"הידד" ו"בוז"
סירובם של כמה עשרות מחיילי צה"ל להמשיך לשרת ביחידת המודיעין 8200 במחאה על המשימות שנאלצו לבצע נחשף ביום שישי האחרון. הבוקר מגיעה שעת התגובה.
"ישראל היום" היה העיתון המרכזי היחיד שלא דיווח ביום שישי האחרון על מכתב הסרבנים, בין אם משום שאנשי יחסי-הציבור של הסרבנים לא שלחו עותק ממכתבם למערכת "ישראל היום" ובין אם מפני שבעיתון בחרו להתעלם. העיתון הנפוץ בישראל, שמתמחה בפרסומי תגובה ולמעשה תכלית קיומו היא תגובה לעיתונות ששלטה בשוק הישראלי טרם קם, מפנה הבוקר את הבמה המרכזית שלו לתגובות למכתב. "שבחים ל-8200; גינויים לסרבנים" היא הכותרת הראשית הבינארית של העיתון. "הידד" ו"בוז". רוב הסיקור מתמקד ב"בוז". בכותרת המשנה לראשית מגנים את הסרבנים ומשבחים את היחידה. מתחת לכותרת המשנה מודפסות הפניות לשני מאמרי תגובה, "מרד המפונקים וילדי השמנת" ו"לטפל בסרבנים ביד קשה". מעמוד השער נעדרת הסיבה המהותית לתגובה – הטענות של חיילי היחידה שהכריזו על סרבנות.
גם בכפולה הפותחת, שמוקדשת כולה ל"סערת 8200", קשה למצוא את הסיבות לסרבנות. הן אינן מופיעות בכותרת, בכותרת המשנה או בפסקאות הפותחות של הידיעה המרכזית. בצד העמוד מתפרסם טור ובו ציטוטים מובלטים ממכתב התגובה למכתב הסרבנות. רק בעומק הידיעה אפשר למצוא שתי פסקאות המוקדשות לציטוטים ממכתב הסרבנות, וגם בהן נבחרו המשפטים בקפידה (כך, למשל, נמנעת הידיעה מלצטט את הטענה של הסרבנים כי "מידע שנאסף ונאגר פוגע בחפים מפשע ומשמש לרדיפה פוליטית וליצירת פירוד בחברה הפלסטינית באמצעות גיוס משתפי-פעולה והפניית חלקים מהחברה הפלסטינית נגד עצמה", שלא לדבר על עדויות ספציפיות שפורסמו מפיהם ב"ידיעות אחרונות").
שתי הפסקאות של טענות הסרבנים, כ-100 מלה בסך-הכל, מוקפות בשכבות על גבי שכבות של גינויים והכחשות. בידיעה עצמה מצטטים כתבי העיתון ממכתב נגדי של כ-200 משרתים ביחידה, מצטטים מדברי בוגר היחידה המגנה את הסרבנים, מצטטים גינויים מפי שר הביטחון ויו"ר ועדת המשנה לענייני מודיעין של ועדת החוץ והביטחון, מפי קצין המודיעין הראשי לשעבר, מפי ראש האגף המדיני-בטחוני במשרד הביטחון ומפי יחידת דובר צה"ל עצמה.
לצד הידיעה המרכזית מתפרסמים בכפולה הפותחת שני מאמרי דעה, המבקרים גם הם את הסרבנים. דן מרגלית מגנה את החיילים שמתנגדים "להגן על חיי הישראלים מפני הטרור בעזה" וקורא להוריד את כולם לדרגת טוראי ולשחררם מהצבא. תא"ל (מיל') צביקה פוגל טוען כי הסרבנים פגעו בבטחון המדינה יותר מענת קם בכך שחשפו בפני הציבור כמה מנהלי העבודה של היחידה (כנראה שכח כי כל פרסום בנושאי צבא וביטחון דורש אישור מראש של הצנזורה, המוסמכת לקבוע מה עלול לגרום נזק לבטחון מדינת ישראל. אגב, לפי רונן ברגמן ב"ידיעות אחרונות", הנוסח המלא של המכתב לא אושר לפרסום).
