שומרי הסף

"וינשטיין סגר את תיק 'ביביטורס'" היא הכותרת הראשית של "מעריב" הבוקר. תחתיה מתפרסם טקסט קצר מאת בן כספית. "סגירת תיק 'ביביטורס' ללא חקירה פלילית אינה אירוע בודד", טוען כספית. "היא קשורה לגיוס של יחידת העילית המשטרתית לצורך הפללת גבי אשכנזי. היא קשורה למאמץ לסגירת ערוץ 10. היא קשורה למצור ההולך ומתהדק על איי התקשורת החופשית. לנפילתם או לכיבושם של שומרי הסף".

לפני שנים אחדות, יום לאחר שרביב דרוקר פירסם בערוץ 10 את התחקיר שלו על מימון נסיעותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, רק עיתון אחד נמנע מלפרסם בעקבות זאת ידיעה – העיתון שמממן שלדון אדלסון, פטרונו של ראש הממשלה, "ישראל היום". הפעם "ישראל היום" אינו ממתין יממה לפני פרסום. הבוקר מופיעה משבצת תכולה בתחתית שער העיתון שנושאת את הכותרת "היועמ"ש סגר את תיק הנסיעות של נתניהו: אין תשתית ראייתית". "תיק הנסיעות" ולא "ביביטורס", כמובן. ב"ישראל היום" מקפידים שלא לכנות את הפרשה בשם שנתנו לה חושפיה.

למחרת שידור התחקיר על נסיעות נתניהו התפרסמה על כשליש משער "ידיעות אחרונות" הכותרת השמנמנה "פרשת ביבי טורס". הבוקר מופיעה רצועה דקיקה וקצרה בתחתית עמוד השער של העיתון המבשרת: "נסגר תיק 'ביביטורס'". בידיעה המלאה של "ידיעות אחרונות", כמו גם באלו של "מעריב" ו"הארץ", מוזכר כי אחד הנימוקים של היועץ המשפטי לסגירת התיק היה הזמן הרב שחלף מאז האירועים. נימוק זה נשמט מהדיווח של "ישראל היום" על החלטת וינשטיין.

במדור "ענייני פנים", החותם את מוסף "הארץ", משתתף השבוע חושף הפרשה רביב דרוקר. "אני תמיד מעדיף לנהל שיחה אמיתית עם מישהו ולהסתכל לו בעיניים מאשר לדבר למצלמה", אומר דרוקר. "לכן תמיד העדפתי להגיש בטלוויזיה תוכניות כחלק מזוג. מומחים מעידים שזה יוצר קשר פחות טוב עם הצופים, אבל אני לא כאן בשביל להתחבב".

הזדהות עם הפושע

"ביביטורס" באה לעולם כחודש לאחר שהתחקירן מרדכי גילת עזב את "ידיעות אחרונות" לטובת "ישראל היום". לו היה נשאר ב"ידיעות אחרונות", אפשר להניח שעם הפרסום של דרוקר היה כותב בשצף קצף נגד נתניהו, כפי שכתב נגדו מעל עמודי "ידיעות אחרונות" בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, בשנים 1996–1999. לו היה גילת עדיין ב"ידיעות אחרונות", אפשר להניח שהיה עושה היום שימוש נרחב בשורש מ.ר.ח. אולם גילת ב"ישראל היום", וב"ישראל היום" לא ניתן לפרסם ביקורת שכזו על ראש הממשלה. על גבי אשכנזי, אחד המועמדים (לשעבר) להחליף את נתניהו, אין בעיה למתוח ביקורת.

