כחודש לפני ההכרעה הסופית של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים בשאלה אם לאפשר ניסוי הפקה של פצלי השמן בחבל עדולם, פצח תאגיד האנרגיה שמאחורי המיזם בקמפיין. חברת IEI, של הטייקונים האמריקאים הווארד ג'ונאס, מייקל שטיינהרט, ג'ייקוב רוטשילד ואחרים, החלה במאמץ תקשורתי אחרון לשכנע את הציבור שהפרויקט השנוי במחלוקת אינו מסכן את הסביבה, ואף עשוי להצעיד את ישראל לעידן אנרגטי חדש.

לו היו הכתבים נוטלים על עצמם את המאמץ הסיזיפי של חיפוש בגוגל, היו התוצרים העיתונאיים שהוציאו תחת ידיהם לא רק מדויקים יותר, אלא גם הרבה יותר פיקנטיים ורלבנטיים לקוראים

לעת עתה נראה שהתאגיד, עם או בלי סיבה קונקרטית (יו"ר IEI הוא אפי איתם, שר התשתיות לשעבר, ממקורבי ראש הממשלה נתניהו וקבלן קולות בליכוד), ממקד את רוב מאמציו התעמולתיים בכלי תקשורת לא גדולים עם נטייה ימנית, ובכתבים שאינם בקיאים בהכרח בתחומי הסביבה או בהיסטוריה של הפרויקט הספציפי הזה.

עיון בכתבות שפורסמו על המיזם בחודש האחרון מגלה תמונה עגומה (גם אם מוכרת) של עצלות עיתונאית והתמסרות לבעלי הכוח והממון. הכותבים מעדיפים למחזר את הסיסמאות של הגביר עם הכסף, המבטיח "עצמאות אנרגטית", במקום לבחון את האינטרס הציבורי הרחב ואת העובדות הידועות. התמונה העגומה נעשית עגומה אף יותר כשלוקחים בחשבון את כמויות המידע העצומות שנאספו עד כה (על-ידי עיתונאים וחוקרים, בארץ ובעולם) באשר לסכנות הגלומות בשיטת ההפקה החדשנית של פצלי השמן.

בחצר האחורית שלנו

בין אם הכתבות פורסמו כחלק מעסקת תוכן שיווקי סיבובית, כמו ב-nrg, ובין אם ראו אור כיוזמה מערכתית תמוהה ובלתי מנומקת, כפי שקרה בסדרת כתבות באתר "ערוץ 7", או במסגרת ראיון נרחב עם איתם ב"מקור ראשון", או כעמדתו (הלגיטימית בפני עצמה) של הכתב לענייני תשתיות עמירם ברקת ב"גלובס" – אלה וגם אלה מאמצות את עמדתו של התאגיד כמעט בלי להעלות ספקות, ומגמדות את קואליציית ההתנגדות הרחבה שנטוותה במשך שלוש שנים של מחאה.

הקואליציה הזאת כוללת כיום, נוסף לתושבים וארגוני סביבה, גם מדענים בעלי שם, משרדי ממשלה, שלוש מועצות אזוריות וגופים כמו רשות הטבע והגנים, קק"ל והחברה להגנת הטבע. ברשימות ובטורים שראו אור החודש, על רקע הקמפיין של תאגיד האנרגיה, צומצמו כל אלו לכדי מטבע יחיד שלכל היותר מקרקש ומרעיש בקופסת פח, וזאת ללא כל הנמקה.

כך, למשל, תחת הכותרת "המאבק על פצלי השמן: נפט, שקרים ו-NIMBY בעמק האלה", נקב כתב "גלובס" עמירם ברקת במונח השלילי NIMBY, ראשי-תיבות של "לא בחצר האחורית שלי" באנגלית, מונח המתאר בדרך כלל תהליך שבו תושבים של שכונה או יישוב מבקשים להרחיק אובייקט סביבתי או חברתי נחוץ אך מטריד מאזור מגוריהם לעבר אתר אחר ממניעים אנוכיים.

