איומים אסטרטגיים

העיתונים עוסקים היום בארגון הטרור המוסלמי המדינה-האסלאמית (לשעבר דאע"ש, שם שנמצא עדיין בשימוש בכמה מהעיתונים), אגב פרסום סרטון שני של עריפת ראשו של עיתונאי מערבי על-ידי הארגון. "לחסל את הברברים" היא הכותרת הראשית המתורבתת של "ישראל היום". "המערב מתחיל להתפכח?" היא השאלה המודפסת בפונט מודגש בצהוב בפתח כותרת המשנה לראשית, לפני הבאת דבריו של נשיא ארה"ב, שאמר כי בכוונתו להורות על השמדת הארגון.

ברצועה צרה בראש שער "ידיעות אחרונות" נכתב כי "קרי שוחח עם נתניהו על שיתוף פעולה נגד דאע"ש", אולם באופן פתטי למדי, גם היום הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לעובדה כי העיתונאי האמריקאי שארגון הטרור המדינה-האסלאמית פירסם לאחרונה את סרטון עריפת ראשו הוא ממוצא יהודי – ואף מחזיק באזרחות ישראלית.

אתמול היתה כותרת העיתון "הקורבן השני – עיתונאי יהודי", היום היא "אחד משלנו". תמונת השער מראה את העיתונאי המנוח כשהוא בבריכה ב"פתח-תקווה, 2009". כותרת המשנה חושפת כי סוטלוף למד במכללה בהרצליה. חבל שב"ידיעות אחרונות" לא מנצלים את מטעני הסולידריות האלו למטרות בעלות ערך במקום להשתמש בהם כחומר גלם להתפעמות רכילותית על גבו של קורבן רצח.

מי שאינו זוכה ליחס סולידרי היום בעיתון הוא הנשיא אובמה, שאולי בשל היותו דמות שנואה בעיתון המתחרה השנוא, "ישראל היום", רווה בדרך בכלל נחת ב"ידיעות אחרונות" (אין במשפט זה ניסיון לקבוע כי אובמה מתעניין בנכתב בעמודי העיתונים הישראליים על אודותיו). "אובד עצות" היא כותרת עמ' 6 של העיתון, סמוך לתמונתו של הנשיא כשהוא אובד עצות (או סתם עוצם עיניים). "הוא לא בדיוק יודע מה הוא צריך לעשות", נכתב בכותרת המשנה מעל לשני טורי פרשנות, של אורלי אזולאי ואלון פנקס, הקובעים שניהם כי אובמה לא יודע מה הוא צריך לעשות בקשר לאיום האסלאמי החדש-ישן.

הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת לאיום אחר על העולם המערבי. "נשיא אוקראינה הסכים להפסקת אש: פוטין דורש מקייב לסגת ממזרח המדינה", נכתב בה. "הנשיא פורושנקו הכריז על סיום הלחימה, אולם הכחשת פוטין אילצה אותו לתקן את הודעתו", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לדיווח של אנשיל פפר. "לאחר מכן פירסם הנשיא הרוסי מתווה להפסקת אש – שלא כולל נסיגה רוסית או פירוק הבדלנים מנשקם. המנהיגים ייפגשו ביום שישי בבלארוס".

בעמודים 34–35 של "דה-מרקר" מתפרסמים שני מאמרים מתורגמים מעיתונים מובילים. "פוטין והג'יהאדיסטים מאיימים על קיומה של הציביליזציה", נכתב בכותרת מאמר אחד, של דייוויד ברוקס מה"טיימס". "מנהיגי העולם לא מצליחים להרים את הראש מעל הבעיות השוטפות ולהבין שאף שמנהיגה של רוסיה והג'יהאדיסטים במזרח התיכון אינם איום על חיי האמריקאים – הם מנסים לרסק את הנורמות המערביות, ולכן הם מסוכנים מאוד".

