אייפון הוא אייפון

העונות אמנם מתחלפות במינימרקט שלנו, אבל עגבנייה היא עגבנייה, מלפפון הוא מלפפון וסמרטפון הוא סמטרפון. קצת יותר גדול, קליפה יותר דקה, טיפה יותר ירוק וקצת פחות טעים. או שסתם קהו חושינו.

"המהפכה של אפל", זועק "ידיעות אחרונות" בכותרתו הראשית. למען הסר ספק החליף מעצב הכותרת את האות פ' שבמלה "אפל" באייקון התפוח הנגוס של החברה. כדי להצדיק את הזעקה תוהה העיתון בכותרת המשנה שלו: "נפרדים מהארנק?". "מפנה דרמטי", קובע ישראל וולמן בטור הפותח את כפולת העמודים 2–3 ש"ידיעות" מקדיש לנושא, "בלי ציניות, ובלי קשר להילה הקסומה שנוצרה סביבה [של אפל] עם השנים".

כתב טכנולוגיה ומחשבים הציג בפני בשעתו זווית מעניינת לכימיה היתרה שבין "ידיעות" לאפל. הוא תיאר זאת כצורך של עיתון המיינסטרים לאמץ את מותג המיינסטרים ולהיות מזוהה עימו. בכל עיתון יודעים הכתבים איזה אייטם יובלט ואיזה יוצנע או יישאר על שולחן העריכה, וכתבי "ידיעות" יודעים כי חדשות אפל תמיד יתקבלו בעיתון של המדינה בחום וידווחו בהרחבה. אם התיאוריה הזאת נכונה, אוסיף לה נדבך צנוע: החגיגה התקופתית של אפל משכיחה את דבר קיומו של המתחרה הענק הטורח על הדגם החדשני הבא. הקופאית יכולה להירגע, גם צרכני המתחרה יגיעו אליה בקרוב מצוידים בהתקנים דומים.

"אז מה צפוי לנו בשנה הקרובה?", שואל וולמן ומשיב: "ראשית, האייפון 6 על שני דגמיו יהיה להיט. הוא ייחטף מהמדפים כי הוא אייפון חדש ויפה וכי הוא מציע מסך גדול כמו שכולם אוהבים. שנית, לרשתות השיווק הגדולות בעולם, לחנויות, לדוכנים, לבאסטות, מהודו ועד כוש, ייכנסו בהדרגה קופסאות קטנות שיידעו לקבל תשלום בדרך אלחוטית. סוף לטקס שליפת הארנק, הוצאת כרטיס האשראי, גיהוץ במכונה, המתנה לקבלה וחתימה. חשבון האשראי (אפילו מספר כרטיסים) שמור באייפון בצורה מאובטחת. לחיצה ארוכה על כפתור הבית של האייפון מול הקורא בסופר – ותהליך התשלום יסתיים".

טקס שליפת הסמרטפון יחליף, אם כן, את טקס שליפת הארנק, וייתכן כי נרוויח שניות יקרות על אי-הגשת הכרטיס לקופאית. זה הכל? לא ממש. המסך, כאמור, גדל ומוצע דגם "פלוס" בגרסה מוגדלת עוד יותר. המעבד מהיר יותר, המצלמה משופרת, משך החיים של הסוללה הוארך, הרזולוציה גדלה, המכשירים דקים יותר (לא "דקים מתמיד", ככתוב). יהיה אפילו מצב לעבוד עם המכשיר ביד אחת, והכי חשוב – הכפתור זז: "כפתור ההפעלה עבר מחלקו העליון של האייפון לצדו הימני".

מי מבין קוראי "הארץ" שמעוניין לשדרג אייפון, ימצא דיווח ב"דה-מרקר" (עמ' 14), ויגלה כי זיהוי המשלם ייעשה באמצעות חיישן טביעת אצבע. אפשר למצוא זאת ב"ידיעות", אבל לא אצל וולמן כי אם בדיווח המקביל של שגיא כהן. כפל הדיווחים וההבלטה המוגזמת של ה"אשראייפון", כפי שמכנה אותו "ידיעות", גורמים לקורא המרפרף להחמיץ את הצעצוע החדשני, גיבור ההשקה: שעון היד.

"ישראל היום" מקדיש לאייפון עמוד (7) שכותרתו "הפלא השישי", וגם הוא מציג כפילות בין דיווח פרשני לפרשנות דיווחית, בשני קטעים שעליהם מנצח אילן גטניו. כמו עמיתיו, גם גטניו מעביר את דפי המידע שהוצגו לתקשורת במסיבת ההשקה, לצד נופך משלו. את חוות דעת שלו מסכם גטניו כך: "השעון גם יפה, והוא בהחלט יכול להתחרות בשעוני היוקרה המסורתיים, כי הוא נותן הרבה יותר ומשדר יוקרה ועוצמה. הוא נותן תחושה של שליטה".

