אחרי ההפסקה

"נתניהו: 'חמאס הוכה'; התמיכה ברה"מ צנחה ב-27% בשלושה שבועות לחימה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". הכותרות הראשיות של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מצטטות גם הן את הכרזות ההנהגה הישראלית ("לא מבטחים שקט בדרום לאורך זמן", "גנץ: 'חמאס הוכה קשות'"), אולם מעניקים מקום בולט לביקורת על התנהלותה של אותה הנהגה. ב"ישראל היום" הכותרת הראשית היא "נתניהו: חמאס הוכה, אין לו שום הישג".

בן כספית אמנם כותב בפסקה המסיימת את טורו ב"מעריב" כי ייתכן ובעתיד יתגלה כי מבצע "צוק איתן" הצליח להשיג הרתעה של חמאס, אולם כל שאר הטור מוקדש לחבטות שגורות בראש הממשלה, שלפי כספית הוא חוצפן, גרגרן, תאוותן ש"לשונו מתגלגלת בקלות ובמהירות בעוד מעשיו מדדים הרחק מאחוריה" (אגב, כספית כותב בטורו על "הדובר החלקלק" של נתניהו, אולם לא מכנה אותו בשם). בעמ' 6 מתפרסמת ידיעה נרחבת של יובל בגנו תחת הכותרת "ליברמן: 'עם חמאס אסור להגיע להסדרה'".

ב"ידיעות אחרונות" ההפניות על השער אינן מותירות מקום לדו-משמעות: "מסיבה עצובה" (סימה קדמון), "צרבת" (יובל דיסקין) ו"חמוץ מתוק" (יוסי יהושוע). "מי שטוען כי הנחתנו מכה קשה על חמאס וצרבנו את התודעה שלו חייב לבחון ביושר כיצד 'נצרבה התודעה' אצל שלל אויביה של ישראל – וגם כיצד נצרבה תודעתם של ישראלים רבים שצפו ביישובים שלמים בדרום המתרוקנים מיושביהם", כותב דיסקין. "נתניהו ויעלון ביקשו מאיתנו שלא נתרשם ממסיבת הניצחון בצד השני, יכול להיות. אבל חייבים להודות שגם הצד שלנו לא הותיר שום רושם", כותבת סימה קדמון.

בימין

בנימין נתניהו אינו זר לביקורת מצדם של כספית, ברנע, שיפר, ורטר ושאר הפרשנים הבכירים בעיתונות המרכזית. למעשה ביקורת כזו, שפעמים רבות נדמית כלא עניינית ועולה לכדי רדיפה ממש, היתה הרקע להקמת החינמון "ישראל היום", המתפקד כעלון תעמולה פרטי במימונו של אחד מעשירי עולם, פטרונו של נתניהו שלדון אדלסון. בכירי הכותבים בחינמון, שהצעקנים מביניהם הם גונן גינת (עורך המוסף הפוליטי) ודרור אידר (חוקר שירה ומומחה לאוונגליסטים), מנסים תדיר להסתיר עובדה זאת בטענה כי "ישראל היום" אינו פמפלט פוליטי פרסונלי, אלא בימה מרכזית לעיתונות אידיאולוגית מימין, כזו המשקפת ומעניקה פתחון-פה לציבור מרכזי בישראל שהושתק על-ידי התקשורת הישראלית השמאלנית.

בעוד שההישגים הצבאיים והמדיניים של מבצע "צוק איתן" הם לפחות שנויים במחלוקת, המבצע הניב הישג בולט בזירה האזרחית: הוא חשף באופן ברור ביותר את ההטיה הפסולה של "ישראל היום" ואת העובדה כי אין לו דבר עם אידיאולוגיה או השקפה ימנית. כבר בתחילת המבצע עמדתי כאן על הפער המתרחב בין עמדותיו האולטרה-ימניות של המו"ל אדלסון לבין גישתו המתונה-פרגמטית של ראש הממשלה נתניהו. במהלך המבצע נרשמו בדפי החינמון חיכוכים וכחכוחים שמקורם אולי בניסיון להתאים בין גישתו של מי שמקיים את העיתון לבין זו של סיבת קיומו, אולם לקראת סופו נראה היה שב"ישראל היום" חזרו לשקף נאמנה את דף המסרים של הלשכה.

