עיתונאית "הארץ" נרי ליבנה לא הוציאה את דיבת ההתנחלות איתמר ותושביה כשאמרה כי להתרשמותה זו התנחלות של אנשים תוקפניים במיוחד וכי "אחת לשנתיים בערך יוצא מישהו מאיתמר ורוצח מישהו". כך פסקה בשבוע שעבר השופטת תמר בר-אשר צבן מבית-משפט השלום בירושלים. השופטת פסקה לטובת ליבנה הוצאות גבוהות במיוחד בשל התנהלות מגישי התביעה.
ליבנה, בעלת טור קבוע ב"הארץ", השתתפה לפני כשלוש שנים בתוכנית "פוליטיקה" בערוץ 1 ושם אמרה את אשר אמרה על ההתנחלות איתמר. באותה הזדמנות, כך לטענת כתב התביעה, הזכירה ליבנה שניים מתושבי ההתנחלות, גדי טנא וירון דגני, כרוצחים שיצאו מהיישוב. בעקבות דברים אלה הגישו האגודה השיתופית איתמר כפר שיתופי תורני בע"מ, המאגדת את תושבי ההתנחלות, וכן שלושה מתושביו (טנא ודגני עצמם לצד שרה קורלק), תביעת דיבה ודרישה לפיצוי בסך 200 אלף שקל. את האגודה ותושבי ההתנחלות ייצג עו"ד דורון ניר-צבי.
לפני כשנתיים קיבל בית-המשפט את התביעה בהעדר כתב הגנה ופסק לחובתה של ליבנה את מלוא סכום התביעה, 200 אלף שקל. ליבנה, באמצעות עו"ד אברהם דבירי, טענה כי מעולם לא קיבלה את מכתב הדרישה להתנצלות או את כתב התביעה, וכי כלל לא ידעה על התביעה עד לפרסום בדבר מתן פסק הדין. התובעים טענו כי לאחר שידור התוכנית "פוליטיקה" שלחו לליבנה מכתב ובו דרישה להתנצלות, אולם לא צירפו לתביעתם מסמך התומך במשלוח המכתב. עוד טענו התובעים כי הגישו את התביעה למערכת "הארץ" וכן לביתה של הנתבעת, אולם בדיעבד התברר כי שתי הכתובות היו שגויות.
איש זק"א בוחן את בית משפחת פוגל באיתמר לאחר טבח המשפחה (צילום: אורן נחשון)
בעקבות בקשת ליבנה בוטל פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. לגופו של עניין טענה ליבנה כי דיברה אמת כשאמרה ביחס לאיתמר כי זו התנחלות של אנשים תוקפניים וכי אחת לשנתיים בערך יוצא משם רוצח. "בדבריה אלו הסתמכה הנתבעת על עובדות כפי שהועלו במדיה הכתובה ואשר היו לפניה, והיא האמינה באמיתותם", נכתב בכתב ההגנה.
לעומת זאת, ליבנה הכחישה כי ייחסה לשני התובעים, טנא ודגני, מעשי רצח. לדבריה, טענה בשידור כי השניים נעצרו בעבר בחשד לירי בפלסטיני ושוחררו מחוסר ראיות, כפי שאכן התרחש. "כשיטה, מוגשות תביעות בגין לשון הרע נגד עיתונאים או אישי ציבור אשר מביעים דעה השונה מעמדות תושבי איו"ש, ואף אם אין בסיס לתביעות, וכל זאת במטרה להטיל עליהם מורא מהביקורת על דרך התנהלותם", טענה ליבנה להגנתה.
הצדדים הסמיכו את השופטת בר-אשר צבן לתת פסק דין על סמך מסמכים וטענות שהוגשו לבית-המשפט, בלא חקירת עדים, ובשבוע שעבר פסקה השופטת כי יש לדחות את התביעה.
לדברי השופטת, "הדברים שייחסו התובעים לנתבעת מסלפים את דבריה". התובעים, כותבת השופטת, לא צירפו לתביעתם תמליל מלא של התוכנית, ואף לא תמליל מפורט של דברי ליבנה. מעיון בתוכנית המלאה למדה השופטת כי ליבנה לא אמרה כפי שנטען בתביעה כי "איתמר היא התנחלות של אנשים תוקפניים במיוחד", אלא שמעשה הרצח של משפחת פוגל באיתמר "לא עימעם את ההתרשמות שלי עם זה שאיתמר היא התנחלות, אגב, של אנשים תוקפניים במיוחד".
