עוד לא שקע האבק על ניתוח המשמעויות המשפטיות של אירוע הגניחות הקודם שיזם אסי עזר בשידורי הבוקר של רדיו תל-אביב, והנה התבשרנו על אירוע דומה נוסף. הפעם אין מדובר בפגיעה בפרטיות או הקלטה של אירוע מציאות, אלא בגניחות מבוימות.
עזר בחר להשמיע קטע מפורסם מהסרט "כשהארי פגש את סאלי", שבו כוכבת הסרט, מג ריאן, מפגינה כישורי גניחה משלה, בהקשרים ברורים מאליהם. מובן ששעת השידור (בוקר, שבו מאזינים גם ילדים) וההקשר בעייתיים, לא רק מבחינת הטעם הטוב, אלא גם מבחינת כללי הרשות השנייה, שהם בגדר ובמעמד של חקיקת משנה.
ההפרות החוזרות ונשנות של ההוראות המחייבות הללו דורשות פעולה נחושה של הרשות נגד התוכנית בפרט והתחנה בכלל. מהות הסנקציה צריכה לקפד את ראשו של התמריץ לפעול באופן הזה ולהוביל להנחיות ברורות של מנהלי התחנה כלפי פלנגות המגניבות של תוכנית הבוקר. כעת אין מדובר באירוע יחיד, אלא בהפרה חוזרת ובאותו הקשר, לאחר שלמקרה הקודם היו גם השלכות פליליות שאינן קלות ערך. כל תוצאה אחרת תשדר מסר לא בריא בקרב על דעת הקהל ותדמית הרגולטור.
טענות כמו מצב כלכלי בעייתי ובמיוחד בקשר להשלכות מבצע "צוק איתן", וההקלות בקשר אליו, אינן יכולות לשמש תירוץ להקלה במקרה זה. הפעם מדובר ב"כניסה למצב בהתנהגות פסולה", כלל השולל הגנות אפשריות במשפט הפלילי. העיקרון וההיקש ברורים.
אבן נגף
בעבר, לנוכח טענות שגרסו שגאולה אבן אינה יכולה לעסוק בהגשת אקטואליה בשל הקשר האישי שלה עם גדעון סער, דמות פוליטית בכירה, הבעתי כאן עמדה שונה שסברה כי אין לשלול את יכולת העיסוק של אבן באופן אוטומטי. מאז חלף הזמן וגם תהפוכות העולם הפוליטי סימנו את סער כדמות דומיננטית יותר במעבר, וגם אני מצאתי את עצמי מתלבט יותר באשר ליכולתה המעשית של אבן להתמודד עם הסיטואציה המורכבת שהיא מצויה בה.
על רקע השינויים ברשות השידור, דווח השבוע ב"וואלה" כי אבן, מגישת רצועת הפרה-פריים "המוסף" בערוץ 1, לא תוכל לראיין בתוכניתה את בן-זוגה גדעון סער וכן את חברי מרכז הליכוד ומקורביו. זאת, בעקבות הנחיה חדשה שהוציאה מנהלת חטיבת החדשות הנכנסת, העיתונאית הוותיקה אילה חסון. ההנחיה הזאת, שיש לה רציונל אתי, עלולה להיתקל בקשיים פרקטיים שיש בהם כדי לעקר את תוכנה וכוונתה.
שר הפנים גדעון סער ואשתו העיתונאית גאולה אבן באירוע השקת ספר באוניברסיטת תל-אביב, נובמבר 2013 (צילום: גדעון מרקוביץ)
ראשית, נדמה כי קשה יהיה למפות את תמונת האינטרס המדויקת השזורה בגדעון סער ובמקורביו. מקורב היא הגדרה רכה, לא פורמלית ומשתנה. גם בין מקורבים לבין עצמם יש מערכות יחסים מורכבות ומסובכות, ולעתים מי שמקורבים אליו גם הוא מנווט בסבך האינטרסים האלה באופן פתלתל ועקלקל.
שנית, גם אם יזוהו מקורבים ויורחקו, האם אז ינוקו וינוכו כל החששות לפגמים בעבודה עיתונאית? האם מול מתחרים ומתנגדים אין לאבן בעיה לעמוד באופן הוגן כשברקע מרצד האינטרס הפוליטי של בעלה? כלל לא בטוח.
