צה"ל

דיאלוג בין שני אנשים במצוקה תופס הבוקר את הכותרת הראשית של "הארץ". "התמלילים נחשפים: כך התנהלה לשכת הרמטכ"ל בפרשת הרפז", מפרשנת כותרת הגג. מתחתיה נפרש הדיאלוג: "תראה, החולשה שלנו שיש לנו את המסמך. זו הבעיה שלנו", מצוטט גבי אשכנזי, הרמטכ"ל, בשיחה עם עוזרו ארז וינר. המועד הוא 8 באוגוסט 2010, והמסמך הוא זה שנחשף יומיים קודם לכן ב"אולפן שישי" וכוּנה, בשגגה, "מסמך גלנט". "טוב, אבל אתה לא הוצאת אותו", אומר העוזר לרמטכ"ל. "לא הוצאתי את הנייר", משיב הרמטכ"ל.

"מתמלילי השיחות ועדויות שהגיעו לידי 'הארץ' מצטיירים הימים שלאחר פרסום המסמך כסוערים", כותבים על השער כתבי "הארץ" עמוס הראל, יניב קובוביץ וגילי כהן. התמלילים, הם מציינים, הותרו לפרסום על-ידי שופט לבקשת עורכי-דין מטעם העיתון. כתבי "הארץ" דואגים לציין כי הקלטות דומות מלשכת שר הביטחון דאז, אהוד ברק, אינן בנמצא. "גם אם זו חצי תמונה בלבד", הם מציינים, "יש בה כדי ללמד לא מעט – ונראה שלדעת המשטרה היא גם מאפשרת את ביסוסן של ראיות מספיקות לקיום הליך פלילי נגד אחדים מן המעורבים".

כתבי "הארץ" מציינים כי בתקופה שבדקו החוקרים תועדו בלשכת הרמטכ"ל למעלה מ-40 אלף שיחות, שהן כ-22 אלף שעות הקלטה. מבקר המדינה, הם מציינים, קיבל לידיו את הקלטותיהן של 1,060 שיחות, ואנשיו תימללו תשעים מהן. "המשטרה האזינה לשיחות רבות יותר", נכתב בידיעה הראשית. מתוך התמלולים שהגיעו לידי "הארץ" והותרו לפרסום מבליטים בעיתון את אלו שבהם קושר עצמו הרמטכ"ל לשעבר להחזקת המסמך שעמד במרכזה של החקירה הפלילית.

בסתיו 2009, על רקע מתיחות בין לשכת הרמטכ"ל ללשכת שר הביטחון, חידש אשכנזי את הקשר בינו ל"אחד ממקורביו, סא"ל במילואים בועז הרפז, איש רב עלילות שנאלץ לסיים את שירותו במערך המודיעין על רקע סדרת הסתבכויות אתיות", כותבים הראל, קובוביץ וכהן. "אשכנזי משדך בין הרפז לעוזר הרמטכ"ל, אל"מ ארז וינר, והשניים, על-פי ההקלטות, רוקמים יחד סדרת מזימות שמטרתן לחשוף את ברק כנבל. לצד איסוף מידע מכפיש על ברק, שלא ברור מה ממנו בכלל מהימן, נולד גם המסמך".

יאיר לפיד מקריא את הפתיח לדיווח על "מסמך גלנט", שהתברר כמסמך הרפז. "אולפן שישי", 6.8.10 (צילום מסך)

המסמך, הידוע כיום כ"מסמך הרפז" (על שם האיש שהודה בזיופו), מציינים כתבי "הארץ", נמסר לאשכנזי מהרפז, באמצעות וינר, בתחילת מאי 2010. במהלך שלושת החודשים שלאחר מכן הועבר מיד ליד עד שהגיע לידי אמנון אברמוביץ', שפירסם אותו כעבור יום ב"אולפן שישי" יחד עם עמיתו רוני דניאל בהקשר מטעה, וכפי שהתברר לאחר מכן, גם משולל כל יסוד.

"חקירת משטרה קצרה העלתה כי הרפז זייף את המסמך וכי את העותק שפורסם הוציא וינר מלשכת הרמטכ"ל, לטענתו מבלי שידע כי הוא עומד להתפרסם", מציינים הכתבים. "האם פעל לבדו?", הם תוהים בנוגע לבועז הרפז. "המשטרה לא הוכיחה אחרת, אבל כמה מהאנשים שהיו מעורבים במיוחד בחקירה סברו כי מאחורי הקלעים היה מעורב אדם נוסף, הבקי לפחות כמוהו במהלכים הפנימיים בצמרת צה"ל ומביא עימו גם התמצאות בזירה הפוליטית".