"יש הבדל עצום בין מצב שבו, למשל, עיתונאי תחקירן, חוקר משטרה או בעל תפקיד מופיע בתוכנית לשם דיווח על אירועים ואומר שתושבי מקום מסוים הם 'תוקפניים במיוחד', לבין מצב שבו אגב דיון העוסק באותו מקום מדבר אחד מהדוברים על ה'התרשמות' שלו", כתבה השופטת בפסק הדין. "ברור לכל צופה כי מדובר בהתרשמות אישית סובייקטיבית, שעשויה להיות נכונה ועשויה להיות שגויה. נראה כי לא בכדי בחרו התובעים להשמיט מתחילת המשפט את המלים 'ההתרשמות שלי'".
בהמשך פסק הדין מדגישה השופטת כי כשדיברה ליבנה על שכיחות הרוצחים באיתמר היא הקריאה נתונים מן הכתב. "המשפט שצוטט בתביעה 'אחת לשנתיים בערך יוצא משם רוצח' והצמדתו למשפט הקודם כי 'איתמר היא התנחלות של אנשים תוקפניים במיוחד', חוטאת לאמת ולדברים שנאמרו", פסקה השופטת. בפועל, הדגישה השופטת, לאחר שהמנחה עודד שחר שאל אותה אם הרגישה הזדהות עם תושבי איתמר, כאבם וזעמם בעקבות רצח משפחת פוגל בידי פלסטינים, השיבה ליבנה כך:
ברור שמרגישה הזדהות עם הכאב. עם הזעם פחות. עם הכאב, כי נעשה פה באמת דבר נורא. נרצחה משפחה שלמה. זה לא חיזק במיל את התמיכה שלי בזה שהם יושבים שם. זה לא עימעם במיל את ההתרשמות שלי עם זה שאיתמר היא התנחלות, אגב, של אנשים תוקפניים במיוחד. יצאו משם כמה וכמה רוצחים. אחד גם יושב בכלא. זה גור המל. אחת לשנתיים בערך יוצא מישהו מאיתמר ורוצח מישהו. אני לא אומרת שזה מצדיק. בוא נסכים בדבר. הפשע, כמו שאמרת, נתעב".
לא רק שהתובעים צירפו יחדיו שני משפטים שלא נאמרו ברצף, מציינת השופטת בפסק דינה, אלא שדברי ליבנה נאמרו כחלק מרצף שלם שנקטע שוב ושוב על-ידי דובר אחר בתוכנית, הרב אביחי רונצקי, שהתפרץ לדבריה ללא הרף. ברצף דבריה, כותבת השופטת, פירטה ליבנה כמה מקרים של מעשי רצח על-ידי תושבי איתמר, כפי שאספה מן התקשורת.
הרב אביחי רונצקי (צילום: נתי שוחט)
"מכאן עולה אפוא כי לא רק שהתובעים סילפו את דברי הנתבעת וכי לא ציטטו את דבריה כפי שנאמרו, אלא שהדברים שכן אמרה ובהקשר שנאמרו אינם בהכרח מהווים לשון הרע. [...] כוונת הנתבעת בדבריה היתה שעל-פי התרשמותה, על סמך הנתונים שברשותה, באיתמר ישנם אנשים תוקפניים. שכן יצאו משם מספר רוצחים וכי הם אותם אנשים תוקפניים על-פי התרשמותה, ולא כל תושבי איתמר. קשה לראות כיצד התרשמות של פלוני שהוזמן להביע את עמדותיו האישיות, שמהתכנית ברור כי הן מצויות בקצה השמאלי של המפה, מהווה לשון הרע".
גם אם יש בדברי ליבנה על איתמר לשון הרע, הוסיפה השופטת בהמשך פסק הדין, עומדת לה הגנת אמת הפרסום ותום הלב שבהבעת דעה.
השופטת קיבלה גם את גרסת ליבנה בנוגע לתובעים טנא ודגני, כי לא אמרה שהם רוצחים, וזאת על סמך תמלול הקטע מהתוכנית ("באוקטובר 2000 יצא מישהו מאיתמר, פצעו שלושה גברים ונהרג רביעי. נעצרו שני מתנחלים. גד טנא וירון דגני. אה. הם נעצרו ושוחררו").
"בשים לב לכך שהתובעים ביקשו לבסס את תביעתם על סילוף דברי הנתבעת, מאחר שלא ביססו את טענתם כי אמנם שלחו מכתב אל הנתבעת שכלל דרישה להתנצלותה, ובשל הספק באשר להמצאת כתב התביעה אליה בטרם התבקש פסק הדין בהעדר הגנתה", פסקה השופטת הוצאות גבוהות בסך 24 אלף שקל, שישלמו התובעים לליבנה בתוך 30 יום.
39580-02-12