המסגור החד-צדדי של "ישראל היום" למכתב הסרבנים פוגע באמינות הטענה המרכזית שעולה ממנו – כי מדובר בקבוצה שולית של מפונקים המתלוננת על תופעות לוואי הכרחיות של עבודת הקודש בשמירה על בטחון אזרחי ישראל. אם הסרבנים הם אכן כאלה, אם באמת אין ממש בטענותיהם, מדוע להימנע מלתת להם ביטוי? מדוע להעלים את טענותיהם? מדוע לקבור את הציטוטים הקצרים ממכתבם מתחת להרים של הכחשות וגינויים? מלבד הכחשות כלליות, אין בכל הסיקור של "ישראל היום" תשובה ישירה לטענות הסרבנים, מלבד הקביעה הלא מנומקת כי מדובר בשקרים. קוראי "ישראל היום" בעלי חוש ביקורת מפותח יבחינו בוודאי בסתירה שבין המסר של העיתון לבין האופן שבו הוא מעביר אותו. עם זאת, מי שקורא "ישראל היום" מדי יום ביומו צפוי לאבד את חוש הביקורת שלו, לפחות בכל הנוגע לפעולות צה"ל וראש ממשלתנו.
"ידיעות אחרונות", שהעניק לסרבנים ביום שישי האחרון במה נרחבת לשטיחת טענותיהם, מקדיש גם הוא הבוקר את הכותרת הראשית לגינויים ("אנחנו, מילואימניקים ב-8,200, מתביישים בחברינו הסרבנים"). אולם בניגוד ל"ישראל היום", בעמודי הפנים של העיתון נמצא מקום להבליט גם את טענות הסרבנים ומתפרסמת יותר מדעה אחת. לצד טור מאת יועז הנדל ("גימיק הצהרתי, פוליטיקה של קצה שמשמעותה 'אנחנו מחוץ למשחק'") מתפרסם טור מאת שמעון שיפר ("מן הראוי שנאזין לזעקה שעולה ממכתבם"). מלבד איתן הבר ("זו בדיוק מהותו של השירות בצה"ל: דרג מדיני מורה, דרג צבאי מבצע. אם לא כך יהיה, תהפוך ישראל ויהפוך צה"ל לדאע"ש") יש גם רונן ברגמן ("חובתו של צה"ל לבדוק לגופן את הטענות הגלומות במכתב הסרבנים בנוסחו המלא והמסווג").
"ידיעות אחרונות" מציג לכאורה איזון בין מגנים לתומכים, אך מי שקורא בעיון את הטורים מגלה כי התמונה מורכבת יותר. שיפר, למשל, קובע כי "ההשוואה בין הנעשה ביחידת המודיעין היוקרתית של צה"ל לבין אחיה המזרח-גרמני מופרכת מהיסוד". ברגמן כותב כי להשקפתו, הפקת מידע אינטימי על פלסטינים חפים מפשע לצורך גיוס סוכני שב"כ היא "חלק מעבודת מודיעין לגיטימית: במלחמה כמו במלחמה".
ב"הארץ" מדווחים על התגובות למכתב, אך גם על התגובה לתגובות. בשער העיתון מופיעה הכותרת "תגובות חריפות למכתב סרבני 8200; חותמיו: 'תפקידנו חרג מהגנה עצמית'". מאמר הדעה המרכזי המתפרסם בעמ' 2 של "הארץ" נכתב על-ידי גדעון לוי ונושא את הכותרת "מרד בשטאזי". לוי מברך את הסרבנים וקורא לאחרים לנהוג כמותם.
ובינתיים, בעיתונות החרדית
"צה"ל שוקל להדיח משירות צבאי ביחידה 8200 עשרות חיילי שמאל שהודיעו כי יסרבו להאזין למחבלים ברצועה", מודיעה הכותרת המתנוססת בשער "המודיע". גם בגוף הידיעה נטען כי החיילים מסרבים להאזין "לשיחותיהם של המחבלים ופעילי ארגוני הטרור", בלי להזכיר האזנות סתר לתמימים וחפים מפשע.
מאמר המערכת של "יתד נאמן" מוקדש למכתב הסרבנים. "אין לנו עניין במה שנעשה בתוככי הצבא", מובהר, "אבל מכתב שכזה, המהווה כתב-אישום חמור מאין כמוהו כנגד אחת המערכות הרגישות של מדינת ישראל, הוא סכנה של ממש לא רק לצבא, אלא לחיי יהודים באשר הם, שגם כך חשופים לאנטישמיות קשה בשל פעולותיה של מדינת ישראל, בלי קשר אם הן צודקות ואם לאו".