הסברה שלפיה הרפז לא פעל לבדו, כותבים ב"הארץ", זוכה לחיזוק בדברים שאמר לחוקריו ולמקורביו, וגם לרעייתו בשיחה שתועדה בהאזנת סתר. "מקסימום נשכב על הגדר בשביל הבוס", אמר לחברו, קצין בכיר בצה"ל המזוהה ב"הארץ" כתא"ל א', "בכיר באמ"ן, מפקד יחידה רגישה". מנגד מצטטים ב"הארץ" מסמך פנימי של פרקליטות המדינה, שלפיו בדיקת המקרה העלתה כי האפשרות הזאת אינה בהכרח נכונה.

"מסמך הרפז הוא שד, רוח רפאים", כותבים הראל, קובוביץ וכהן. "מחבריו – הרפז לבדו, או בשיתוף אדם אחר שזהותו כאמור טרם נחשפה – לא התכוונו כנראה שייחשף בפומבי. מטרתו היתה להחדיר טלטלה מאחורי הקלעים. המסמך מחובר כהונאה מודיעינית קלאסית, המכוונת לפעול על מערכת האמונות והדעות שבהן מחזיק מקבלו, אשכנזי. הרמטכ"ל משוכנע שברק וקורן [ראש מטה השר, יוני קורן] רוקמים מזימה נגדו ומבקשים למנות את גלנט כיורשו? הרפז 'מוכיח' לו את זה, שחור על גבי לבן".

פרסום המסמך בתקשורת, שהוביל לחקירה שהעלתה כי מדובר בזיוף, הביא באופן טבעי לקריסתו של תרגיל ההונאה ולהסתבכותו של המזייף – ובעקבותיו מעגל המקורבים המצומצם שהקיף אותו. האיש שהצהיר כי הוא זה שהעביר את המסמך המזויף לתקשורת מבליח היום להופעת אורח בעיתון "מעריב".

גבי אשכנזי בביקור פרידה מחטיבת גולני בשלהי כהונתו כרמטכ"ל, 1.2.11 (צילום: מיכאל שבדרון, דובר צה"ל)

"הצעתי לנו היא להוריד את גובה הלהבות ולהרגיע", כותב גבי סיבוני, "אל"מ במיל', ראש תוכנית צבא ואסטרטגיה במכון למחקרי ביטחון לאומי", במדור הדעות של "מעריב". סיבוני, המדליף של "מסמך הרפז" לערוץ 2 (דרך יועץ התקשורת אבי גוט), הוא אחד הנחקרים שהמשטרה המליצה להעמידם לדין בגין חלקם בפרשה. מועמד אחר להעמדה לדין, בניהו, הוא בעל טור קבוע בעיתון זה.

סיבוני אינו מתייחס במאמרו לפרשה. המאמר מוקדש לפירוט האיומים התקופתיים על בטחון מדינת ישראל ואזרחיה, וזאת לשם הפרכתם וקריאה לקברניטים "לשדר יציבות – מצרך חסר כל-כך במקומותינו". לפני ארבע שנים, בראיון ל"מעריב" (תחת אחת ההנהלות הקודמות), טען סיבוני כי המסמך שמסר לאמנון אברמוביץ' אינו מזויף, חרף קביעה משטרתית שגרסה אחרת. "הוא נכתב אולי בצורה לא מורשית על נייר לוגו של איל ארד, אבל התוכן שלו בכלל לא מזויף", אמר אז לאמיר בוחבוט ואבי אשכנזי האיש שהוגדר כ"אחד מחבריו הקרובים של הרמטכ"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי".

הכתב הבכיר של העיתון אז והיום, בן כספית, מתואר בפי בניהו באחד התמלילים שנחשפו כמי שנוהג להיפגש עם רעיית הרמטכ"ל, רונית אשכנזי. בימים שלאחר חשיפת המסמך קבע כספית כי "לא באמת משנה" אם המסמך מזויף או אותנטי וכי "לא צריך את המסמך כדי לזהות את המזימה" – של אהוד ברק, לא של מקורבי אשכנזי, או של אשכנזי עצמו. "המסמך הזה קרוי 'מסמך גלנט' בטעות. שמו האמיתי צריך להיות 'מסמך ברק'", קבע כספית בקיץ 2010.