קידוח של חברת IEI ליד מושב אדרת, 6.1.10 (צילום: יוסי זמיר)

לו היה ברקת בודק את תנאי הרישיון של חברת IEI, היה מגלה שאין "אתר אחר" כזה: הרישיון מקיף שטח עצום של 238 קמ"ר, ומשתרע לאורך חבל עדולם כולו, מפאתי בית-שמש בצפון ועד מדרום-מזרח לקריית-גת – לכל אורך מרבצי הפצלים. הדבר דומה לסיטואציה מופרכת שבה מאבק של כל תושבי גוש דן, מהרצליה עד ראשון-לציון, היה מתויג כ-NIMBY.

ברקת האשים את משה דדון, ראש המועצה האזורית מטה יהודה ואחד ממובילי ההתנגדות לפרויקט, בדאגה למחירי הנדל"ן בשטח שיפוטו במסווה של נימוקים סביבתיים. אלא שדדון, שבתחילה נטה דווקא לתמוך בפרויקט, פרש בפני התקשורת טיעונים עמוקים הרבה יותר ותיאר כיצד הציגו בפניו אנשי IEI תמונה מעוותת של הפרויקט, ואף שלחו למשרדו זרם בלתי פוסק של פוליטיקאים שניסו להפעיל עליו לחצים. הטענות האלה, אגב, הוכחשו רק באופן חלקי.

ברקת התעלם מהערכות של מומחים בארץ ובעולם (למשל זו, או זו – שתיהן פורסמו בעבר הלא רחוק בתחקיר של הח"מ שפורסם ב"מוסף הארץ"), הקובעות כי יש ממש בחשש שהפקת פצלי שמן בשיטה המהפכנית שמציעה IEI תפגע בסביבה בכמה מישורים, ובכללם פליטה של גזים לאוויר וזיהום מי-תהום, תוצאתו הצפויה של החימום התת-קרקעי המתמשך שבאמצעותו אמורה להתבצע הפקת הנפט.

במקום זאת התמקד כתב האנרגיה והתשתיות של "גלובס" אך ורק בארגון גרינפיס, וטען כי בארגון שיקרו כשפיזרו טענות על קשרי הון-שלטון פליליים שנקשרו בדרך קבלת הרישיון להפקת נפט. אלא שגם אם בגרינפיס מפריזים וגם אם מדובר בהתנהלות חוקית, טענות לקשרי הון-שלטון מסוימים כבר פורסמו ואושרו בעבר, למשל תרומות שהעביר הווארד ג'ונאס, הבעלים של IDT (החברה-האם של IEI), לקמפיין הפריימריז של שר התשתיות לשעבר עוזי לנדאו (שבתקופתו במשרד ניתן הרישיון) ולקמפיין הפריימריז של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

כדי למצוא עדות לקשרי הון-שלטון ולעבודת הלובי האגרסיבית של IEI במסדרונות הממשל לא צריך להרחיק עד גרינפיס. די לקרוא את טענות הפקידים במשרד החקלאות, שאוימו בתביעות דיבה, ואת טענות הפקידים במשרד להגנת הסביבה, שהעלו הסתייגויות וקיבלו מבכירי החברה מענה בנוסח "לא כל אחד עושה כאן מה שהוא רוצה" ו"השר שלכם יגיד לכם כבר מה לעשות".

אפשר לקרוא גם את דבריו הגלויים של מנכ"ל IEI עצמו, רליק שפיר, כפי שפירסמתי בעבר: "כיו"ר (אפי איתם) אחראי בין היתר על מערכת הקשרים עם הגורמים החיצוניים [...] יש משרדי ממשלה שצריכים לוודא שהפעולות נעשות כמו שצריך. אם זה היה קורה, לא היינו צריכים את כל האופרציה הזאת של ליצור תובנה בקרב מקבלי ההחלטות”.