פיפטי-פיפטי
"גובר המשבר על התקציב בין נתניהו ללפיד", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", המפנה לסיקור מקיף ב"דה-מרקר". לפי הדיווח מאת מוטי בסוק, אחד מסלעי המחלוקת הוא דרישות מערכת הביטחון לתוספת תקציב של כ-30 מיליארד שקל בשנים הקרובות. היום ייפגשו ראש הממשלה ושר האוצר, בניסיון להגיע להסכמות.
יאיר לפיד (מימין) ובנימין נתניהו, בישיבת הכנסת שבה הושבעה ממשלת ישראל ה-33 (צילום: מרים אלסטר)
"המחלוקת בין ראש הממשלה נתניהו, שנוטה לתמוך בכל או ברוב דרישות מערכת הביטחון, לבין שר האוצר לפיד, שמתנגד לרוב הדרישות, היא 50% מהסיבות לכך שדיוני תקציב המדינה לשנה הבאה נתקעו", כותב בסוק. החצי השני, הוא מוסיף, נוגע לשאלה "איך סוגרים את הבור בתקציב 2015".
"למשקיפים מהצד", כותב בסוק, "נדמה בשבועות האחרונים כי נתניהו ולפיד לא יוכלו להגיע להסכמות מכיוון שהוויכוח ביניהם אינו כלכלי אלא פוליטי. עוד נראה כי שני האישים אינם רוצים להגיע להסכמות כי מדינת ישראל עלולה להגיע ל-2015 בלי תקציב מאושר, וכי הדבר עלול אף להוביל להקדמת הבחירות לכנסת".
ב"ידיעות אחרונות" מצטטים יובל קרני וגד ליאור את בנימין נתניהו, שלדבריהם אמר בימים האחרונים כי "לפיד הוא שמדרדר את ישראל לבחירות". עוד מצוטט בידיעה שלהם אדם המכונה "בכיר בקואליציה", שאמר להם כי "הסיכויים לבחירות הם פיפטי-פיפטי". ב"ישראל היום" מצטטים "בכירים בליכוד" המאשימים את לפיד כי הוא פועל להקדמת הבחירות. ב"מעריב" תופס הפרשן הכלכלי יהודה שרוני את עמדת שר האוצר לפיד וקובע כי "הוויכוח על מתכונת התקציב הוא אמיתי, לא ספינים".
ב"כלכליסט" מתאר שאול אמסטרדמסקי שלושה תרחישים לסיום פגישת נתניהו-לפיד: "שוברים את הכלים", "החלום הרטוב של אגף התקציבים", ו"הפתרון הקל". לצד כל תרחיש הערכה ביחס לסיכוי כי יתממש. מובן כי "הפתרון הקל" הוא היחיד שזוכה במשבצת זו להערכה כי יש סיכוי גבוה להתממשותו. "הפתרון הקל" הוא הגדלת הגירעון.
בשולי העניין הציבורי
"הערכה: מאות אלפים ימותו מאבולה באפריקה", נכתב בראש עמ' 3 של "הארץ".
תחנת ממסר
ביום חמישי האחרון חשף אמיר אורן ב"הארץ" כי "המשטרה בודקת חשד למסירת מסמכים סודיים ממקורבי ברק או גלנט לאזרחים". במוקד הבדיקה משרד הפרסום מקאן-אריקסון, יוזם "מודעת הפוטש", שקיבל לכאורה מסמכים ובהם סודות צבאיים. הימצאותם של מסמכים אלה בידיו התבררה במהלך תביעה שהגיש דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו נגד המשרד, על רקע פרסום "מודעת הפוטש".
"מודעת הפוטש"
ביום שישי האחרון יצא "ישראל היום" בפורמט מורחב, לרגל החגים המתקרבים. ובכל זאת, לא נמצא ב-272 העמודים של גליון "ישראל היום" מיום שישי האחרון מקום ולו לדיווח קצרצר על בדיקת המשטרה שעליה דיווח אורן. דן מרגלית, הפרשן הבכיר של העיתון, מהעיתונאים המקורבים ביותר לאהוד ברק ומי שבתו נשואה ליו"ר מקאן-אריקסון, שפירסם את המודעה, אילן שילוח, לא התייחס גם הוא לדברים.