במלים אחרות, ב"ישראל היום", העיתון שעם תחילת המבצע קרא להחזיר את עזה לתקופת האבן, ויתרו על הביקורת מימין כדי לא לסכן את הקריירה הפוליטית של נתניהו. למעשה אפילו פרשני "הארץ", שאינם חשודים בקרבה לימין אידיאולוגי או אחר, הביאו ביומיים האחרונים קולות ביקורת מימין יותר מהפרשנים ב"ישראל היום". האבסורד הזה מחלחל והמסכה הולכת ונקרעת מעל פניו האמיתיות של החינמון.

ובינתיים, בימין

מתוך קמפיין של לשכת ראש הממשלה המשווה בין חמאס למדינה-האסלאמית (לשעבר דאע"ש, ISIS)

מתוך קמפיין של לשכת ראש הממשלה המשווה בין חמאס למדינה-האסלאמית (לשעבר דאע"ש, ISIS)

"שפל נוסף בתמיכה בראש הממשלה: רק 32% מהציבור מרוצים מהתפקוד של נתניהו", נכתב בכותרת על שער היומון החרדי "הפלס". "החמאס הצליח לכרסם בערעור על הלגיטימיות שלו, ודווקא באמצעות הטרור המתמשך, זכה החמאס להכרה המיוחלת להיותו בר-שיח מוכר ולגיטימי", נכתב במאמר המערכת של העיתון. "עתה עלולים מדינאים בינלאומיים להשיב לנתניהו באותה מטבע, להשתמש במשוואה שלו ולהטיח בו, כיצד היה מגיב אילו ארה"ב היתה נכנסת למו"מ והידברות עם דאע"ש...".

"כמי שאין אלוף ממנו בשיווק תודעתי, חזר שוב ושוב ראש הממשלה על כך שהחמאס לא קיבל ולא הישג אחד. רק דבר אחד כמו נשכח לפתע. הסיכום הזה היה נכון אם הוא היה מסיים את המערכה באופן סופי ומוחלט", כותב עורך "המבשר" בנימין ליפקין בטורו הקבוע. "לא כן הם פני הדברים כעת. כשחמאס מבחינתו יוצא להפסקת התרעננות וחידוש מלאי בת חודש ימים, ואולי יותר, אולם איש לא הכריז על קץ כל התביעות ההדדיות. די מוזר היה לשמוע מפי שר הביטחון מליצת יושר כלפי ראש הממשלה על כך שמתחילת הדרך הציב יעדים ברי-השגה. רוצה לומר, בבחירות הקודמות, כשנתניהו הציג עצמו כחזק מול חמאס וכמי שקרא כל העת למוטט אותו ולא להחלישו, הוא הונה את הציבור משום שלדבריו עתה היעד הזה אינו בר-השגה".

"אחרי 'צוק איתן' – קרבות פוליטיים בליכוד: ביקורת קשה נגד נתניהו בקרב שרים וח"כים בקואליציה. הערכה במערכת הפוליטית: הקואליציה של נתניהו עומדת בפני טלטלות", נכתב בכותרת על שער "המודיע". בכותרת אחרת על השער נכתב: "ליברמן תוקף את נתניהו: 'כל עוד יש חמאס אי-אפשר להגיע להסדר בעזה'".

"ההישגים וההחמצה" היא הכותרת הראשית של שבועון המתנחלים "בשבע". "בין אם נטען שמבצע 'צוק איתן' מסתכם בהצלחה, כהצלחה חלקית או ככישלון, דבר אחד ברור: הוא היה בזבוז משווע", נכתב בתמצית טורו של העורך הראשי עמנואל שילה המתפרסמת בשער העיתון. "בזבוז של שעות רצון ואחדות נדירה בציבור הישראלי, שהעניק לנתניהו וממשלתו גיבוי ללכת עד הסוף ולהכות בחמאס מכה אנושה שלא יקום ממנה".