אוצר מדהים ב"ערוץ 7"

הגורמים המתנגדים אינם מוזכרים בסדרת כתבות שפורסמה השבוע באתר"ערוץ 7", שלוש במספר, שפורסמו אחת ליממה במשך שלושה ימים בערוץ הכלכלה של האתר. באופן תמוה, העורך הראשי של האתר, עוזי ברוך, לא ידע להגיד ל"העין השביעית" אם מדובר בכתבות עצמאיות או בתוכן שיווקי שנכתב בשיתוף עם החברה, והבטיח "לבצע בדיקה בנושא".

באחת הכתבות שפורסמו ב"ערוץ 7", כתבת וידיאו שנראית ונשמעת כפרסומת לכל דבר וזכתה להפניה החד-משמעית "פצלי שמן – אוצר במעמקי האדמה", משוטטת המצלמה על פני טווח העמדות העצום המשתרע בין ממלאי התפקידים הבכירים בחברת IEI ובין ממלאי התפקידים המעט פחות בכירים בחברת IEI. "מדענים מסבירים", נכתב במשנה, בלי לציין שכל המדענים בכתבה הם מטעמה של החברה.

מומחי IEI מתפארים בפני המצלמה המשוטטת של "ערוץ 7" בהישגים טכנולוגיים מדהימים, במחקר מדעי פורץ דרך, וגם בהכנה והגשה של "תוכנית סביבתית" שבה יוסבר כיצד בכוונתם להגן על הסביבה מפני השלכותיו הצפויות של המיזם (תוכנית שלא סיפקה את המשרד להגנת הסביבה). הכתב, יוני קמפינסקי, מפריע לבכירי הארגון למכור את מרכולתם רק בשאלות מעטות, כמו "הדבר המדהים הזה נמצא מתחת לרגליים שלנו כל הזמן – מה לקח כל-כך הרבה זמן?".

כותרות הכתבות על פצלי השמן באתר "ערוץ 7" (צילומי מסך)

שתי הכתבות האחרות, שעליהן חתום העורך הכלכלי שלמה פיוטרקובסקי, נקראות גם הן כאילו נכתבו על-ידי נציגי IEI. באחת מהן נכתב: "הטכנולוגיה, שכבר נוסתה בחו"ל ונמצאה יעילה, צפויה על-פי הערכותיהם של מדענים לאפשר הפקה של עשרות אלפי חביות נפט ביום תוך כמה שנים". בפועל, הטכנולוגיה שבה מבקשת חברת IEI לעשות שימוש בישראל טרם נוסתה באופן מסחרי, מלבד בשבדיה בתקופת מלחמת העולם השנייה. במקרה ההוא, על-פי דו"ח רשמי, הותירו הקידוחים אדמה חרוכה ומעושנת בחלקים משטחי ההפקה.

כמה פיילוטים שבוצעו בארצות-הברית העלו ממצאים שקשה להגדירם כ"הצלחה", ואף אחד מהם לא הוביל להפקה מסחרית. פיילוט אחד (כפי שדיווחה חברה-אחות אמריקאית של IEI) הסתיים בכשל של גוף החימום התת-קרקעי, ופיילוטים אחרים, שנערכו בקולורדו, הצביעו על קשיים בשימור ההפרדה בין שכבת הפצלים ומי-התהום, הנחוצה כדי למנוע את זיהום המים. כמה מחברות האנרגיה האמריקאיות, ובהן שברון ושל, החליטו לוותר על חלומות פצלי השמן בשיטת החימום מתחת לאדמה לטובת פרויקטים אחרים.

וכמובן, ב"ערוץ 7" לא טרחו לציין שאותם מדענים הממטירים הערכות על הפקת עשרות אלפי חביות נפט ביום הם למעשה מדעני IEI. בעבר, יש לציין, התרברבו אלה כי בכוחם להפיק כ-300 אלף חביות נפט ביום. הפער בין ההערכה האופטימית מפעם וההערכות הנוכחיות, כך נראה, חמק מעיניהם של מליצי היושר העיתונאיים.

