יותר מ-300 בתי-עסק בישראל מחזיקים בהיתר נדיר להעסיק יהודים בשבת, שאותו קיבלו משר הכלכלה נפתלי בנט וקודמיו. רשימת העסקים אינה זמינה, כי משרד הכלכלה החליט שמדובר בסוד שעלול לפגוע באותם עסקים. בעקבות תרגיל פרלמנטרי-משפטי של ח"כ תמר זנדברג (מרצ), המשרד ייאלץ למסור את הרשימה. עם זאת, המשרד ממשיך לטעון (בלי לנמק) לפגיעה פוטנציאלית בעסקים בעלי ההיתר, ויבקש את רשותם למסור את זהותם.
לפי אתר משרד הכלכלה, השר רשאי לתת היתר כזה "אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה עלולה לפגוע בבטחון המדינה, בבטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים חיוניים לציבור". ההיתר נותן יתרון לעסקים שמחזיקים בו, בעוד שעסקים ללא היתר צריכים לבחור אם לעבור על החוק, למצוא עובדים לא-יהודים שיסכימו לעבוד בשבתות וחגים יהודיים, או לוותר על הפעלת העסק בשבת.
יש אינטרס ציבורי בחשיפתה של רשימת העסקים, כדי שתוכל להתקיים ביקורת על גיבושה. עיתונאי סקרן יוכל לבדוק מדוע עסק מסוים, למשל מפעל לכדורי טניס, קיבל היתר כזה. האם בעל המפעל הוא במקרה חבר טוב של בכיר במשרד הכלכלה?
ח"כ תמר זנדברג (צילום: מרים אלסטר)
ח"כ זנדברג ביקשה את הרשימה ביולי 2013, במסגרת חקיקה להגנה על עובדים שמופלים לרעה בגלל סירובם (המעוגן בחקיקה הקיימת) לעבוד בשבת, שהיא עובדת עליה בשיתוף תנועת תיקון והקליניקה לזכויות עובדים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. משרד הכלכלה מסר בדצמבר תשובה כללית, שבה מנה את הענפים שבהם יש היתרים כאלו (כדוגמת מפעלים רפואיים), וציין ש-281 עסקים קיבלו היתר פרטני. זנדברג ביקשה את הרשימה, וב-9.4.14 התנצל המשרד על העיכוב (כמעט שנה ממועד הגשת הבקשה המקורית) וסירב להעביר את הרשימה, בנימוק המשונה ש"זכות לקבלת מידע אינה מוקנית לחבר-כנסת מן השורה".
דוברת משרד הכלכלה, שירה קוה, שאחראית גם ליישום חוק חופש המידע במשרד, מסרה לי אז כי "המדובר במידע המחייב פנייה דרך חוק חופש המידע, וזאת מאחר שמדובר במידע הנוגע לצדדים שלישיים, וחברת-הכנסת זנדברג מוזמנת לפנות בדרך זו". ב-23.4.14 הגיש אורי הוך מהסדנה לידע ציבורי בקשת חופש מידע בנושא, ונענה על-ידי קוה בתוך שעה – בשלילה. הפעם התירוץ היה "בקשתך זו כרוכה בעבודה בלתי סבירה, וזאת על-פי סעיף 8.1 לחוק חופש המידע. טרם העברת המידע המבוקש, עלי לפנות לאותם המעסיקים בעלי ההיתר על מנת לקבל את עמדתם ואת הסכמתם למסירת המידע לידיך. וזאת על-פי סעיף 13 לחוק חופש המידע – הגנה על צד ג' (מדובר ברשימה של למעלה מ-300 בתי-עסק)".
משמעות הדבר היא שמשרד הכלכלה מתייחס למידע ציבורי של האזרחים כאל סוד מסחרי של בתי-העסק (חדי העין יבחינו שבשבועיים שחלפו מתשובת המשרד לח"כ זנדברג לתשובתו להוך עלה מספר העסקים בעלי ההיתר מ-281 ללמעלה מ-300).