הבוקר מונה גילת בטורו הקבוע שבמוסף "ישראל השבוע" חמש טענות שכיחות שמעלים סניגוריו של גבי אשכנזי מעל דפי העיתונות ("חלק מהם עושים זאת בתום לב, חלק עושים זאת מתוך הזדהות עם הפושע, שהוא לפעמים המקור, שהוא מבחינתם בכלל הקורבן", הוא טוען). אחרי שמנה את חמש הטענות, השיב להן גילת אחת-אחת. מלבד טענה מס' 4 – "לא הוכח פוטש אף שהיתה צחנה גדולה". משום מה, לטענה סניגורית זו גילת אינו מתייחס בתשובותיו. עמיתו למוסף, דן מרגלית, מהעיתונאים הביקורתיים ביותר כלפי אשכנזי בתקשורת הישראלית, מסייע. בפתח טורו מסביר מרגלית מדוע גם לפי מסקנות המשטרה היה גם היה ניסיון פוטש של רמטכ"ל נגד שר ביטחון.

"לא יהיו כתבי אישום בפרשת הרפז", גורס מנגד בן כספית ב"מעריב". על סמך שיחה שקיים אתמול עם "גורם בכיר מאוד במשטרה" קובע כספית כי "אם ייצא מזה משהו בסוף, זה בדל של כתב אישום על סעיף זניח נגד אחד הכוכבים הזוטרים". לדבריו, מהר החקירה הזו לא ייצא עכבר, אלא "עכברוש". את עיקר טורו מקדיש כספית לא להגנה על אשכנזי, אלא למתקפה על אהוד ברק.

בין היתר מזכיר כספית כי בחקירת הפרשה לא נבדקו "ההודעות המכפישות נגד אבי בניהו", דובר צה"ל בתקופת הרמטכ"לות של אשכנזי. בניהו עצמו, שבעצמו חשוד בפרשה, ממשיך לפרסם ב"מעריב" את טורו הקבוע. הפעם הוא מקדיש את טורו לתחקירים על "צוק איתן", לבחירות הבאות ולפרישתו של האלוף גרשון הכהן מצה"ל. בהמשך העיתון כפולת עמודים עם שלושה מאמרים התומכים גם הם, במידה זו או אחרת, בגבי אשכנזי.

"כל העמדה [של אשכנזי] לדין היא עניין מגוחך, בפרט ביחס למה שתלו בו", כותבת סימה קדמון ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "התיק המדובר כל-כך, שהיו בו כל המרכיבים ללהיט היסטרי בסגנון 'סקס, שקרים ווידיאו-טייפ', הסתיים בקול ענות חלושה. מה שבטוח, פוטש לא היה פה".

בשבוע שעבר, לקראת פרסום מסקנות משטרת ישראל, הביא נחום ברנע ב"מוסף לשבת" את גרסת אשכנזי לאירועים, וציין אגב כך כי הוא עצמו נמנה עם העיתונאים שהוקלטו משוחחים עם אשכנזי. אחד החשדות המיוחסים לאשכנזי, צריך לזכור, הוא הדלפת מידע רגיש ביותר לעיתונאים. לפי ברנע, ככל הידוע לו לא נמצאו בשיחות המוקלטות שלו עם אשכנזי חילופי דברים מביכים. חשד נוסף נגד אשכנזי קשור להשהיית העברתו של מסמך הרפז לידי היועץ המשפטי לממשלה.

הבוקר מצטט ברנע בטורו מתוך שתי שיחות טלפון שקיים אשכנזי עם וינשטיין ב-10.8.2010, ארבעה ימים לאחר חשיפת המסמך המזויף ב"אולפן שישי". השיחות, כפי שהן מצוטטות בטורו, ידידותיות. "השיחות רלבנטיות בעיקר במה שאין בהן: אין בהילות", מדגיש ברנע. "אשכנזי אומר שיתפנה מחר, והיועץ זורם איתו. אם יחליט היועץ להגיש כתב אישום, הוא יצטרך למצוא בהילות רטרואקטיבית".

ב"הארץ" פוטרים הבוקר את הקוראים מעיסוק בפרשה.