כותרת המאמר השני, של ג'וזף שטיגליץ מה"גרדיאן", היא "הקפיטליזם נהפך לשיטה של העשירים לנצל את השאר". "המערכת הפוליטית נכשלה בשמירה על תחרותיות בשווקים והעבירה חוקים שמקלים על התאגידים והעשירים", נכתב בכותרת המשנה. "זה כבר לא מסכן רק את השוויון – אלא את עצם הדמוקרטיה".

מצב המשק

אורי פסובסקי כותב במוסף "כלכליסט" כי מנכ"לית בנק לאומי אמרה בכנס כי (במלותיו שלו) "ב-2010 מצב המשק הישראלי היה טוב לאין שיעור מכלכלות ה-OECD המדשדשות, אבל כיום אנחנו גולשים מטה, אל כל השאר". הסיבה לכך: אותו דשדוש אירופי השפיע על הכלכלה כאן משום שאירופה היא יעד ייצוא עיקרי של ישראל. זהו הסבר מעט מוזר. כך או כך, עם התרחקותו של מבצע "צוק איתן" ורגיעה זמנית בדיווחים על הוויכוחים סביב תקציב המדינה, עיתוני הכלכלה חוזרים לעסוק באחד הדיונים החביבים עליהם ביותר מאז המשבר העולמי האחרון – הניסיון להגדיר את מצבו של המשק הישראלי ולקבוע אם הוא נתון במיתון אם לאו.

הסימנים השליליים, כפי שמצאה גם מנכ"לית בנק לאומי, הולכים ומתרבים. "תמונה קודרת של שוק העבודה בישראל: השכר הריאלי יורד, האי-שוויון נותר גבוה", נכתב בכותרת הכתבה הפותחת של "דה-מרקר" (רונית דומקה וטלי חרותי-סובר). "OECD מזהיר בדו"ח חדש כי הסיכון של עובדים בישראל להיקלע לאבטלה הוא גבוה – אך צופה ששיעור האבטלה יישאר נמוך ב-2014 וב-2015", נכתב בכותרת המשנה. שני המרואיינים בכתבה מזכירים כי אפשר לתלות כמה מהנתונים ב"גידול האדיר בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה", אך מה שלא מודגש בה מספיק הוא העלייה בשיעור העובדים העניים בישראל.

סבר פלוצקר (צילום מסך)

דו"ח ה-OECD מגיע ב"ממון" של "ידיעות אחרונות" לכותרת הראשית ("7 השנים הרעות"). "מרגישים שהמשכורת תקועה וההוצאות רק עולות? עכשיו זה רשמי", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לכתבה של רועי ברגמן. לדיווח של ברגמן מצורף טור שבו מביא עופר פטרסבורג מונולוג של "עובד מתוסכל" תחת הכותרת "עשר שנים לא העלו לי את המשכורת". את הדיווח לא מלווה טור פרשנות של הפרשן הכלכלי הבכיר ולמעשה היחיד (מאז פרישתו של גדעון עשת) של "ידיעות אחרונות", סבר פלוצקר, שטען בשנה האחרונה שוב ושוב כי מצבו של מעמד הביניים הישראלי בכי טוב וכי אין בעיה של אי-שוויון בישראל.

תקציב הביטחון

בעמ' 8 של "דה-מרקר" כותב מוטי בסוק על תקציב שדווקא כן נמצא בצמיחה: "אם וכאשר ייכנע שר האוצר למערכת הביטחון, תקציבה ל-2014 יגיע לסכום שיא פנטסטי של 72.45 מיליארד שקל – שנתחו 18% מתקציב המדינה. מדינת ישראל לא ידעה תקציב ביטחון ששיעורו כל-כך גבוה מאז המשבר הכלכלי של אמצע שנות ה-80".