הוך עירער על התשובה: "לשלוח כ-300 מכתבים זה מאמצים בלתי סבירים? לפי דעתי זה מאמץ סביר בהחלט, ויותר מזה – מתבקש בשביל לספק את המידע הנדרש. אם אין למשרדכם האמצעים הדרושים, אשמח לחתום על מסמך סודיות בשביל שאוכל לראות את הרשימה ואז לפנות בעצמי ועל חשבוני לכל המעסיקים בשביל לבדוק את התנגדותם".
ח"כ תמר זנדברג: "הפרשה הזאת, שהחלה מבקשה פשוטה ולגיטימית לקבל את רשימת בעלי ההיתרים, הולכת ונהפכת לפארסה"
קוה ענתה: "לשלוח ל-300 בעלי עסקים כשאני עובדת לבד ומוצפת בבקשות זו עבודה בהחלט בלתי סבירה. אם יש לך שמות של עסקים אשר אתה מבקש לדעת ספציפית עליהם אשמח לעזור לך, באופן גורף לא אוכל לסייע לך". כלומר, המדינה לא תספק רשימה של בתי-עסק שזכו להיתר, אבל תסכים לגלות אם בית-עסק ספציפי מחזיק בהיתר כזה. אם הוך יפנה בנוגע לעסק ספציפי והמשרד ימסור שהעסק סירב לאשר להעביר את המידע, די ברור שלעסק הזה יש היתר. כך, במקום לשלוח באופן חד-פעמי 300 בקשות לכל בתי-העסק בעלי ההיתר, משרד הכלכלה פותח פתח לאלפי בקשות שיגיעו בנוגע לבתי-עסק ספציפיים. טיפול ב-300 בקשות, נזכיר, הוא "עבודה בלתי סבירה", לפי הדוברת קוה.
מנהלת מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ), ד"ר שירלי אברמי, קראה ידיעה שפירסמתי בנושא ב"הארץ" והזכירה לזנדברג שמשרדי הממשלה מחויבים להיענות מיד לבקשות מידע של ממ"מ. זנדברג העבירה את בקשתה לממ"מ, וב-1.5.14 פנה ממ"מ למשרד הכלכלה וביקש את רשימת העסקים בעלי היתר העסקת יהודים בשבת, מספר השכירים שההיתרים מתייחסים אליהם, מספר הבקשות להיתרים כאלו ומספר הבקשות שנדחו מאז ינואר 2013. משרד הכלכלה בחר שוב לעכב את תשובתו, כשהוא שוב משתמש בחוק חופש המידע כתירוץ.
ראש תחום מידע זמין בממ"מ, אורי טל-ספירו, כתב במכתב לזנדברג ב-8.9.14: "לאחר כמה תזכורות בנושא, השיב משרד הכלכלה ב-7 ביולי 2014 כי אף על פי שהמועד למתן תשובה לבקשה עומד על 30 יום, כפי שקבוע בחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, המועד למתן תשובה לבקשה הוארך ב-30 ימים נוספים, בהתאם לסמכותו, מאחר שהפנייה מורכבת, מדובר בחומר רב ובגורמים נוספים שיש לקבל מהם ייעוץ וחוות דעת. יצוין כי העבודה בין מרכז המחקר והמידע של הכנסת לבין משרדי הממשלה אינה נעשית על בסיס חוק חופש המידע. על-פי סעיף 64 לחוק הכנסת, התשנ"ד-1994, על הגופים המבוקרים, ובכלל זה משרדי הממשלה, להעביר את תשובתם למרכז המחקר והמידע של הכנסת 'ללא דיחוי'".
ד"ר שירלי אברמי, ראש מרכז המחקר והמידע של הכנסת, נובמבר 2011 (צילום: אורי לנץ)
גם התשובה המעוכבת של משרד הכלכלה, שהגיעה ב-7.9.14, ארבעה חודשים אחרי הבקשה של ממ"מ ושנה וחודשיים אחרי הבקשה הראשונית של זנדברג, לא הכילה את המידע הנדרש. המשרד שלח שוב את רשימת הענפים בעלי ההיתר, וביחס להיתרים הפרטניים כתב המשרד, לדברי טל-ספירו, כי "מאחר שפרסום המידע עלול לפגוע בבתי-העסק הפועלים בשבת, על משרד הכלכלה לפנות לכ-300 מפעלים כאלו ולקבל את עמדתם. להבנתנו, בשל הפגיעה האפשרית בצד ג' (המפעלים האלו), לא ניתנה תשובה על בקשת המידע של מרכז המחקר והמידע של הכנסת [...] אנו נבחן דרכים נוספות לקבלת רשימת בתי-העסק שקיבלו היתר עבודה בשבת", סיכם טל-ספירו את מכתבו.