הבוקר כספית אינו תורם ל"מעריב" מאמר פרי עטו, אבל רוחו של מחנה אשכנזי שורה על הסיקור החדשותי. המידע החדש שחשפה עתירת "הארץ" אמנם נדפס על שער העיתון, אך באופן המוצנע ביותר בהשוואה לשלושת יומוני החדשות הכלליים האחרים. "אשכנזי: 'החולשה שלנו היא שיש לנו את הנייר'", נכתב בהפניית השער של "מעריב", ללא ההמשך ("זו הבעיה שלנו". שלוש המלים הללו מושמטות גם מהציטוט המובלט שמוטמע בכתבה). מתחת לציטוט הזה מתפרסם ציטוט נוסף, מפי וינר, המקטין את הודאתו של הרמטכ"ל: "כנראה שיש לעוד אנשים. גם לבועז".

הידיעה עצמה, שעליה חתום הכתב ליאור נוביק, מתפרסמת בכפולה הרביעית של העיתון, ומובלטים בה ציטוטים נוספים שמהם עולה דמותו של הרמטכ"ל כאיש אמת, או לכל הפחות כאדם שאינו מודע למעשיהם של סובביו.

לצד הציטוט "אם תהיה חקירה אני לא מתכוון לשקר" מפי אשכנזי מובלטת גם ספקולציה לא ברורה שהשמיע בניהו באוזני וינר, על טענות שלפיהן "יוני קורן עשה את זה". ציטוט מובלט נוסף כולל את המשפט "אני רוצה לשתף פעולה", מתוך שיחה שניהל אשכנזי עם היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. גם כותרת הכתבה מבליטה את זיהויו של הרמטכ"ל לשעבר כקורבן שלא ידע מה פשר המסמך: "אם זה זיוף ואם זה לא – זה דרעק".

אהוד ברק בביקור בבסיס של חיל האוויר, 11.3.13 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

ההתבטאות הזאת של הרמטכ"ל לשעבר, בגרסתה המורחבת, נדפסת הבוקר גם על שער "ידיעות אחרונות", העיתון השני הנמנה עם מחנה אשכנזי. מתחתיה מובלטת גם הצהרתו של אשכנזי שלפיה אם ייחקר, הוא אינו מתכוון לשקר. "זיוף או לא, זה דרעק", נכתב בגדול בכותרת הכתבה, שעליה חתום ירון דורון. חרף המסגור, המרחיק את אשכנזי מהמסמך, הסיקור הבוקר ב"ידיעות אחרונות" נאמן לתמלילים, הנפרשים על פני שלושה עמודים בלי יותר מדי קיצורים, ואפילו בלי להשמיט את ההתייחסות של בניהו לשיחה שניהל אשכנזי עם פרשן העיתון אלכס פישמן.

במושגים של "ידיעות אחרונות", הסיקור היבש הזה, הנאמן לעובדות, שמובאות בו בהרחבה וללא התערבות עריכתית יוצאת דופן, אינו דבר של מה בכך. לעתים, כשעולות לכותרות דמויות ציבוריות שהעיתון חפץ ביקרן, דואגים העורכים להבליט מידע מוטה באופן שייטיב עימן. כך קרה לאחר הרשעתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפרשת מרכז-ההשקעות (הכותרת הראשית באותו הבוקר היתה "הזיכוי"), וכך גם קרה לאחרונה סביב סיקור פרשת הרפז: בשבוע שעבר קבעו עורכי העיתון בכותרת בולטת, וללא בסיס, כי אשכנזי לא אסף חומר מכפיש על אהוד ברק, הגם שהעובדות קובעות אחרת – ואף היו ידועות לכתב החתום על הידיעה, שציין זאת שחור על גבי לבן.

ב"ישראל היום", העיתון שלומר עליו שעורכיו נוהגים להטות מידע לפי צרכיהם יהיה אנדרסטייטמנט מבויש, החיים הבוקר קלים יותר. החינמון, שלאורך הפרשה התייצב לצד ובתוך מחנה ברק, מבליט עבור קוראיו את תכונותיו השליליות של הרמטכ"ל לשעבר כפי שהן עולות מהתמלילים. "על בחישות ורכילות", נכתב בגדול, לרוחב כפולת העמודים הפותחת, בכותרת כתבתם של לילך שובל, צבי הראל, עדנה אדטו ושלומי דיאז (הקרדיט המרובע מספק תשובה לשאלה כמה כתבים של "ישראל היום" צריך כדי להעתיק מאתר "הארץ").