הכותרת הראשית של "גלובס" מדגימה את האופן שבו נתניהו בוחר להתמודד עם ביקורות מסוג זה: "נתניהו לשרי הקבינט: הדיונים על תקציב הביטחון – חסויים ואין להדליף מהם". בכל זאת, כותרת המשנה מספקת ציטוט של "משתתף בישיבה": "אפשר לסגור את המדינה עם המספרים האלה". המספרים: "ככל הידוע", נכתב ב"גלובס", "מערכת הביטחון ביקשה העברה של 9 מיליארד שקל השנה בגין מבצע 'צוק איתן' ותוספת של 11 מיליארד שקל בגין 2015". אותם מספרים מופיעים גם בכותרת ידיעה של איתמר אייכנר בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות".

הבנק תמיד מנצח

על שער "דה-מרקר" שואל עמי גינזבורג, עורך מדור שוק ההון: "המשק בהאטה, אז למה הבורסה בשיא?".

"סקס, סמים ומידע פנים", מבטיחה כותרת על שער "כלכליסט", המפנה לידיעה על ספר של טרני דאף, מי ש"התעשר מהרצת מניות בוול-סטריט, התמכר לקוק, איבד הכל ושרד לספר". אחרי "פוקר שקרנים", "הזאב מוול-סטריט" וסרטים וספרים אחרים באותו הנושא בדיוק, מעניין לגלות שיש עדיין ביקוש לאותה הסחורה, החושפת שוב ושוב כי עולם שוק ההון מושחת מוסרית וכלכלית. בעצם זו היתה מסקנת הסרט שהוזכר לעיל, המסתיים במבט על הרצאה של הנוכל התורן, שאחרי שהשתחרר מהכלא שאליו נכנס משום שמכר לאזרחים מניות באופן מקולקל, הוא מתפרנס ממכירת סדנאות במכירה לאותם אזרחים.

סניף של בנק הפועלים, ירושלים, ינואר 2013 (צילום: יונתן זינדל)

כותרת מדור שוק ההון של "כלכליסט", שבו מתפרסמת הידיעה על ספרו של דאף, היא "ארזת לבד? גלגול הסיכונים מגיע לשוק ההון הישראלי", והיא מתייחסת ל"עסקת CDS ראשונה בישראל בין הפועלים להפניקס". "שש שנים לאחר שבנק הפועלים קיבל החלטה להפוך לחלוץ בתחום עסקאות נגזרי האשראי – יוצאת לפועל עסקת CDS ראשונה שנחתמת בין בנק ישראלי לגוף מוסדי [הפניקס]", פותחת רחלי בינדמן את הידיעה.

בכותרת המשנה מוזכר כי "CDS היה מהגורמים האחראים למשבר הפיננסי ב-2008". "ה-CDS הוא עסקה שבה הסיכון מפני אירוע אשראי של צד ג' מחליף ידיים. מי שנתן את האשראי מלכתחילה מקבל מעין תעודת ביטוח שמעבירה את הסיכון הלאה", מסבירה סופי שולמן בטור פרשנות. "ה-CDS הראשונים הגיחו לשוק האמריקאי במחצית שנות ה-90, אך פרחו בעיקר בגל הפחתות הריבית הגדולות של יו"ר הפד דאז, אלן גרינספאן, אחרי אסון התאומים. מ-2003 הוכפל היקפן של עסקאות אלו כל שנה, ולקראת משבר האשראי של 2008 הוא נסק ל-60 טריליון דולר.

"כמובן שהיום יגידו לנו שמדובר במשהו אחר וכי ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה. סביר להניח שהתסריט המדויק שהוביל לנפילתו של בר סטרנס לא יתרחש שוב, אבל מה שנותר ללא שינוי הוא שתמיד יהיה קומץ שיזהה את הבעיה ויתמחר אותה נכון. 99% הנותרים ישלמו את המחיר. העסקה בין הפועלים להפניקס היא הראשונה מסוגה בישראל, אבל היא נועדה לטבול את הרגל במים כדי לבדוק אם אפשר לפתח כאן לא רק אפיק חדש, אלא כמובן גם ביזנס רווחי.