"יכול להיות שזה לגיטימי, אין לי מושג להגיד לך, זו שאלה משפטית", אומרת לי אברמי, מנהלת ממ"מ, על תשובת משרד הכלכלה. "מה שאני יודעת זה שהוא השיב לנו על סמך חובות חוק חופש המידע, וזה איננו ההליך שבו אנחנו עובדים מול משרדי הממשלה. משרדי הממשלה מחויבים להעביר לנו חומרים על-פי תיקון 64 לחוק הכנסת, שמחייב במפורש את הגופים המבוקרים, כולל משרדי הממשלה, להעביר אלינו חומרים לבקשת חברי-כנסת ללא דיחוי. ולכן על בסיס זה אנחנו נפנה אליהם שוב".
זה משהו שקורה הרבה, שמשרד מסרב להעביר מידע?
"התשובה היא לא. יש לנו שיתוף פעולה מצוין עם הממשלה. יש לנו חוק שעומד לרשותנו".
"הפרשה הזאת, שהחלה מבקשה פשוטה ולגיטימית לקבל את רשימת בעלי ההיתרים, הולכת ונהפכת לפארסה", אומרת לי ח"כ זנדברג. "התירוץ הנוכחי של משרד הכלכלה הוא קלוש במקרה הטוב וחשוד במקרה הרע. האינטרס של המשרד להסתיר את הרשימה הזאת ייחשף בסופו של דבר, ויהיה מעניין לגלות מדוע הוא נאבק והתחמק על מנת שלא לחשוף את המידע. עצוב שמשרד ממשלתי מרכזי עוד לא הפנים את המשמעות של חופש מידע ואת מחויבותו לשקיפות. כל מקרה כזה רק גורם לנו להיות יותר נחושים במאבק לשחרר את המידע לעין הציבור".
ביקשתי מקוה, דוברת משרד הכלכלה, להתייחס לטענות במכתב של ממ"מ, והיא מסרה: "סעיף 64 לחוק הכנסת בדבר מסירת מידע אמנם מורה להעביר למרכז מחקר ומידע של הכנסת מידע מלא על-פי בקשתו, אך מסייג זאת בסעיף 64(ד) – כי לא יימסר מידע אם מסירתו לפי כל דין חוק חופש המידע מסייג מסירת מידע לגבי סוד מסחרי או מקצועי של גורם לגביו מבוקש המידע, ואף מצווה לפנות לאותו גורם על מנת לקבל את עמדתו. בהתאם לכך מטופלת הפנייה, ועל כך שוקדים בימים אלה בפנייה לאותם בתי-עסק אשר קיבלו היתרים (למעלה מ-300 בתי-עסק במספר). אשר לבקשה של מרכז מחקר ומידע של הכנסת לעניין סעיף 2,3,4 [המידע הנוסף שביקש ממ"מ], אנו שוקדים בימים אלה עם הגורמים המקצועיים להכנת הפרטים המבוקשים". המשרד, שסירב לפנות ל-300 ומשהו העסקים במסגרת בקשת חופש המידע, ייאלץ לעשות זאת לבקשת ממ"מ.
שאלתי את קוה מאיזו פגיעה בעסקים חושש משרד הכלכלה – החרמתם על-ידי שומרי שבת, עתירות לבג"ץ לביטול ההיתרים, הגשת בקשות מצד בתי-עסק מתחרים באותו תחום, או משהו אחר. קוה לא השיבה על השאלה. כשהיא תסיים לקבל אישורים מהעסקים ותעביר את הרשימה לממ"מ, אולי נקבל תשובה.