בהפניה הסמוכה, לטורו של הח"כ לשעבר אריה אלדד (שאגב, מתפרסם מלה במלה גם ב"מעריב"), נכתב: "נתניהו אינו טיפש חלילה. לפיכך הוא בוודאי ציני כשהוא מתבונן בציבור הבוחרים הלאומי ששכח לו את תמיכתו בגירוש ואת נאום בר-אילן ואת הבטחתו למוטט את שלטון החמאס". בהפניה נוספת קורא בועז העצני "לחזור לעזה". "אין מנצחים" היא כותרת הטור הפותח את העיתון, של חגי הוברמן. "התחושה בדרגי השטח בצה"ל קשה, לנוכח תוצאותיו הלא מספקות של המבצע הארוך כל-כך", נכתב בכותרת המשנה.

"ראש חלש לעם חזק" היא כותרת טור נוסף, של אבי רט. בכותרת המשנה לטורו של עמיאל אונגר נכתב: "כאשר בנט וליברמן מותחים ביקורת על אופן ניהול המלחמה ועל ניהול המגעים המדיניים עם חמאס, הם מבטאים את רחשי לבו של ציבור רחב". "למרבה הצער, סימנים רבים מראים שהאיש [נתניהו] לא החלים מווירוס אוסלו גם בעידן הנוכחי, ושהוא עומד להביא עלינו תהליך הרסני לא פחות מזה שהביא רבין בימי שלטונו", כותב אבי סגל בטורו במוסף "אתנחתא" של "בשבע".

פינת הטוקבק

"אם זה הוא ניצחון, מה הוא ניצחון אמיתי?", מגיבים בדף הפייסבוק של "ישראל היום" על כותרות הגיליון, 28.8.14

"אם זה הוא ניצחון, מה הוא ניצחון אמיתי?", מגיבים בדף הפייסבוק של "ישראל היום" על כותרות הגיליון, 28.8.14

צבא השם

בעיתון הקנאים "הפלס" מתפרסמות היום שתי כותרות ראשיות, שתיהן עוסקות בפעולות של מדינת ישראל בהקשר של צבאה, צבא ההגנה לישראל (צה"ל). הקצרה מביניהן מביאה את טענתו של ראש הממשלה ביחס להצלחת אותו צבא במבצע שזה עתה הסתיים ושעמד בראש מעייניה של התקשורת המקומית, ובמידה רבה גם הבינלאומית, ובמהלכו הותקפה ישראל כמעט לכל אורכה על-ידי ארגון טרור ("נתניהו: חמאס לא קיבל שום הישג").

הארוכה מבין הכותרות מתייחסת לאותה ממשלה ולאותו צבא, כשהיא מייחסת להם תארים שבעיתונות הכללית לא ממהרים לקשור גם לארגונים כמו חמאס:

שלטון הרשע של ממשלת צוררי התורה החליט להכריז מלחמה אכזרית נגד עולם התורה בארץ הקודש"

העילה לכותרת: מעצרו של בחור ישיבה חרדי בשל סירובו לציית לחוק ולהתייצב בלשכת הגיוס ("סירובו הנחרץ לשתף פעולה עם מנגנוני גזירת הגיוס"), שם ממילא היו מאפשרים לו לדחות את הגיוס לצבא שוב ושוב. מתחת לידיעה עצמה, בעמ' 3 של העיתון, נדפסת ידיעה תחת הכותרת "חייל נפצע באורח בינוני מירי במוצב ברמת-הגולן".

כלכלת היום שאחרי המלחמה

"שני המבוגרים האחראים על הכלכלה הישראלית, שר האוצר ונגידת בנק ישראל, הופכים את תקציב 2015 לקרב על פרינציפים [...] מההתגוששות העקרונית הזאת לא יכולה לצמוח טובה למשק, וחבל", כותבת עורכת "כלכליסט" גלית חמי בפתח המוסף השבועי של העיתון. עיתוני הכלכלה, גם זה שחמי עורכת, מקדישים מקום של כבוד לאותה התגוששות עקרונית. למעשה ב"כלכליסט" היא מגיעה לכותרת הראשית: "יותר מסים או פחות שירותים", נכתב בה.