"מקור ראשון" של שלדון אדלסון

"בנט אמנם מטפס בסקרים, אבל צריך עוד קדנציה כדי להבשיל כאלטרנטיבה לראשות ממשלה", כתבה בשבוע שעבר לילך ויסמן ב"גלובס". "הוא מסתמן כיחיד שיכול לקחת אליו את מאוכזבי הליכוד שגילו שהצוק איתן, אבל נתניהו לא. כדי להתגבר על הבעיה יש מי בלשכת רה"מ שמשתעשע ברעיון חבירה של בנט ונתניהו לריצה בפתק אחד".

שבוע חלף, ודומה כי רעיון שיתוף הפעולה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר הכלכלה נפתלי בנט מתגבש. "הדיל עוד לא בשל, אבל העסק מתחמם", עידכנה אתמול ויסמן ב"גלובס". "בשני הצדדים חושבים שמדובר במהלך מנצח. בנט, הגיבור הפוליטי של הלוחמים בעזה, יביא את המנדטים, נתניהו יביא את הניסיון, ועל הדרך שני אנשי הסיירת גם יחסלו את החזית האנטי-ביבית שלא היתה ממליצה עליו בפני הנשיא ומותירה את נתניהו אחרי הבחירות באופוזיציה".

 

הברית הפוליטית האפשרית בין נתניהו לבנט עומדת גם במרכז הקטע הפותח את טורו של בן כספית ב"מעריב". "בינתיים, מדובר בספקולציות", מסייג כספית, אך בהמשך מוסיף כי "דבר אחד בטוח: היחסים בין נתניהו לבנט מעולם לא היו טובים והדוקים יותר. הם מדברים הרבה, הם מתייעצים המון, הם חולקים אחד לשני מחמאות נדיבות".

"אפשר ללמוד ממנו הרבה", מצוטט בנט בתחתית שער מוסף "יומן" של "מקור ראשון". העיתון, ששימש בעבר ביתו התקשורתי של בנט ומפלגתו ומאז נמכר לפטרונו של נתניהו, שב ומראיין את יו"ר הבית-היהודי דווקא כעת, עם חימום היחסים בינו לבין ראש הממשלה. רוחו של נתניהו שורה מעל הראיון. "המורה הגדול [של בנט] הוא כמובן ראש הממשלה בנימין נתניהו", כותב המראיין, אריאל כהנא.

"אני לא מחלק לו ציונים", אומר בנט כשהוא נשאל על תפקודו של נתניהו במהלך המלחמה האחרונה. "הוא מתנהל בשיקול דעת ובזהירות. מניעיו טובים. הוא מנהל את ישיבות הקבינט בהרבה קשב אמיתי וסבלנות. אפשר ללמוד ממנו הרבה. זה לא אומר שאשתוק אם אני חולק עליו". בהמשך הראיון מנסה כהנא עוד כמה פעמים לחלץ מבנט ביקורת ישירה על נתניהו, אולם שר הכלכלה מקפיד להימנע מכך ואומר שוב ושוב כי אינו "מחלק ציונים".

"הוא אוהד גדול של בנימין נתניהו, וגם אחרי המבצע האחרון לא תשמעו ממנו מלה רעה נגד ראש הממשלה", כותבת אביטל אינדיג על אראל סג"ל, שאותו היא מראיינת עבור המוסף "מוצ"ש" של "מקור ראשון". "נתניהו התנהל בצורה טובה מאוד, עם הרבה שכל, הבנה של המצב ושל המוגבלויות הקיימת בישראל ובצבא", אומר סג"ל על ראש הממשלה. כותרת הביניים מעל לחלק זה של הראיון קוראת "נתניהו פעל נכון". בצד העמוד של גליון "מוצ"ש" מופיע תצלום של נתניהו עם הכיתוב "התנהל נכון".

את מדורו הפוליטי שבעמודי החדשות של "מקור ראשון" מסיים הכתב זאב קם באנקדוטה קטנה.

