תוכנית הבוקר של רדיו תל-אביב בהנחייתם של אסי עזר ודפנה לוסטיג ממשיכה לספק לנו תופינים רגולטוריים בקצב מסחרר. לאחר שדובר כאן רק לאחרונה על עלילות התוכן השיווקי שנחשפו באקראי על-ידי לוסטיג בראיון ל"ידיעות אחרונות", הגיע תור הדיון במפגן הטעם הטוב והעזוז הרדיופוני של אסי עזר מיוני האחרון (8.6.14). עזר השמיע בשידור הקלטה שערך, ובה נשמעת לטענתו שכנתו בעודה מקיימת יחסי מין, תוך שהוא מביע תרעומת על עוצמת הקולות שהיא מפיקה.
העובדה שעזר לא פירסם את שמה של השכנה אינה מגן מושלם משום שלפחות כמה מהנוגעים בדבר, שכנים אחרים או כאלה שיוכלו לעשות הקשר מושכל בצירוף פרטים אחרים, יוכלו לדעת במי מדובר
את מה שקרה מאוחר יותר לא קשה לנחש בהיותו של עזר ידוען מוכר (מנחה תוכניות ריאליטי פופולריות) המרכז סביבו עניין וגם מחלוקות שונות (כך כשיצא לאחרונה להגנת הזמר אייל גולן שנחשד בעבירות מין או להגנתו של שר החינוך שי פירון שהערה שלו הכעיסה את הקהילה ההומו-לסבית). ברחבי הרשת ובאמצעי תקשורת שונים התפתח דיון ער וסוער, כשבהמשך נמצא אחד משכניו של עזר שטען כי גם מדירתו בוקעים קולות שונים ומשונים וקבל על כך שאינו מכבד את פרטיותם של אחרים. הוגשה גם תלונה לנציב קבילות הציבור של הרשות השנייה, והלה השיב, כפי שצוטט בתקשורת, כי "לא מצאתי כל הומור במעשה זה. מצאתי אותו כמעשה משפיל, מבזה ופוגעני [...] בעקבות תלונתך האזנתי לקטע עליו הלנת ומצאתי את תלונתך מוצדקת".
אלא שלמקרה הזה יש גם השלכות מעבר לגבולות הגזרה של האתיקה המקצועית או כללי הרשות השנייה הרלבנטיים, ולכן כדאי לפרוס את המסגרת המחייבת השלמה הנוגעת לעזר ותרומתו לביצור סטנדרטים בעייתיים בשידור הרדיו בישראל (באצטלה של מגניבות מתקתקה שהלה מנסה לייצר, לפי הרושם המצטבר מהאזנה לתוכנית הבוקר החדשה של רדיו תל-אביב).
מובן שיש משמעות גם להוראות כללי האתיקה של הרשות השנייה, המהווים חקיקת משנה ספציפית במסגרת רגולציית תחום השידורים הזה, אבל למעשיו של עזר יש משמעויות שחורגות מהפרה נקודתית של רגולציית תקשורת. יש גם לזכור שסעיף 46(א)(1) לחוק הרשות השנייה אוסר על מורשה שידורים לשדר שידורים שיש בהם עבירה פלילית או עוולה אזרחית על-פי כל דין. את ההוראה הזאת יש לקרוא תוך תשומת הלב הנכונה להוראות החוק האחרות שנדמה שעזר הפר במעשה המגניבות הרדיופוני שלו.
אם בוחנים את הוראות חוק הגנת הפרטיות למשל, שלהפרתן גם משמעויות פליליות, מתקבלת תמונת מצב בעייתית לכאורה מבחינתו של עזר. סעיף 2 לחוק המגדיר מהי פגיעה בפרטיות מציב כמה חלופות שמעשיו של עזר יכולים להיכלל בהן. כך למשל "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת", "האזנה האסורה על-פי חוק", "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו לשם רווח", "פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9)", או "פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד".
אסי עזר ודפנה לוסטיג בפרסומת לתוכניתם ברדיו תל-אביב
על כמה מהאפשרויות הללו מעניין להתעכב כדי להבהיר את משמעותן. עזר עשה שימוש בקולה המוקלט של השכנה במסגרת שידור מסחרי לצורך הפקת רווח. לכן גם הגדרה זו רלבנטית לפגיעות האפשריות בפרטיות שלפנינו. כך גם באשר לפרסום עניין הנוגע לצנעת חייה של אותה שכנה והתנהגותה ברשות היחיד. מתיאור הנסיבות יכול גם להתקבל הרושם שמדובר בהאזנת סתר אסורה שביצע עזר, עבירה פלילית בפני עצמה, מעבר להיותה פגיעה בפרטיות.