"יחד עם האיגוח שקיבל את ברכת האוצר באחרונה, מדובר בעידן חדש בשוק ההון המקומי, שבו האשראים יתחילו להתגלגל במהירות מסחררת בין גוף אחד למשנהו, אך סדר הנשייה לא תמיד יהיה ברור. וההמשך? בשוק ההון האמריקאי, שנמצא כמה צעדים לפני הישראלי, משיקים בדיוק בימים אלה תעודות סל (ETF) ראשונות על CDS. מה שאומר שהסיכון האמיתי כבר מתגלגל, כהרגלו, לפתחו של הציבור הרחב".

גם בידיעה עצמה וגם בטור הפרשנות לא נמצא מקום להזכיר כי אחד ההסברים שניתנו לכך שהבנקאות הישראלית לא חוותה את משבר 2008 בצורה חריפה כמו עמיתותיה בעולם המערבי היה מיושנותה ופיגורה באימוץ נורמות וכלים חדשניים כאלה ואחרים.

כמעט תמיד

"הפרקליט שכופף את וול-סטריט" היא כותרת כתבה מה"פייננשל טיימס" המתפרסמת ב"גלובס". "זה לקח חמש שנים, אבל עורך-הדין פיליפ סלנדי מחברת עורכי-דין קטנה הצליח לעשות את מה שהרשויות בארה"ב עוד לא עשו: לגרום לבנקים לשלם – יותר מ-20 מיליארד דולר עד כה – על חלקם במשבר הפיננסי של 2008".

הכל נשאר במשפחה

עידן עופר (צילום: משה שי)

אורה קורן כותבת ב"דה-מרקר" על משפחת עופר, בעלת השליטה בחברה-לישראל. "כיל נאבקת בששינסקי ומאיימת בפיטורים – אך ממשיכה לחלק דיבידנדים נדיבים", נכתב בכותרת הכתבה. "אף שרווחי כיל יורדים, החברה כמעט הכפילה את הדיבידנד שחילקה מתחילת השנה".

יחס יפה

לפי ידיעה של אורן פרוינד ב"כלכליסט", בפגישה עם משקיעים מוסדיים לפני הנפקה של אגרות חוב של אפריקה-ישראל (בשליטת לב לבייב) אמר מנכ"ל חברת-הבת אפי-פיתוח, מארק גרויסמן, כי "לב לבייב מקבל יחס יפה מפוליטיקאים ומאנשים בכלל במוסקבה. הוא מעורב מאוד בעסקים שלנו ועוזר לנו מאוד". הדברים, בניסוח מעט שונה, מגיעים לכותרת הידיעה: "הקשר של לבייב לפוליטיקאים ברוסיה עזר מאוד לאפי-פיתוח".

זה ציטוט מעניין. בארה"ב יש חוק האוסר על אנשי עסקים אמריקאים לשחד פקידי ציבור גם בארץ זרה (בשנים האחרונות חקרו בארה"ב את עסקיו של שלדון אדלסון בסין על רקע חשד להפרת חוק זה), וכך גם בישראל.

עוד כותרות כלכליות

"באוצר סבורים: הון שחור מממן חלק ניכר מפעילות המשקיעים בדירות", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "18% מהמשקיעים בדירות בשנתיים האחרונות דיווחו כי הכנסות משק הבית שלהם אינן עולות על 7,000 שקל בחודש. כיצד הם הצליחו לרכוש דירה שנייה במחיר ממוצע של מיליון שקל?", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של אריק מירובסקי. "במשרד האוצר אומרים שהנתונים מרמזים על התרחבות של השימוש בהון שחור בענף הנדל"ן".