דו-קרב אידיאולוגי

באתר nrg, שנרכש לאחרונה על-ידי שלדון אדלסון יחד עם העיתון "מקור ראשון", פורסמה השבוע כתבה חד-צדדית וממומנת על מיזם פצלי השמן של חברת IEI, בחתימת כתב המדע והעורך אסף גולן. בשורת הגילוי הנאות שנלוותה לכתבה הפרסומית הובטח כי "בקרוב" תתפרסם כתבה נוספת בנושא, על "התמיכה וההתנגדות להפקת הנפט".

ההפניה לכתבה הפרסומית בדף הבית של nrg (צילום מסך)

אלא שגם הכתבה הנוספת מופיעה במסגרת המדור החדש והממומן "אנרגיה בשיתוף IEI", וגם היא לוקה באבחנות מוטעות ובהתמסרות לנארטיב של התאגיד. בכותרת המשנה, למשל, נכתב כך: "האם הפקת הנפט מפצלי השמן בעומק האדמה תניב לישראל נפט בכמויות דומות לסעודיה, תסב נזק מינימלי לסביבה ותעניק חופש אנרגטי לישראל, או שסוף הפרויקט יהיה בכי רע, כפי שטוענים הירוקים? דו-קרב אידיאולוגי".

כמובן, ההצהרות בנוסח "נפט בכמויות דומות לסעודיה" ו"חופש אנרגטי לישראל" הן סלוגנים של החברה שמעולם לא עמדו במבחן ההוכחה, אך באתר נמנעו מלשבצן לצד התוספת המתבקשת "כפי שטוענים היזמים". הקביעה ש"סוף הפרויקט יהיה בכי רע", לעומת זאת, מוגדרת כ"טענת הירוקים". אלא שלא רק "הירוקים" טוענים כי הפרויקט עלול להוביל לתוצאות הרסניות. כאמור, לו היה הכתב רוצה (ואולי, אם לא היה מוגבל לאגף ה"אנרגיה בשיתוף IEI"), הוא היה מוצא בקלות מתנגדים נוספים בשפע – מומחים, פקידי ממשל, פוליטיקאים ורשויות סטטוטוריות.

גולן נתלה במומחים אחרים, מאוניברסיטת בן-גוריון. "גורם בחברת IEI ציין בהקשר לחששות מפני חדירת זיהומים למי-התהום כי שתי מעבדות באוניברסיטת בן-גוריון נדרשו לסוגיה והגיעו למסקנה חד-משמעית שלא תהיה פגיעה במי-התהום, בגלל עובי הסלע שסביבם", כתב.

גולן לא טרח לציין (על אף שעובדה זו פורסמה יותר מפעם אחת בעבר) שהמדענים באוניברסיטת בן-גוריון ממומנים במישרין על-ידי IEI, המפקחת מקרוב על תוצרי מחקריהם. המדענים אינם רשאים למסור את ממצאי המחקר ללא אישור המממנים, ובעבר אף סירבו לחלוק כמה מהממצאים אפילו עם מדעני המשרד להגנת הסביבה, שהיו אמורים להתייחס אליהם במסגרת גיבוש עמדתם.

את הכתבה סיים כתב המדע בקלישאת "ימים יגידו מה תחליט הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה", אך מיד מיהר להתייחס לפיילוט כאל עובדה מוגמרת: "בשנים הקרובות נדע גם אם הפיילוט יצליח". לסיום הוסיף התפייטות שוודאי לא תצער את המממנים של ערוץ "אנרגיה" ב-nrg: "אם הכל יעבוד כמו שבחברת IEI מצפים, ישראל אולי עוד תהפוך למעצמת נפט". לו יהי.

אלימות ירוקה

בראיון עם אפי איתם שהתפרסם בסוף-השבוע במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון", ימים אחדים לפני ההכרעה הגורלית בוועדה המחוזית, הכתב יאיר קראוס לא מסתיר את הסכנות הסביבתיות הטמונות בפרויקט פצלי השמן בחבל עדולם, אך עושה עבודה טובה פחות ביחס לסכנות שטומן בחובו פרויקט הפקת הנפט השני של איתם, ברמת-הגולן (יחד עם החברה-האחות של IEI, אפק, הממומנת על-ידי אותו תאגיד אמריקאי ואותם משקיעים בינלאומיים).