נוסף לכך, יש אפשרות שעזר עבר גם על הוראותיו של חוק איסור לשון הרע. בפרסום הקלטה כזו יש בהחלט פוטנציאל "להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם", או "לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו", כהגדרת החוק. העובדה שעזר לא פירסם את שמה של השכנה אינה מגן מושלם, משום שלפחות כמה מהנוגעים בדבר, שכנים אחרים או כאלה שיוכלו לעשות הקשר מושכל בצירוף פרטים אחרים, יוכלו לדעת במי מדובר.
גם בגזרת ההגנות האפשריות שמעניק הדין לפוגעים בפרטיות או למי שהוציא את דיבתו של אחר יש לעזר בעיה, ככל הנראה. ההגנות הנוגעות לשני העניינים דומות, ולכן ניתן להתייחס אליהן במאוחד. ראשית, נראה שאין מדובר במקרה זה בפרסום שהחוק רואה בו פרסום מותר במסגרת רשימת החריגים. שנית, על אף שככל הנראה המדובר בפרסום אמיתי המשקף מציאות, ספק אם יש כאן עניין ציבורי באשר לשכנה הספציפית הזאת ולכלל ציבור המאזינים שהיה רחב יחסית וחרג הרבה מעבר לאוכלוסיית הבניין שבו מתגורר עזר. שלישית, ניתן להטיל ספק משמעותי בתום לבו של עזר במקרה זה, עניין העומד בבסיס ההגנה השלישית (תום לב).
גם קשה יהיה לטעון שעזר לא ידע ולא היה עליו לדעת על האפשרות שפרטיותה של השכנה תיפגע. ככל שנהיה יצירתיים, יקשה עלינו גם לטעון שהתקיימה לעזר חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשות את המעשה שעשה, בתפוצה רחבה כל-כך או בפורמט של שידור רדיופוני. גם בית-המשפט העליון בפרשת אילנה דיין וסרן ר' סייג את השימוש בהגנה זו באשר לפרסומים עובדתיים, בכך שתהיה כרוכה בעבודה עיתונאית אחראית ובהתאם לסטנדרטים מקצועיים מוקפדים. במקרה שלפנינו, שבו אפילו לא הובאה תגובתה של השכנה בצד הפרסום (ולא שזה היה משפר את המצב), לא זה המקרה.
עם כל ההזדהות והאמפתיה לקשיים שמסבים לעזר תענוגותיה של השכנה, הרי שכלל לא בטוח שהם עומדים בקריטריון של מטרד אסור בהתאם לקווים המנחים של החקיקה וחקיקת העזר העירונית הנוגעת למטרדי רעש
הגנה מעניינת אחרת שניתן להעלות על הדעת בנסיבות של הבעת דעה בתום לב היא שהפגיעה נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר של עזר, שהקולניות היא עבורו מטרד. אכן, ככל שעזר סובל ממטרד רעש או אחר בשל מעשי שכנתו, יש בפניו דרכי פעולה חוקיות שאינן מצריכות פרסום רחב תוך ניצול משרתו הרדיופונית. עם כל ההזדהות והאמפתיה לקשיים שמסבים לעזר תענוגותיה של השכנה, הרי שכלל לא בטוח שהם עומדים בקריטריון של מטרד אסור בהתאם לקווים המנחים של החקיקה וחקיקת העזר העירונית הנוגעת למטרדי רעש. עזר כמובן יכול, ככל שיש מטרד, לפנות לגורמי האכיפה הרלבנטיים או לפתוח בהליכים נגד המטרידה ולבקש צו מניעה ואפילו פיצויים – כולנו מבינים שזה כנראה לא יקרה ושאין לכך סיכויים רבים מבחינה מעשית או משפטית.
נחזור לעניין האזנת הסתר. עזר לא היה שותף, על-פי גרסתו, לסיטואציה שהקליט. האזנה מוגדרת כ"האזנה לשיחת הזולת, קליטה או העתקה של שיחת הזולת, והכל באמצעות מכשיר". האזנת סתר היא האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה, ודינה, בלא היתר, חמש שנות מאסר. האזנות שאינן טעונות היתר הן כאלו הנעשות על-ידי קצין משטרה שהוסמך לכך לשם מניעת עבירה או גילוי עבריינים או ראש רשות ביטחון שהוסמך לכך מטעמים של בטחון המדינה. שני החריגים הללו אינם מתקיימים במקרה שלנו.