ביום שבת אחר הצהריים יצא בנימין נתניהו, לבוש בבגדי ספורט, לצעדה נמרצת ברחובות שכונת רחביה בירושלים. לפי הדיווח של קם, עוברים ושבים נופפו לראש הממשלה לשלום והוא נופף לעברם בחזרה וקרא "שבת שלום". לטורו של קם מצורף תצלום אילוסטרציה שבו נראה "נתניהו בבגדי ספורט בוושינגטון".

המדור של קם נושא במהדורה המודפסת את הכותרת "בתנועה זועמים על נתניהו", מידע שאף הוא אינו צפוי להכעיס את קהל היעד של "מקור ראשון".

תחת הכותרת "סוד ההישרדות של נתניהו" כותב במדור הדעות של "מקור ראשון" יעקב אחימאיר על תופעה ראויה לציון: על אף הביקורת כלפי נתניהו בתקשורת הישראלית, הוא זוכה לפופולריות גדולה בציבור ונחשב למועמד כמעט יחיד לתפקיד ראש הממשלה. "הוא עומד כצוק איתן מול כל גלי האיבה האישית כלפיו", כותב אחימאיר.

במוסף "יומן" של העיתון מתפרסמות תוצאותיו של סקר דעת קהל שנערך השבוע עבור "מקור ראשון". בתשובה לשאלה "מי לדעתך המתאים ביותר לתפקיד ראש הממשלה?" השיבו 41% מהנסקרים כי ראש הממשלה הנוכחי, נתניהו, הוא המתאים ביותר לתפקיד. הכותרת שניתנה לסקר שאובה מטור הדעה של יעקב אחימאיר, "עומד כצוק איתן".

עוד כותרות ראשיות

"שב"כ: לפחות 10 ערבים-ישראלים בשורות דאע"ש", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". הידיעה, מאת יואב לימור, מלווה בסטמפה "פרסום ראשון". "כך מגייס דאע"ש טרוריסטים בעולם" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", שבאופן חריג מובילה את הקורא לא אל ידיעה חדשותית, אלא לכתבה מאת נבו זיו הרואה אור ב"מוסף לשבת". זיו יצר קשר מקוון עם פעילי ארגון המדינה-האסלאמית ומביא את ממצאיו. בכתבה משובצים צילומי מסך של חילופי שאלות ותשובות בינו לבין פעילי הארגון. בכמה מהשאלות טעויות כתיב מביכות.

שלום על ישראל

"איך תגיב אם ילדיך או נכדיך יעזבו את הארץ?", שואלת אמירה לם את ירון לונדון, המתראיין אצלה עבור המוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". "אני אבין זאת", משיב לונדון. "אנחנו חיים בחרדה מתמדת. אנשים רבים יאמרו שסיכויי קיומה של המדינה הזאת לאורך כמה דורות הם מפוקפקים למדי. אני מעריך את הסיכוי שישראל תמשיך להתקיים כפיפיטי-פיפטי".

"מה שמשותף לכל המאיימים החדשים ללכת, שהם כולם שמאלנים מפונקים", כותב קלמן ליבסקינד ב"מעריב". ליבסקינד מתייחס בראש וראשונה לרוגל אלפר, שמאמרו התפרסם בתחילת השבוע במדור הדעות של "הארץ" תחת הכותרת "אני צריך לעזוב את הארץ", ולשני מאמרים שפורסמו בעקבותיו, של אילן לוקאץ' ודנה ויס מחדשות ערוץ 2. "התחושה שלכם, קולגות יקרים, שהמציאות שחלמתם עליה מתהפכת לכם על הראש, נובעת מבכיינות וגם קצת מאגואיזם", מוסיף ליבסקינד. "כי המצוקה שלכם לא תתקרב לעולם למצוקה שכבר חשים כאן כמה מיריביכם הפוליטיים מהמחנה הלאומי".