דן מרגלית נואם בכנס של עיתון "בשבע", 3.2.14 (צילום: פלאש 90)

בכותרת המשנה של הכתבה, בהתאם, מודגשים פריטי מידע שאינם עושים חסד עם אשכנזי: העובדה שהחזיק ב"מסמך הרפז" במשך חודשיים, הקרע בינו לבין בניהו ודימוי חריף ("מורסה שהתפוצצה") שבו בחר האלוף גדי אייזנקוט לתיאור הפרשה. טור פרשנות נלווה, מאת דן מרגלית, קובע כי מדובר ב"קצה הקרחון, אלומת אור ראשונה". התמלילים שנחשפו אתמול, כותב מרגלית, הם "מצג אימים", והתנהלותו של אשכנזי בימים שלאחר חשיפת המסמך היא לא פחות מ"חרפה".

בהמשך טורו מבקש מרגלית לחשוף מעט מהמשכו המשוער של הקרחון שהוא מעוניין לשלוף מהמים. "אתמול הונחו היסודות למה שעוד ייחשף בקלטות", כותב מרגלית. "לקשר הפוליטי של אשכנזי עם שמעון פרס; ולדברים שנאמרו שם בין נשיא לבין רמטכ"ל, וייתכן שלא במקרה מבקש פרס לאסור את פרסום תוכנם, כדי לא לחזק את מי שטוענים כי הפעילות של אשכנזי תחת הממשלה החוקית חתרנית, ולא חשוב אם קוראים לה 'פוטש' או 'צנון'. [...] ועדיין לא הגיעו לעיקר, לקנוניות ולמינויים ול'תצלומים הפורנוגרפיים' כלשונם של ארז וינר ובועז הרפז, ומה עלה בגורלם? האם הוצגו בפני הקצין הבכיר שצולם בהם?".

בפסקת הסיום מעריך מרגלית כי הפרשה עוד רחוקה מסיום, וכי המאמצים לטאטא אותה מתחת לשטיח, כהגדרתו, סופם להיכשל. "אפילו המשפט הנודע של ויליאם שקספיר ב'המלט' כי 'משהו רקוב בממלכת דנמרק' לא יספיק לתאר כראוי את שהתרחש באופל שבלשכת הרמטכ"ל בקריה הזורחת בתל-אביב".

חוץ מעמוס הראל

תמלילי לשכת אשכנזי נחשפו לראשונה בהרחבה אתמול באתר "הארץ", אך תוך השמטת שמו של עיתונאי שהוגדר על-ידי בניהו ככתב הצבאי היחיד שאינו מעדכן את דובר צה"ל על שיחות רקע שהוא מנהל עם שר הביטחון. בגרסה המתפרסמת היום במהדורה המודפסת של "הארץ" (וכך גם בגרסה המעודכנת שמופיעה באתר) מופיע שמו של אותו עיתונאי.

"אני מכיר את אהוד ברק", אמר בניהו על-פי התמליל. "אני על כל שיחת רקע שלו עם כתב צבאי מקבל דיווח. לא תמיד אני מעדכן את גבי. אני לא רוצה לחמם, בסדר? אני במסגרת האמון שלי עם האנשים מזה 20–25 שנה מקבל עדכון מכל שיחה של כל כתב צבאי כמעט במדינה. חוץ מ... (נוקב בשמו של עמוס הראל) נגיד. בסדר?".

עוד כותרות ראשיות

"ישראל מסייעת לחיסול דאע"ש", נטען בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המפנה את הקוראים לידיעה בינונית בגודלה של "דניאל בטיני וכתבנו בוושינגטון" בעמ' 20. מי שידפדף עד לשם יגלה שהעובדה מהשער הפכה לטענה מפי גורם אנונימי, ובהתאם הושמה בין מרכאות. בשער "ישראל היום", כפי שקורה לעתים כשהוא חולק כותרת עם מתחרהו שבתשלום, מובא אותו מידע, אך בנוסח עילג יותר: "מודיעין ישראלי על דאע"ש – לארה"ב ולבעלות בריתה". המרכאות, כנהוג, במקור.