גם קוראי "מעריב" יגלו כי עמ' 14 מוקדש להשקה. "זה לא היה ערב של הפתעות והשתאות כמו בימים של סטיב ג'ובס, אבל ההשקה הגדולה של אפל עברה בהצלחה", מדווחים-מפרשנים חיים איסרוביץ ואריאל שפירא. "התור מחוץ לחנות איי-דיגיטל", המוצג בתצלום המלווה את הדיווח, כולל ארבעה אנשים במעילים ירוקים המחכים בכסאות נוח לרגע הגדול. זה הכל?

כולם כבר שידרגו

"חץ 2", כותב יוסי מלמן ב"מעריב" על הניסוי שנערך אתמול בישראל, "הוא טיל מיושן בן כ-15 שנים. במקור הוא נועד ליירט טילי סקאד עם ראש חץ קונבנציונלי שהטווח שלהם הוא עד 300–400 קילומטר, מסוג שהיה בידי סוריה ואיראן [...] בינתיים יש גם לחיזבאללה טילי סקאד ואף טילים מתקדמים יותר. למשטר בטהרן יש היום טיל בליסטי מסדרת שיהאב, שהטווח שלו 1,200 קילומטר [...] נחשף גם כי איראן שוקדת על פיתוח ראש חץ גרעיני שישוגר מטילי השיהאב".

כדי לתת מענה לשיהאב, החלו ישראל וארה"ב לפתח לפני כמה שנים את חץ 3, שאמור ליירט טילים ברום של 250 ק"מ. עד שזה יקרה, כותב מלמן, הוחלט לשדרג את חץ 2. בלי קשר לתוצאות הניסוי אתמול, עבודות השדרוג יימשכו.

גילי כהן מציינת ב"הארץ" כי ממערכת הביטחון עדיין לא נמסר אם ניסוי היירוט שנערך אתמול הצליח. לפי עובד בכיר בתעשייה האווירית, עדיין מנתחים את הנתונים שנאספו. "לפעמים תמונת המצב מיידית וברורה ולפעמים לא", אמר הבכיר, "תוך יום-יומיים נדע מה קרה ואיך היה".

"מעריב" ו"ישראל היום" נתנו אותה כותרת לתוצאת הניסוי העלומה: "ניסוי ותהייה". "ידיעות" ו"ישראל היום", שנוהגים לחגוג בהבלטה ניסויים מוצלחים, הטמינו את הידיעה בעמודיהם הפנימיים: "ישראל היום" בעמ' 13, "ידיעות" ב-36.

גונבי המפלגות

הידיעה הראשית ב"הארץ" עוסקת ב"שני מהפכים מוצהרים". אלה צפויים להתממש בעת אישור החוקה החדשה של הבית-היהודי: האחד, ייצוג לחילונים ולא רק לדתיים ולשומרי מסורת (הח"כית החילונית איילת שקד פונה לחברי המרכז המפלגה: "אל תסגרו בפני את הדלת"). המהפך השני הוא בהרחבת סמכויות היו"ר. יהונתן ליס מרחיב בעמ' 3 בתיאור קשייו של היו"ר נפתלי בנט (הח"כים יוני שטבון ומוטי יוגב כפו עליו בחירות חשאיות במרכז המפלגה). יאיר אטינגר מביא את תגובת רבני הציונות הדתית: בנט, הם אומרים, גונב את המפלגה.

מעניין לעמוד על ההתפתחות ההפוכה במסלולם המקביל של האחים-לשעבר בנט ולפיד. בעוד שבנט ניצח ב-2012 בהתמודדות בפריימריז הדמוקרטיים הראשונים של המפלגה רבת הזרמים, היום הוא נלחם לבצר את שלטונו בה. מנגד לפיד, שבא עם מפלגה סגורה ושריון לכהונה נוספת, ייאלץ לבסוף (ב-2018) לוותר על האבסולוטיזם שממנו הוא נהנה ולהיות מוכן להתמודד נגד טוענים לכתרו.

אריק בנדר מציין בטורו ב"מעריב" כי החוקה החדשה של הבית-היהודי "מלמדת על שאיפותיו של נפתלי בנט לגבי העתיד. שכן, לראשונה יוכנסו בה כללים למקרה שהבית-היהודי תרכיב את הממשלה". במקרה כזה יוכל בנט, אם הצעתו תעבור, למנות את שרי המפלגה.