קראוס מאפשר לאיתם להאשים את תושבי הגולן ב"אלימות" וב"חציית קו אדום" משום שהעזו להפגין סמוך לביתו. איתם מחפש כבר זמן מה במה לטענותיו כאילו מפעילים נגדו "אלימות ירוקה", מונח שבו הוא משתמש במכתבים שהוא מפיץ ברחבי הגולן. כעת מוענקת לו הזדמנות כזו, בלי שהכתב יתעמת עם הטענות וישאל את השאלה המתבקשת, ממתי הפגנה נחשבת בישראל כלא לגיטימית.

"עמוק באדמה", הכתבה במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון", 29.8.14

בתחקיר המשך שפירסמתי לפני כחודש במוסף "הארץ" נחשפו גם בפרויקט של איתם ואפק בגולן קשרי הון-שלטון, הפעם עם בכירי המועצה האזורית גולן – למגינת לבם של כמה מהתושבים. כך, למשל, בתו של ראש מינהל ההנדסה במועצה, שחתם לאפק על האישור לקידוחים ונכח בכל דיון בוועדה המחוזית, עובדת באפק כמעט מתחילת הדרך, ואף נשלחה "לרגל" בזהות בדויה באוהל המאבק של התושבים. גם אחיינו של ראש המועצה, אלי מלכה, עבד במשך תקופה קצרה באפק והוצג על-ידי אנשי החברה לתושבים בתור "הנה האחיין של ראש המועצה".

לסיפורים האלה אין זכר בכתבה ב"מקור ראשון", הגם שהיה מעניין לשמוע את התייחסותו הישירה של איתם אליהם. אבל קראוס אינו שואל גם את השאלה המרכזית שמטרידה את אנשי הגולן, כמו את רוב ארגוני הסביבה: השימוש המתוכנן בטכנולוגיית ה"פראקינג" המזיקה לסביבה, ועומדת במוקד ויכוח פומבי וקולני במיוחד שמטלטל את ארה"ב (ומקומות אחרים בעולם) בעשור האחרון.

אנשי אפק, ביודעם עד כמה הנושא רגיש, לא פירטו בישראל ביחס לאפשרות שישתמשו בטכנולוגיה השנויה במחלוקת, וחשפו אותה רק בפני משקיעיהם בחו"ל. על התנהלות זו אין מחלוקת, ואפק מעולם לא הכחישה אפשרות לשימוש עתידי ב"פראקינג" בתגובותיה הרשמיות (במקום זאת התחמקה בטענה כי "לא יהיה שימוש בפראקינג בשלב קידוחי הניסיון", בלי להתייחס לשלב הקריטי של ההפקה המסחרית).

קשה להבין מדוע בכתבת מוסף הכוללת אלפי מלים, ושנמצא בה מקום לנאומי ציונות ארוכים והבטחות לעצמאות אנרגטית, לא כלל הכתב התייחסות לסוגיות מרכזיות כל-כך.

לפחות גוגל

כל סטודנט מתחיל לתקשורת לומד שהדבר הכי מעניין בעיתונות הוא קונפליקט. לו היו הכתבים המוזכרים לעיל נוטלים על עצמם את המאמץ הסיזיפי של חיפוש כתבות קודמות בגוגל, היו התוצרים העיתונאיים שהוציאו תחת ידיהם לא רק מדויקים יותר, אלא גם הרבה יותר פיקנטיים ורלבנטיים לקוראים.

הקוראים של "ערוץ 7", nrg, "מקור ראשון" ו"גלובס" היו יכולים להיחשף לפוליטיקה, המלוכלכת לעתים, שמתנהלת סביב הכסף הגדול שטמון במקור האנרגיה האפשרי, ולמאבק מ-תמשך שתוצאותיו יכולות להשפיע גם על פרויקטים עצומים של חלופות אנרגטיות בעתיד.