גם שאר החריגים שמונה החוק אינם מתקיימים לכאורה במקרה שלנו, כולל אותו חריג המאפשר האזנה לשיחה ברשות הרבים שבוצעה "באקראי ובתום לב, אגב הקלטה גלויה שנועדה לפרסום ברבים או למחקר". כאן יש להדגיש כי רשות הרבים אינה דווקא מה שאפשר לשמוע כשנמצאים ברשות הרבים, אלא "מקום שאדם סביר יכול היה לצפות ששיחותיו יישמעו ללא הסכמתו, וכן מקום שבו מוחזק אותה שעה עצור או אסיר". סביר להניח כי השכנה שעשתה מה שעשתה בביתה הפרטי לא שיערה שקולותיה יושמעו ללא הסכמתה.
יהיו אולי מי שיחשבו שהדיון הזה לוקה ב"כבדות" או כל קִטלוג גנאי אחר שסותר את הזחיחות הקורצנית שמשדרים עזר וחבורתו מעל גלי האתר. אלה וגם אלה צריכים לזכור כי לא בכל פעם שעיתונאי, מגיש או אושיית תקשורת משיח לפי תומו (או לפי טמטומו) בליווי אפקטים ועזרי המחשה קוליים, יהיה מדובר לכל היותר בהפרה מוגבלת של עקרונות הטעם הטוב. לפעמים זה עלול להיות פשע אמיתי – תרתי משמע.
לא עלו על הגל
לא מזמן, אגב אייטם אחר שעסק במפעלות התוכן השיווקי של בזק, הוזכר כאן גם שמם של הכתב עמית גל והעיתון "גלובס", שבו גם הופיעו אייטמים "בשיתוף בזק". לאחרונה פורסם אייטם נוסף כזה של גל, שהעלה שאלות ותהיות נוספות. ככל שניתן ללמוד באמצעות חיפוש חופשי ברשת ובארכיון "גלובס", האייטמים היחידים שעליהם חתום גל במסגרת "גלובס" או שירות התוכן שהוא נותן ל"מעריב" הם אייטמים בניחוח שיווקי שנכתבו בשיתוף בזק (למשל זה או זה או זה). גם כשלוחצים על הקישור משמו של גל באייטמים אלה לצורך שליחת דוא"ל, מגיעים לתיבה כללית של "גלובס". בירור שערכתי עם כמה חברי מערכת של "גלובס" העלה שהם אינם מכירים כותב כזה בעיתון.
מתוך מצגת של "גלובס" למכירת תוכן שיווקי
בעקבות צירוף הפרטים הללו שלח אורן פרסיקו ל"גלובס" את השאילתה הבאה: "מיהו הכתב עמית גל, הכותב פרסום סמוי בשיתוף חברת בזק? (דוגמת פרסום). האם מדובר בשם אמיתי של כתב או פסבדונים? אם אכן זהו שמו של כתב, האם מדובר בפרילנסר או עובד קבוע, האם הוא עובד המערכת או המחלקה המסחרית, ממתי מועסק גל בעיתון ומהם תחומי הכיסוי שלו?".
בתשובה, ובמקום לאשר או להכחיש חד-משמעית כי עובד אצלם כתב כזה, העדיפו ב"גלובס" להעביר את התגובה הבאה שאין בלתה: "בתחילת הכתבה מצוין במפורש ואף מודגש שהכתבה בשיתוף בזק. הטענה שמדובר בפרסום סמוי ושאלותיך הינן משוללות יסוד".
כיוון שטרם ניתנה לנו תשובה, לא התעצלתי והתקשרתי למערכת העיתון וביקשתי לדבר עם הכתב עמית גל. "אין לנו", היתה התשובה, והועלתה הסברה שמדובר בפרילנסר. "נעביר אותך לאון-ליין", הציעה המזכירה. "עמית גל?", שאל בתמיהה הקול העונה במערכת האתר, וניסה לברר אצל עמיתו אם הוא מכיר כתב בשם זה. "אולי פרילנס", היתה התשובה אחרי התייעצות קצרה. וכיצד ניתן להשיג אותו? "אין לי שמץ של מושג", נעניתי.
אז מי אתה, עמית גל העיתונאי? יוצאת מכאן קריאה נרגשת שכל היודע דבר עליו ועל פרסומים עיתונאיים אחרים שלו שאינם בשיתוף בזק או מפרסם אחר, יצעד קדימה ולא ינצור את לשונו. ועד אז המסקנות הן של הקוראים ועל אחריותם בלבד.