לכן ומעל לכל צריך לזכור שני עניינים. משדר עיתונאי, כמו יצירות עיתונאיות אחרות שאינן תוצר של מערכות של אדם אחד, הוא תבשיל מורכב שאין לטבח אחד שליטה בו. זיוף מקצועי מתמשך של אבן וחריגה מסטנדרטים עיתונאיים, כשהיא תחת בחינה מתמדת, יחייבו את עורכיה ומנהליה להחליפה. אבן ממילא בחזקת חשוד מיידי, ולכן סביר שתיזהר גם במצבים פושרים, שלא לדבר על הימנעות מהאזורים הרותחים באמת.
נוסף לכך, וברמה הפרקטית של איכות המשדר החדשותי, אם המגבלות שאבן תהיה נתונה בהן ישפיעו על המשדר שהיא מובילה כמראיינת ומגישה, הרי שלא תהיה ברירה אלא להחליפה מטעמי איכות התוצר הכללי. מובן שניתן יהיה לאפשר לה לעסוק בנושאים שונים במשדרים אחרים, אך גם באפשרות זו טמונות בעיות המגבילות את יכולת התפקוד של המערכת ואת יכולתה להתחרות בגופי תקשורת משדרים אחרים.
ואולם, הגם שמדובר בסיטואציה בעייתית, איני משוכנע שהיא צריכה להביא להדרתה של אבן ממשבצת האקטואליה. אולי דווקא הפעם גילוי נאות מרבי יביא אותנו למצב של רווח כפול מבחינת הציבור הרחב, שגם יוכל לשפוט את הגינותה העיתונאית על רקע הגילויים, וגם יזכה להיחשף לתמונה מורכבת יותר של הקשרים במערכת הפוליטית.
אולי הפתרון הנכון והמוצלח ביותר הוא דווקא הצבתה של אבן כמגישה ראשית ויחידה של מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ הראשון. באופן מסוים, דווקא שיבוץ כזה יכול לשמור עליה כדמות מרכזית בלי לסכן מדי את איכות המוצר העיתונאי. את הראיונות תוכל להשאיר לעיתונאים האחרים בצוות.
הוט אר גזוקט
דברת עתירת להג מאפיינת את התקופה האחרונה בעולם התקשורת. היקף הרחש והבחש הנוגעים לתחומים ולהיבטים שונים של מקצוע העיתונאות ושוק התקשורת שאליו אנחנו נחשפים לאחרונה מעורר התפעלות. אחרי החגים צפויה כאן תקופה סוערת בתחום הרגולציה, עם הגשת מסקנותיה הסופיות של ועדת שכטר וקידום הליכי החקיקה השונים לעניין פיצול ערוץ 2, גורל ערוץ 10 והשינויים המבניים בתחום הרגולציה ובהם קידום ברית המועצות – אך דומה שמלת המפתח, ולא בפעם הראשונה, היא דווקא "ספקולציה". הספקולנטים, סוחרי השלדים ומנצלי ההזדמנויות בשוק, כבר עומדים קרוב לגדרות.
"ספקולציה" היא מלה מדויקת וחריפה יותר מאחותה העברית "השערה", משום שהיא מתובלת ברמז שפוזל למלה אחרת שיש לעיתונאים ואנשי תקשורת חיבה יתרה אליה – "קונספירציה". לא מעט השערות קונספירטיביות מסתובבות בעת הזו בשוק התקשורת המקומי. כמה מהן נוגעות לטענות בקשר למוטיבציה המניעה כמה מהשחקנים, רגולטורים או מפוקחים, ובנוגע למהלכים המקודמים. אחרות נוגעות להתנהלות טאקטית של השחקנים השונים בינם לבין עצמם ולהערכותיהם בנוגע למשבצת שעליה עליהם לעמוד בכל שלב של משחק המוחות המתנהל על הלוח שבין זיכיון לרישיון.
שר התקשורת גלעד ארדן בישיבת ועדת אלהרר לדיון בשידור הציבורי החדש, 11.6.14 (צילום: פלאש 90)
קונספירציות וספקולציות הן מוצר שאיכותו מועטה ותוקפו קצר. ברוב המקרים ההסבר הנכון הוא דווקא צירופי מקרים, אך פערי מידע מביאים לצמיחת תיאוריות, שהצגתן הבלתי אחראית הופכת לעתים לנבואה המגשימה את עצמה. צריך גם לזכור שכמו בנוגע לעניינים שמחוץ לשוק התקשורת, שליטתו של אדם או מוסד בגורלו מוגבלת, ותלויה גם באירועים עצמאיים ובהתרחשויות אחרות.