ז'אנר חדש: פורנוגרפיקה

ניכר בעורכי שני הטבלואידים שלנו שהתפלשות בסצינות העריפה של ג'יימס פולי וסטיבן סוטלוף מעוררת בהם ריגוש. אחרת קשה להסביר את העובדה שסצינות העריפה מתפרסמות בהם שוב ושוב, פעם אחר פעם, במין לופ מודפס. הפרסום לא בא להציג מידע חדשותי חיוני, אלא כתזכורת. בימים האחרונים הפכו התצלומים לאייקונים גרפיים המלווים באנרים מערכתיים המשובצים בכתבות שנושאן המלחמה בטרור הג'יהאדיסטי.

ייתכן שעיניו של הציבור קהו מראות, אבל לעורכי "ידיעות" ו"ישראל היום" עדיין צריך להזכיר כי מדובר בצילומי בני-אדם ברגע מותם האלים. הפורנוגרפיקה המעטרת את כתבות הזעזוע הללו אינן אלא פרסום תועבה ציני.

היום מקדיש "ישראל היום" באנר הנושא את שורת המחץ "הברברים החדשים", למלחמה בטרור. עליו משובצים דמותם של סטיבן סוטלוף, תליינו והסכין הזקורה, כאייקון גרפי. אף כי הבאנר נושא האייקונים משתרע על עמודים 2–3 ו-5, ליתר ביטחון מתפרסמת תמונה מסצינת עריפתו של סוטלוף גם במרכז הכפולה הפותחת של העיתון, על פני שני טורים.

בדמיון שמזכיר את ימי ההאזנות וההעתקות, ל"ידיעות" יש באנר דומה מאוד על עמודים 14, 18 ו-19. אצלם מדגמן ג'יימס פולי ושורת המחץ היא "סכנת דאע"ש" (שם שהוחלף, אך כמה מעיתוני ישראל מתעקשים לדבוק בו). גם ב"ידיעות" משמשת נוסף לבאנר תמונה מסצינת עריפת ראשו של סוטלוף כטפט ברוחב שני שלישים של העמוד.

תוכן שיווקי לפניך

רות וסטהיימר הופיעה בפני "עשרות קשישים שהתאספו באולם המפואר של בית הדיור המוגן פאלאס בתל-אביב", ומדברת איתם על סקס. סקס או לא, דיירי פאלאס, על-פי כתבתה של גאיה קורן במוסף היומי "24 שעות" של "ידיעות", הם "אוכלוסייה מבוססת המאכלסת 231 דירות – שהקטנה בהן עולה מיליון שקל". אז על מי הכתבה? על "מגילת רות" (הסקסולוגית), כמובטח בכותרת?

ומדוע שורבבה לכתבה סמנכ"ל השיווק של המוסד, עירית פסטרנק? רק כדי שתאמר את המשפט "רואים פה זוגות מתהווים והאהבות פורחות", או גם כדי להוציא חשבונית?

ובאותו מוסף, בעמודים 14–15, "לומדים אחרת". איריס ליפשיץ-קליגר מבקרת בבתי-הספר המשתתפים בפרויקט "למידה משמעותית", הקמפיין של משרד החינוך באדיבות "ידיעות אחרונות".

למרות עסקאות התוכן הממומן בין משרד החינוך ל"ידיעות", מופיעות היום בעמודי החדשות של העיתון שתי ידיעות ביקורתיות כלפי המשרד, בעקבות דו"ח החינוך של OECD. באחת מדווח רותם אליזרע על הצפיפות הגבוהה בגני הילדים ומספר הילדים הגבוה ביחס למספר הגננות, ובשנייה על כך שבישראל המבוגרים משכילים יותר מהצעירים, במקום המצב ההפוך השכיח בעולם.

האמנם אפשר גם וגם – גם תוכן פרסומי וגם עיתונות חסרת פניות? לא ממש. נתוני הדו"ח מתייחסים לשנת 2012, לפני המשמרת של שר החינוך הנוכחי. תמיד טוב להבליט את כשלי העבר בתקווה שדשדושי ההווה ייראו חינניים יותר.