"אנחנו צריכים אותך, רוגל. איננו יכולים לוותר על איש ועל אשה. המלחמה שלנו על מדינת ישראל עוד לא נגמרה. היא אפילו לא התחילה", כותב אורי אבנרי לאלפר מעל במת מדור הדעות של "הארץ". "בעשרות השנים האחרונות ויתרנו על כל עמדותינו, עמדה אחרי עמדה, עד שנותרנו מחנה שפוף, אדיש, חסר מעש וחסר אונים. מי יקים את המחנה הזה, מי יעניק לו את הרוח ואת הכוח, אם לא אנשים כמוך, שאכפת להם?".

"מי שנחרד משיבה של ישראלים לאקס בירת היטלר מוזמן לצפות בעיר שבה חיים בשלווה כ-30 אלף ישראלים צעירים, רבים מהם יוצרים שפעם איכלסו את תל-אביב, עד שזו מעלה באמונם, בהפרטתה האלימה, בחמדנותה, בקמצנותה כלפי תרבות ובהעדר כל הגנה על החלשים", כותב יגאל סרנה ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "מי שנחרד, שישאל את עצמו מה עשינו כדי להמריץ את אותם ישראלים טובים לברוח".

מעל טורו של רענן שקד במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מופיע טור קומיקס קצר מאת גיא מורד: איש אומר לחברו כי החליט להגר לבלגיה. האיש ובנו מגיעים לבריסל ופוגשים פעיל בארגון המדינה-האיסלאמית. למחרת הפגישה עם האסלאם הקיצוני שבים השניים לישראל.

"אנחנו אולי אזרחי העולם ומגיע לנו בחיינו החד-פעמיים את הטוב ביותר, והעובדה שנולדנו דווקא בישראל – תוצאה של גורל עיוור – לא אמורה לכבול אותנו לשארית חיינו. ועדיין; משמעותה של מולדת – המשמעות החילונית, התרבותית, הלשונית, ללא קשר לדת או לאום, בהנחה שאלה אינם משנים לכם כלל – היא עצומה", כותב שקד. "[...] אני יודע שאני נשאר כאן מטעמים אנוכיים לגמרי; אני חי ונושם את המקום הזה ומתפרנס מיכולתי לעשות זאת. נוח לי מדי כאן, עם כל אי-הנוחות הפוליטית והתודעתית".

לפני חודשיים התייאש סייד קשוע סופית ממדינת ישראל, ועזב. "אני באמת לא מבין אותם, את האמריקאים", הוא כותב הבוקר במוסף "הארץ". "הם יודעים שיש להם סערות כאן, ומדי יום שלישי הראשון של כל חודש יש ניסוי אזעקות הוריקן קבועות באילינוי.

"[...] הם יודעים את כל זה ועדיין בונים בתים מעץ שנראים כמו תפאורה בסרט, שיכולים להתפרק עם כל משב רוח. הם לא שמעו על בטון כאן, לעזאזל, חשבתי ובלבי פתאום תהיתי – האומנם? אולי הם באמת לא שמעו על בטון, אולי הם באמת לא יודעים מה לעשות עם זה. ועוד פעם, כמו מהרגע הראשון שבו נחתתי באמריקה, חשבתי בלבי שאולי זה יהיה הרעיון שיגרום לנו להתעשר. כי כך זה כאן, כל מה שאתה צריך זה רעיון אחד קטן ואתה נהיה מיליונר. כל שעלי לעשות זה לשווק את הרעיון של בטון ובלוקים ושלום על ישראל".

בראש שער המוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" מתפרסם תרגומו של יצחק לאור לשירו של ברטולט ברכט "אין פשע גדול כעזיבה". השיר מסתיים בשורות: "לִפְנֵי שֶׁנֵּצֵא לַמַּאֲבָק, עָלַי לָדַעַת: יֵשׁ לְךָ פַּסְפּוֹרְט/ בַּתַּרְמִיל? מְחַכֶּה לְךָ מָטוֹס מֵאֲחוֹרֵי שְׂדֵה הַקְּרָב? כַּמָּה/ תְּבוּסוֹת אַתָּה רוצֶה לִשְׂרֹד? הַאִם אֲנִי יָכֹל לְגָרֵשׁ אוֹתְךָ?/ וּבְכֵן, אֵינֶנּוּ רוֹצִים לָצֵאת לַמַּאֲבָק".