בשער "מעריב" ממסגרים את המידע הזה כ"דיווח", ומצניעים אותו בכותרת המשנה של הכותרת הראשית, המוקדשת לאזהרות של גורמי ממשל הודיים. "על הכוונת: ישראלים בהודו", מתריעים עורכי "מעריב", ומפנים את הקוראים לידיעה קצרה מאת ליאור נוביק ואבירם זינו, המבוססת על "גורמים בסוכנויות הביון בהודו" שצוטטו ב"תקשורת ההודית". "שירותי הביטחון והמודיעין של הודו נחשבים לטובים ולכן צריך להתייחס ברצינות למידע שהגיע אליהם", מציין יוסי מלמן בטור פרשנות נלווה.

כותרת ראשית נוספת

הכותרת הראשית של "מקור ראשון", שנרכש לפני חודשים אחדים על-ידי איל הקזינו ופטרונו של ראש ממשלת ישראל שלדון אדלסון, מוקדשת הבוקר להשקה של קמפיין תעמולה ממשלתי. "ישראל פתחה במתקפה הסברתית ודיפלומטית נגד תורכיה וקטאר", נכתב בכותרת הראשית של היומון המגזרי, שעל הידיעה שמעליה היא מתנוססת חתום הכתב אריאל כהנא.

משטרת ישראל היום

ב"הארץ" מדווח ניר חסון על תוצאות ראשוניות של נתיחת גופתו של מוחמד סנוקרוט, נער בן 16 שמת מפצעים שספג במהלך פיזור הפגנה בשכונה ערבית בירושלים. "לפי קרוביו, סנוקרוט הלך ברחוב ונקלע לעימות בין שוטרים לבין מפגינים ונורה מטווח קצר בכדור ספוג או גומי שפגע בראשו", כותב חסון. "לגרסת המשטרה, סנוקרוט היה מעורב ביידוי אבנים לעבר השוטרים, נורה בכדור ספוג ברגלו, נפל וראשו נחבט בקרקע".

על-פי ממצאי הבדיקה הפתולוגית, מציין חסון, "מסתמן שסנוקרוט נהרג כתוצאה מפגיעת כדור פלסטיק או ספוג בראשו ולא כתוצאה מנפילה".

בידיעה המתפרסמת היום ב"ישראל היום", מאת "כתב 'ישראל היום'", נכתב כי הנער נהרג "שלשום בהפרות הסדר", בלי להזכיר את המחלוקת בנוגע לנסיבות המוות. נוסף להחלטה שלא לציין את הגורם שאחראי ככל הנראה להרג, שלא לדבר על גרסת המשפחה שלפיה הנער כלל לא לקח חלק בהפגנה האלימה, המידע עצמו שגוי: סנוקרוט נפצע לפני תשעה ימים, ולא היה יכול לקחת חלק בהפרות הסדר שלשום.

עושים לביתם

כתבת "ידיעות אחרונות" אתי אברמוב חתומה הבוקר על ידיעת יחצנות שתכליתה קידום תדמיתו הציבורית של ארגון פילנתרופי עתיר תקציבים, הקרן-לידידות. תחת הכותרת "שי לחג ל-55 אלף משפחות" כותבת אברמוב על יוזמה נוספת של הארגון הבינלאומי לחלק טובין לנזקקים ישראלים. דיוקנו של נשיא הקרן, הרב יחיאל אקשטיין, נמרח לגובהה של הידיעה השיווקית.

בכפולה הפותחת של "24 שעות" נמשך גם היום שיתוף הפעולה המסחרי של "ידיעות אחרונות" עם משרד החינוך, המתבצע במסגרת מיזם "למידה משמעותית" ("ישראל עולה כיתה") של השר שי פירון. בשער האחורי של העיתון, מסלקת תוכן שיווקי קבועה נוספת של "ידיעות אחרונות", מתפרסמת ידיעת תצלום על אירוע שנערך לרגל עלייתה של סדרה חדשה בכבלים.

יוצר הסדרה, נכתב בידיעה, הוא ירון ליכטנשטיין, מנכ"ל "סוכנות הייצוג והתוכן ADD". ליכטנשטיין הוא גם בן-זוגה של הדס מוזס, בתו של המו"ל ארנון מוזס, שותפתו לשליטה בחברה. "באירוע השתתפו בין היתר שר התקשורת גלעד ארדן ודובר צה"ל מוטי אלמוז", מציין הכתב, רז שכניק.