"תקציב החטיבה להתיישבות זינק ב-600% מינואר", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "שתי העברות הקפיצו את תקציב החטיבה להתיישבות יהודית מ-58 מיליון שקל בתחילת השנה ל-404 מיליון שקל כעת", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לכתבה של רוני זינגר. "בזמן שבדרום נלחמים על פיצויים בתום מבצע 'צוק איתן', חלק הארי של התקציב מופנה להתנחלויות. בשנה שעברה הועבר חצי מהתקציב למחוזות אל מעבר לקו הירוק, בעוד מועצות שער-הנגב ושדות-נגב בעוטף עזה קיבלו כ-500 אלף שקל" (נראה שלהיטותו של מנסח הכותרות של "כלכליסט" הכשילה אותו: חצי ממשהו אינו חלק הארי שלו).

קק"ל

אחרי שתחקיר "המקור" של רביב דרוקר על קק"ל העלה לסדר היום את המאבק על דמותה, עוברת הכרעת היועץ המשפטי אתמול בעניינו של הארגון בשקט יחסי. "הפיקוח על קק"ל יתהדק וחגיגת המשכורות בדירקטוריון תיפסק", נכתב בכותרת ידיעה של נמרוד בוסו בתחתית עמ' 6 של "דה-מרקר". "הקרן הקיימת לישראל נרשמה בפנקס החברות לתועלת הציבור ללא הסכמתה, בעקבות הכרעת היועץ המשפטי לממשלה – כך הודיע אתמול משרד המשפטים", כותב בוסו. "מהמשרד נמסר כי 'הרישום נעשה במסגרת המדיניות של שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה לקדם שקיפות וביקורת על גופים שלציבור יש אינטרס בהם'".

ב"גלובס" מוקדש לידיעה על קק"ל, של חן מענית, כל עמ' 12. ב"כלכליסט" ידיעה בעניין, של משה גורלי, מתפרסמת בעמ' 14 בצירוף טור פרשנות, גם הוא בחתימת גורלי, תחת הכותרת "נגמרה החגיגה". ב"ידיעות אחרונות", שקק"ל היא אחת משותפות התוכן המרכזיות שלו, הדגש בכותרת הידיעה הוא על פוליטיקאית הבית (אחת מהם): "לבני קבעה: שקיפות בקק"ל".

התחקיר שלא היה

בטורו "הון אנושי" במוסף "כלכליסט" כותב ארי ליבסקר על שיחה עם איריס בראל, "המנכ"לית שעזבה את סטימצקי עם חובות עתק ונאבקת כעת על בונוס של כ-7 מיליון. 'אני אקבל את הבונוס גם אם זה ייגמר בבית-משפט', הכריזה. כששאלתי איך הרשת הפסידה כל-כך הרבה בימיה, בראל אמרה: 'מדובר בספין תקשורתי. כל זה היה נגמר אחרת לולא מותו של אמיר קס מקרן מרקסטון בתאונת דרכים. אם הוא לא היה נפטר, אנחנו היינו על הגל והכל היה מסתדר'".

ליבסקר משאיר את המשפט הזה סתום ועובר הלאה. בצדק מבחינתו: הבימה המצומצמת והמוגדרת של מדורו אינה המקום המתאים לנסות לברר לעומק את הקביעה הזו של בראל. חבל רק שגם כל שאר העיתונות הכלכלית לא מצאה לנכון לברר את הנסיבות שמאחורי ההתפרקות של קרן השקעות ענקית ואת הקשר שלה למותו הפתאומי של אחד ממייסדיה. תחקיר כזה היה אולי יכול להיות מלווה בבחינה רטרוספקטיבית של חלקה של התקשורת בהתנהלותה של מרקסטון והתנהלות מנהליה.

מימון המונים

בכתבת השער של מוסף "כלכליסט" כותבת אתי אפללו על מחקר (פרופ' אורלי שדה) שמצא, לפי כותרת המוסף, כי "האתרים לגיוס כסף מלאים פרויקטים של נשים, אבל הן מגייסות בעיקר מנשים אחרות ובעיקר לפרויקטים שנחשבים נשיים".