בשולי החדשות

א. "כעת מודים רוב אנשי המודיעין שגל המעצרים של מאות פעילי חמאס בגדה, בהם כ-60 אסירי הארגון ששוחררו בעסקת שליט, דירבן את בכירי הארגון ברצועה לעימות עם ישראל", כותב עמוס הראל ב"הארץ". "אבל האפשרות הזאת לא הוזכרה כלל בדיונים הרבים במבצע 'שובו אחים' בגדה, שנתניהו ויעלון ראו בו אמצעי להגביר את הבידול בין הרצועה לגדה ולפגוע בסיכויי הפיוס בין חמאס לרשות הפלסטינית. לא השב"כ ולא צה"ל התריעו במועד כי ייתכן שישראל מציתה בכך אש בחדר שכבר גדוש ממילא באדי דלק".

ב. "דף הבית", מדורו של ארנון סגל ב"מקור ראשון", מוקדש מדי שבוע להר-הבית. הבוקר מראיין סגל את אביב טטרסקי, פעיל עמותת השמאל עיר-עמים. זו אינה הפעם הראשונה שסגל נותן ביטוי במדורו לקולות מהקצה השני של המפה הפוליטית/אמונית. פתיחות זו ראויה לכל שבח.

ג. "ירון לונדון בראיון חשוף על ילדותו, על בגידותיו ועל החברה הצעירה", נכתב בראש שער" "ידיעות אחרונות" הבוקר. העיתון מגרה את קוראיו לקרוא את הראיון בין היתר על-ידי אזכור העובדה שללונדון חברה שצעירה ממנו. בשער "7 ימים" מוזכר כי חברתו "צעירה ממנה ב-24 שנים". פער הגילים מוזכר גם בכותרת המשנה לראיון. "פער הגילים ביניכם הוא עצום, של דור שלם", אומרת המראיינת אמירה לם ללונדון, והוא מתייחס לכך ישירות. במוסף "יומן" של "מקור ראשון", לעומת זאת, מראיין מיכאל טוכפלד את צבי סלטון, עם יציאתו לגמלאות מרשות השידור. העובדה שבת-זוגו של סלטון היא נורית קנטי מוזכרת בכתבה, אך אין אף מלה על פער הגילים, על אף שהוא גדול עוד יותר מזה שבין לונדון לזוגתו.

ד. את טורו של חנוך דאום במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מלווה תצלום שלו מהכינרת, אולם לא התצלום שהעלה ומחק מחשבון הפייסבוק שלו.

עושים לביתם

בראש עמ' 11 של "ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום של מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן לצד כמה ממשתתפי "משפחה בצמיחה 3", מיזם המשותף לקבוצת "ידיעות אחרונות" והבנק. "למרות ההבדלים הבולטים בשאיפות ובצרכים של כל אחת מהמשפחות, לכולן מטרה בסיסית משותפת – לפרנס בכבוד את בני ביתן, להגיע לחירות פיננסית וליהנות מביטחון כלכלי אמיתי", מצוטט קינן בכיתוב התצלום.

בלב עמוד ב' של "המודיע" מתפרסמת מודעה הנחזית לידיעה חדשותית תחת הכותרת "'שהחיינו' ו'שהחיינו קולורס' עלו למקום החדש ברחוב ירמיהו". "מפה לאוזן עברו השמועות על המבחר העצום, על השירות שאין דומה לו, על האחריות והמחירים הנוחים", מדווח בידיעה הפרסומית, שמתפרסמת ללא קרדיט לכותב. "לקוחות מגיעים ל'שהחיינו קולורס' מאירופה ואפילו מאוסטרליה, כדי למצוא את המבחר שאין לו דומה בשום מקום אחר".