ענייני תקשורת

במדור הדעות האחורי של "הארץ" כותב יובל אלבשן על מנהגם של בני-אדם להשקיט דברי ביקורת ועל צביעותם של ישראלים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. "אין הרבה משפטים ששנואים עלי כמו 'שקט, יורים!', או 'לא יורים מהנגמ"ש פנימה'", כותב אלבשן. "איני אוהב אותם כשהם מוכרזים מהכיוון הלאומני, כדי למנוע ביקורת נגד מלחמות, ואיני אוהב אותם כשהם נשמעים מכיוון השמאל במטרה לחייב את תומכיו לשתוק וליישר קו, שמא נספק אבק שריפה לבריוני הימין הפשיסטי".

אלבשן, בעצמו איש שמאל, כותב את מאמרו בעקבות דרישות שלדבריו הוצגו לו לאחר שפירסם מאמר ביקורתי שמושאו היה זרם מסוים בשמאל הישראלי. "בעוד שאני יכול להבין משפטים כאלה כשהם מגיעים ממי שמחזיק בדעות אנטי-דמוקרטיות, אני מתקשה להסכין עימם כשהם בוקעים מגרונם של אנשים שמאמינים בליברליזם ובדמוקרטיה, המחייבים שוק של החלפת דעות, כדי שהאמת תנצח", הוא כותב.

בגליון אמש של "גלובס" דיווח לי-אור אברבך כי משרד האוצר יבדוק את נסיבות שדרוג מעמדו של זליג רבינוביץ', עוזרו הבכיר של מנכ"ל רשות השידור לשעבר יוני בן-מנחם. באותה ידיעה דיווח אברבך כי בן-מנחם, "שהועבר מתפקידו עם כניסתו של הכנ"ר לתפקיד מפרק רשות השידור", מבקש הסכם פרישה שבמסגרתו יינתנו לו מענק ו"11 משכורות הסתגלות". כאן ב"העין השביעית" דיווח אורן פרסיקו על התביעה שמנהל המנכ"ל המודח נגד הגוף שבראשו עמד בדרישה לשיפור תנאי הפנסיה שלו.

עוד ב"גלובס": שלומית צור ורועי גולדנברג דיווחו כי חברת פייסבוק מרחיבה את פעילותה בישראל, בהתבסס על מידע שלפיו החברה שכרה ארבע קומות במגדל משרדים תל-אביבי.

ב"דה-מרקר" מביא נתי טוקר "ארבעה תרחישים לעתידה של חברת החדשות של ערוץ 10", אגב התפטרותם של נציגי הציבור בדירקטוריון החברה. "אנחנו לא רוצים להיות חתומים על סגירת חברת החדשות", אומרת אחת הדירקטוריות, דפנה מיתר-נחמד, לכתב "כלכליסט" אופיר דור. "ניסינו לשמור על המינהל התקין, להגן על התנאים וההפרשות של העובדים, אבל אנחנו לא יכולים להיות אחראים במצב שבו בעל השליטה לא רוצה להעביר כסף לערוץ".

במדור הרכילות של "ידיעות אחרונות", "העלוקה", כותב צחי קומה כי הדוגמנית נטלי דדון מאיימת בתביעת דיבה על אסי עזר ודפנה לוסטיג, מגישי תוכנית הבוקר של רדיו תל-אביב, משום ש"לעגו בתוכנית הבוקר שלהם ברדיו לסטטוסים שהעלתה במהלך 'צוק איתן', כינו אותה 'נודניקית' והציגו אותה, בין השאר, כ'אדם עילג, כסיל ורדוד'". הפיצוי שמבקשת דדון מהשניים, מציין כתב הרכילות, עומד על 500 אלף שקל.

ידיעה קצרה המתפרסמת בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מעדכנת את הקוראים בדבר מותו של העיתונאי רוז'ה אוק, "'האיש שלנו' בבגדד". ליאור זילברשטיין, הכתבת בפריז, מציינת כי אוק כתב ל"ידיעות אחרונות" מבירת עיראק במהלך מלחמת המפרץ השנייה תחת שם בדוי, פייר בודרי, "כדי להימנע מכך שהשלטונות יגלו שהוא עובד עבור עיתון ישראלי".