היה מעניין עד עכשיו (השינויים ברשות השידור, חקיקת חוק תאגיד השידור הציבורי וכניסת שחקנים חדשים לשוק התקשורת), והולך להיות מעניין לא פחות (פיצול ערוץ 2, גורל הערוץ השלישי, עתיד המדיה החדשה והרגולציה עליה, השינויים בתחום זכויות היוצרים ומבנה הפיקוח על תקשורת ושידורים). במקום לנסות לנחש את סופו של הסרט (שכמה מהשחקנים הראשיים בו אולי יעברו לשחק בסרט אחר), כדאי פשוט ליהנות מהצפייה בו – כמו מנסיעה ברכבת הרים בלונה-פארק, ויש יגידו, רכבת שדים.
אחרי ההקדמה ניתן להתייחס בקצרה לכמה ידיעות מהעת האחרונה המסמנות תחנות במסלולה של נסיעת השעשועים הזאת בקשר לערוץ 10. גורלו של הערוץ, חסר ודאות כתמיד, מושפע ממהלכים חיצוניים לערוץ, מהתנהלות בעלי מניותיו ומהרגולטור. כבר הוזכרה כאן באחד הטורים הקודמים בקשת הפירוק שהוגשה נגד הערוץ בשל חוב נטען לבעלת זכויות זרה בגין משדרי ספורט שונים. הדיון בבקשה נקבע לסוף דצמבר, אך כעת הוקדם בשל זהות המבקשת והסמיכות לחג המולד. אי-הנכונות של בית-המשפט לדחות את הדיון לתחילת השנה הבאה, כפי שביקש הערוץ (לפי הפרסומים), יכולה להעיד על הרצון השיפוטי לברר את סוגיית מצבו הכלכלי של הערוץ מוקדם ככל שניתן, גם בשים לב ל(חוסר) אופק רגולטורי לפעולתו בעת הזאת.
מנכ"ל ערוץ 10, יוסי ורשבסקי (צילום: מרים אלסטר)
באותו טור דובר גם על החששות שהעסיקו את הדירקטורים מטעם הרשות השנייה בחברת חדשות 10, בקשר לסוגיות הפטור, הביטוח והשיפוי של נושאי המשרה. השבוע למדנו כי החששות הללו הבשילו לכדי התפטרות קבוצתית מהדירקטוריון. גם את ההתפטרות הזו ליוו השערות שונות, שתלו אותה במתיחות שבין הרשות השנייה, ובעיקר מנכ"לה, לבין הערוץ ומנהליו (פרסומים שהציגו את המתיחות הזו קדמו להתפטרות עצמה).
בין לבין פורסם גם כי תתקיים עבודת איתור לדירקטורים חלופיים. דווקא בעת הקריטית הזאת בחדשות 10 חשוב שנציגי הציבור בדירקטוריון יהיו נוכחים כדי לשמור על מעמדה העצמאי של החברה והפרדתה המבנית והרעיונית מחברת-האם. חברת החדשות, זו שיש לפעול כדי שתמשיך להתקיים גם לאחר תום הזיכיון של חברת-האם, היא למעשה זו שהיתה וממשיכה להיות ההצדקה האמיתית לשידורי הערוץ השלישי והיא זו שמעסיקה גם את רוב העובדים הקשורים לפעילותו.
אנחנו עתידים לשמוע עוד דיבורים לא מעטים בשבועות ובחודשים האחרונים שיערבבו אותנו ואת המציאות לבליל נרחב של עמדות, טענות וסתם ספינים. אלה צפויים אף לגבור עם תחילתו של מושב החורף של הכנסת וחידוש פעולות החקיקה. אותם מראות ישנים צפויים להתחדש בדיוני ועדת הכלכלה, ומשחק הדמעות צפוי לרשום שיאי צפיה חדשים. כמה מכל אותם דיבורים, בעבר, כמו גם עכשיו ובעתיד, צפויים כאמור להתברר כאמירות ריקות, בין אם לצורך טאקטי או סתם הערכות שיתבדו. איך אומרים ביידיש – הוט אר גזוקט (אז הוא אמר...).