בכותרות ובקדימונים?
בתום הפרק, בשיחה שמנהלת עימו המגישה תמר איש-שלום, מדגיש יחזקאלי, בתגובה להערתה על הפחדים שעוררה הסדרה, כי האיום על ישראל "זעיר", כי מדובר "במיעוט שבמיעוט" של מוסלמים ישראלים המזדהים עם המדינה-האסלאמית, אבל "צריך לזכור את הפוטנציאל הנובע ממצוקת האוכלוסייה הערבית בארץ ומכמיהת הצעירים לפורקן [...] לגמרי לגמרי אין צורך לפחד", מצהיר הכתב, "העולם מתארגן. בישראל בוודאי שאין מה לדאוג. זה יישאר כחלום של חלק מהציבור המוסלמי". את הטון המאיים שהדיפה הסדרה מייחס יחזקאלי לשיקולי שיווק של יוצרי הקדימונים.
בסוף הפרק הקודם, הרביעי, כשהציג את הצפוי בפרק החמישי, בישר יחזקאלי לאיש-שלום במו פיו כי מחר ייווכחו הצופים "עד כמה נוכחות דאע"ש בתוכנו מוחשית". לא ברור מה קרה במחלקת החדשות של ערוץ 10 בין יום רביעי ליום חמישי של השבוע שעבר: כיצד הבטחה להציג את מוחשיותו של האיום המרחף על החיים הישראליים מצד המדינה-האסלאמית התהפכה למסר הרגעה מאומץ שמעביר יחזקאלי לציבור באופן שרירותי, נטול הקשר, ובניגוד גמור לרקמת התכנים שנטוו בפרקים הקודמים, ובעיקר בקדימונים.
האם הגיעה הוראת הרגעה מלמעלה, או שעורכי המהדורה הגיעו למסקנה כי הראיות המופיעות בסדרה על נוכחותה של המדינה-האסלאמית בישראל דלות מכדי להוביל לקביעה שהופיעה בכותרות ובקדימונים?
"אנחנו בדרך אליכם אינשאללה", מתוך הקדימון
ואולי ההסבר לסתירה מצוי במקום אחר – במיצוב שבחרו לסדרה אנשי ערוץ 10. מלכתחילה הם שיוו לפרויקט העיתונאי הזה אופי של סנסציה מרעישה. חיתוך התמונות שהופיעו בקדימונים, המוזיקה שליוותה אותם, הבלחותיו של יחזקאלי על המסך וקריינותו יצרו רושם של מסמך טלוויזיוני מרתק הצופן גילויים מרעישים. יחזקאלי הצטייר בקדימונים כמי שהצליח לחדור למקומות שבהם פועלת המדינה-האסלאמית וכמי שהביא משם מידע מפתיע.
בפועל, רובה של הסדרה היה מבוסס על חומר ארכיוני, כולל קטעים מסדרה של יחזקאלי על התחזקות האסלאם הקיצוני באירופה ("אללה אסלאם"), ששודרה בספטמבר 2012, סרטים תיעודיים של רשתות זרות, ראיונות עם שלושה מזרחנים ישראלים ועם שניים-שלושה מומחים זרים. עבודת השטח של יחזקאלי בסדרה התבטאה, כפי שניתן להתרשם, בעיקר בביקוריו בהר-הבית ובנצרת וכן בשיחה שניהל עם איש הדת הישראלי הדוגל במדינה אסלאמית.
"הכל על הארגון המפלצתי", מתוך הקדימון
בפני עצמה הסדרה היתה לגיטימית אם כי בנאלית: היא סיפקה מידע בסיסי על הארגון – ההיסטוריה של התנועה, כיווני ההתפתחות שלה ותגובות העולם ביחס אליה. התובנות של יחזקאלי על טיבה של התופעה היו סבירות אף הן. מה שצרם הוא הפער בין המיצוב שהעניקו אנשי ערוץ 10 לסדרה לבין תכניה וערכה העיתונאי הממשי. פעם דגלו אנשי שיווק בסיסמה "אמת בפרסום"; היא לא מיותרת גם כאשר ערוץ 10 נמצא במאבק הישרדות נואש.
תמונה אחת בפרק החמישי מאיירת את המצב האירוני שאליו נקלעה הסדרה: במהלך ויכוח שמנהל יחזקאלי עם הסוחרים בעיר העתיקה בירושלים, ברדתו מהר-הבית, ניגש אחד מהם לחנותו וחוזר לבית-הקפה כשבידו חרב עתיקה וכבדה. הוא מנופף בה מעל ראשו של הכתב – בפרפרזה על עריפת הראשים הנהוגה במדינה-האסלאמית. כל הנוכחים צוחקים, אך יחזקאלי אומר למצלמה: "החרב מונפת מעלי ספק בצחוק, ספק ברצינות".