ענייני תקשורת

מאמר שכתב עיתונאי AP לשעבר מתי פרידמן עבור המגזין "Tablet", על יחסם של עיתונאים זרים לסיקור הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מתפרסם הבוקר במלואו ב"מעריב" (תרגום המאמר פורסם כבר לפני ימים אחדים באתר "בית אבי חי"). הקריאה מומלצת. ב"מקור ראשון" וב"דה-מרקר" מתפרסמים ראיונות עם פרידמן בעקבות המאמר.

נתי טוקר קורא בפתח "דה-מרקר" "להציל את חברת החדשות של ערוץ 10", גם אם הערוץ עצמו ייסגר. "היא יצרה אלטרנטיבה נשכנית לחדשות 2, פירסמה תחקירים מהדהדים והעלתה סוגיות כלכליות וחברתיות. לקול זה לא יהיה תחליף", הוא פוסק.

ב"מעריב" מציין הדר חורש כי במשרד התקשורת, שפירסם השבוע תזכיר חוק לפיצול ערוץ 2, מסתמכים על חברת הייעוץ גיזה-זינגר-אבן. דו"ח שהגישה החברה קובע "שעלות הפיצול תסתכם ב-200 מיליון שקל בלבד, ושההשקעה במהלך תוחזר בתוך 6 עד 11 שנים". חורש מזכיר כי לפני עשור, טרם השקת ערוץ 10, חזתה אותה חברת ייעוץ כי הערוץ החדש יציג רווחים כבר בתוך שלוש עד חמש שנים מהקמתו.

"יש גורמים מסוימים שעשו הכל כדי להכפיש אותי", אומר שרון גל לרז שכניק בראיון המתפרסם במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות". "מי?", שואל שכניק, וגל משיב: "אתה יודע יותר טוב ממני, אתה דיברת איתם".

אכן, שכניק הוא העיתונאי שהיה חתום על הכתבה הביקורתית מאוד שפירסם העיתון עם פרישתו של גל מערוץ 10. והנה, אותו שכניק מראיין כעת את גל למוסף "7 לילות" של העיתון ושומע ממנו כיצד היה הקורבן באותה פרשה. זו כבר הפכה לתבנית מוכרת במוסף של "ידיעות אחרונות" – כתבה תוקפנית, שמובילה כעבור זמן ל"סולחה" בדמות ראיון סגירת מעגל.

במוסף "הארץ" מתפרסם מכתב מאת ד"ר נעמי כשר, המוחה על ציטוט שכביכול נאמר מפי בעלה, פרופ' אסא כשר, והופיע במדור "לא לציטוט". הציטוט המדובר הוא "ביקורת בזמן מלחמה זו ירייה בגב", שכביכול נאמר מפי כשר בראיון שהעניק ל"ישראל היום". "הציטוט לא היה ולא נברא", מבהירה כשר ומביאה במכתבה את הציטוט המלא שאמר בעלה בראיון. מעניין אם כבר כתבה מכתב דומה למערכת "ישראל היום", שבחרה בציטוט זה ממש לכותרת הראיון.

אמילי עמרוסי מתארת ב"ישראל היום" מפגש בין משפחת שער בטלמון לעיתונאים שליוו את המשפחה במהלך החיפוש אחר בנם.

מורן שריר נפרד מתפקיד מבקר הטלוויזיה של "הארץ".

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מפרסם בן-דרור ימיני קטע מספרו החדש, "תעשיית השקרים".

בכפולה הפותחת של "גלובס" מוקדשות כמה שורות מאת עמית שניידר לציון חמש שנים למותו של העיתונאי דני בלוך. "מעבר לכשרון הכתיבה והניתוח שבו ניחן, נחשב איש אשכולות שראה בעבודה העיתונאית שליחות חשובה, ועמיתיו ותלמידיו העריצו אותו", נכתב.