הבוקר ממשיך אורן וכותב על המסמכים שהגיעו לידי מקאן-אריקסון. משרד הפרסום, הוא מסביר, הגיש במהלך הליכי התביעה קטעים ממסמך שיצר מבקר המדינה, ובהם תמלילים של שיחות בין הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי למקורביו. מה שנועד לשמש את המשרד בהגנתו מפני התביעה של בניהו עלול לשמש כעת נגדו, ובעצם נגד מי שהעביר לו את המסמכים.
"במונחים מודיעיניים, המקור למסמכים הסודיים הוא משרד מקאן, אך לא את המקור יחפשו החוקרים, אלא את המבוע – המקור של המקור", כותב אורן. "המבוע, במישרין או בעקיפין, הוא לפי ההיקש אחד מנמעני החומרים של מבקר המדינה, משמע אחד הגורמים המבוקרים שקיבל מהמבקר את החומר והזדרז למסור אותו למקאן. מסירת ידיעה סודית ללא סמכות היא עבירה פלילית".
לפי אורן, פרקליטי בניהו הפנו את תשומת לב חוקרי המשטרה למסמכים שבידי מקאן-אריקסון לפני כחצי שנה, וטענו כי "ברק ועיתונאי מקורב אליו [...] שיתפו פעולה עם משרד הפרסום בהליך המשפטי, ואין לפסול את האפשרות כי הם המקור לחלק מהמסמכים שנמסרו". אפשרות אחרת, טענו פרקליטי בניהו, היא כי מקור המסמכים ב"גלנט, ראש מטהו של ברק יוני קורן ועיתונאית המקורבת אליהם".
"בניגוד לעיתונאים המשיגים מסמכים מסווגים ממקורותיהם ומעניקים להם חיסיון שהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין ולרוב גם בתי-המשפט נוהגים לכבד, אין הגנה כזו למשרדי פרסום, או לגורמים אזרחיים-מסחריים אחרים", כותב אורן. "לחוקרי יאח"ה יהיה קל, יחסית, לפצח את תעלומת המבוע האלמוני – ממקורבי ברק, מסביבת גלנט, או מצד אחר לחלוטין, למשל עיתונאים שמעורבותם חרגה מדיווח מקצועי, ושלא יהיו זכאים להגנת החיסיון אם שימשו ממסר בין דמויות מרכזיות בפרשת הרפז לבין משרד הפרסום".
ששינסקי נכנע לכיל
"הלחץ עבד: כיל תשלם פחות מס", נכתב בכותרת הראשית במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". על אף שמדובר במידע בעל עניין רב לציבור, הוא לא הצליח להשתחל אל שער "ידיעות אחרונות", וזאת להבדיל מהופעתה של הזמרת המכונה "ליידי גאגא", שזוכה לתצלום לרוחב כמחצית השער. בשער "ידיעות אחרונות" הבוקר מוקדש טור המפנה לדיווחים בולטים ממוספי העיתון. בטור זה אף הפניה למוסף "ממון". עם זאת, ההפניה אינה עוסקת בהפחתת המסים שתשלם חברת הכימיקלים, אלא מפנה את הקוראים לכתבה המבקשת להשיב על השאלה: "למה רוב השעונים החכמים מרובעים, ומיהם יוצאי הדופן".
עידן עופר (צילום: משה שי)
גם ב-40 עמודי קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" לא נמצא הבוקר מקום לידיעה קצרה המפנה לדיווח ב"ממון" על הורדת המסים לכיל. נראה שלדעת עורכי "ידיעות אחרונות" מדובר בעניין שראוי לתשומת לבם של המתעניינים בכלכלה בלבד. לעומת זאת, באותו קונטרס חדשות יש מקום לדיווח על חתן שנפצע משבירת כוס בחופתו, על מופע מחווה לאריק אינשטיין, על אשה שתרמה כליה לבן-זוגה, על זהות שגריר גיאורגיה בישראל, על מפעל הנצחה ללוחמי צה"ל הדרוזים, על כשלים ביורוקרטיים שמנעו מבן משפחה לעלות לישראל עם קרוביו, על הפסד של ברק אובמה בהתערבות על תוצאות משחק כדורגל, על הגעתו של סידור תפילה עתיק לתצוגה במוזיאון ישראלי, על פטור חדש מוויזה לישראלים שנוסעים לבלרוס, על יועץ מדיני חדש לנשיא ועל מופע שירה בציבור בהשתתפות שרים בכירים.