חשיפה שנייה

גם היום ממשיך "ידיעות אחרונות" לעסוק במאבק נגד חברת האנרגיה האמריקאית שבכוונתה לקדוח בישראל בניסיון להפיק נפט מסלעים רוויים על-ידי חימום של האדמה לטמפרטורות דמיוניות במשך שנים. עמיר בן-דוד מקבל עמוד שלם לכתבה קצרה שעיקרה המובלט הוא כי נתן אשל, ממקורביו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הועסק כיועץ לחברה. זהו מידע חשוב ומעניין, במיוחד על רקע הקרבה של החברה וראשיה בארץ ובארה"ב לנתניהו ולליכוד (הקשר לנתניהו, מותר לנחש, הוא גם הסיבה שהעורכים ב"ידיעות אחרונות" מתעניינים כל-כך פתאום בנושא), חבל רק שהוא מוצג כ"חשיפה" על אף שפורסם כבר לפני שנה ב"הארץ".

"גם נתן אשל פעל", "ידיעות אחרונות", ספטמבר 2014

"נתן אשל ייעץ", "הארץ", אפריל 2013

עצה טובה

"החדשות הרעות הן שהתשובה היא משמעת עצמית" (מתוך חלק התשובות במדור עזרה עצמית באחד העיתונים).

פרשת הרפז

בעיתון החרדי "המבשר" מפרסם י' ברזל ידיעה שכמעט כולה ציטוט כמעט מלא של מאמרו של אמיר אורן על פרשת הרפז שהתפרסם אתמול ב"הארץ".

ענייני תקשורת

"העימות בצמרת הרשות השנייה מעכב את פעילותה", נכתב בכותרת דיווח של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "בניגוד לחוות דעת משפטית, היו"ר אבישר מונע דיון בסוגיית התחנות האזוריות שהוקמו ללא מכרז. הוא גם מתנגד להצעה להקדים פיצול ערוץ 2 וטוען: 'מכרסמים בסמכותנו'", נכתב בכותרת המשנה. באותו עמוד מדווח טוקר כי "ערוץ 20 ישדר תוכנית בשיתוף ערוץ בלומברג".

"רשות השידור בתל-אביב צפויה לעבור למתחם הטלוויזיה החינוכית", מדווח לי אור-אברבך ב"גלובס". אברבך מפרסם גם את הודעת ההבהרה שהוציא אתמול משרד התקשורת: "גלעד ארדן: אם יימצא משקיע לערוץ 10 – הוא יוכל לקבל רישיון".

כל העיתונים כותבים על מותו של איש התקשורת מני פאר ממחלת הסרטן. ב"מעריב", שם כתב פאר טור יין, מקדישים לו את שער המוסף השבועי. "אי-אפשר שלא להיזכר בדניאל רוגוב, שהלך לעולמו בנסיבות דומות", כותב עליו מבקר היין של "הארץ", איתי גלייטמן, בעמוד המוקדש לפאר במוסף "גלריה", "ומעודדת המחשבה על מפגש שמימי בין השניים, כשעל השולחן כמה גבינות שמנות ומסריחות, בקבוק שאטו-לאפיט 1982 וחצי בקבוק של שאטו ד'איקם 1947 לקינוח. גן עדן".

חגי חיטרון מדווח ב"גלריה" כי בקרוב יעלה בישראל ערוץ טלוויזיה שיוקדש למוזיקה קלאסית, "יוניטל קלאסיקה".

במודעה של חברת בנייה בעמ' 3 של "הארץ" נכתב הסלוגן "כל הארץ מדברת על זה". משום מה, המלה "הארץ" מודפסת בפונט שונה, הדומה לזה שבו מודפס שם העיתון בעמוד הכותרת.

בעיתון החרדי "המבשר" מוקדש המדור "ביטוי הולם" של ש' תפילינסקי להפצרה בקוראים לכבוד חודש אלול לבל יקראו את העיתון שבתיבות הדואר של השכנים.

"אני לא הכרתי את שני העיתונאים, אבל הכרתי כאלה שנהרגו במהלך עבודתם", כותב בועז ביסמוט בטור בכפולה הפותחת של "ישראל היום".