נגידת בנק ישראל קרנית פלוג (צילום: יונתן זינדל)

נגידת בנק ישראל קרנית פלוג (צילום: יונתן זינדל)

"נגידת בנק ישראל חשפה את נייר העמדה שהציגה לשר האוצר ולראש הממשלה: יעד הגירעון השאפתני מחייב הטלת מסים נוספים", נכתב בכותרת המשנה לראשית. "פלוג, שבניגוד לקודמה בתפקיד מתמצבת כנגידה חברתית, ממליצה על שילוב בין העלאת המע"מ ומס הכנסה. שר האוצר מצדו מסרב להפר את הבטחתו לא להעלות מסים". ההפניות לשני טורי הפרשנות אינן מותירות ספק באשר לעמדת העיתון באותה התגוששות עקרונית: "בעוד חודשיים, כשלפיד יגלה שכלכלה היא לא אלכימיה ושאי-אפשר לייצר יש מאין, לא תהיה לו ברירה אלא למחול על כבודו ולהעלות מסים", כותב אמנון אטד. "לא ברור איך לפיד יצליח לספק את דרישות יתר חברות הקואליציה", מוסיף עמרי מילמן.

מירב ארלוזורוב, כך נראה, אינה סבורה כי מדובר בהתגוששות עקרונית, לפחות לא מצדו של לפיד, שספק גם אם היתה חותמת על כינויו כ"מבוגר האחראי על הכלכלה הישראלית". "הזלזול של לפיד הוא סכנה פיננסית", נכתב בכותרת על שער "דה-מרקר", המפנה לטור פרשנות בחתימתה. "שאלה שהסעירה אתמול את העולם הפוליטי-כלכלי היתה: האם נאמרה או לא נאמרה? הכוונה היא לאותה אמירה צינית שצוטטה מפי שר האוצר יאיר לפיד בדיון על התקציב במשרד ראש הממשלה, שבה ביטל את דעותיהם של ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' יוג'ין קנדל, ונגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, בטענה שלשניים 'אין ניסיון עסקי, ונקודת המבט שלהם אקדמית גרידא'", פותחת ארלוזורוב.

"הניסיון לגמד את שני הכלכלנים הבכירים בממשלת ישראל, ועוד מפיו של שר אוצר שהוא, כידוע, נטול ניסיון עסקי כלשהו (וגם חף מכל ידע אקדמי) – נשמע מופרך לחלוטין. מי שהשתתפו בישיבה אכן טוענים שמדובר בהדלפה מופרכת, וכי הדברים מעולם לא נאמרו בישיבה. זה מעורר את התמיהה מי, אם כך, המציא את האמירה הזאת, ומדוע לשכת לפיד לא טרחה להכחיש אותה? הרכילות המרושעת הזאת עשויה היתה להיות משעשעת, לולא דובר בנושא רציני לחלוטין. הזלזול המשתמע של השר לפיד בדעות של כלכלנים בכירים, מנוסים ובעלי ידע רב בהרבה משלו, כבר לא יכול להצחיק, במיוחד כשהוא עלול לעלות למדינת ישראל במשבר פיננסי".

ב"ממון", מוספו הכלכלי של "ידיעות אחרונות", נקלעו למצב בעייתי, הקורה מדי פעם בעיתון המחזיק בכמה מושאי סיקור מועדפים בעת ובעונה אחת. כך הפעם ניצבים מצד אחד פוליטיקאי מחמד של העיתון, יאיר לפיד, ומצד שני נגידה שהעיתון ניהל מיני-קמפיין למינויה. הכותרת הראשית של המוסף היום היא "הנגידה מתייצבת נגד עמדת לפיד"; "שר האוצר אמר שלשום: 'לא נעלה מסים. נקודה'. פלוג ענתה לו אתמול: 'צריך לקצץ 4.5 מיליארד שקל. ללא העלאת מסים הגירעון ילך ויעמיק'".