מוזהבת ומסולסלת

מזל טוב. גם היום חוגג "ידיעות" בכפולת אמצע מסולסלת ומוזהבת. היום זו "הכלה הכי מפורסמת במדינה", נינט טייב, שנישאה ליוסי מזרחי. אתמול שימשה אותה כפולה מסולסלת ומוזהבת לבשר על הריונה השני של הנסיכה הבריטית קייט מידלטון עם "הנסיך הקטן 2". הריונה תואר על-ידי יניב חלילי כמעשה שאינו רק ביולוגי ורומנטי, אלא גם פוליטי: לפנות אל לבם של הסקוטים ולשכנעם להצביע נגד ההתפצלות מבריטניה.

חידושי לשון

"בשלהי המאה ה-19 הטיל ג'ק המרטש את אימתו על נשות לונדון", כותב גלעד שרון בעמוד הדעות של "ידיעות", כנראה בהשראת הזיהוי המפוקפק של היהודי הפולני אהרון קוסמינסקי כרוצח המפורסם יותר בממלכת אנגליה. "אצלנו לא מצליח בנימין המְכַתֵּש להטיל את חיתתו על נשות עזה", ממשיך שרון הבן, "שלא לדבר על מחבליה".

מאמרו של יצחק לאור ב"הארץ", שבו מנבא הכותב את אופיו של דור הלוחמים הצייתנים הבא, זכה לכותרת "לוחמי הצַיֶיתֶת".

מים, תרכיז ודירה

אין חופשי בלשונו כמו שר לשעבר, ואין חדה מלשונו של שר לשעבר שלפי כל הסימנים עומד להקים בקרוב מפלגה חדשה. גם אין במה מתאימה מכנס "המרכז להעצמת האזרח", שעניינו רפורמות במגזר הציבורי, להשמעת דברים כדורבנות.

משה כחלון תוקף את חוק מע"מ 0 של שר האוצר יאיר לפיד מגובה נמוך ובאבחה חדה: "דירות זה לא קוקה-קולה" היא הכותרת לדבריו ב"מעריב". על-פי דיווחו של אריק בנדר, כחלון חוזר על טיעונים שנשמעו למן היום שבו הוצגה היוזמה. לדבריו, המדינה מתנהגת כמונופול והמינהל מווסת את מכירת מלאי הדירות והקרקע לבנייה ובכך מעלה מחירים. מע"מ 0 צריך, לדעתו, להיות צעד משלים ולא צעד יחיד.

"דה-מרקר" מבליט את האירוע ומייחד לו את עמ' 8. כאן יש די מקום כדי לפרוס את הציטוט של כחלון במלוא תפארתו: "ענף הנדל"ן זה לא קולה שאתה מכניס מים ותרכיז, והנה יש דירה". ב"דה-מרקר" מקדמים גם נושא נוסף שכחלון העלה בכנס: דרישה לרפורמה שתקטין את עמלות הבנקים. ניכר כי "דה-מרקר" משמש מגבר לכחלון, עד כי לא ברור אם כחלון מייצג את עמדות העיתון או העיתון מייצג את עמדותיו.

"מעריב" מעלה את כחלון לעמ' 3, לכפולה הקדמית, שעוסקת במשבר חוק המע"מ שהפך למשבר קואליציוני, וכהמשך לכותרתו הראשית "מקורבי לפיד מאיימים בפירוק הממשלה אם לא יאושר החוק". לפי בן כספית, לפיד לא נבהל מן הוויכוח בינו לבין ראש הממשלה, גם כשח"כ משה גפני טוען כי נתניהו אמר לסיעתו כי הוא מתנגד לחוק. לפיד, על-פי כספית, משחק פוקר מול ראש הממשלה, משחק שנתניהו בדרך כלל מפסיד בו. לפי כספית, לפיד, שסינדל עצמו לעקרון אי-העלאת מסים והחלת חוק מע"מ 0, יציע לנתניהו העלאת גירעון ולא הכבדה או ביטול הטבות.

בטור ממול, יהודה שרוני נזקק גם הוא לדימוי מעולם הקלפים ומניח שהעיתוי אינו נוח לשני הצדדים והשאלה היא מי ימצמץ ראשון: לפיד, שיעשה צעד ראוותני ויפרוש מהקואליציה כמי שנבלם כשניסה לטפל ביוקר המחיה והדיור, או נתניהו, שיצליח להעמיד קואליציה חליפית עם הדתיים. לדברי שרוני, "נתניהו גורר רגליים כי מעשית הוא מאמין במע"מ 0 כמו שהוא מאמין בהסכם שלום עם דאע"ש".