ב"ממון" (עורך: עידן מוטולה), מכל מקום, בחרו להציב במרכז תשומת הלב דווקא את המידע על הפחתת המסים. לא רק הכותרת הראשית מוקדשת לכך, גם הכפולה הפותחת. עמיר בן-דוד מדווח כך: "הלחצים והאיומים עשו את שלהם: ועדת ששינסקי השנייה צפויה להקטין את המסים והתמלוגים שתשלם חברת כימיקלים-לישראל. ההערכות היו כי המדינה תכניס לקופתה כחצי מיליארד שקל בשנה, אולם כעת הכנסותיה יצומצמו בעשרות מיליוני שקלים מדי שנה".
בן-דוד מזכיר כי גם לו היו מתקבלות מסקנות הביניים, שלפיהן יש להעלות את התמלוגים על הפוספטים בשיעור של 1%, הרווח הנקי של כיל עדיין היה עומד על כ-2.3 מיליארד שקל בשנה. עוד מזכיר בן-דוד כי "לאחרונה אישרה החברה דיבידנד של חצי מיליארד שקל שילך לכיסי בעלי המניות, ובראשם עידן עופר".
כעת, מכל מקום, נסוגה הוועדה מהמלצות הביניים שהציגה. מדרגות המס שלפיהן תשלם כיל את המסים יורחבו, כך שהחברה תשלם 57% מס מהכנסותיה "רק כאשר רווחיה יהיו גבוהים יותר מהותית" מאשר כיום. החלטה נוספת שהתקבלה נוגעת להכרת בהוצאות החברה לצורך תשלום התמלוגים. "היקפי התמלוגים שתשלם החברה צפויים לרדת משמעותית בעקבות השינוי", כותב בן-דוד.
ענייני תקשורת
נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" על סירובם של בעלי זכיינית ערוץ 2 רשת, חברות אנדמול ושטראוס, להזרים כ-200 מיליון שקל לקראת המעבר לרשיון שידור קבוע. אנדמול ושטראוס מחזיקים יחדיו 49% מהזכיינית. היתר מוחזקים בידי אודי אנג'ל ועידן עופר, שמוכנים להזרים את הכספים הדרושים.
עוד מדווח טוקר כי במשרד התקשורת בוחנים פרסום מכרז להפעלת ערוץ חדשות ייעודי לכבלים וללוויין, שעשוי להביא פתרון לחברת החדשות של ערוץ 10.
ב"כלכליסט" מתפרסם ראיון נרחב שערך אופיר דור עם ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, חוקרת בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל אתר זה). במוקד הראיון שוק הטלוויזיה העתידי. בכותרתו ציטוט מפי שוורץ-אלטשולר: "צריך לאפשר לערוץ 10 למות בכבוד".
כתב "ידיעות אחרונות" בוושינגטון מדווח כי הוריו של העיתונאי ג'יימס פולי, שהוצא להורג על-ידי ארגון המדינה-האסלאמית, יצאו בביקורת נגד הבית-הלבן וטענו כי הממשל אסר עליהם לשלם כופר כדי להציל את בנם מחשש שמהלך שכזה יעודד חטיפות נוספות. "אני מזועזעת ומתביישת בממשלתי", אמרה דיאן פולי, אמו של העיתונאי.
בעמ' 17 של "ישראל היום" מתפרסמת הבוקר מודעת אבל גדולה מטעם הבעלים, מירי ושלדון אדלסון. השניים מנחמים את עו"ד אייבי נאמן על מות אחיו. בניגוד לפעמים קודמות, הפעם אין ידיעה המספידה את הנפטר, אולי משום שהיה רק אח של מקורבים ולא מקורב בעצמו לבני-הזוג אדלסון.