"גלובס" נדמה כעיתון הנוטה חסד דווקא ללפיד, עובדה מתמיהה על רקע איבתו המסורתית למשרד האוצר. ואולם, ייתכן שמדובר במסגור מקרי או כזה שקשור לקרבה למקור זה או אחר ולא לעמדה מסודרת. כך או כך, "גלובס" הוא היחיד שאינו מדגיש היום את עמדתה של פלוג, אלא מציג את שני הצדדים בעימות. "מחריפה המחלוקת בין פלוג ללפיד", נכתב בכותרת הראשית, כשמתחת לה עמוד השער מעוצב כך שהוא מציג את עמדות שני הצדדים הניצים זה מול זה.

כלכלה: לא רק תקציב

"רפורמת הקרקעות שמיטיבה עם העשירים תעלה מיליארדים", נכתב בכותרת הראשית הבוטה של "דה-מרקר". "חברי מועצת מקרקעי ישראל אישרו כי בעלי בתים פרטיים יקבלו קרקע בהנחה או בחינם – מבלי שיידעו מהי העלות של החלטתם", נכתב בכותרת המשנה לראשית. "עם אישור הרפורמה ביוני נטען כי עלותה רק 120 מיליון שקל בשנה. המינהל: אובדן הכנסה שנתי הוא הדרך הנכונה להציג עלות".

לא נרתעים

ב"גלובס" לא נרתעים מהאיומים וממשיכים לפרסם מידע שאינו נוח לראשי בית-החולים שיבא תל-השומר. "כך מנצל תל-השומר את הנדל"ן שלו: דירות שנועדו לאנשי סגל מושכרות לתיירי מרפא", נכתב בהפניה מהשער לידיעה של שי ניב.

בשולי החדשות

א. "תיק יצהר הוליד עכבר", נכתב בכותרת כתבה של ישי פרידמן ב"בשבע". "פרשיות 'תג מחיר' שהסעירו את המדינה לפני 'צוק איתן' מסתיימות לאחרונה בשקט בעצורים שמשוחררים ובסגירת תיקים. ביצהר, היישוב שעמד בלב הסערה, טוענים: המשטרה והפרקליטות מתנכלות לנו באופן שיטתי'", נכתב בכותרת המשנה.

ב. "איך הגיעה חיפה לתחתית הרשימה במחשוב בתי-ספר", נכתב בכותרת כתבה קצרה של הראל עילם ב"כלכליסט". "עיר הנמל הצפונית משתפת פעולה עם יבמ ואינטל, אבל מצליחה להכניס רק 27% מהכיתות שלה לפרויקט תקשוב ארצי", נכתב בכותרת המשנה, מתחת לתמונתו של ראש העיר יונה יהב.

כבר לא בשולי החדשות?

"טרור אבנים נגד תינוקת", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות", מלווה בתמונתן של תושבת התנחלות בשומרון ובתה התינוקת, שהיו קורבן ליידוי אבנים מצד מתפרעים פלסטינים. ההבלטה של הדיווח אינה מעידה על תדירות נסיונות רצח מסוג זה, אלא אולי על שינוי זוחל ביחס העיתון אליהם: מהתעלמות או הצנעה להבלטה בקדמת השער.

עושים לביתם

ידיעת קידום עצמי ב"המודיע", 28.8.14

ידיעת קידום עצמי ב"המודיע", 28.8.14

ענייני תקשורת

אופיר דור מדווח ב"כלכליסט" על מינויו של שמעון אלקבץ, בכיר במשרד התרבות של לימור לבנת, למנהל קול-ישראל. אלקבץ היה בעבר מנכ"ל רדיו דרום, שאותו ייסד, ועבד "בתפקידים בכירים ב'מעריב' וברשת ידיעות-תקשורת".

בעמ' 21 של "מעריב" מתפרסמת ידיעת קידום של מותג הבירות גולדסטאר של חברת טמפו.

כותרת מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" היא "כבר לא מתביישת להיות פרצוף יפה". היא מתפרסמת לצד תמונה של פרצוף יפה, כשכנראה כדי לחזק את ההצהרה שבכותרת, שמה של האישיות המחזיקה בו אינו מודפס בשום מקום על השער.