ללא קשר לכישוריו

רועי ברגמן מעביר ידיעה קצרה למוסף "ממון" של "ידיעות" שבה מדווח כי המפקח על הביטוח ושוק ההון לשעבר, פרופ' עודד שריג, יתמנה למנכ"ל אליהו-ביטוח, שדרכה שולט שלמה אליהו בחברת מגדל. שריג הוזכר כמועמד לרשת את ענת לוין כיו"ר מגדל, אך המינוי נתקל בהתנגדות מצד המפקחת הנוכחית, דורית סלינגר. בעקבות זאת מינה אליהו את שריג כמנכ"ל החברה הפרטית שלו, וכך יוכל לפקח למעשה על הפעילות בקבוצה.

על שער מדור "השוק" של "כלכליסט" מגיבה סלינגר בתקיפות ומכריזה: "אשתמש בסמכויותי כדי להתנגד למינוי שריג". סלינגר מבהירה כי ההחלטה אינה נגזרת מכישוריו של שריג, אלא מן החשש מפגיעה באמון הציבור בפיקוח על הביטוח ובחברות הביטוח.

מהאוצר מסרו כי אם תוגש בקשת אליהו-ביטוח לאישור המינוי, לא רק שהמפקחת סלינגר תתנגד להחלטה, אלא שאבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, יגבה אותה.

האיש שהיה שם

משה גורלי מנתח ב"כלכליסט" את דמותה של מכבי תל-אביב כדורסל, על-פי עדותו של שמעון מזרחי על דרך התנהגותו של מוני פנאן המנוח. את פנאן מגדיר גורלי כ"אחד מגדולי הקומבינטורים – חבר כבוד במסדר שכולל חברים כשמואל דכנר ובועז הרפז".

מזרחי נדרש להעיד בתביעת אלמנתו של פנאן נגד הנהלת הקבוצה בדרישה להכיר בפנאן כעובד הזכאי לפיצויי פיטורים. בעוד שגורלי סבור שפנאן ראוי להנצחה קולנועית באחד מסרטי האחים כהן, את מכבי הוא מגדיר כ"ארגון ספורטיבי הייטקי משוכלל הנחשף במערומיו". מכבי, לפי עדות מזרחי, היתה תחביב שפנאן השקיע בו את נשמתו – מה שלא הפריע לו לנהל 'בנק השקעות' מאולתר ולדאוג שאשה שהיתה מקורבת אליו תקבל משכורת עתק אף כי לא עבדה כלל – ואפילו זכתה בפיצויי פיטורים.

הנה ציטוט מופתי מתוך עדות מזרחי כפי שהיא מובאת בכתבה: "מבחינתי, מוני היה נראה איש אמיד הרבה יותר ממני. אני הייתי נוכח בחתונת בנו במלון הילטון, זו חתונה של אנשים שיש בידם אמצעים מאוד רבים. גם אני חיתנתי בן ובת, אבל לא ברמה הזו".

דילמת האסיר

שני אסירים בתאם. האחד יושב על מיטת הקומתיים התחתונה ומקליד משהו ללפטופ שעל ברכיו. חברו בוחן את המחשב ושואל: "מה קורה כשאתה לוחץ אסקייפ?".

הקריקטורה של ה"ניו-יורקר" שפורסמה אתמול ב"גלריה" יכולה לשמור אצלנו על טריותה לאורך זמן. במיוחד לנוכח מאמרו הפרובוקטיבי של רוגל אלפר ב"הארץ" תחת הכותרת "אני צריך לעזוב את הארץ" (במהדורה המודפסת כותרתו "שיעור מולדת"), שגל התגובות הנסערות ביחס אליו נמשך.

"ישראל שלי" היא כותרתו של מכתב למערכת שמתפרסם היום ב"הארץ". "עם אלפר אין לי כבר דבר משותף, שילך לאן שיחפוץ", כותב הקורא פרץ רזניצקי מרחובות. "הטענה העיקרית שלי אליו היא שהוא מתיימר לחשוב שהחלטותיו האישיות מעניינות את הקהל הרחב".

ברוח הקריקטורה אפשר לתמצת את התשובה לקריקטורה ב"נו אסקייפ".

פרשת הרפז

באיחור של יום מעניק "מעריב" קרדיט ל"הארץ", שבזכות מאבקו המשפטי הותרו לפרסום תמלילי שיחות מלשכת הרמטכ"ל גבי אשכנזי שנדפסו אתמול בעיתונים.

יום שקט יחסית לעונה עבר היום בעיתונים על חבורת הרמטכ"ל לשעבר, לאחר סערות הימים האחרונים. מחר יהיה ללא שינוי ניכר, אבל בשישי ושבת, עם כניסת בעלי הטור של סוף-השבוע, צפויה התחממות.